11.30.2006

שוב מכתב שלא התפרסם

בתגובה למודעה "יינתן חופש פולחן לבני כל הדתות", ("הארץ", 18.10.06)

המודעה, המייצגת את דעתו של הארגון "מחסום watch - נשים נגד הכיבוש ולמען זכויות אדם", הדהימה אותי. הנה, סוף סוף, עמותה של השמאל הרדיקלי מביע עמדה אשר תומכת בקיום תפילה של מאמינים על הר הבית מתוך רצון לכבד את חופש הפולחן של בני כל הדתות. העמותה מבקרת קשות את הממשלה על שהיא מונעת מרבבות להגיע למקומות המקודשים להם כדי להתפלל, ממשלה אשר אוסרת על חלקים מסומים של האוכלוסיה אפילו להיכנס לתוך האתר. אמנם העמותה מצטטת מתוך מגילת העצמאות ולא מתוך סעיף 4 לחוק המשירה על המקומות הקדושים, סעיף אשר מהווה בסיס מוצק יותר לדרישות שלה.

אלא שהמודעה מופנית אך ורק לענינם של בני דת אחת: המוסלמים הרוצים להגיע להר הבית בימי הרמדאן. אין במודעה של עמותה זו, הדוגלת לזכויות אדם באשר הם בני אדם, שום התייחסות לאיסור על תפילת יהודים במקום ועל המגבלות המוטלות על יהודים מסוימים להיכנס לשם או על הפגיעה של מוסלמים בממצאי העבר שלו. שוב, ארגון של השמאל, מעדיף לנקוט עמדה לא על בסיס מוסרי, חוקי או על שוויון כלשהו. זכויותיהם של יהודים בהר-הבית ובארץ ישראל הן דבר של פוליטיקה והשקפה.

כמובן, אם יתחרטו יוזמי המודעה על הרושם שהתרשמתי מפרסומה, אשמח לשתף פעולה לקראת פרסום מודעה נוספת והפעם, ביקורת על יחס הממשל לזכויותיהם של יהודים בהר הבית.

11.28.2006

קול הפריפריה מכתב נוסף בעיתון הארץ

מהיום

קול הפריפריה

בתגובה על "הכישרון של פלג", ביקורת טלוויזיה מאת אהוד אשרי ("הארץ", 19.11)

לפי אהוד אשרי, בטורו בעמ' 12 של "הארץ", גיא פלג, הכתב הפלילי של הערוץ הראשון, הוא יוצא דופן ויש לו ראש גדול, רגליים חרוצות ואמביציה עצומה. הוא מבטא את סדר היום של הפריפריה. מנכ"ל רשות השידור צריך להיות מרוצה.

כדוגמה, אשרי מביא את הדיווח של פלג על החשד שלפיו ראש העיר שדרות, אלי מויאל, אולי קשור למעשי שוחד ושחיתות.

אך בעמ' 4 של אותו גיליון, כתבי "הארץ" מיכל גרינברג ויהונתן ליס מדווחים שנטען כי הקלטת שכיכבה בכתבתו של פלג היא מלפני ארבע שנים ומתייחסת לפרשה אחרת שכבר נחקרה. קשה לדעת למי להאמין.

אבל אם אשרי מבקש את הפריפריה, אולי ישאל מדוע לא היו כתבות עומק ורקע להגשת צווי ההרחקה של כ-20 תושבי יש"ע מעבר להעברת הפרטים היבשים בעיתונות הישראלית? האין הם פריפריה? אין כאן סיפור של ארבעה כלואים, שאחדים מהם שבתו רעב? אין התעניינות ליברלית בזכויותיהם או במעמד החוקי והמשפטי של אותם צווים?

ישראל מידד

שילה

11.27.2006

חלקי כתיבתי במכתב זה שהתפרסם בהארץ

יזמתי את המכתב דלהלן שהתפרסם היום ואני מציין במודגש את חלקי בו:

בזכותו של בגין

בתגובה על "בחזרה לנובמבר 1977" מאת דוד גוברין ("הארץ", 21.11)

דוד גוברין מעלה על נס את ביקורו של אנואר סאדאת, ש"היה אירוע בעל חשיבות עצומה, שהשלכותיו ניכרות עד היום", ונענה ב"הלם", כדבריו, בחלקים בציבור ובהנהגה הישראלית ובקושי "לעכל מהלך אמיתי של שלום ופיוס במערבולת של איבה ושנאה". בנוסף קובע הכותב, כי בעוד ישראל "טענה שידה מושטת לשלום", הרי שסאדאת הוא שלימד "פרק של פיוס, הכרה וכבוד הדדי".

נראה שהכותב, איש משרד החוץ, המתייחס לצורך להתגבר על מחסום פסיכולוגי כדי להתקדם אל עתיד טוב יותר, אינו מצליח לעבור מחסום פסיכולוגי אחר: היכולת להזכיר את שמו של המנהיג הישראלי, שמדיניותו, הצעותיו והזמנתו את סאדאת לירושלים סללו את הדרך לשלום.

ביקורו של סאדאת בנובמבר 1977 התקיים רק לאחר שמנחם בגין נסע בעצמו באוגוסט באותה שנה לפגוש את הנשיא צ'אושסקו בבוקרשט והעביר לו מסרים מדיניים לסאדאת בדבר נכונותו לפשרה תמורת חתימת הסכם שלום עם מצרים. כמו כן שלח בגין בספטמבר את שר החוץ משה דיין לפגישה סודית במרוקו עם נציגו האישי של סאדאת, ובידו מסרים דומים.

בגין, ראש הממשלה של מדינת ישראל, הוא אשר גבר על מחסומים רבים, הושיט את ידו לשלום ויזם את בואו של נשיא מצרים לירושלים. בגין הוא שניהל אתו את המשא ומתן לשלום, הסתודד עמו בקמפ-דייוויד, ולמרות ההתנגדות לכמה מהלכים הן במפלגתו ואף במפלגות אופוזיציוניות, כולל העבודה, חתם על חוזה שלום ראשון עם מדינה ערבית. הרצל מקוב

מנכ"ל מרכז מורשת מנחם בגין

ירושלים

11.16.2006

הטור שלנו - בשבע - 16.11.06

רזי מחפש אשמים

מאת אלי פולק וישראל מידד


במקום להתלונן במשטרה, רזי ברקאי שנפל קרבן למתיחה צריך להאשים את עצמו ואת צוותו ● אגודת 'אומץ' נגד ניהול לא תקין ברשות השידור ● הרשות פותחת קורס לעורכים וכתבים.


רזי ברקאי נפל בפח. הוא הביא לשידור בתרועה בתכניתו 'מה בוער' את הידיעה הכוזבת שסלי מרידור, שגרירה הטרי של ישראל בארה"ב, התייעץ עם המהרישי בעניין קבלת התפקיד. כל הכבוד לברקאי; כאשר הוא נופל, הוא רודף אחרי מי שהוא חושב שהפילו אותו. לפני שבוע נחקרו ע"י שוטרי מפלג ההונאה במחוז תל אביב שניים שנחשדו כי הם אשר הונו את צוות ההפקה שלו. ברקאי הגיש תלונה נגד השניים אשר, לדבריו, הכשילו אותו. ואיך הכשילו אותו?

אז ככה: ראשית, היתה טעות במספר. אך מכיוון שחזרו אליהם שוב ושוב למרות שהשניים אמרו לצוות שמדובר בטעות במספר, הם החליטו להתחזות. שנית, הם אמרו לגל"צ ש-CNN מעוניינים בראיון בלעדי. אחר כך הודיעו שהם מוכנים להתראיין רק בפולנית. ולבסוף, כאשר ביקשו אנשיו של ברקאי לדבר עם מרידור עצמו ולקבל את אישורו לידיעה, הם סיפרו שמרידור עסוק בהחלפת גלגל ברכבו.

ברקאי טעה ובגדול. מי שבאמת הפילו אותו הם כנראה אנשי צוות ההפקה שלו, ואולי אף הוא עצמו. כדאי שיגיש תלונה במשטרה נגד האשמים האמיתיים - צוות ההפקה ואף הוא עצמו, בגין רשלנות מקצועית והכשלת הציבור. מה, ככה בונים תוכנית? איפה היה העורך האחראי? איפה היו חושיו העיתונאיים של ברקאי? הסיפור הזה לא היה חשוד מראש? מה היתה ריצת האמוק הזאת לשדר את הסיפור המפוקפק מלכתחילה (מהרישי, פולנית, החלפת גלגל)? היתכן שמעבר לריצה המטורפת למען סקופים היתה כאן גם יוהרה וניסיון להשפיל אישיות ציבורית?

ואגב, לפי הידוע לנו, במשטרה עדיין מחפשים באיזה סעיף להאשים את השניים.


אומץ להתריע

מתוך ישיבה של ועדת הכלכלה של הכנסת, נודע לנו כי גרעון רשות השידור יגיע השנה ללמעלה ממאה מליון ש"ח! נדמה שבתוך הרשות לא שמעו על כך. אחרת, איך ניתן להסביר את החוזים השמנים שמחלק מנכ"ל רשות השידור, מר מרדכי שקלאר?
אגודת 'אומץ' סברה שאסור לאפשר את המשך המצב הקיים, ועל כן פנתה אל מבקר המדינה בדרישה לערוך בדיקה מקיפה. יו"ר 'אומץ', אריה אבנרי, ציין במכתבו כי רק לאחרונה חתמה הרשות עסקה בסך 60 אלף דולר עם המפיק יוסי אלפי להקרנת הסידרה המצולמת 'מספרי סיפורים'. העיתונאית אבירמה גולן התקבלה כמראיינת בערוץ הראשון בעלות של 33 אלף ש"ח לחודש. חיים זיסוביץ' התמנה כמגיש ברדיו בעלות של 1,600 ש"ח לתכנית. לגבי המקרה של זיסוביץ' כותב אבנרי אל המבקר: "המקרה האחרון חמור במיוחד, מכיוון שמדובר בעובד רשות לשעבר שפרש בשעתו בתנאי שכר ופיצויים מוגדלים, ועכשיו הוא חוזר בדלת האחורית".

אבנרי גם מציין שרשות השידור מימנה את ההוצאות המיוחדות של הטלוויזיה והרדיו בעקבות המלחמה בלבנון, בסך 27 מליון ש"ח, מכספי הרזרבה התקציבית של הרשות, ומסעיף שנועד לתשלום פיצויים לעובדים שזכו בתביעות משפטיות - וזאת ללא אישור ועדת הכספים של הרשות. ובנוסף, למרות מצבה הכלכלי הקשה של הרשות, הוחלט להקצות סך של 5 מליון שקלים לשידור משחקיה של קבוצת הכדורסל הפועל ירושלים.

אבנרי גם מעלה טענות ערכיות. למשל, הוא טוען שהמנכ"ל דחה צילום עצרת מחאה נגד הממשלה לאחר מלחמת לבנון שנערכה בכיכר רבין, אך לא נמנע מלהורות לסקר כנס על הציונות הדתית שנערך מטעם 'המכון הישראלי לדמוקרטיה'. בתקופת החגים שודרה תכנית בערוץ הראשון ('יהדות כאן ועכשו') שבה נטלה חלק גב' לאה שקלאר, רעייתו של המנכ"ל. אבנרי רואה בכך "חוסר רגישות ציבורית".

נכון שרואים ושומעים יותר חובשי כיפות ומכוסות ראש בשידורי הרשות בזמן האחרון, אבל זה לא פוטר את שקלאר מניהול תקין ברשות ציבורית.


דורית ענבר חוזרת

ומי כלולה ברשימת המועמדות המובילות לתפקיד חברה בוועד המנהל של רשות השידור? גב' דורית ענבר. להזכירכם, ענבר היתה יו"ר מאוד נמרצת של מועצת הכבלים. כאשר הרשות השנייה חייבה את ערוץ 10 לסמן את הסדרה 'המורדים' כלא ראויה לגילאי פחות מ-14, הביעה ענבר את דעתה שהסדרה (אשר כללה אלימות, יחסים מיניים ודיונים על שימוש בסמים) ראויה גם לגילאי חמש.

ענבר גם נמנעה מלתמוך בחוק לסימון וסיווג סרטים. אך בכך לא די. בתפקידה כיו"ר מועצת הכבלים היא פעלה נמרצות כדי להכשיר את שידורי הפלייבוי בארץ, בניגוד להחלטה המפורשת של הכנסת. כנראה שבאמת הגיעו מים עד נפש, ומישהו החליט שהדרך הטובה להגדיל את הרייטינג ברשות הוא להביא כוחות 'מתקדמים' אשר יאפשרו לרשות לשדר שידורים מגרים. חבל ששכחו שענבר גם הצליחה לנצח על חיסולה של חברת טלעד כזכיינית הערוץ השני של הטלוויזיה. ואלה הכישורים שמצדיקים את חברותה בוועד המנהל, או אפילו במליאת רשות השידור?


חסכון כפול

מסורת עתיקה שלמטוסו של ראש הממשלה היוצא לוושינגטון מצטרפים כתב הערוץ הראשון וכתב רדיו קול ישראל. לביקור של מר אולמרט השבוע התלוותה רק איילה חסון-נשר, ואילו כתב הרדיו שמואל טל נשאר בבית. אכן, חיסכון ראוי. אך יותר חסכוני לוותר גם על חסון-נשר, ולהסתפק בהודעות של דובר רוה"מ. יש הבדל ביניהם?


רוצו להירשם

רשות השידור פותחת קורס להכשרת כתבים ועורכי חדשות. שלושה חדשים עיוניים ושלושה מעשיים. אם את או אתה או מישהו שאתם מכירים מתאים לקורס, הזדרזו, הגישו את מועמדותם בכתב לרשות השידור, מרכז ההדרכה, ת"ד 28080, ירושלים, מיקוד 91280 בצירוף אישורים ותעודות ודמי הרשמה. המועד האחרון להרשמה: 28.11.2006.

פרטים באתר הרשות: http://dover.iba.org.il/?entity_code=162224

11.09.2006

וזה הנוסח של מה שהתפרסם בעיתון

אתמול באתר האינטרנט של הארץ עלתה ידיעה על בקשה לערוך תפילה בהר-הבית והיום זה מה שהתפרסם במהדורה המודפסת.

הנה היא:

עדכון אחרון - 2006/11/08 23:18:12

גל בקשות לתפילה בהר הבית בעקבות מצעד הגאווה

מאת נדב שרגאי

ועד רבני יש"ע קורא לקיים היום תפילה במקום; המועצה הציבורית למען הר הבית פנתה למשטרה בבקשה לקבל רשיון לתפילה; גם רבנים וח"כים הפנו בקשה בעניין

גל של בקשות וקריאות לקיום תפילה בהר הבית נרשם בעקבות החלטת היועץ המשפטי, מני מזוז, לאפשר את קיום מצעד הגאווה בירושלים מחר (שישי). ועד רבני יש"ע קרא לציבור בכרוזים שהופצו בכל רחבי הארץ לקיים היום ב-09.30 תפילה ציבורית גדולה במקום, וזאת במחאה על קיום המצעד ו"ההחלטה האומללה לטמא את ירושלים בראש חוצות".

הרבנים החתומים על הכרוזים, דב ליאור מקרית ארבע, נחום רבינוביץ ממעלה אדומים ודניאל שלה מקדומים, קוראים להימנע מעימותים אלימים סביב המצעד, ובמקום זאת "להפיל תחינה לפני בורא עולם בהר הבית, שישמור על קדושת ירושלים".

"למצוא איזון בין מניעת פגיעה בחיינו ומימוש חופש הביטוי"

במקביל פנתה אתמול המועצה הציבורית למען הר הבית, "אל הר ה'", למפקד מחוז ירושלים של המשטרה, ניצב אילן פרנקו, בבקשה להנפיק לה רשיון לעריכת תפילה יהודית במתחם הר הבית. המועצה מבקשת להסתמך על מדיניותו של מזוז, כפי שבאה לידי ביטוי בפרשת מצעד הגאווה, ולפיה "יש להבטיח את מימושם של חופש הביטוי וזכות הפולחן של כל אזרח ואזרח על אף איומים ומעשי אלימות".

כידוע אוסרות כל ממשלות ישראל תפילת יהודים בהר הבית (להבדיל מביקורים) מאז מלחמת ששת הימים, וזאת מחשש להפרת הסדר הציבורי ואלימות מוסלמית. גם בג"ץ גיבה החלטה זו, אולם עתה, משהחליט מזוז לאשר את קיום מצעד הגאווה במתכונת כלשהי, מבקשים גם אנשי התנועה למצוא עבורם מקום כלשהו בתוך הר הבית, שבו יוכלו להתפלל.

מזכיר "אל הר ה'" ישראל מידד, כתב לפרנקו, כי "ניתן למצוא את האיזון בין הרצון למנוע פגיעה בחיינו על ידי גורמים אלימים, ומצד שני, להבטיח את מימוש חופש הביטוי וזכות הגישה והפולחן, כי הרי אופיה של המדינה מחייב זכויות כאלה".

"שנאת השמאל מעבירה אותו על דעתו"

גם חכי"ם ורבנים בימין ובציבור הדתי לאומי תובעים ממזוז להחיל את אותן אמות
המידה ועקרונות שגיבש ביחס לקיום מצעד הגאווה בירושלים גם בקשר לזכות היהודים להתפלל בהר הבית.

ח"כ אריה אלדד (האיחוד הלאומי-מפד"ל) כתב למזוז, כי "אתה ודאי יודע כי יהודי שנתפס עומד בעיניים עצומות וממלמל בלחש - מורחק מהר הבית, ואני מבקש כי העקרונות שנקבעו בתחום זכויות הקהילה ההומו- לסבית, ינחו אותך גם בנושא תפילת יהודים בהר".

הרב ישראל רוזן, ראש מכון צומ"ת שבגוש עציון פירסם לפני ימים אחדים מאמר , שבו הוא תוקף את מזוז על החלטתו. לדבריו, "שנאת אישי השמאל ופרשניו לכל דבר שריח יהודי נודף ממנו, מעביר אותם גם על דעתם הדמוקרטית, ובוודאי - היהודית".


מצא את ההבדלים:

רבנים: התירו לנו להתפלל בהר הבית

מאת נדב שרגאי


ועד רבני יש"ע קורא לציבור בכרוזים שהופצו בכל רחבי הארץ לקיים היום תפילה ציבורית גדולה בהר הבית, "בעקבות ההחלטה האומללה לטמא את ירושלים בראש חוצות". הדברים מתייחסים ל'מצעד הגאווה'. ראשי הועד קוראים להמנע מעימותים אלימים ובמקום זאת 'להפיל תחינה לפני בורא עולם בהר הבית, שישמור על קדושת ירושלים".

במקביל, פנתה אתמול המועצה הציבורית למען הר הבית, 'אל הר ה'' למפקד מחוז ירושלים של המשטרה, ניצב אילן פרנקו, בבקשה להנפיק לה רשיון לעריכת תפילה יהודית במתחם הר הבית. המדינה אוסרת על תפילת יהודים בהר הבית (להבדיל מביקורים), מחשש להפרת הסדר הציבורי ואלימות מוסלמית. עתה מבקשים אנשי תנועת הר הבית להסתמך על מדיניות היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, כפי שבאה לידי ביטוי בפרשת 'מצעד הגאווה', ותובעים להחיל את אותן אמות המידה והעקרונות ולא להיכנע לאיומים ומעשי אלימות גם בקשר לזכות היהודים להתפלל בהר הבית.


נכון.

שמי.

11.08.2006

ראיון בערוץ 7 על הר הבית

דרישה בשם חופש הביטוי: תפילה בהר הבית

רדיו ערוץ 7

אגודת 'אל הר ה', למען הר הבית שלחה למפקד מחוז ירושלים ניצב אילן פרנקו בקשה למתן רשיון לעריכת תפילה במניין במתחם הר הבית, בשם חופש הביטוי וזכות הגישה והפולחן.

במכתבם הם תובעים שהמשטרה תקצה עבורם מקום לתפילה במתחם הר הבית שיכולה להכיל עד 50 איש שיוכלו לקיים בו תפילה במניין. "יש להבטיח את מימושם של חופש הביטוי וזכות הפולחן של כל אזרח ואזרח על אף איומים ומעשי אלימות וזאת כדי שלא להיכנע לאותם איומים באופן גורף, דבר המהווה איום על הדמוקרטיה", לשון המכתב.

בראיון ליומן ערוץ 7 אומר ישראל מידד, מזכיר האגודה, כי ניסוח הבקשה לא נעשה בתמימות אלא הוא לקח אותם מתוך המשפטים והמושגים של היעץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, והתאים אותם במקום הנכון לקבלת זכות יהודים על הר הבית.

מידד מציין כי במשך שנים הוא מנהל מאבק על זכותנו על הר הבית לא רק מבחינה יהודית אלא גם מבחינה משפטית על פי חירויות הפרט. הוא מוסיף כי אגודות רבות מהצד השמאלי של המפה הפוליטת מצליחים לגייס את המערכת המשפטית למחאה כמו תפילת נשים בכותל או מצעד הגאווה, אך האם מסתכלים על המצב מצד ימין של המפה הפוליטית, ניתן לראות שאינם מקבלים יחס דומה מהבג"ץ, מהמשטרה ומהפרקליטות. "אני נאמן לדרכי בנושא הר הבית, שהנושא צריך לזכות לתמיכה מהמערכת המשפטית" אומר מידד.

לשאלת המראיין אמציה האיתן, לגבי התשובה שיקבל אומר מידד כי הוא מנחש שהתשובה לא תהיה חיובית, אם כי הוא מבטיח "נמשיך את המאבק".

מכתבי היום בעיתון הארץ על הר הבית

בית הכנסת כבר קיים

בתגובה על "יותר גבוה מאל-אקצא" מאת נדב שרגאי ("הארץ", 31.10)

נדב שרגאי החסיר תוכנית אחת שיכולה להיות הפתרון ההגיוני, היעיל וגם שאינו מפריע, והיא: להרחיב את בית הכנסת האחד שכבר קיים במתחם הר הבית. תוכנית זו הוצעה על ידי אגודת "אל הר ה'" לפני יותר משלושים שנה לשרי ממשלה ולגורמים מוסמכים אחרים.

בבניין המחכמה, שממוקם בצדו המערבי של ההר מצפון לאזור הכותל, ומשמש מאז 1967 כבסיס של משטרת הגבולות, פועל בית כנסת שייסד הרב שלמה גורן. בגלל המבנה הארכיטקטוני שלו, הקומה השנייה של הבניין בצדו המזרחי נמצאת מעל שדרות העמודים מצדו הפנימי של הכותל המערבי, והוא בעצם נמצא בתוך המתחם אך קומה אחת מעל.

כל מה שצריך הוא לסגור את השטח שנוצר בין העמודים לבין הכותל מבפנים ולבנות שני קירות באורך של כארבעה מטר מצפון ומדרום - והנה, יש בית כנסת שאינו בולט ואינו מפריע. בנוסף, אין בעיות הלכתיות. הכניסה אליו תהיה מתוך בניין המחכמה, כך שתהיה שליטה מלאה לגורמי הביטחון.

ישראל מידד

מזכיר אגודת "אל הר ה'"

11.06.2006

הטור של בשבע מיום 26.10

הרשות שופטת

מאת אלי פולק וישראל מידד

על פי דיווחי רשות השידור ושאר אמצעי התקשורת, הנשיא קצב כבר הורשע בכל המיוחס לו. השאלות הטובות של אשת מנכ"ל רשות השידור.

ביקורת התקשורת נחשבת היום לנושא לגיטימי. לא כך היו פני הדברים לפני עשור. בתחילת דרכה נחשפה האגודה לזכות הציבור לדעת לקיתונות של ביקורת מטעם התקשורת והאקדמיה, בגלל נכונותה לומר את האמת על התקשורת ולגבות אמת זו בעובדות ובמספרים. אך לא עבר זמן רב, ורבים וטובים החלו להפנים את העובדה שביקורת התקשורת היא חמצן הדרוש לנשימתה התקינה של הרשות הרביעית של השלטון.

כדי לעודד את הביקורת יזם ח"כ ד"ר יובל שטייניץ, נשיאה הראשון של אגודת 'לדעת' את הענקת הפרס הישראלי לביקורת התקשורת מטעם האגודה. הפרס ע"ש קנת ונירה אברמוביץ', בגובה 5,000$ מוענק לזוכה אחד או שניים עבור תרומה אמיצה, איכותית ומשמעותית במיוחד לביקורת התקשורת בישראל. זוכי הפרס במשך 6 שנותיו הראשונות היו יואב יצחק, מתי גולן, אמנון דנקנר, אמנון לורד, קלמן ליבסקינד, עירית לינור, חגי סגל, בן דרור ימיני, אסתר הרצוג, עמוס כרמל, קרוליין גליק וינון מגל.

מי יזכו בפרס השנה? בידיכם, קוראינו הנאמנים, להשפיע על התהליך, על-ידי הגשת מועמדים ראויים ומתאימים. לשם כך עליכם לפנות אל אתר האגודה: www.imw.org.il ולהעביר אלינו את ההמלצות המתאימות. התאריך הסופי להגשת מועמדים הוא סוף החודש האזרחי הנוכחי, אנא הזדרזו!

הרשות השופטת הנוספת

בשעה ששורות אלה נכתבות, איננו יודעים אם יוגש כתב אישום נגד נשיא המדינה ומה יהיו סעיפיו. עיסוקנו הוא בהיבטים התקשורתיים של הפרשה. למגינת לבה של התקשורת, פרשה זו יצאה לאור העולם לא בעקבות חקירה זו או אחרת של התקשורת, אלא משום שהנשיא קצב פנה בעניין אל היועץ המשפטי לממשלה.

ככלל, התקשורת נמנעה בעבר מלהתייחס לחייהם הפרטיים של נבחרי הצבור. לטעמה, יש להגן על שמו הטוב של ח"כ זה או אחר שלמשל מפר את ברית הנישואין עם בן/בת זוגו. אילו התקשורת שלנו היתה מקפידה על קצת יותר מוסר, אולי לא היתה המדינה מגיעה לביזיון הנוכחי של מוסד הנשיאות?

ומאידך גיסא, האם התקשורת של היום גם מבקרת כראוי את מקורות המידע שלה בפרשה זו? בניגוד לכל התנהלות של משרד ממשלתי זה או אחר, עד היום לא התקיימה שום מסיבת עיתונאים, והציבור לא שמע את קולו של דובר המשטרה או כל נציג רשמי אחר. הכל בעצם הדלפות או הודעות מפי כתבים. מצד אחד, אם יש דובר, על מה הוא מקבל משכורת אם לא כדי למסור מידע בצורה גלויה ומסודרת? ומצד שני, אם כל המידע מועבר בצורה בלתי-רשמית, מה ערכו?

הנה שלוש כותרות משבוע אחד בתחילת אוקטובר מ'הארץ': "המשטרה תמליץ: אישום נגד קצב על עברות המין"; "פרשת קצב: במשטרה בטוחים בראיות, אבל חוששים שבפרקליטות לא"; ו"המשטרה: הראיות נגד קצב בחשדות לעבירות מין – מוצקות" ואחת מ'ידיעות אחרונות': "מקור משפטי: גם אם יוחלט שהראיות אינן מספיקות, העדויות יחייבו אותו לעזוב".

מה אנו למדים? ראשית, גורם משטרתי או גורמים משפטיים מדליפים במלוא המרץ. שנית, יש חשש לשיבושי חקירה. שלישית, קיימת סבירות כלשהי שהנשיא לא יואשם, או שאשמתו לא תוכח. ורביעית, ברור שהתקשורת בחרה לא לדווח, אלא לשפוט אדם מחוץ למערכת המשפטית.

בחדשות ערוץ 1 הגדילו לעשות. ב-5/10/06, בראשית מהדורת החדשות, הובאה ידיעה שעו"ד מימון המקורב לנשיא קצב מואשם באונס. הכתב ציין כי מימון "הוא מקורבו של הנשיא קצב, שאת מעשי השרצים שלו אנו מסקרים כל יום" (ותודה לגב' אדוה נוה עבור הידיעה).

המאמץ להרשיע את הנשיא קצב נמצא בכל אמצעי תקשורת: בכתב, בשידור ובאינטרנט, ללא יוצא מן הכלל. נדמה לנו, למשל, שכתב הערוץ הראשון לענייני משטרה, אורי כהן-אהרונוב, על-פי התרשמותנו מתוכן דיווחיו ומסגנונם, עובד במשטרה ולא ברשות השידור. "אם רק הציבור יכול לדעת", נשמע מפיו ומפי כתבים ופרשנים אחרים. אבל במחילה מכם, אנשי תקשורת, זה לוז העניין. חובתכם להביא את המידע. הציבור יחליט מה לעשות איתו ובית המשפט ישפוט. או שמא ניכסתם לעצמכם גם את הרשות השלישית של השלטון?

התקדים האנגלי

לאחרונה החליט בית המשפט הבכיר באנגליה על אמות מידה נוקשות פחות בכל הקשור למשפטי דיבה נגד העיתונות. במרכז הטיעון החדש, קבעו השופטים כי לעיתונאים ישנה הזכות לפרסם טענות והשערות על אישי ציבור, כל עוד הדיווח הוא "אחראי ולמען טובת הציבור". וכפי שהעיר עורך דין המתמחה בחוקי התקשורת, "פסק הדין יקל על העיתונות לפרסם כתבות רציניות גם כאשר אין ביכולתם להוכיח את האמת שבטענותיהם". ואנו נוסיף שכאן בארץ, גם ללא החלטה של בית המשפט, העיתונות שלנו יכולה לפרסם ללא הוכחות כמעט בכל נושא.

חוסר המקצועיות, חוסר הרצינות, ולעתים קרובות מדי הרצון לשרת אינטרסים של פוליטיקאי זה או אחר או פשוט לקדם השקפה אישית של הכתב, הופכים לעתים קרובות מדי את התקשורת הישראלית לכלי משחית.

שאלות טובות

"...איך ייתכן שרוב מוחלט של המנחים הם בעלי עמדה פוליטית ידועה מראש? איך ייתכן שלמתנחלים אין אמירה באקטואליה? מדוע אין ייצוג של מתנחלים או מתנחלות באקטואליה, כמנחים, או כמשתתפים קבועים? מדוע אזורים מסוימים בארץ סובלים מעודף ייצוג, אך אזורים אחרים, שיש להם משמעות פוליטית וחברתית, מודרים כמעט לחלוטין מהשתתפות בשיח?"
לאה שקלאר (אשתו של), 'מעריב' 25/9/2006.