דריכה בגת

 הפקת יין בח'ירבת א-רפיד ליד שילה

מיקום

^

מכתבי ב"הארץ"

 בתגובה לידיעה של יהונתן ליס, "גלנט: ההחלטה שישראל תישאר בציר פילדלפי גם במחיר חייהם של החטופים, היא ,ליקוי מאורות חמור," (1.9.2024)

חוששני שאם היה קיים דפוס הפעולה שמאמץ שר הבטחון יואב גלנט - דהיינו, לפנות כלפי חוץ ולנסות לגייס את התקשורת ודרכה לרתום את דעת הקהל לתמוך בעמדתו, עמדת מיעוט נגד הרוב, - אזי ביום ה-12 במאי 1948 כשחברי מנהלת העם הצביעו 6 כנגד 4 לא לקבל את הצעת שביתת הנשק של ארה"ב ובכך בעצם לסלול את הדרך להכריז על מדינת ישראל כעבור יומיים, שלא הייתה קמה המדינה.

ישראל מידד

שילה

 ^ 

תמצית פרוטוקול הדיון בעניין אבישי רביב

  הותר לפרסום: תמצית פרוטוקול הדיון בעניין אבישי רביב - הנוסח המלא נציג השב"כ: "בדיון אצל דורית בייניש, היא נתנה אישור שיעשה פעילות על יד אוניברסיטת בר-אילן, ויחשיד אדם אחר כדי שייתפס" 11.11.1999 משה לדור: "צריך לסגור את התיק מחוסר ענין לציבור. הגשת כתב אישום יכולה לפגוע קשות בשב"כ" * בן-יאיר: "אינני רוצה להיות מעורב בסגירת התיק. לא אכנס לנימוקים. כשלעצמי, הייתי מגיש כתב אישום" לשכת היועץ המשפטי לממשלה ירושלים, כ"ט סיון תשנ"ד 16 יוני 1996 מס' מכתב: 2976/96 מס' תיק: 403 סיכום דיון בנושא טקס השבעה - ארגון אי"ל מועד הדיון: 2.5.96 מקום הדיון: לשכת היועץ המשפטי לממשלה בהשתתפות: היועץ המשפטי לממשלה (מיכאל בן-יאיר - גלובס) פרקליטת המדינה (עדנה ארבל - גלובס) פרקליט מחוז ירושלים (משה לדור - גלובס) ח' כאלו, א' ברק, ג' בן-עמי - שב"כ נ' בן-אור, מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה ט' ששון, ממונה על עניינים אזרחיים בפרקליטות המדינה ל' חביליו, סגן בכיר לפרקליט מחוז ירושלים נ' גולדברג, עורך בכיר ליועץ המשפטי לממשלה תמצית פרוטוקול הדיון סיכום ראייתי בתיק פ.א. 133/95 - טכס השבעה אי"ל, מסמך מיום 29.3.96 מאת י' רודמן. י.מ.(יועץ משפטי - גלובס): ראינו כולנו את הקלטת. מי שנכח במקום צריך היה להבין שאין מדובר בטכס אותנטי. גם ועדת שמגר אמרה בדו"ח דברים מפורשים על כך. חביליו: לא ראיתי שהושמטו בכוונה הקטעים הלא-אותנטיים. אני רואה קושי בהגשת כתב אישום כנגד הכתב. י.מ.: אולי הליך משמעתי נגד הכתב? כאלו: מדובר בהפעלת סוכן פובלמטי. תועלת אל מול נזק: 3-9 שנים האיש הופעל, ברוב הזמן - המאזן חיובי, פרט לשנה האחרונה. נתן אלפי ידיעות + פרשיות. בשנה האחרונה - התרת רסן מצידו, ותקפנו את הענין בשלבים ראשוניים. עבר חקירת מקור, והתוודה. המשכנו להפעיל אותו. סיפור הקלטת, מבחינתנו, קשה ביותר. בדיון אצלנו הוחלט שהאיש לא נשלט ואי אפשר להמשיך להפעיל אותו בצורה כזו. אבל קבענו כללים חדשים של הפעלה, ניתוק, בדיקה פסיכולוגית. הובהר לו שככה לא נמשיך, ושלא תינתן לו חסינות על עבירות שיבצע. בחכמה שלאחר מעשה, אילו ניתקנו הקשר, אולי היה נותן לנו את הרוצח. העמדה לדין - זה משפט נגד השירות. נצטרך לפרוש את כל הכללים אצלנו. זה יגרום נזק הפעלתי גדול מאוד, נזק אופרטיבי. צריך לזכור שאנו במצב קשה מול היריבים שלנו. במשפט יעלה הכל ודברים ייצאו החוצה. אינני זוכר משפט נגד מקור של השירות בדלתיים סגורות. יכול להיגרם נזק גדול מאוד. חשיפת שיטות הפעלה, ועוד. בן-אור: עו"ד שייצג את א' רביב יהיה מגוייס אידיאולוגית, וייתכן שישתף פעולה עם גורמים קיצוניים, וייחשפו סודות. ששון: יעשו הכל כדי לחשוף. בן-עמי: כוונה פלילית: האם התכוון לעבוד עבירה? חשדו ברביב בשת"פ והיה צריך להוכיח את עצמו. הוא היה צריך להסיר מעליו חשדות. בדיון אצל דורית בייניש, היא נתנה אישור שיעשה פעילות על יד אוניברסיטת בראילן, ויחשיד אדם אחר כדי שייתפס. הוא היה צריך להגן על עצמו מפני היעדף. כל סניגור - יזמן את רביב לדוכן העדים. ברק: רביב פעל כיעד אלים. העובדה שנחשד בשת"פ - כי כל הזמן נאלץ להוכיח פעילות. לדור: צריך לסגור את התיק מחוסר ענין לציבור. הגשת כתב אישום יכולה לפגוע קשות בשב"כ. צריך לקבל בענין את חוות דעת השב"כ. אנחנו סוגרים הרבה תיקים מסוג זה, מחוסר ענין לציבור. הפגיעה היא ברורה. המשפט הזה ייראה עקום. סגירת הדלתות - לא יעיל. בן-אור: אני מוטרדת גם מההיבט הפלילי. אינני בטוחה שזה לא יסתיים בזיכוי, ואז נימצא בצורה משונה. האיש הזה עובד בסיטואציה בעייתית. הפעילות באי"ל לא היתה מותרת. לא אישרו לו להביא טלוויזיה. סוכן משטרתי שהועסק ברכישת סמים, אסור לו לעשן וכו'. כשנמצא בשטח, קשה, ולפעמים מורה היתר לעצמו לעבור עבירה פלילית. אולי הגנת הצורך; אולי צידוק: צריך לקנות את ליבם של הסובבים אותו. אינני רוצה לבוא להכרעה. י.מ.: אני רואה את הדברים בחומרה. איני מקל ראש בנזק לארגון, גם חשיפת השם והכינוי ("שמפניה" - גלובס) גרמה נזק חמור. ואולם, הנזק הנוסף, הוא קטן באופן יחסי, ואפשר לדאוג לצמצומו. אפשר לנהל הליך בדלתיים סגורות. הפרשה עצמה חמורה ביותר ויש עניין ציבורי ממשי בנקיטת הליכים פליליים. הפרשה הזו זיעזעה את כל צופי הטלוויזיה וגרמה נזק עצום, סערה גדולה. אינני רואה איך אפשר להימנע בנקיטת הליכים. בן-עמי: פן נוסף: גיוס סוכנים, והפעלת הסוכנים הקיימים. מקורות דורשים שהשירות יבטיח חשאיות הפקודות. יהיה קושי בהפעלת סוכנים וגיוס סוכנים. י.מ.: סעיף 68 (ב)(1): הדיון כולו בדלתיים סגורות. גם ועדת שמגר דנה בדלתיים סגורות. זה אפשרי. ששון: נניח שיש ראיות לכאורה. הכתבה עשתה עלי רושם, מדברי חזי (כאלו - גלובס) אנו למדים על הנזק שייגרם לשירות. אני צריכה להניח שהנזק ייגרם. צריך לשקול רווח אל מול הפסד. צריך לשקול באופן קר. ארבל: מנקודת מבט של יועץ המשפטי ופרקליט המדינה: אי אפשר לבחון את הראיות כשאנו יודעים שמה שיש שם לא משקף את התמונה האמיתית. האיש היה סוכן. איננו יודעים מה התמונה הנכונה שהיתה אז. לא נוכל לדעת את מצב הדברים לאשורם, עד שיעלה על דוכן העדים, ואולי יאמר שפעל על פי הנחיות השב"כ. אי אפשר לומר אם יש ראיות או אין ראיות. התיק מבויים. הקווים לא היו ברורים לאביבי רביב. מה היה קורה לו האיש היה מונע את הרצח? עם כל הקושי - אינני בטוחה שנוכל להשיג את המטרה. לא בלב קל אני מציעה לסגור. י.מ.: סעיף 4(א) - אינני רואה בעייה עם הראיות. אינני רואה בעיה בתחום הכוונה הפלילית. אי אפשר לסגור את התיק, בלי מתן פומבי. לדור: ניסחנו בשעתו טיוטת החלטת סגירה. ארבל: יותר קל לנמק סגירה בחוסר ראיות. בעייה בראיות: יכול להיות שרצה לשכנע שהוא חלק מהם. אני רואה כאן בעיה, ואם יש בעיה עם הראיות - יותר קל לנמק. אינני צריכה לחכות ולבוא לביהמ"ש שיאמר את כל זה. הרצון שלי הוא להגיע כתב אישום. אבל הסיכון הוא כה גדול. נוכל לאמר זאת בבית המשפט העליון, אפשר לנמק זאת. ברק: עובדתית, ברצף ההפעלה של רביב, היו הרבה אירועים. הוא כמובן יוכל להעיד על נושאים שבהם הפעלנו אותו. כל מסכת ההפעלה תוצף, ומבחינה משפטית יהיה קושי. גם אחרי השידור המשיכו להפעיל אותו. ששון: העדר ראיות וחוסר ענין לציבור, אלו הם נימוקים מצטברים. י.מ.: אינני רוצה להיות מעורב בסגירת התיק. לא אכנס לנימוקים. בכל מקרה, צריך לשלוח מכתב לרשות השידור ובו פליאה על הכתבה. צריך לכתוב משהו נגד איתן אורן. לא אוכל להיות מעורב בזה. כשלעצמי, הייתי מגיש כתב אישום. אבל, כאמור, אינני רוצה להיות מעורב בזה. אבקש שהטיפול יועבר לפרקליטות, שתינתן החלטה על ידי פרקליטת המדינה, ושתינתן על כך הודעה למתלוננים. רשם: נועם סולברג, עו"ד

מכתב למערכת "הארץ" שהתפרסם ב- 17 במאי 2024

  בתגובה ל"אבל פרופסורים הם בוגדים!", הארץ, 13.5.2024 לרשימתו של פרופ' ב"צ קדר על הדיון בקונגרס הציוני ה-17 שבשנת 1931 והצעת ההחלטה של נציג הסיעה הרביזיוניסטית יוסף פרנקל בגנות "רוח ההסתלקות מן האידיאלים הלאומיים" שבהנהלת האוניברסיטה העברית וכן, הטלת עמידה "על משמר הרוח הלאומית בהנהלה זו" שהתקבלה, יש המשך והוא פרשת נורמן (נחמן) בנטוויץ'. בנטוויץ' היה שנים רבות המזכיר המשפטי של ממשלת המנדט. ואולם, בסוף נובמבר 1929 התנקש בו ערבי מעובדי משרד המשטרה אך חייו ניצלו. בסופו של דבר, בכניעה לדרישות הערבים שראו בו ציוני מדי, בנטוויץ' סולק מתפקידו וי.ל. מאגנס מינה אותו בראשית 1932 לפרופסור באוניברסיטה העברית של "הקתדרה לחוק השלום הבינלאומי ע"ש חיים וייצמן". מחזר הראשון של הרצאותיו הוקדשו ל"דת והלאומים". הדבר התסיס את הסטודנטים הלאומיים במוסד. ביום רביעי, 10 בפברואר, נתקיים פתיחה חגיגית לקורס שלו, בה אמור היה בנטוויץ' לשאת דברים בכותרת "ירושלים - עיר השלום". על הבמה ישבו, בין היתר, ארתור רופין, מנחם אוסישקין, חיים ארלוזורוב ומכובדים אחרים, אלא כפי שצויין ב"דאר היום", היו רבים בקהל, גם אלה שבאו מבחוץ, שראו בו אדם סלחני כלפי מתנגדי הציונות, במיוחד במתן חנינה למתפרעי תרפ"ט, ופקיד שהעדיף "עניני אחרים על עניני ישראל". קמה מהומה. ההרצאה פוצצה. מכות הוחלפו עם אוהדי "ברית שלום" שנכחו באולם. התברר שמחשש להפרעה מתוכננת, מאגנס הזמין שוטרים מראש והם נכנסו לאולם (אגב, דבר שגונה בידי ועד הסטודנטים הכללי גם אם הם שללו התנהגות חבריהם לספסלי הלימודים) והיכו ללא רחמים. כ-15 נעצרו ואחדים נפצעו ואחד נזקק לטיפול בבית החולים. ביניהם היו חברי תא "אל-על" וגם אבא אחימאיר שבתום משפטו סירב לשלם הקנס שהוטל עליו ונדון ל-21 יום בכלא. אחימאיר, במאמר ב"חזית העם" מיום 19.2, בשם "בנטביטש המתבולל - והמסיונר", תקף את עיתון "הארץ" על שפירסם במלואו את הרצאתו של בנטוויץ' אשר כלל בה המלים "יש שתי ירושלים, האחת נתנה ביטוי לעיר המלחמה והשניה לעיר השלום...האחת את העיר הלאומית והשניה את העיר האוניברסלית". כעבור חמש שנים, יצא לאור "ספר הקטרוג והאמונה" של אורי צבי גרינברג ובו השיר עם השורה: "ואנכי אומר: אמת אחת ואין שתים; כשמש אחת וכשם שאין שתי ירושלים". ישראל מידד שילה

תנועת הנוער "בני אצ"ל"

בשנה הראשונה למדינת ישראל, עלה על דעתו של מנחם בגין ליצור מסגרת של תנועת נוער שבעצם תתחרה עם בית"ר. הוא רקא לה "בני אצ"ל". תוך שנה ולאחר הכינוס העולמי הרביעי שנערך בישראל ב- 1949, הדבר נקבר. הוחלט שהשכבה המבוגרת של בית"ר תיקרא בני אצ"ל. כמה קטעי עיתונות מהתקופה:

^

על מגפת הכתר – מכתב שלישי

בע"ה יום שני כז' באדר תש"פ

על מגפת הכתר – מכתב שלישי

הרב אלחנן בן-נון    רב הישוב שילה

א. השבת נאלצתי להיות שליח צבור בכל התפלות. סיימנו מאוחר. רק אני שמעתי את הגב(א)י מודיע על השעורים וזמני התפלות. אשתי טענה שאני הוזה. שרנו כל מה שהיה אפשר, אבל כשדברנו על מה שחסר, אמרנו 'עבודת הצבור חסרה'. התחלתי להבין איך בגולה אפשר לחשוב שחיים חיים רוחניים והכל טוב, בלי ארץ ישראל. אפשר לשיר, אפשר לנגן כאילו יש השראה, אבל זה דמיוני, רק אם עצמי בתוך עצמי בלי האומה. עד שתפילת הפרט תתקבל צריכים עמל רב. מי עובד היום 

את עבודת האומה?

ב. מה הפירוש של מה שאנו אומרים בתפלה "והשב את העבודה לדביר ביתך"? איפה העבודה הזאת עכשיו? הפירוש הפשוט הוא, שהיא איננה קיימת. זו עבודת הקרבנות שאנחנו מתפללים לחזרתה. אבל אם כך מדוע כתוב מיד "ואשי ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל" הלוא זו כפילות. אלא יש עבודה, ויש קרבנות ויש תפלה. העבודה היא מה שעושים כל הפועלים לקדם את ישראל לגאולתם.

ג. כשהיינו בגולה, לא היתה כמעט אפשרות לקדם את ישראל בגלוי. רק בתפלה, בתורה ובמצוות פרטיות, אבל בא"י מאז שקמה מדינה יש רבבות רבבות שעובדים את עבודת האומה. החל בבעלי התפקידים הנמוכים ביותר במנגנון הצבורי עד ראש הממשלה. ויש רבבות מתנדבים כל יום. יש שהיו עובדים את עבודת האומה בתפלת עמידה, שהיא מחוללת את הרצון 

לאומי. עכשיו הקב"ה אינו מאפשר לנו להמשיך לחולל מהפך ברצון הלאומי. איננו יכולים להתפלל במנין.

ד. עיקר התפלה לחולל התקדמות האומה, לא רק להפיח בעצמי רגשי התעלות. אפשר שבשירה מיוחדת אילו הייתי חזן

 מוכשר, אשתי היתה אומרת 'לא הרגשתי שהזמן עבר' אבל לא רק שזה לא היה. זה אינו המבחן האמיתי של התפלה. העיקר אינו מה שאני מרגיש למטה, אלא מה שאני מחולל למעלה. התפלה איננה פרטית היא ענין צבורי כללי.

ה. יש עבודת האומה במעשים, אבל הרצון הלאומי תקוע. אין רצון להתקדם. הקב"ה רומז לנו אינכם יכולים להניע את הרכב, את המרכבה שלי. המרכבה סימן 7 יצאה מהימ"ח הגיע לחטיבות, אבל אי אפשר להניע אותה. כל יחידות החימוש שניסו לתקן את ה'סטרטר' לא הצליחו. הקב"ה מסתכל מלמעלה ואומר 'נו חבר'ה אינכם מבינים איפה התקלה? הסתכלו והתבוננו איפה ה'סטרטר' תקוע. המכונאים בוחנים, מסתכלים, והכל תקין. הקב"ה דופק דפיקה קלה ושוב המכונאים מסתכלים, במנוע, ופתאם הם מתחילים להשתעל. והראש כואב, והחום עולה. והרופא הגדודי כבר רץ עם ערכת מעבדה וצועק 'קורה כאן משהו' 'נו קורה כאן משהו' 'קורה, נו, קורה נו'. המכונאים מתעטשים והרופא צועק 'לחטא את המרכבה' היא מזוהמת ב(ע)בירות'.

ו. צוותי החיילים רצים עם אלונקות ומביאים את המכונאים למרפאה, והרופא צועק 'לא, לא, לא ביחד! לבידוד!'. החיילים מקימים אהל לכל אחד. וחוזרים למשימתם. הרופא נכנס אל אחד, ואז שומע קריאה מהאהל השני 'דוקטור איפה אתה'. ואחרי דקה שוב, ושוב ומהאהל השלישי והרביעי ועוד ועוד. הקב"ה מציץ, ובודק אם המכונאים גילו כבר את התקלה. אבל הם עסוקים בעיטוש, ובראש, ובחום. ואז שומע הקב"ה את הרופא שואל את האחד 'חייל ב', למה האף שלך מופנה כל כך מעלה?'. ב' מלמל רק 'אני רוצה רק לתקן את המרכבה'. הרופא הלך אל ג' השני, ושם לב שגם אצלו האף קצת למעלה. כך אצל ב' השלישי, ומ' הרביעי, וי' החמישי, כולם עם האף קצת למעלה. הרופא רץ אל מפקד הקריה והודיע לו 'אדוני המפקד, יש בעיות עם האף. כנראה זו בעית נשימה'. האף סתום ועלה למעלה קצת.

ח. מפקד הקריה שאל 'קודם האף נסתם ואחר כך עלה, או קודם הוא עלה ואחר כך נסתם'? אז הציץ הקב"ה ונאנח אנחת רווחה. 'סוף סוף' הם מבינים את התקלה. אבל גם לאחר שיצאו מהבידוד, עדין לא הצליחו להניע את המרכבה, ושוב נאנח הקב"ה 'מה נעשה?!'. ועד ועוד מכונאים וחיילם נכנסו לבידוד, והם לבד, לבד, הם אינם ביחד. ועוד ועוד נכנסים להיות לבד, ואז קרא הקב"ה למלאך גבריאל והורה לו 'סגור את כל בתי הכנסת. הם אינם מוכנים עדיין להתפלל, הם לבד'. ומיכאל השר ניסה להתערב, אבל הקב"ה סימן לו. 'אל תדאג, עוד מעט הם ירצו להיות ביחד, ורק כשירצו מאד מאד מאד להיות ביחד תפתח את בתי הכנסת. בינתים ינסו לשיר קצת בבית. נראה מתי ירצו לחזור.

ט. פתאם חשתי מכה. נחבטתי ברצפה של חדר האורחים. 'נרדמת?' שאלתני אשתי. 'או אתה סתם חולם כמו תמיד'? לא רציתי לגלות לה על המריבה בין מיכאל וגבריאל, ורק שפשפתי את הראש וגם קצת את המוח, ופתאם הבנתי את החלום בלי פרעה ויוסף, בלי נבוכדנאצר ודניאל. אמרתי לאשתי רק שבמוצאי שבת בשביל להציל את המדינה אקים מקבצה חדשה. 'מפלגה?' שאלה אותי, לא, 'מקבצה' עניתי. 'אתה מכווץ מספיק, התעורר!'. הראש כבר לא כאב. הבנתי את הכל אין אחדות בעם, אין אחדות בכחות הפועלים את עבודת האומה, כולם בבידוד. אז הקב"ה רומז לנו כל הזמן. והמלאך גבריאל שואג במרשתת 'רבבה נוספת לבידוד'. והמרשתת נקרעת מרוב קריאות 'רבבות רבבות לבידוד, לבידוד'. והמלאך מיכאל מתפלל ביחידות.

י. המדרש אומר שאילו היו אומות העולם יודעות כמה טוב להם המקדש היו מקיפות אותו מצודות וחיילים להציל אותו. רק כיון שהם אינם מבינים הם החריבו אותו. אף פעם לא הבנתי למה הם צריכים להקיף אותו בחיילים. הרי אם הם יבינו את ערכו, לא נצטרך שום חיילים להגן על המקדש, הלוא רק הם איימו עליו תמיד. אבל כששמעתי את שאגתו של המלאך גבריאל, הבנתי, הם היו מקיפים אותו בחיילים, כדי שאנחנו לא נגרום חלילה לחורבנו. נורא ואיום! נורא ואיום!

יא. שאלה אותי אשתי 'אם כך, למה ה'קורה נו' מטיילת בכל העולם. זה היה צריך להיות רק בישראל?' אז נזכרתי במה שלמדתי בהכנה למבחן בנביאים בבגרות. הרב החכם והחריף שלנו לימד אותנו את הנבואה בפרק יג' בישעיה "משא בבל אשר חזה ישעיהו בן אמוץ" ... קול המון בהרים, דמות עם רב, קול שאון גויים נאספים, ד' צב-אות מפקד צבא מלחמה". אחר כך המשיך הרב וקרא נבואה מן ההמשך: 'משא מואב' ואחר כך 'משא דמשק' ואחר כך 'משא מצרים' ואחר כך 'משא מדבר ים' ו'משא דומה' עד שהגיע ל'משא גיא חזיון' היא ירושלים. שאל אז הרב החכם והחריף 'מה זה הספור הזה? כל הנבואות הללו נקראות 'משא'. הקב"ה מביא פורענות על הגויים, למה בסוף גם על ממלכת יהודה? מילא לגויים מגיע, מה זה קשור לירושלים (הכוונה על מצור סנחריב על ירושלים בזמן חזקיה)? הסביר הרב החכם והחריף כשיש פורענות על ישראל כל העולם כולו סובל. קודם כל מפני שעמים רבים נטלו חלק נגד ישראל במהלך הסיפור של עלית סנחריב על יהודה 'אבל העיקר' אמר הרב החכם והחריף, זה קשור ל'אבן השתיה'. הבנתם?'

יב. המורה הזה תמיד היה 'מקפיץ' לנו חידות מה'בוידם'. 'התשובה היא' הוא המשיך 'שמירושלים הושתת העולם, ואם במרכז העולם, בלב של העולם יש מחלה כל העולם סובל'. אז הקשה תלמיד חצוף קושיה נצחת 'אבל הרב אמרת לנו שבסוף כל צבאו של סנחריב מת במגפה מסתורית שהרגה את כל מפקדי הצבא, והוא נאלץ לחזור בבושת פנים לארצו, ושם הרגוהו בניו. אז אם היתה מחלה בירושלים, איך המגפה הכתה דוקא את סנחריב בליל הפסח?!' הרב החכם והחריף שמע בהנאה שיש לפחות תלמיד אחד שמקשיב, ואמר 'נו מה אתה חושב קרה פה בירושלים? נו מה קרה? מה קרה נו? הרי הכל היה כדי שישראל יחזרו בתשובה, תתרפא המחלה, והכל יסתדר. רק בינתים הקב"ה סידר כל מיני חשבונות עם אומות העולם'. 'ומה הלקח?' שאל שוב המורה? ... הוא כנראה ציפה שמישהו יגיד, שעדיף לחזור בתשובה לפני שזה קורה. אבל התלמיד הידוע אמר 'המורה, סליחה אבל נגמרה כבר ההפסקה ואנחנו צריכים לצאת! המורה שהיה רגיל לזה, אמר בחיוך 'מצוין אתם יכולים להשאר כבר לשעור הבא'. אתם יודעים מתי היה השעור הזה? 4 חדשים לפני מלחמת ששת הימים! בשלשת שבועות החרדה הזכרנו את השעור הזה בזמן המלחמה, וכבר לא צחקנו על הלקח מהנבואה. במוצ"ש שאלה אותי אשתי 'מה עם המקבצה שלך?' עניתי 'אני הולך לארגן קודם הפגנה, כדי להקים את המקבצה. כמובן בפיזור של 2 מ' בין אחד לשני'.

יג. עכשיו אני חייב להסביר. הרמב"ן אומר שהמגפה הקשה שהיתה בארץ ישראל בזמן דוד, היתה ענש. על דוד שפקד את העם בלי סבה, כדי להראות את כחו, וענש על העם שלא תבע את בנין בהמ"ק. יש לפעמים שהקב"ה מסדר כל מיני חשבונות. אולי המנהיג פקד את העם בלי סבה, אולי האף עלה אצלו למעלה, אבל יש חשבון גם עם העם. העם צריך לתבוע משהו. איך נדע מה לתבוע? נבדוק מה ד' עושה לנו, ונדע מה אנחנו צריכים לתבוע. אם ד' שם אותנו בבידוד, ואינו מאפשר לנו להתפלל יחד במנין. הוא גוזר עלינו מרחק, סימן שאיננו מבינים שאנחנו צריכים לתבוע, ולדאוג שנהיה יחד שתהיה אחדות. כל העולם סובל בגללנו. יש לקב"ה חשבונות גם אתם, אבל אנחנו צריכים קודם כל לתבוע את שלנו.

יד. הייתי רוצה להקים מקבצה שתתבע אחוד כל הכחות היהודים להצלת המדינה הציונית היהודית הדמוקרטית שלנו. יש וכוחים רבים, צריך לראות את כל הדברים המחברים, ולהתחיל מהם. אם המנהיגים לא יצליחו, ויהיה קשה לקבל אישור על הפגנה, ננסה להקים את הענין בדרך אחרת. צריך להחתים עצומה של 3 מליון נפש. על העצומה צריכים לחתום אנשים פשוטים דוברי אמת אוהבי ישראל מכל קצוי הקשת, וזה יעבוד. ברגע שתהיה אחדות, ה'קורונה' תעלם, ואבן יקרה נוספת מכתר מלכות ד' תתגלה לנו. סכנת הפירוד אולי איננה קשורה למגפת ה'קורונה' היא סכנה שרבים מרגישים בה, ומתריעים עליה. היא בנפשנו. המגפה כנראה היא סתם תירוץ בשביל שאצליח להבין את הענין סוף סוף. באמת זה רציני. צריך לעשות את חלקנו. אנחנו נתבעים באופן לא נעים בלשון המעטה. אני 'מבטיח' שברגע שתהיה אחדות המגפה תעלם!

^

פרופ' יצחק רייטר: תובנות והתרשמויות מ-30 שנות מחקר

מלחמת הנרטיבים ושאלת התפילה בהר הבית

באחת מקבוצות המשא ומתן בהן השתתף רייטר, הוא נחשף לראשונה למלחמת הנרטיבים: הפלסטינים סירבו באופן עקבי ותקיף שבמסמכים יופיע הביטוי Temple Mount. הסירוב טלטל את רייטר שהבין עד כמה קשה להפנים ולקבל את הנרטיב של הצד השני. כאשר בדיונים עלה נושא תפילת היהודים בהר הבית, שאל רייטר את אחד המנהיגים הדתיים הפלסטיניים, מדוע להתנגד לתפילת יהודים שם, בעוד הנביא מוחמד בירך מבקרים נוצרים במסגד במדינה. התשובה לשאלתו היתה:

"נתנו לכם אצבע במערת המכפלה, ואז לקחתם את כל היד. לא נסכים לעשות אותו הדבר בהר הבית"

רייטר סיפר עוד:

אני בכלל רוצה להגיד לכם, במפגשים עם ערבים מכל העולם, הפלסטינים והישראלים הם בסוף תמיד החברים הכי טובים ומבינים זה את זה. יש גם עניין של דינמיקת מפגשים. בערב הראשון, תמיד קורה שהפלסטינים מגיעים מכובדים, עם חליפות, עניבות – מהודרים. הישראלים מגיעים כמו ישראלים- חולצות קצרות, מפוזרים. למחרת – זה תמיד מתהפך. הפלסטינים חושבים לעצמם – אם ככה מתלבשים הישראלים, אז כך נתנהג גם אנחנו, ומגיעים למחרת בלבוש יומיומי. הישראלים חושבים לעצמם- אה, לא נעים, צריך להגיע מכובדים יותר, וביום השני מגיעים עם חליפות"

לאחרונה משתתף רייטר בפרויקט של מרכז פרס לשלום, אשר מטרתו לייצר נרטיב ישראלי-פלסטיני משותף ל-14 מקומות קדושים. שותפו הפלסטיני הוא נז'מי ז'ורמה. השניים כתבו יחד ספר של 114 עמודים, לדברי רייטר בהצלחה גדולה – הכולל את הנרטיב ההיסטורי ללא חילוקי דעות. עם זאת, כאשר הציגו את הנרטיב אודות הר הבית לקבוצת מלומדים ישראלית פלסטינית, נשאלו על ידי אחד האקדמאים הפלסטינים:

למה אתם מציגים את הנרטיב של אלחרם אלשריף כאילו תחילתו בעם היהודי? תתחילו את הסיפור מהווה, מהמסגד ומה שרואים עכשיו, ואז תצללו לעבר. אחרת הקול ששומעים הוא שוב הצידוק היהודי ישראלי על הר הבית

^