יש מעטפת עזה ו...

...יש מעטפות אולמרט

בשני המקרים - עסק ביש

היו ימים...

אין יותר אתרוג

אולמרט, קום!
השיקום שלך כפוליטקאי יקרה רק לאחר שתפרד מהכסא ולא כשאתה יושב עליו

אמנון אברמוביץ' 24/1/2008

אהוד אולמרט צריך היה להתפטר לאחר דו"ח
הביניים של וינוגרד. מי שהקים ועדת חקירה ממשלתית, בחר את חבריה וליהק אותם לתפקידיהם, והוועדה, שהיא מעשה ידיו ממש, קבעה שהוא "כשל כישלון חמור" ועוד בעניינים של חיים ומוות, צריך היה לכבד אותה, לכבד את עצמו ולפרוש.

חרף העובדה שהוא ראש ממשלה לגמרי לא רע, שמאז ועד היום ביצועיו המדיניים והביטחוניים סבירים בהחלט - הוא לא נרפא מהמלחמה וספק אם יירפא ממנה, משום שעל ניהול מלחמות לא מוצלחות, או כאלה שנתפסות כלא מוצלחות, משלמים כאן מחיר. זה קרה, להבדיל, לגולדה מאיר ומשה דיין לאחר מלחמת יום כיפור. למנחם בגין ואריאל שרון לאחר מלחמת לבנון הראשונה. ובמידה רבה ליצחק שמיר לאחר האינתיפאדה הראשונה ולאהוד ברק לאחר האינתיפאדה השנייה.

איננו יודעים כיצד בדיוק ייראה דו"ח וינוגרד ואילו ניסוחים ילוטשו בו לעת הורדתו לדפוס. הוא לא יכול להיות קטלני יותר וביקורתי מדו"ח הביניים, שכן הוועדה אנוסה על-פי התחייבותה לבג"ץ. כל סטייה מההתחייבות שלא לכלול בו מסקנות, המלצות ואף ממצאים אישיים, תפגום בחוקיותו ותזמין ביקורת שיפוטית ואחרת. חברי הוועדה מנעו מעצמם לעסוק בדברים ונותרו בני חורין רק לגבי רוח הדברים.

המחאה שמתגעשת כעת, לקראת פרסום הדו"ח, היא מחאה מוגבלת, שקופה ובחלקה מלאכותית. ריח של פוליטיקה פשוטה ומוכרת עולה ממנה. יש בין המוחים גם הורים שכולים, לוחמים וקצינים במילואים. התרבות הזו מלווה את הוויכוח הציבורי בארץ כבר שנות דור והיא שנויה במחלוקת עזה. לקהל הקדוש הזה זכויות רבות, אך הן לא מזכות אותו ביתרון או בנקודות פתיחה בוויכוח עצמו. תמיד היו הורים שכולים, לוחמים ופצועי מלחמה ימניים ושמאליים, חילוניים ודתיים, מבקרי מלחמות או תומכיהן.

הפוליטיקה עצמה התברכה בפוליטיקאים רבים, יש שיאמרו רבים מדי, שהם קצינים בכירים במילואים, בעלי אותות, עיטורים וצל"שים.

בין המוחים הפעם, למשל, קצין מילואים צעיר וכבר די מוכר, תומר בוהדנה שמו. זה שסימן "וי" בשכבו על אלונקה במנחת של רמב"ם בחיפה. כל מי שמבין משהו בפוליטיקה ובפציעות קרביות, העריך כבר אז, למראה התמונה, שהבחור, תודה לאל, ייצא מהר מבית חולים וייכנס מהר לפוליטיקה. ואכן, תומר מצהיר על רצונו להיות חבר כנסת. ליכוד, עבודה, או רשימת "תפנית", בכל מקרה כנסת.

אחד ממובילי המחאה הוא עוזי דיין. האלוף במילואים דיין רוצה להיות פוליטיקאי פעיל. משאלה לגיטימית, אפילו מבורכת. הפוליטיקה משוועת לאנשים טובים ודיין הוא בהחלט כזה. הוא השתוקק להשתלב ברשימת "קדימה" בכנסת האחרונה. הוא ביקש ממכריו להשתדל עבורו אצל שרון. "דיברתי עם אולמרט", אמר אז דיין למי שאמר, "אולמרט הבטיח לעזור לי, אבל צריך לדבר עם שרון, כי הוא היחיד שקובע את הרשימה". הבקשה הובאה אז בפני שרון, שאמר כמה מילים מרושעות על משפחת דיין לדורותיה ועוד כמה מילים מרושעות על עוזי, וחתם את העניין.

דיין רץ בגפו לכנסת וקיבל קולות ספורים. פחות מהחזית היהודית-לאומית של ברוך מרזל. הרבה פחות, בערך שליש, ממה שקיבלו הירוקים.

מאז הוא מחפש את דרכו. הוא מנפנף בידו בכל צומת ומנסה לעצור כל טרמפ שחולף בכביש, כנס שדרות לחברה, הון ושלטון, שחיתות, מלחמת לבנון. הוא נשא ונתן עם ביבי נתניהו, הוא דיבר עם אהוד ברק. הוא רוצה כנסת, אם אפשר בלי להסתכן בהתמודדות שעלולה להסתיים שוב בצורה מביכה.

חבל שלא נמצא מישהו שיסביר לו, שהכנסת איננה מחוז התרומה היחיד לחברה, שלא אפסו אתגרים חלוציים מן הארץ ושניתן למצוא מחוזות-שליחות נוספים. כפי שמצא עמרם מצנע, שירד לנגב, לירוחם, או חה"כ מיכאל איתן, שעבר להתגורר בשדרות המופגזת.

בבחירות לכנסת האחרונה, שנערכו לפני פחות משנתיים, היה אחוז ההצבעה מהנמוכים בתולדות המדינה. ב-6% פחות מהבחירות ב-2003, ב-15% פחות מהבחירות ב-1999. מספר אזרחים אדיר נגרע מהמשחק תוך שנים אחדות. ככל שתכיפות הבחירות עולה, זה נעשה פחות חגיגי ולכן גם פחות דמוקרטי. קל לנחש שאחוז המשתתפים רק ילך וירד ככל שהבחירות יוקדמו.

רצוי מאוד, לא רק מנקודת מבט של כללי המשחק, אלא גם מהיבטים אחרים, מדיניים, ביטחוניים, כלכליים - לבצע את השינוי בתוך הכנסת בלי להקדים בחירות. שיבחרו שם בקדימה בפריימריז את מי שהם רוצים, ציפי לבני, מאיר שטרית או שאול מופז. שיחליפו את קדימה בעבודה או בליכוד, ובלבד שלא יטרטרו עם בחירות מוקדמות.

איש לא יודע באמת מי יצוץ כאן כראש ממשלה: ביבי או ברק, אולמרט או ציפי לבני. דבר אחד כמעט בטוח, זאת מלמדים הסקרים כולם, את זאת ניתן לראות בעין בלתי מזוינת: לשון המאזניים של הממשלה הבאה בבחירות מוקדמות יהיה, עלול להיות: ארקדי גאידמק.

המאבק נגד ההקפאה מתחיל

‏06/01/2008
הודעה לעיתונות



ראשי הערים והמועצות המקומיות והאזוריות ביו"ש פתחו במאבק לביטול הקפאת הבנייה ביישובים

בכינוס חירום של ראשי הערים והרשויות המקומיות והאזוריות ביו"ש שנערך היום (א') בעיריית אריאל, הוחלט לפתוח לאלתר במאבק במישורים הציבורי, הפוליטי והמשפטי נגד מדיניות ההקפאה בבנייה ביישובי יו"ש, לרבות בגושי ההתיישבות.
בכינוס השתתפו מרבית ראשי הערים והרשויות ביהודה ושומרון.
הפורום החליט על מיסוד מסגרת קבועה לפעילות ועל נקיטה בכל האמצעים הלגיטימיים להסרת רוע הגזירה שפוגעת בזכויות היסוד של המתיישבים ומשפחותיהם ביו"ש.
כבר בימים הקרובים יתקיימו פגישות של ראשי הרשויות עם שרים וחברי כנסת כדי להבהיר את חומרת המצב ובדרישה לביטול גזירות "הספר הלבן" שהופעלו באחרונה "באופן שרירותי ובלתי מוסרי" על ידי ראש הממשלה ללא החלטת ממשלה וללא החלטה של הכנסת.
בישיבה סוכם על:
- איחוד ויצירת חזית משותפת של כל ראשי הרשויות למאבק מתמשך כנגד הקפאת הבניה.
- דרישה מיידית משרי וחברי הכנסת מש"ס, ישראל ביתנו, קדימה והגמלאים, לפעול לביטול הקפאת הבנייה ולהתנות את המשך שותפותם בקואליציה בכך.
- ערב ביקורו של נשיא ארה"ב בוש בארץ - דרישה משרי וחברי הכנסת מש"ס, ישראל ביתנו, נאמני קדימה והגמלאים להבהיר ולתבוע מראש הממשלה לא לתת שום התחייבות מדינית להקפאת ההתיישבות ביהודה ושומרון בכלל ובגושי ההתיישבות בפרט.
- דרישה מיו"ר הקואליציה, בנימין נתניהו ומסיעת הליכוד להודיע כבר היום שלא יכבדו שום התחייבות להקפאת הבנייה.
- קריאה לכל אנשי המחנה הלאומי בישראל, על כל מפלגותיו, להתייצב למאבק לסיכול רוע הגזירה.

לפרטים נוספים:
רון נחמן, ראש עיריית אריאל, טל': 054-5373777
שאול גולדשטיין, ראש מוא"ז גוש עציון – טל': 050-4012020
דני דיין, ראש מועצת יש"ע – טל': 054-8188363

בכינוס השתתפו וסמכו ידיהם על ההחלטות:

משה רוזנבאום – ראש המ"מ בית אל
רון נחמן – ראש עיריית אריאל
חסדאי אליעזר – ראש המ"מ אלפי מנשה
צביקה מה יפית – אורנית
שאול גולדשטיין – ראש המוא"ז גוש עציון
דני דיין – יו"ר מועצת יש"ע
דובי טל – ראש המוא"ז בקעת הירדן
צביקי בר חי – ראש המוא"ז הר חברון
הרצל בן ארי –קרני שומרון
צבי קצובר – ראש המועצה המקומית קרית ארבע
חננאל דורני – ראש המ"מ קדומים
גרשון מסיקה – ראש מוא"ז שומרון
אבי רואה בנימין - ראש המוא"ז שומרון
ישעיהו ארנרייך – ראש המ"מ עמנואל

בברכה,
ראובן שפירא
יועץ התקשורת, עיריית אריאל 054-5691250

יש לנו ראש ממשלה יהודי?

פורסמה ידיעה שאולמרט הכריז בפני ארגונים יהודיים שלא הם יקבעו אץ עתידה שך ירושלים


קביעתו זו של ראש הממשלה אהוד אולמרט ששאלת ירושלים אינה ענין "יהודי" אלא ישראלי בלבד וזאת, כי ישראל היא הריבונית להחליט, מעלה שאלה נוספת. האם כשהועלתה את הדרישה להכיר בישראל כ"יהודית", דרישה זו נבעה מהצורך שהרשות הפלסטינית תכיר בכך או, שראש הממשלה אולמרט יכיר בכך?

קראתם פעם בולשיט?

את הסיבה העמוקה לשנאת אולמרט צריך לחפש בזרמי המעמקים של פסיכולוגיית ההמונים,
בתחושה הכללית של התפוררות הממלכתיות, אובדן דרך והעדר חזון - כל הגורמים המגדירים
משבר מנהיגות. הישראלים אולי מרוצים מבחינה אישית, אבל מדוכדכים מבחינה לאומית. אין
להם כיוון. דויד גרוסמן היטיב להגדיר זאת: "חוסר היכולת של המנהיגים לחבר את
הישראלים אל זהותם, להעניק משמעות כלשהי למאבק הקיום". אולמרט הוא קורבן של
הדינמיקה הזאת, אבל גם תורם לה בהתנהלותו הפוליטית והאישית. כמנהיג הוא מגלם את
משבר הזהות הישראלי - נטול חזון ברור, אינו בנוי ללכת בגדולות, פרקליט של קומבינות
זעירות השבוי בפרקטיקה של הישרדות. לא שיש מאורות אחרים בסביבה, אבל כשאנחנו
מסתכלים עליו, אנחנו רואים את עצמנו במקום לראות את מי שיכולנו להיות. ולכן אנחנו
לא אוהבים אותו

אהוד אשרי, הארץ, 18.11.07

מדברי אולמרט בפורום סבן

למה אנאפוליס?
אנאפוליס – היא נקודת ציון, היא מתן גושפנקא בינלאומית לדרך המו"מ, למאמץ האמיתי להגיע למימוש החזון של שתי מדינות: מדינת ישראל – מדינת העם היהודי, ומדינה פלשתינית – מדינת העם הפלשתיני.

לא יהיה מו"מ על החזון, לא תהיה התמקחות על היעד הבסיסי הזה, אותו היטיב כל כך לנסח, נשיא ארצות הברית ג'ורג' וו בוש, "שתי מדינות – לשני עמים". מדינה יהודית לעם היהודי – מדינה פלשתינית לעם הפלשתיני.

לא ננהל מו"מ על זכות קיומה של מדינת ישראל – כמדינה יהודית. לא נתמקח על זכות העם הפלשתיני – למדינה משלו.
זו וגם זו הם תנאי יסוד, עמדות בסיס , הסכמות מובנות מאליהן – שאין בלתן. כל שאלות היסוד, כל הבעיות המהותיות, כל השאלות ההיסטוריות המעיקות על הויכוח בינינו ובין הפלשתינאים – עומדות על סדר היום. לא נתחמק מאף אחת, לא נברח מדיון בכל אחת מהן.

אנאפוליס לא תהיה זירה למו"מ, אך היא בהחלט תהיה נקודת המוצא. אנאפוליס תהיה אדן הזינוק למו"מ נמשך, רציני, מעמיק, שלא יחמיץ שום סוגיה ולא יתחמק משום מחלוקת, שהעיבה על יחסינו עם העם הפלשתיני במשך שנים רבות.

מקור

מישהו יכול להסביר לי את הסתירה בין הכחול לכתום?

כשאהוד אולמרט ירד על שמעון פרס

למטה קטע מתוך דברי הכנסת חוברת מ"א ישיבה קמ"ה כאשר הכנסת דנה על ההסכמים שהושגו בקמפ דייוויד

התאריך היה 25 בספטמבר 1978

ולחשוב שכעבור 30 שנה שניהם השתייכו לאותה מפלגה

ומי יותר מושחת היום
?

שטר חדש בשווי של אפס אחד גדול

ממה הוא פוחד, הרי איננו תולים בישראל

אבל האתר של וועדת וינוגרד הוא כאן



נ.ב.

ואפילו שמעון פרס לא צריך לדאוג. הוא לא הבא-בטור