האם שוב יירה התותח - מאמר הדעות שלי בעיתון הארץ

מסירת עניין רגיש כמו פרשת "אלטלנה" לתסריטאי מוטי לרנר מבשרת רעות

מאת ישראל מידד


בשם "אלטלנה" גלום ככל הנראה מין קסם מעוות עבור אנשי שמאל. לפני ההתנתקות, הציע ח"כ אבשלום וילן ממרצ להתייחס להתנגדות המדומיינת לפינוי כ"סיטואציה אלטלנית" ("הארץ", 20.9.04), וכך גם יואל מרקוס, שכתב על הצורך ב"נחישות אלטלנית" ("הארץ", 24.6.05). ערב פינוי שתי משפחות בחברון לאחרונה הציע ירון לונדון בערוץ 10 "לרענן את רוח אלטלנה". ואם "אלטלנה" מספקת תחמושת לפוליטיקאים, הרי כעת גם אנשי התרבות מוצאים בפרשה קרדום לחפור בו.

לפי פרסומים אחרונים, מסרה חברת "קשת" למוטי לרנר את השלמת כתיבת תסריט של דוקו-דרמה חדשה שתתייחס לפרשת "אלטלנה" שהתרחשה בסוף יוני 1948. שחקנים ידועי שם גויסו למשימה, כמו יורם חטב, יוסי קאנץ וג'וליה לוי-בוקן.

אין ספק כי באירוע יש חומר למכביר לדרמה. נשק ותחמושת וכ-900 עולים על סיפונה של אונייה, שבאים לארץ להילחם; דיונים בין ראשי אצ"ל לנציגי הממשלה; פרטי הסכמים שהיו או לא היו; ראש ממשלה שאולי ביקש לחסל את יריבו; אנשי פלמ"ח ירו, לפי עדותו של יצחק רבין, "אש תופת, בעוצמה בלתי-רגילה... משקעי השנאה של אנשי הפלמ"ח וההגנה... מצאו ביטויים בעוצמת האש" ("פנקס שירות", עמ' 568). חלק מאנשי אצ"ל נהרגו בעודם שוחים במים.

סל גדול וגדוש כזה של דרמה מועבר למוטי לרנר, שלו מזמן אמתחת מלאה: פרשת חנה סנש במחזה על ישראל קסטנר, "מות יצחק" עם סצינת השתנה על קבר, וגם "חבלי משיח" ו"פולארד". לא נחטא אם נקבע שיש ללרנר קשר הדוק לנושאים של הקצנה פוליטית.

במקרה של חנה סנש, הוויכוח על כתיבתו של לרנר הגיע עד בג"ץ. בתיק 6126/94 הביע השופט בדימוס מישאל חשין עמדה תמציתית וברורה, גם אם היה במיעוט: "אין ענייננו בזכויות שוות-ערך זו לזו; ענייננו בזכות גדולה-מכל-גדולה הנאבקת בזכות קטנה הימנה; כבודה של חנה סנש ושמה הטוב יגברו, ובנקל יגברו, על זכותו של המחזאי". לדאבון הלב, הנשיא דאז אהרן ברק בחר במודע להגן על השקר.

ב-1948 ירו פעמיים על "אלטלנה". פעם אחת בכפר ויתקין ובפעם שנייה בתל אביב. ועכשיו, בכסות חופש היצירה, קיים חשש ששוב יירו עליה, לא ברובים ולא בתותח, אלא בעט. אין חולק שחופש היצירה הוא קדוש ואל למישהו להתערב בקביעת התכנים הראויים של מחזה. ובכל זאת, אולי זה המחזאי שעובר קו מפריד שאסור לו לעבור?

אם מחזאי מטפל בפרשה היסטורית אמיתית ומשנה את האמת ההיסטורית לפי טעמו, יש היתר בידיו? בזכות שנמסרה ללרנר ליצור ולעצב מציאות היסטורית אחרת יש עוצמה רבה מעבר לתחום הדרמה. כוחו של מחזה הוא בכך שהוא מלהיב את דמיונם של אנשים שאינם מכירים את הפרשה. ומתוך התלהבות בא העיוות. מה שנשאר בתודעת הצופה אינו עובדות הניתנות לבדיקה, אלא רושם שבינו לבין המציאות אין ולו כלום. זו התערבות אסורה.

ראוי שלרנר והאחראים האחרים, בנוסף להקרנת שקף שיציין כי מדובר ביצירה פיקטיווית, לא ישתמשו בשמות האמיתיים, אלא יכניסו בהם שינויים. חיים הזז עשה כן ברומן שלו, "בקולר אחד", על לוחמי המחתרות אצ"ל ולח"י שפוצצו עצמם בכלא ירושלים, מבלי לפגוע בערך התרבותי של עבודתו. אולי יקראו לאונייה "שמשון" ולא "אלטלנה"?

אבל יותר חשוב, שישאירו את ההיסטוריה להיסטוריונים ולארכיונים. מסך הטלוויזיה קטן מדי בשביל הסיפור הזה. ובכל מקרה, ששום תותח תרבותי לא יירה שוב.

הכותב הוא אחראי על מדור תכנים ומידע במרכז מורשת מנחם בגין בירושלים

==================

טוב, ככה הוא נראה


האם שוב יירה התותח

ויש עוד כתבה בידיעות אחרונות על הנושא



================

עדכון
=====


סיפור כאוב

בתגובה על "האם שוב יירה התותח" מאת ישראל מידד ("הארץ", 6.9)

הסתייגתי ואני ממשיך להסתייג מרמת האלימות שהפעילו כוחות הביטחון נגד האונייה אלטלנה.

ישראל מידד טוען, שספק אם התסריטאי המיועד לכתוב דוקודרמה לטלוויזיה על פרשת אלטלנה יהיה משוחרר מ"הקסם המעוות" שה"שמאל" הישראלי מייחס לפרשה זו. ההפך נכון יותר. ה"ימין" דווקא נאחז בה משום שזה אחד המקרים היחידים שבהם היה לו לכאורה יתרון מוסרי.

העניין לא פשוט, והאשמה במה שאירע אינה חד-צדדית. המקרה אירע בסוף יוני 1948, יותר מחודש לאחר הקמת המדינה וצה"ל כגוף היחידי הרשאי לעסוק בתחום הביטחון ולשאת נשק (פרט להסכם זמני עם אצ"ל ולח"י במרחב ירושלים). למרות זאת החליטה ההנהגה הצבאית והאזרחית של התנועה הרוויזיוניסטית להביא אונייה עם נשק ולוחמים, בלי לבקש רשות מראש, או לתאם עם הרשויות המוסמכות.

בעת האירוע שרר בארץ משטר של "הפסקת אש" מטעם האו"ם והמעצמות, ובו התחייבה ישראל להימנע גם מיבוא אמצעי לחימה. למרות זאת, באותם ימים בדיוק פרקה בחשאי אונייה באזור פלמחים משלוח גדול של נשק צ'כי, שבלעדיו צה"ל לא היה מנצח במלחמת העצמאות. בגלל זה היו השלטונות שלנו מעניינים בקיום "שקט תעשייתי" מוחלט, כדי לא לעורר תשומת לב. ללא התראה, קיבלו כוחות הביטחון ידיעה, שאצ"ל הקים "ראש גשר" מורכב מלוחמים חמושים, באזור ממערב לכפר ויתקין ושהאצ"ל מנסה לפרוק את אוניית הנשק ליד המזח הישן.

צה"ל שיגר למקום יחידות בפיקודו של משה דיין. כאשר הכוח נתקל באנשי "ראש הגשר", קרא להם דיין להתקפל ולמסור את נשקם. כתגובה נורה טיל נ"ט "פיאט" לעבר משוריינו של דיין. הטיל לא התפוצץ. אז ניתנה פקודה לפזר את ראש הגשר. מרבית אנשי אצ"ל ברחו ואילו אלטלנה שטה לכיוון תל אביב, עלתה שם על שרטון וניסתה לפרוק את מטענה. אז הוחלט בצה"ל מה שהיה נדמה כפתרון של "בלית ברירה" והתברר כהחלטה אומללה וכואבת, לפתוח באש על אלטלנה ואנשיה.

דן נעמן

תל אביב

עוד פעם יטביעו אותה

על אלטלנה

הושלם ליהוק המיני סדרה על ההתנגשות בין ההגנה לאצ"ל בימי ראשית המדינה
פטר קלנר, פנאי פלוס

בזכיינית ערוץ 2 קשת מכינים בימים אלה מיני סדרה בת שלושה חלקים שתגולל את פרשת הטבעתה של ספינת הנשק אלטלנה ביוני 1948, ואת השתלשלות העניינים שכמעט הביאה אז למלחמת אחים. הסדרה מופקת לציון 60 שנה למדינת ישראל.

השחקן זוהר שטראוס יגלם את דמותו של ישראל גלילי, ראש המטה הארצי של ההגנה, ואילו אוהד קנולר ייכנס לנעליו של קצין המבצעים של ארגון האצ"ל, עמיחי פאגלין. את דמותו של בן גוריון אמור לגלם השחקן יוסי קאנץ (מי שגילם אותו גם בדרמה "עכשיו או לעולם לא", שהופקה לרשת) ויורם חטב יהיה מנחם בגין. מי שהתגעגע לראות שוב את פניה הנאות של ג'וליה לוי בוקן מ"האלופה" לא יתאכזב. השחקנית תגלם בסדרה עולה חדשה המתחתנת עם בן זוגה על הספינה.


את התסריט לסדרה כתב מוטי לרנר והיא תבוים על ידי אלי כהן. הדרמה פותחה בתמיכת קרן מקור לקולנוע וטלוויזיה והיא תופק על ידי ריקי שלח וצביקה שפירא.

ירון לונדון הציע אפשרות לירות במתנחלי השוק בחברון

כאן

בדקה ה- 11 ובסוף "לרענן את רוח אלטלנה

והנה תגובת תדמי"ת

התבטאות שהשמיע שלשום ירון לונדון, במהלך תוכניתו ’לונדון וקירשנבאום’ המשודרת בערוץ 10, הגיעה היום אל נציב תלונות הציבור ברשות השנייה גיורא רוזן, וליו"ר הרשות נורית דאבוש, בדמות תלונה ששלח ארגון תדמי"ת לתגבור הדמוקרטיה במדיה הישראלית, בגין הסתה וקריאה להמרדה.

המדובר בדברים שאמר לונדון לקראת סיום ראיון שקיים, יחד עם מוטי קירשנבאום, עם הח"כ פרופ’ אריה אלדד והאלוף (במיל.) יעקב עמידרור, לגבי סירובם של חיילים מיחידת ’דוכיפת’ להשתתף בפעולת פינוי של שתי משפחות מבתיהן בחברון.
"יש פה ציבור מעולה ואי אפשר לנכר אותו מהמדינה", אמר לונדון, "וזה מביא אותנו לכך שכל חוליגן מכה בבי"ח, משום שלא תופסים אדם על צערו; וכל איש שמאל רדיקלי מכה שוטרים בגדר ההפרדה; וכל מתנחל מרשה לעצמו להתיישב על גבעות שדודות של קרקע ערבית שדודה, וצריך להעביר 3000 איש כדי לפנות שתי משפחות. מה דעתכם על פלוגה אחת שנותנים לה רשות לירות? ... מה דעתכם לרענן את רוח אלטלנה?".

באמירות אלו, טוען ארגון תדמי"ת, גלש לונדון אל מעבר לדיון ענייני, "לתחום שהוא נוגע בגבול שבין חופש ביטוי להסתה, ועל סף קריאה מעוררת מדנים המהווה חלק מהמרדה". דווקא מכיוון שמדובר בשני מראיינים בוגרים בעלי שנות ותק רבות, טוען הארגון, יש לצפות ולדרוש מהם אחריות רבה יותר.
"די בצעיר אחד נושא נשק", נטען בתלונה, "שיפרש שאלות מעין אלו כהיתר לפתוח באש, או שמסריו אלו יחלחלו חלילה למישהו מבין מקבלי ההחלטות ונותני הפקודות, ויכניסו ללקסיקון של צה"ל את האופציה של פתיחה באש על אחיהם".

הארגון מבקש מרוזן ומדאבוש לדרוש מלונדון לפרסם הבהרה, לפיה הוא אינו קורא לפתיחה באש, וכן לפעול ל’הנמכת הלהבות’ בתוכניות המפוקחות על ידי הרשות.

מגיורא רוזן נמסר שהמכתב טרם נתקבל. מרשות השנייה טרם נתקבלה תגובה.