אתם מוזמנים לאסיפה כללית שנתית של אגודת "לדעת"

הזמנה לאסיפה כללית של "לדעת"

"האגודה לזכות הציבור לדעת", מתכבדת להזמינכם לאסיפה הכללית השנתית,
שתתקיים אי"ה ביום רביעי, ד' בתמוז התש"ע, 16/06/10, בשעה 17:30,
במרכז מורשת בגין, רח' ש.א.נכון 6 ירושלים.

בתכנית -

1. דברי פתיחה: יו"ר מרכז מורשת בגין, מר הרצל מקוב
2. דברי ברכה מאת נשיא האגודה הנכנס: השגריר ד"ר מאיר רוזן
3. הרצאת אורח: הגב' קרולין גליק, עורכת אתר

"לאטמה" www.latma.co.il - אתר סאטירי אשר נטל על עצמו את המשימה לחשוף את
פרצופה האמיתי של התקשורת בישראל ההרצאה תלווה בהקרנת סרטונים
ויינתן זמן לשאלות מהקהל

4. אסיפה כללית שנתית של חברי העמותה-
האגודה לזכות הציבור לדעת

~יוגש כיבוד קל~

הכניסה חופשית. יש לאשר השתתפות מראש שכן מספר המקומות מוגבל
נודה על תרומה של 20 ₪ לכיסוי ההוצאות

לפרטים נוספים ולהרשמה-
טל: 02-6446776 פקס: 02-6446833
דוא"ל : info@imw.org.il
נשמח לראותכם בין אורחינו !

המשט - הומאניטרי?

תחקיר של תדמי"ת מעלה שאלוף משנה משה לוי, מפקד מפקדת התיאום והקישור בעזה, לא השתמש בכינוי "משט הומניטארי". למה גל"צ השתילו תיאור חיובי כל כך בפיו??

המשט שמארגנים פלשתינים בעזרת גופי שמאל קיצונים נועד לתעמולה אנטי ישראלית ולהמשך מסע הדה-לגיטימציה של צה"ל ומדינת ישראל.

אתמול, יום ד', הושמע אייטם בגלי צה"ל בחדשות 11:00 ושחזר על עצמו במבזק 11:30.
באייטם נאמר כי אל"מ משה לוי, מפקד התיאום והקישור בעזה, אומר כי "המשט ההמוניטארי" לעזה הוא פרובוקציה.
האמנם אמר כך אל"מ לוי?

תחקיר של תדמי"ת מעלה שצה"ל אינו משתמש בכינוי זה. יתרה מזו, הודעת דובר צה"ל המופיעה באינטנרט, מביאה את הציטוטים של אל"מ ללא התיאור החיובי "הומניטארי". אותם ציטוטים הובאו בכל מערכות החדשות, כולל רשת ב', NRG, ynet, ואפילו "הארץ", ללא המילה "הומינטארי".

איך ייתכן, איפוא, שתחנת הרדיו של צה"ל, גלי צה"ל, מכנה את אותו מבצע אנטי-צהל"י "משט הומניטארי"?

הטור שלי במדור מיקרוסקופ של "בשבע" גליון 394 מיום 27.5.2010

תעריף למדליף

'האומה' האמריקני הוא כתב עת בעל עמדות ליברליות רדיקליות (כלומר: לא אוהד את ישראל כלל) שנמצא בחוב שוטף של מיליון דולר. לא נשמח לאידו בפומבי, אבל נביא בפניכם תעריף תקשורתי מעשי. 'האומה' מבקש תרומות מהציבור, וכדי להבהיר לנדבנים את משמעות הדולרים שהם מבקשים, הם יצרו טבלה מעניינת. הנה כמה דוגמאות ממנה: תרומה של 35 דולר תאפשר לכתב לארח מקור מדליף לארוחת ערב בניו-יורק; 75 דולר יכסו את שירותיו של מתורגמן באפגניסטן; 150 דולר יממנו כרטיס רכבת לוושינגטון כדי לראיין איש קונגרס, וכן הלאה. אין לי מידע בדוק אם אפשר להרכיב טבלה דומה לצורך עבודה עיתונאית בארץ, אבל אני מרשה לעצמי לנחש שבנוגע להדלפות, אין כל צורך לשלם עבורן. הן זורמות חינם.

ישראל מידד

טפשונת שכזאת

אמה של קם, עדה, אמרה בתום הדיון כי ענת נהגה בטפשות לאורך הדרך, ונתנה אמון באנשים שהיא לא היתה צריכה לתת בהם אמון. על שהותו של בלאו בלונדון אמרה כי אין ספק שלונדון יותר נוחה מתל אביב. לדבריה, "לא ברורה לי ההתנהלות של אורי בלאו, אני מקווה שיש מומחים גדולים ממני".

הטור שלי ב"בשבע" למדור "מיקרוסקופ" גליון #393, 20.5.2010

נגד הזרם

גילוי נאות: בן-דרור ימיני משמש כחבר בנשיאות הכבוד של האגודה לזכות הצבור לדעת, ואף זכה לפרס מטעמה. ובכל זאת, אני רוצה לציין לשבח את אומץ ליבו כעיתונאי לוחם. זה למעלה משנה שבן-דרור מקדיש רבים מהטורים שלו ב'מעריב' למאבק נגד הרוחות הרעות הנושבות מהאקדמיה ומהאינטליגנציה התרבותית בארץ ובעולם. ואותן רוחות וסערות מועברות אל ההמונים, בארץ ובחו"ל, דרך התקשורת.

ימיני מנהל קרב בלימה נגד הסילופים הנפוצים אודות מהותה של הציונות, תולדות ההתיישבות בארץ ומיתוס ה'נכבה'. הוא מתריע על אי-המוסריות בהופעותיהם של ישראלים ואנטי-ציונים באוניברסיטאות בארץ ובחו"ל, על השקרים שהם משמיעים ועל תנועת החרם והסנקציות שהם מקדמים ומובילים.

חשוב לדייק: ימיני אינו תומך של מפעל ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. דאגתו היא לעצם האמת ולסיפור של הציונות במאה וחמישים השנים האחרונות בארץ הזאת. זה עניין פשוט שהתקשורת לא מסוגלת לטפל בו. כדאי לציין בהקשר זה את פרופ' אמנון רובינשטיין, אשר פרסם מאמרים באותו עניין ב'הארץ' בטרם נסחף המו"ל שלו אל שולי השמאל הקיצוני. בשבוע שעבר, לדוגמה, העיתון של שוקן קבל על כך שרבבות תלמידים מבקרים באתרים בירושלים "המזוהים עם הימין", כגון הר-הבית, עיר דוד והכותל הדרומי. האם העיתון לאנשים חושבים לא חושב שיש משהו עקום בקביעת זהות פוליטית למקומות שהם בקונצנזוס הבסיסי של כל יהודי באשר הוא?

ישראל מידד

התארגנותת חדשה

כן, תקשורת מגוייסת

"אני, אישית, בין האנשים שחושבים שהמתנחלים מחזיקים את המדינה הזאת כבת-ערובה במשך 40 שנה. פשוט ככה. הם הילד המטורף שכולם מפחדים להרגיז. זה מצב אבסורד שלא מקובל עליי".

מולי שגב,
עורך ויוצר של התוכנית "ארץ נהדרת"

הצטרפת כבר?

עדיין יש פצועים באלטלנה ליד מנחם בגין

4 פצועים בתאונה במנחם בגין - אלטלנה

שוב תאונה בצומת הרחובות מנחם בגין- אלטלנה באשדוד. על פי עדי ראיה, רכב שעבר ברמזור אדום פגע ברכב שחצה את הצומת. צוותי כיבוי חילצו מאחד הרכבים שני מבוגרים שנלכדו ברכב והם פונו במצב בינוני לבית החולים. כונני איחוד הצלה דרום וצוותים של מד"א העניקו לפצועים טיפול ראשוני והם פונו להמשף טיפול בבית החולים.

צומת הרחובות מנחם בגין – אלטלנה, שסמוכה לתחנת מד"א...

ושוב, יש מעצרים בלתי-מובנים

הטור שלי במיקרוסקופ של "בשבע", גליון 392 מיום 13.5.10

סמן ימני (2)

הנה הכותרת מעיתון 'מעריב' בשישי שעבר: "רועה בלי עדר: בשבוע שעבר אלמונים גנבו את העדר". כך צריך לכתוב כותרת. הגנבים עדיין לא נתפסו, המשטרה לא הודיעה כלום, ולכן אין כל בסיס לרמוז לכיוון מסוים. בחדשות יש להביא עובדות, ובסיפור הזה אין עדיין שום זיהוי של האשמים בגניבה, גם אם העדר נגנב ממושב פטיש שבנגב ומישהו יכול לשער שיש אוכלוסייה מאוד מסוימת שאולי יכולה להיות קשורה לעבירה הזאת. במקרה זה התנהג 'מעריב' בצורה אתית ומקצועית. לכן אני מתפלא שבשבוע שעבר היה מקרה של הצתה, וגם כאן אין שום אינפורמציה ברורה, אבל כמעט כל העיתונים, בארץ ובחו"ל, נכשלו ופרסמו בכותרותיהם זהות ודאית של האשמים: מתנחלים. ולא סתם מתנחלים אלא מתנחלים מיצהר. מה קרה כאן? האם הכתבים ידעו משהו שחוקרי המשטרה לא יודעים?

חלק גדול מבין כלי התקשורת השונים גם נמנעו מלהזכיר שרק לפני כשלושה חדשים, למרות מעצרים וחקירות והבאת חשודים לפני המצלמות באזיקים, לא הוגשו כתבי אישום נגד אף מתנחל. דיווח על זה במסגרת רקע היה אולי סותר את הכותרות, אבל זה היה המעשה התקשורתי הנכון לעשות. אז מדוע קרה ההיפך - השתלחות בלתי מרוסנת של העמדה לעמוד הקלון? האם אפשר להבחין במקרה זה בחוסר הגינות או בהבעת עמדה פוליטית במקום דיווח עובדתי? האם התקשורת בארץ ובחו"ל כל כך לא אתית וכל כך לא מקצועית, וכן - כל כך מגויסת? כנראה שכן.

ישראל מידד

"ההר לפני הבית" - רשימתי ב"נקודה" 89 מיום 16.7.1985

מדוע לא מועצה לאומית לחקר הר-הבית?

יח אדר התש"ע

4.3.10

לכב'
ח"כ הרב דניאל הרשקוביץ, שר המדע
משרד המדע
קרית הממשלה
מזרח ירושלים

הנדון: הצעה למינוי מועצה מדעית לאומית לענייני הר הבית על ידי משרד המדע

הר הבית הוא "המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשכן שמו שם" ומקום המקדש, והוא האתר הקדוש ביותר לעם היהודי מעולם ולנצח. הר הבית הוא למעשה מקור הזיקה הוודאית והניצחית של עם ישראל לארץ ישראל, הבסיס לקדושת ירושלים ויסוד הכמיהה לחזרתו של עם ישראל בארצו וישיבתו בה.

לאחר כ - 2000 שנות גלות חזר הר הבית לידי העם היהודי ומדינת ישראל. ואולם, במשך השנים השתכחו עובדות היסטוריות רבות ונוצרה אי- ודאות עובדתית המונעת את חזרתם של המוני בית ישראל להר הבית. אותו עמימות עובדתית, הנוגעת לבני כל הדתות, מהווה בסיס לאויבינו לטעון כי אין לעם היהודי חלק ונחלה בהר הבית ובארץ ישראל.

בין הנושאים העובדתיים בהר הבית שקיימת לגביהם מחלוקת, עמימות ואי-ודאות:
1. מה היה מיקום המקדש, קודש הקדשים והמזבח בהר הבית?
2. היכן מוקמו העזרות בהר הבית?
3. אילו חלקים מקודשים בהר הבית לבני כל אחת מהדתות?
4. מהו מעמדה ההיסטורי של "כיפת הסלע" לבני הדתות השונות?

התשובות לכל השאלות הנ"ל הן תשובות עובדתיות - מדעיות הנמצאות בתחומי חקר ההסטוריה, הארכיאולוגיה והתיאולוגיה. בנושאי הר הבית נערכו מחקרים רבים וקיימים מסמכים אין ספור. ואולם, על מנת להגיע למסקנות מדעיות מוכחות, יש צורך לבחון את כלל המחקרים והמידע הקיים ולחשוף את האמת העובדתית – הסטורית על הר הבית לעם ישראל ולכל העולם, באורח מדעי ואמין.

מן הראוי שהמאמץ המדעי לחשיפת האמת ההסטורית בהר הבית ייעשה על ידי מדינת ישראל, שהיא הריבון בהר הבית.

הצעתנו היא להקים, באמצעות משרד המדע, מועצה לאומית מדעית לעניין הר הבית שאליה יוזמנו בכירי החוקרים והמדענים העוסקים בהר הבית בארץ ובעולם, והיא תתבקש לענות על ארבע השאלות דלעיל.

חשיפת האמת המדעית בהר הבית, באמצעות מועצה מדעית לאומית שתשתמש בכלים של מדעי החברה והמדעים המדוייקים, תאפשר לכל יהודי לדעת היכן האזור המקודש בהר הבית, להיכן מותר לו להיכנס מה מעמדו של כל תחום ואזור בהר הבית. גם כל מוסלמי או בן דת אחרת יידע את האמת בכל הנוגע לקדושת הר הבית וכל אתר בו לו ולבני דתות אחרות.

מעבר לכך, תהיה להקמת המועצה המדעית תרומה חשובה ביותר לביסוס החוקי והמשפטי של ריבונות המדינה על הר הבית וארץ ישראל, ליחסי החוץ של המדינה ולמעמדה של מדינת ישראל בעולם. טענות אויבי המדינה כי אין ליהודים חלק ונחלה בארץ ישראל יופרכו עובדתית - מדעית אחת ולתמיד.

חשיפת האמת העובדתית והאובייקטיבית על הר הבית עומדת מעל ומעבר לכל מחלוקת דתית או פוליטית, והיא אינטרס של כל דת בנפרד, מה גם שהיא תתרום להרגעת הרוחות והעוינות הבין-דתית בהר הבית.

נבקשך לעיין בהצעה ולהחליט בנוגע לה בהקדם האפשרי, ולהודיענו דבר.


בכבוד רב,



אביעד ויסולי
יו"ר המטה

יש מקומות השייכם לשמאל רק?

אינני מבין את עיתון "הארץ".

הנה הכותרת לכתבה של אור קשתי

בהנחיית גדעון סער, עשרות אלפי תלמידים ביקרו בהר הבית ובעיר דוד

זינוק במספר התלמידים המבקרים באתרים המזוהים עם הימין. מנהל גימנסיה הרצליה: מתעלמים מהפלסטינים

מה זאת אומרת "מזוהים עם הימין"?

יש מקומות שמזוהים רק עם השמאל?

הר-הבית, הכותל ועיר דוד לא שייכים לשמאל?

מה קורה פה?

והנה עיקר הסיפור:

מתחילת שנת הלימודים ביקרו בירושלים למעלה מ-400 אלף תלמידים, לעומת כ-200 אלף בני נוער לפני כשנתיים, כך עולה מנתונים שפרסם אתמול משרד החינוך. במשרד מעריכים כי עד סוף שנת הלימודים יגיע מספר המבקרים בבירה לכחצי מיליון. מהנתונים עולה עוד כי כ-73 אלף תלמידים ביקרו השנה ב"עיר דוד" שמפעילה עמותת אלע"ד, וכ-17 אלף סיירו בהר הבית, לעומת כמה מאות בודדות בשנים קודמות. לפני כמה חודשים מסרו האחראים במשרד החינוך על נושא הטיולים כי מספר התלמידים המבקרים בהר הבית הוא קטן ביותר, בעיקר בשל הבעיות הביטחוניות הכרוכות בביקור במקום. ואולם, מאז פעל שר החינוך, גדעון סער, להשגת האישורים הנדרשים מכוחות הביטחון.

לקראת יום ירושלים שיצוין מחר, פרסם משרד החינוך נתונים חדשים על היקף הטיולים שעורכים בתי הספר בירושלים. על פי החלטת סער, מחויב כל תלמיד לבקר לפחות 3 פעמים בעיר, במהלך 12 שנות לימודיו. המשרד אף גיבש תוכנית חדשה בעניין, "נעלה לירושלים" שמה, שתקציבה נאמד בכ-15 מיליון שקלים. התוכנית משתלבת במדיניות של סער, לחיזוק הערכים היהודיים והציוניים במערכת החינוך. בתי ספר בפריפריה נהנים מעדיפות בסבסוד הביקורים בירושלים.

הנתונים שפרסם משרד החינוך, ואשר מתייחסים לתקופה שבין ספטמבר 2009 לינואר 2010, מגלים מהם האתרים המועדפים בירושלים מבחינת מערכת החינוך: בכותל המערבי ביקרו 296,388 תלמידים, ברובע היהודי - 244,474, ובמקום השלישי "עיר דוד", בה ביקרו 72,725 בני נוער. מקומות פופולריים נוספים הם מנהרת הכותל (47,536), שער ציון (42,547) וחפירות הכותל הדרומי - מרכז דוידסון (37,931). כאמור, 17,026 תלמידים ביקרו בהר הבית.

היקף המבקרים הגבוה ב"עיר דוד" אינו מפתיע. לפני כשמונה חודשים חנך השר סער את תוכנית "נעלה לירושלים" במתחם, אותו מפעילה עמותת אלע"ד (אל עיר דוד), שהחלה את פעילותה כעמותת התיישבות בשכונת סילוואן. במקביל לפעילות התיירותית והחפירות הארכיאולוגיות במקום, ממשיכה אלע"ד במאמציה ליישב יהודים בסילוואן. "זה המקום שנכון להתחיל בו את הפרויקט החינוכי. הכרת ירושלים דרך הרגליים תתרום להעמקת הזיקה של התלמידים לעיר", אמר אז סער.

אני מניח שמבקרי הר-הבית הם ערבים בעיקר אבל יש שוויון במדינה וגם יהודים יעלו.

לזכר אשר איצקוביץ הי"ד אשר נרצח בהר-הבית

ב- 11 באפריל 1947, שביעי של פסח, עולה חדש מצ'כוסלובקיה, חרדי שעבד כנגר בירושלים, אשר איצקוביץ', הלך לעבר הכותל דרך שער שכם בחג הפסח.

וכפי שדווח למחרת, הוא לא הגיע בשלום אלא נרצח בידי המון מוסלמי מתפרע בחצר הר-הבית:

הטור שנשלח למדור מיקרוסקופ של "בשבע" גליון 6.5.2010

על שפה תקשורתית

הזכרתי בטור האחרון שלי כאן את חוסר תשומת הלב בתקשורת לשירו של עמיר בניון, כאילו בחרו תוך התעלמות מכוונת לקבור את הדיון בתוכן שיר המחאה שלו והנה, בשבת וביום ראשון היו כתבות וראיונות אשר שודרו. ב"גלי צה"ל", יעל דיין שוחחה עם הזמר ושמענו אותו מדבר בחריפות בעיקר נוכח האיומים על חייו להם זכה בעקבות השימוש בזכות להבעת דעה אישית וחופש היצירה שהוא עשה. כנראה שגדל דור שמאלני חדש במדינה שלא התחנכה על ברכי התרבות החילונית הליברלית שמעלה על נס זכויות וחירויות כגון אלה. בסופו של דבר, התקשורת, אמר בניון, היא אשמה והכריז מעל גבי האתר שהוא "אינו מפחד מאף אחד וגם אם יקרה לו משהו, האשמה היא בתקשורת." הנה לנו עוד קיצוני מהמחנה הלאומי-אמוני. ואם בחופש הביטוי והשידור, מי לנו 'גיבור' חדש אם לא גבי גזית אשר שוב ניצל את המיקרופון הצבורי שנמסר לידיו ולפיו בידי תחנת "רדיו-ללא-הפסקה", על מנת לומר על המתנחלים והחרדים שהם "גידולים מצחינים", "תולעים" ו"עלוקות". טוב, גם אם היועץ המשפטי תיאר שפה תקשורתית זו כסרת-טעם אך מוגנות, קשה אי-נקיטת עמדה משפטית נוכח נכונותו של השדר לארוז אותם בחבילה אחת ולשלח אותם לאחיהם הפרימיטיביים בחצרות ברוקלין".

ראשית, על כרוזי טרנספר מסוג אחר שגם הביצוע שלו לא היה ריאלי, גזית ומרעיו יצאו חוצץ. לא יאה לציבור כל-כך נאור לנהוג באיפה-ואיפה. שנית, הרי גזית-גרינשטיין בעצמו בא מעבר לים, מצ'כוסלוקביה, וגם התחנך בנערותו במסגרת דתית ולכן עליו להיזהר כי אנו יודעים שכאשר מתחילים לעסוק בסוג אחד של יהודים, מהר מאוד יכולים לעבור לסוג אחר. השנאה איננה מסוגלת להבחין בדקויות כאלה וכאשר השנאה עוד משודרת דרך ערוצי תקשורת המוניים אזי ההמונים עלולים להגיב לא כפי תובנות אליטיסטיות של הברנז'ה שלנו.

ונסיים במוטיב של שנאה. ברשימה שהתפרסמה באתר של "העין השביעית" הנושא את הכותרת "הפרדוקס התקשורתי", טוען חנוך מרמרי, לשעבר עורך מודח של "הארץ", שקיימת תופעה מוזרה המתפתחת לאחרונה: "ככל שהשמאל מתכווץ, הוא הופך שנוא יותר. מה שמעלה בזיכרון אנטישמיות יוקדת במדינות שאין בהן יהודים." אך יש לומר למר מרמרי שלפי הדוגמאות דלעיל ורבות אחרות, הכלל כנראה הוא שככל שהשמאל מתכווץ, הוא שונא יותר, משתולל יותר ומאמץ סממנים כמו-פאשיסטיים של השתלחות מילולית אלימה. ועוד יבוא מישהו ועוד בשידור יומר שאנו עדים לתופעות של שמאל שהם גידולים מצחינים. מי יודע לאיזו שפה נתגלגל.

מכתבי היום שפורסם ב"הארץ" - והמקור

באין הדר

בתגובה על "איזהו הנביא" מאת דוד אוחנה ("הארץ", 3.5)

בניגוד למה שדוד אוחנה סבור, האצילות וההדר הציוני לא נועדו לאפשר את הוויתור או את הפשרה אלא לאפשר ליהודי השב למולדתו לעמוד כשווה בין שווים למנהיגי אומות העולם כמו גם להיות מחובר לצורכי החלשים והנזקקים. מתוך אומץ-ידו וגבורתו הוא יכול למחול, אבל לא לחזור למצב של סכנה שבו הוא מאויים.

הפשרה של אוחנה בפני האויב הערבי אינה מעשה אצילי כלל. אוחנה מחוסר הדר ציוני ואין בדבריו משום נבואה או הבנת הנבואה.

ישראל מידד

שילה

- - -

המכתב המקורי:

יותר מדי קביעות של אוחנה הן שקריות, מטעות, חוטאות ומחטיאות,סתם גיבוב לא-אקדמי של אלימות מילולית משתלחת ללא תימוכין. אך אחת מהן - "הם [אנשי גוש אמונים/מתנחלים] ויתרו על אצילות הריבון המוכן לפשרה מתוך ביטחון עצמי, ובחרו להיות הקוזק הנגזל" - הזכירה לי ביטוי ספרותי פוליטי של זאב ז'בוטינסקי המדגים את הפער התודעתי והאידאי בין אוחנה לבין הציונות כהשקפה יהודית שורשית. ב"שיר הנדר" שהיווה פירוש שהתלווה נדר הבית"רי, ההצהרה האידיאולוגית של תנועת הנוער שהקים ז'בוטינסקי, הוא כתב על ושג "הדר", בין היתר: "יהיר בפני שרים, ענו עומת בן – עני, גובר – כדי למחול".

שלא כמו הבנתו של אוחנה, האצילות/הדר איננה נועדה לאפשר את הויתור או את הפשרה אלא מאפשר ליהודי השב למולדתו לעמוד כשווה בין שווים למניגי אומות העולם כמו גם להיות מחובר לצרכי החלשים והנזקקים. ומתוך אומץ-ידו וגבורתו, הוא יכול למחול אבל לא לחזור למצב של סכנה שבו הוא מאויים. הפשרה של אוחנה בפני האוייב הערבי אינו מעשה אצילי כלל. אוחנה מחוסר הדר ציוני ואין בו שום נבואה או הבנת נבואה.

מדונה משחקת משה דיין

הביקורת נגד פעילות חריגה ואלימה

"מיעוט קטן בתוכנו גורר אותנו לאבדון"

יו"ר מועצת יש"ע תוקף בחריפות את אנשי 'תג מחיר' ואת הצעירים שהיכו השבוע חייל: "לו אני האיחוד האירופי, הייתי מממן אותם. הפעילות שלהם תיגמר באסון"
▪ ▪ ▪

יושב-ראש מועצת יש"ע, דני דיין, תוקף את אנשי 'תג מחיר' ואת התופעה של עימותים בין צעירים יהודים ביו"ש לבין כוחות הביטחון. עד כה הוא עשה מאמצים ניכרים להתנזר מגינויים שכאלה, בעיקר מתוך רצון לשקם את מנהיגותה של מועצת יש"ע, אבל האירועים האחרונים גורמים לו לפרסם גינוי תקיף ביותר, שלא לומר זעקה.

"יש בקרב ההתיישבות ביש"ע כמה עשרות אנשים, לכל היותר 100 איש, שאיבדו כל רסן, זנחו כל עכבה מוסרית, ועלולים לגרור את המפעל שלנו לאבדון", אמר לנו אתמול דיין, "הגיע הזמן לומר ברורות: הערכים שלהם אינם ערכינו. הם מסכנים את עתיד ההתיישבות ביש"ע פי עשרה מכל הפעילות של שלום עכשיו והקרן החדשה לישראל. לו אני האיחוד האירופאי, הייתי מעביר להם מימון נדיב. הם סכנה אסטרטגית ממש להמשך אחיזתנו ביהודה ושומרון".

כתב האישום של דיין אינו מתייחס ישירות לאירועי יצהר השבוע, אך נראה שהם היו הקש ששבר את גבו. כזכור, סמוך למוצאי יום העצמאות מנע כוח של צה"ל מקבוצת צעירים ביצהר לטייל באתר סמוך ליישוב, בטענה שהדבר יגרור התנגשות עם שכנים ערבים. דין ודברים בין שני הצדדים התפתח לעימות אלים, שבמהלכו נחבל קל איש מג"ב. דובר יצהר טען אחר-כך כי לא הייתה כל עילה לבלום את הקבוצה וכי האירוע הידרדר לאלימות רק אחרי שאחד הלוחמים ירה באוויר.

דיין הוסיף: "אני יודע היטב שיש עלילות. גם הודעות דובר צה"ל לא תמיד מהימנות, ולעיתים הן אף מגמתיות ממש. אבל גם אם רק עשירית מן המעשים המדווחים לאחרונה התרחשו בפועל, זה בלתי נסבל. מדובר בקריעת צמיגים של רכבים צבאיים ושל מכוניות פרטיות של מילואימניקים, יידוי אבנים, הנחת דוקרנים, ואפילו השלכת בקבוק תבערה על ג'יפ של צה"ל. השתגענו? כיצד אנחנו נותנים לזה לקרות בקרבנו זמן כה רב?".

בנוגע לפעילות המכונה 'תג מחיר', אמר יו"ר מועצת יש"ע: "איזה מין דבר זה לשרוף שדה של ערבי כי המנהל האזרחי הרס לנו קרוון? זה לא מוסר יהודי וגם טמטום. מדוע שהציבור הישראלי ירצה להמשיך להחזיק בשטח שהופך למערב הפרוע? אני חושש שזה רק עניין של זמן עד שאחת הפעולות האלה תסתיים באסון כזה או אחר. חייבים להתעשת ולהפסיק את זה בעוד מועד".

דיין מעניק לאנשי 'תג מחיר' את הכינוי 'אנרכיסטים'. לדבריו, "הם אולי פרומיל מן האוכלוסיה היהודית ביש"ע, אבל הם צובעים את כולנו בצלמם ובדמותם. יישובים שלמים - שבהם גרים מיטב אזרחיה של המדינה הזאת, המגזר המתנדב ביותר - נתפסים בציבור הישראלי כקיני צרעות בגלל המיעוט האלים הזה".

דיין מדגיש כי הוא תומך בניהול מאבק תקיף נגד מדיניות הנסיגות, ובכלל זה בפעילותם של ועדים אזוריים שונים שאינם מתואמים תמיד עם מועצת יש"ע. אך, "המרחק בין זה לבין דרך התנהגותם של החבורות הקטנות והאלימות האלה בשולי השוליים - עצום. אנחנו צריכים להיות הראשונים שדורשים מצה"ל וממשטרת ישראל להתלבש על החבורות האלה ולמצות עמם את הדין. הגענו לנקודה שבה זה ממש בנפשנו".

מקור:

קצת הומור: הלכות קעניון

1. מצוות שופינג נוהגת בכל זמן ובכל מקום, וכיוון שאין היא מצווה שהזמן גרמא, נהגו להדר בה בעיקר הנשים. הגברים יוצאים ידי חובה בתשלום הקרעדיט קארד של נשותיהם ובדיעבד גם ברכישת פלאזמה במכרז באינטרנט בכל אתר ואתר. ומלכתחילה טוב שתיקח האשה את הגבר עמה לקעניון כדי לזכותו במצוות הגבהת שקיות הרכישה וגלילתן לתוך הבגאז' של האוטו.

2. תחילה בנתה כל עיר את קניונה לפי מתכונת שעלתה מלפניה, עד שנתבלבלו ישראל ונמנעו מלבקר זה בקניונו של זה. עד שבא ר' עזריאלי ותיקן שיהו כל הקניונים בצורה אחת, במראה אחד, ובתמהיל חנויות זהה.

3. צורת הקעניון כיצד? שלוש מאות אמה אורכו, חמישים אמה רחבו ושלושים אמה קומתו, ומעליות שקופות עולות ויורדות בו. בכל קומה שדרת חנויות מותגים, ובאמצעה דוכנים לממכר פלאפונים וציודם ההיקפי, תכשיטים זולים המאירים באור יקרות (מעגנועליע בלע"ז), וממתקים במחיר תכשיטים.

4. פתחי הקעניון יהו מוצבים זה כנגד זה. בצד הפתח האחד חנות סופרמרקט, ובצד הפתח האחר סניף בנק, וזאת כדי שיזכו ישראל בשכר פסיעות מפתח לפתח, ועל הדרך יקנו גם איזה דיבורית, חולצה או קפה ומאפה. אמר ר' קריס קרוס: הנכנס לקעניון ויוצא ממנו באותו הפתח, הרי שעשהו קפנדריא ואין לו חלק לעולם הבא.

5. השופינג מצוותו במעומד, ועל כן תקנו גדולי הטייקונים שלא להציב ספסלי ישיבה בקעניון, מלבד במתחם המזון המקודש. קטנים המתקשים לעמוד יכולים לשבת במתקני קרקסאות העשויים בדמות איקונין של גדולי הדור כבאגס באני ובוב הבנאי, שכל המכניס לתוכם שני שקלים זוכה להתקשר למספר המוטבע עליהם כדי לדרוש את כספו חזרה (ואינו נענה).

6. טוב לרכוש רק ברשתות "מהדרין" של חסידויות קסטרו ורנואר המפרידות בין חנויות "וומען" לחנויות "מען". אין להתיר לגברים להיכנס אחר נשותיהם לחנויות "וועמען" שטוב לו לגבר להדיר רגליו מהן לגמרי, או לפחות שיהיה בהן רק בבחינת "אורח נטה ללין".

7. נשים צדקניות הרואות בגד שנשאר אחרון במידתו אך לא בטוחות אם לרוכשו מצפינות אותו ג' ירחים בין בגדים שבצידה השני של החנות, כדי שלא תיקחהו אשה אחרת רחמנא ליצלן. ובדרך כלל לא מוצאת האשה את שהצפינה שכן שוכחת היכן הצפינה אותו, ואם כן מצאה - הרי שגזרתה התמלאה מאז שהצפינה וממילא נאלצת לקנות אותו בגד במידה גדולה יותר, ונענשת במידה תחת מידה.

8. אין מידותיו של הקב"ה כמידות בשר ודם, שלקב"ה יג' מידות, ולנו אינספור מידות: אירופאיות, אמריקניות, ו"וואן-סייז". חנווניות צדקניות הרואות בגד שמידותיו גדולות יאמרו: "זה יתכווץ בכביסה", והרואות בגד שמידותיו קטנות יאמרו: "זה מתרחב כשלובשים את זה". מנהג פריחות שבירושלים להוסיף: "זה יושב בול עלייך!". במקצת חנויות נהגו להציב את המראות הצובאות, שצובעות את המציאות בצבעים רזים יותר.

9. נס נעשה להם לישראל שעל אף שבכל חנות יש רק שני תאי מדידה בגודל אמה על חצי אמה ובהם רק מתלה אחד קטן, לא אמר אדם מעולם "צר לי המקום שאמדוד בקעניון". וכיוון שכל ישראל חברים, נהגו לחלוק כל תריסר יהודים תא מדידה אחד, עד שיתערבבו הבגדים זה בזה עדלאידע אם מודד את מה שהביא הוא או את מה שלבש קודמו, ואם זכה והביא קודמו בגד במידה שלו, עליו נאמר: "במידה שאדם מודד בה מודדין לו".

10. בן שלושה חודשים ל"פוקס בייבי", בן שלוש שנים ל"פוקס קידס", בן שלוש עשרה ל"פוקס מען", בן שמונה עשרה ל"ריקושט", בן עשרים ואחת ל"העפי טיי", בן שלושים ל"אופיס דיפו", בן ארבעים ל"קפה קפה" (בית הלל אומרים: לקפה הלל), בן חמישים הריהו כמי שעבר ובטל מן הקעניון לטובת ילדיו המתבגרים.

11. ייזהר הציבור מאוד משמות החנויות, שאין תוכם כברם, ולא יכול לידע מה נמכר בחנות רק לפי שמה. שבחנות "העפי טעיי" אין תאילנדים שמחים אלא מיני גאדג'טים לגבר, ב"מקס ברענער" לא נמכרות גזיות אלא דווקא שוקולד, ב"הפענינג" לא קורה כלום חוץ מהפקעת מחירים, וב"זיפ" אין לא רוכסנים ולא משקאות קלים באבקה. ועוד שמות חנויות יש העשויות מצירופי אותיות על דרך הקבלה דוגמת H&M, ומי שלא ראה את חסידי H&M מתנפלים בהמוניהם על הקופות כדי לזכות ב"שיירים" של תוצרת אירופה דאשתקד, לא ראה שמחת בית משאבת הכסף של מנהל החנות מימיו.

12. לאחר שקיים מצוות השופינג, יערוך סעודת מצווה במתחם המזון המקודש בקומה השלישית. העורך את סעודת המצווה על בורגער, טוב שיגדיל שכר המצווה והכולסטרול בשקל. ייזהר לבל יבלבל בין שולחנות הבורגער הבשריים לבין שולחנות הסבערו והקרעפ החלביים, שרבו המשפחות שלא רצו להתפצל וחטאו כשאכל הילד בורגר כבש ליד ריבת-חלב אמו. מנהג ישראל לקבוע, בצד רשתות המזון הממותגות, גם שווארמיה אנונימית שרגל אדם לעולם אינה דורכת בה, ולא ידעתי מנהג זה מניין.

13. טוב שיצטרך האדם לנקביו טרם שיגיע לקעניון, שהוא מקום הקדושה. עוד נהגו הקעניונים מנהג יפה להרחיק את השירותים מן המחנה ת"ק פרסה, ומחביאים אותם בינות למסדרונות זהים ומפותלים, עם שלטים מבלבלים. מי שנעשה לו נס ומצא השירותים בזמן, טוב שיתפלל תפילת הדרך כדי שימצא דרכו חזרה למקום ממנו בא, תחת להגיע למטבח של מעקדונעלדס.

14. אמת מה נהדר לצאת כבר בשלום מחניון הקעניון בשירת "ZARA חייא וקיימא".


ותודה ללאה

אבל לאה לא ציינה שהחומר בעצם פורסם כאן בידי גיל סלוביק וגם כאן

מטיילי מרחב שילה

כאחד מחבורת "השוטטים" בתקופת האנתיפאדה הראשונה, שמחתי לקרוא את הידיעה הבאה:


סיכום טיול מעטרת לנחל שודדים. ביום שישי במרחב שילה

שלום רב חברים,

[כך הופיע בתקשורת:
כ-200 ישראלים נכנסו לשטח פלסטיני סמוך לרמאללה
מאת: יהושע בריינר, מערכת וואלה! חדשות
יום שישי, 30 באפריל 2010, 11:49
"כ-200 ישראלים נכנסו בשעה האחרונה (שישי) לתוך השטח הפלסטיני בו נבנית העיר רוואבי, סמוך לרמאללה..." (גרסה דומה שודרה בחדשות קול ישראל ביום שישי בשעה 12:00)]

כל הכבוד לכ-115 המטיילים שהשתתפו בטיול מעטרת לנחל השודדים ביום שישי האחרון. יצאנו כמתוכנן בשעה 8:01 מהש.ג של עטרת. ביקרנו תחילה בעין דרא אשר למרות שפיעתו החזקה - הבריכה הגדולה הייתה ריקה (מצ"ב תמונה של הבריכה בימים טובים יותר...). לאחר מכן העפלנו לרכס עליו הולכת ונבנית העיר הערבית רוואבי. הבחנו בפרפר זנב הסנונית יפהפה שבחייו לא זכה לכל כך הרבה תשומת לב... ביצענו תצפית קצרה צפונה ומערבה. בראות הבינונית הצלחנו להבחין ביישובים: עלי זהב, פדואל ועטרת ובכפרים המשמרים את שמותיהם העבריים של בית רימא (בית רימא), באר זית (ביר זית) ועטרות (אל עטרה). ממזרח לנו בחלקו העליון של הרכס הבחנו בכלים כבדים שהולכים ומכשירים מזה כמה חודשים את הרכס לקראת הקמת העיר. גלשנו צפונה אל עבר נחל השודדים תחתון. התיישבנו לארוחת בוקר בבוסתן של עין אל משרקה (גם כאן לצערינו הבריכה הייתה ריקה...).

ביקרנו בחורבת אל משרקה ובמערכת מסתור יפהפיה - עדות לנוכחות יהודים במקום בתקופת מרד בר כוכבא (לפני 1874 שנים). בחלקה הדרום מזרחי של החורבה איתר אחד החברים מערת קבורה עם כוכים אשר שימשה לקבורתם של היהודים תושבי החורבה בימי הבית השני. צעדנו במהירות במעלה הנחל. הראשונים זכו בגיחה לעין גחלה (מעיין קטן עם שוקת קטנה וניקבה קצרה), מכאן המשכנו במעלה הנחל וסביבות השעה 13:35 הגענו לכביש. לאחר פרישתם של כמחצית מהמטיילים המשכנו במעלה הנחל עד לצומת נחל השודדים (ואדי חרמיה), ביקרנו בעין נר ובכמה מערות קבורה יהודיות מימי בית שני וסיימנו את הטיול הנהדר הזה בסביבות השעה 14:15.

נ.ב שאר ישוב מוסר שהפנס של אלרועי קרוק בידו ושהוא מוזמן ליצור עימו קשר - 0523003014

ביום שישי הקרוב כג אייר (07/05) יוציא מאיר רוטר טיול במרחב שילה - מאש קודש לשילה דרך רכס עין עינה. בשעה 7:10 נפגשים בשער של תל שילה (בצומת שילה פונים מזרחה ולאחר כ-200 מטרים פונים שמאלה (צפונה) עד לשער הכניסה לתל. שם משאירים כמה רכבים וממשיכים בנסיעה לאש קודש. בשעה 7:30 יוצאים רגלית מאש קודש צפון-מערבה, מבקרים בעיינות ג'לוד, מעפילים לרכס עין עינה, מבקרים בחורבת עין עינה, חורבת סרה, עין סיילון, אופציה לביקור בעין קריות ומסיימים בתל שילה בסביבות השעה 14:00. אורך המסלול - כ-10 ק"מ. מצ"ב מפת מסלול. המסלול מיועד למטיבי לכת בלבד (בינוני).

מי שצריך טרמפ מאיפשהו וכן מי שמגיע עם רכב ומקום שיעדכן את מאיר (0576966555) בהודעת ס.מ.ס ביום חמישי בערב.

מארגני הטיול מסירים כל אחריות ביטחונית ובטיחותית!

בברכת ראות טובה.
עם התנ"ך חוזר לארץ התנ"ך.
לזכר סרן שלמה קרויזר.
0508359958 דביר.