ומי הנשיא?

 באתר של הרב יצחק גינזבורג יש בעיה

בשעתו מסר הפרזידנט של מדינת ישראל, מר שניאור זלמן שז״ר, צילומי כתבי יד קדשם של רבותינו הקדושים, לגרפולוגית המומחית רות צוקר, לעריכת מחקר גרפולוגי עליהם.

"פרזידנט"?

אה, האדמורים של חב"ד מכונים "נשיא" ולכן נשיא מדינת ישראל מקבל תואר באידיש.

^

מכתבי על אב"א אחימאיר ב"הארץ" היום נגד תום שגב

כאן:

מי ראוי למלה טובה

ישראל מידד 27.04.2012

בתגובה על "מפנקסו של פשיסטן" מאת תום שגב ("הארץ", 20.4)

תום שגב - על מנת להוכיח, שהכללת היטלר בשורת "השמות המזהירים" על ידי אב"א אחימאיר - כותב: "מי שעקב אחרי ההתפתחויות הפוליטיות, כפי שעשה אחימאיר, כבר לא נזקק ב-1933 אפילו ל'ימים ספורים' כדי לדעת שהיטלר אינו ראוי לשום מלה טובה". אם הדבר כך, הקביעה צריכה להיות ישימה בצורה מקבילה, באותה מידה לפחות, למנהיגים ציונים, ששגב מגדיר אותם בוודאי כחשובים יותר ומרכזיים יותר מאחימאיר. כמו, למשל, דוד בן-גוריון, ברל כצנלסון, חיים ויצמן ועשרות רבות אחרות של מנהיגי התנועה הציונית.

ואם הם ידעו שהיטלר אינו ראוי לשום מלה טובה, מדוע לא הלכו בעקבות אחימאיר וזאב ז'בוטינסקי לאחר 1933 ונלחמו מלחמת חורמה נגד גרמניה הנאצית, כפי שעשתה התנועה של ז'בוטינסקי ואחימאיר? ומדוע לא אימצו את מדיניות "הציונות הקטסטרופית" שלהם, ומדוע פעלו נגד מדיניות "כריתת הבריתות" של זאב ז'בוטינסקי? גם כיום יש מי שטוענים, שהמנהיגים הללו לא יכלו "לנבא" את השואה. מי, מקרב הציונים, היה "מזהיר", ומי לא?

^

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 490 מיום 25.4.2012

ככה מאייתים התנכרות

כמה עיתון יכול להרחיק את עצמו מהמדינה שבה הוא יוצא לאור? כמה כלי תקשורת יכול להבדיל את עצמו מהאתוס הלאומי של החברה באותה מדינה? כמה מסוגלת כתבת אחת לזלזל בערכים משותפים לרוב אזרחי המדינה? הנה דוגמה אחת, לא כל כך חשובה, אבל מרשיעה בצורה ברורה וחדה. בטור ביקורת טלוויזיה התייחסה בשבוע שעבר מיה סלע לתחרות האיות החדשה שעלתה בערוץ 2, 'אלוף העברית', בהפקת 'קשת' ומשרד החינוך. לדעתה, בחברת ההפקות "חושבים עלינו את הגרוע ביותר". ואף גרוע מזה, החברה "מתעקשת לא לנהל דיונים רציניים בסוגיות חשובות". איזו בגידה! כמובן, בעיתון שלה בוודאי מנהלים דיונים רציניים בנושאים מרכזיים, אבל שאלה אחרת היא אם הדיונים הללו מטופלים בדיוק עובדתי, בהוגנות, במסירת מידע מלא ובפלורליזם.

אך לסלע הפריע שבעוד הטלוויזיה צריכה לעסוק באיראן, שר החינוך גדעון סער ומנכ"ל שידורי קשת אבי ניר עקפו "את כל העניין". הם יצרו "מכונת זמן משוכללת (ש)מצד אחד הקפיצה אותנו... אל חידון התנ"ך (ו)מצד שני החזירה אותנו לימי הזוהר של רשות השידור... והיומרה לחנך את העם. מצד שלישי היא היתה עדכנית ועתידנית בו בזמן, ממש כמו מסדר בצפון קוריאה". ועוד האשמה מקולמוסה: "כך נראים ההווה והעתיד של חברה שלא מסוגלת להתנהג כמו אדם מבוגר... (ושלא) תהיה מסוגלת לצפות בתכנים המיועדים למבוגרים". סלע חוששת שיש מישהו "פוליטי" שמרדים כאן בכל "הטיפשות הכללית" בחידון הזה. זה שבהוליווד כבר עשו סרטים בנושא חידון האיות, תופעה חינוכית-תרבותית קלאסית של אותה מדינה דמוקרטית, לא משפיע על סלע. כי היא רצינית ויודעת יותר טוב מאיתנו מה טוב לנו. לא פלא שהיא כותבת בעיתון לאנשים חשובים, 'הארץ'.

ישראל מידד

^

"על התנחלויות אושביץ"

המשורר אמיר אור, שאין לי מושג מיהו, פירסם שיר שלפי הבנתי הצנועה, מביע חשש שהמדינה תתעלם, תתאדף.

מילא.

אבל מדוע להתייחס ליהודים על יושבים ביהודה ושומרון כ"מתים, כוןבשי ההר, תמןנת נוף מולדתם".

זו איננה מולדת העם היהודי?

ומה זה "על התנחלויות אושויץ והתנחלויות מצדה, על השואה שהיתה, ועל זו הבאה...על קדיש קברנו..."?

והוא מטיף:

ואל נאמר אמן, ואל נדבר בשפתם, ואל נלך עוד לשיטתם, בחוקיהם, בעולתם".

איזה שימוש בסמלים מחרידים.

הנה השיר כולו:

עוד מעט והעיר נהפכת

על רשרוש עטיפות כריכי המזנונים,

ועל מלמול הפקידים הרתומים לשלחנם,

על קרקוש תפי כביסה במכבסה הצבורית,

ועל חרוק שניהם ורכינת ראשם

של פועלי הפירמידות ושל עבדי הקבלנים,

אלה הזרים ואלה המכרים,

ועל תודות גמולי החסד, נתמכי סעדתם,

המחפשים ומוצאים

באשפה את מחיתם.

עוד מעט והעיר נהפכת

על מגשי המלצרים הרצים לשרותם

של מנכ"לים קטנים ומנכ"לים גדולים,

של אצילי ועדים מורמים מעם,

גבירי נמלים ומים וחשמל,

ושל פוליטיקאים, נבחרינו,

שצלחתם אמנותם;

על צלצול כוסות הבדלח של הוד טיקונותם,

אדוני המזון והדלק והבנק

אוכלי עמלנו, פרעוני ישראל,

אשר כלנו לרגליהם כנמלים בעמלן,

אם נפל יבואו בנינו אחרינו -

אריסים, טכנאים ומשרתים לשרתם.

עוד מעט והעיר נהפכת

על תלמוד המורים המדכאים עד עפרם,

ועל קצבות האברכים, נדוני תלמוד הנצח,

הסמוכים בהסמכה על שלחן כלם;

על קבלני הקולות והמצביעים בסך

על מרכזי המפלגות, על הכרזות, על ההכרזות,

ועל הקלפיות הריקות

מקולנו שנדם.

עוד מעט והעיר נהפכת

על שלות המיאשים והעשוקים ממעש,

על מחשבותינו - לא - מחשבותינו,

על אקרני החדשות,

שהיינו כחולמים בהלכנו לאורם;

על שתיקת כל הכבשים, על נאומי הזאבים,

על העתונים להשכיר העושים רצון קונם,

ועל נגיסת הנוגשים בנו, האוכלים על הדם,

ואין פוצה פה ומצפצף

פן יתבע לדינם.

עוד מעט והעיר נהפכת

על עכברים ואנשים,

על העינים המשפלות במחסומי הדרכים,

על המתים, כובשי ההר,

תמונת נוף מולדתם,

על התנחליות אושויץ והתנחליות מצדה,

על השואה שהיתה, ועל זו הבאה,

עלינו ועל בנינו, על חציר העם,

על קדיש קברנו ועל קדיש קברם.

ואל נאמר אמן, ואל נדבר בשפתם,

ואל נלך עוד לשיטתם, בחקיהם, בעולתם.

עוד יום, עוד יומים - והעיר נהפכת,

ואם לא תהפך, הפכוה!

^

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליום 489 מיום 19.4.2012

קושיות פוסט פסחיות מדוע, שנה לאחר ההצלחה המכובדת בזמן אמת כמעט, של תיעוד התנהלות צה"ל והמחבלים על סיפון האוניה 'מרמרה', שהוכיחה איזה יתרון תקשורתי צה"ל יכול להשיג כדי להדוף את התעמולה הפלשתינית, יחידת דובר צה"ל כשלה פעמיים בהפרש ימים אחדים? פעם אחת כאשר חיילי יחידת המעברים של המשטרה הצבאית עצרו השבוע במחסום בקעות ערבי שברשותו שבעה מטעני חבלה מאולתרים, שלוש סכינים ועשרות קליעים. כל זה בלי שום תמונה או עדות מהחיילים שהיו שם. ובפעם שנייה כאשר סגן אלוף שלום אייזנר צולם בידי גורמים עוינים והסרטון שהיה ערוך בצורה מגמתית לא רק מתקבל כראיה מרשיעה, אלא ששוב, יחידת דובר צה"ל לא ידעה במשך שעות שאותו קצין נפצע מידי אותם אנרכיסטים? מדוע בואם של פחות מאלף מפגינים מגייס סיקור תקשורתי נרחב ומגוון (הרבה פחות מעשרות אלפים שבאו לחברון), אבל מעבר לכמה אזכורים חולפים ותמונות אחדות, השימוש בכלבים על ידי שוטרי צרפת (בפיגוע בטולוז) התקבל כהתנהגות טבעית ללא גינויים? מדוע נתן זהבי חושב שמותר לו לתבוע, גם לאחר שהוא מקדים את דבריו בתוכניתו ב'רדיו ללא הפסקה' בהודאה שהוא מודע לכך שהוא מסתכן בקנס, את פיטוריו של עמית לשידור יורם שפטל ובכך פוגע בזכות שפטל לחופש הביטוי, וגם משתלח בו בכינויים מעליבים וגסים? האם הוא חושב שהברנז'ה תגן עליו או שנציב התלונות לא ינקוט שום פעולה ממשית? וקושיה אחרונה: כמה עיתונאים ישראליים מפגינים למען עמיתיהם ברשות הפלשתינית שנעצרו בידי מחמוד עבאס? וכמה פעילי שלום מוחים נגד גזר דין מוות אפשרי נגד איש נדל"ן שמכר בית ליהודי לפני עשרות מצלמות ומיקרופונים? ישראל מידד

^

מכתב למערכת "הארץ" התוקף אותי

כאילו אין מדינה מכתבו של עמיקם בריל:-

ישראל מידד, בתגובתו "כשצה"ל פתח באש" (מוסף "הארץ" 16.3), מקבל כמובן מאליו את העובדה שאצ"ל המשיך ופעל לבדו בירושלים כאילו אין מדינה. הבאת האונייה "אלטלנה" היתה למעשה באותה מסגרת של כאילו לא הוקמה המדינה ולא קם צה"ל. מידד מסתמך על הספר "אלטלנה" מאת סגן מפקד הפלמ"ח אורי ברנר. חבל שלא הביא גם את המסקנה בספר המחקרי, והיא שפרשת אלטלנה היתה מרד בממשלה ובמדינת ישראל הצעירה - מרד שנכשל. ערד

^

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 488 מיום 5.4.2012

חמץ תקשורתי

פסח בא והגיע זמן ביעור החמץ התקשורתי. ראשית, מוזר היה לראות את 'מוסף הארץ' האחרון מוקדש כ"גיליון אוכל, מיוחד לפסח". לא, לא בגלל מתכונים כמו מוח טלה בחמאת עגבניות ולימון הלא כל כך כשר, אלא בגלל הפנייה לחברה בישראל כאילו אין עוני, אין חוסר שוויון, אין אבטלה, אין מיסים גבוהים או מחירים מופרזים. העיתון שלוחם נגד עוולות השלטון יודע שבאמת הכל 'כאילו'. ואם כבר, אז גם נעסוק באוכל מסוג אחר וברמה אחרת, כאילו שאנחנו לא במדינת ישראל, הבית היהודי הלאומי.

ונושא אחר: עוד בהיותי מנכ"ל 'לדעת', אחד העניינים שהפריעו לי מבחינת האתיקה העיתונאית היה הנוהג לצטט גורמים עלומי שם וחסרי כתובת. הדבר בלט במיוחד בהקשר של מפעל ההתיישבות היהודית, כאשר הביקורת על מעשה כזה או אחר הובאה והובעה בידי "גורם". ב'מעריב', כמו בערוצי תקשורת אחרים, קראנו ושמענו על הכניסה לבית בחברון, ש"גורמים בצה"ל: מדובר בפרובוקציה מיותרת שיש בה כדי לסכן את הביטחון האזורי". מי הגורם: דובר צה"ל? המח"ט? הש"ג? איש שמאל במילואים? שר הביטחון? ואם באמת היה הגורם במדים בשירות פעיל, יש מי שיעמיד אותו לדין?

ולסיום משהו מחו"ל. על טומאסו דה-בנידטי שמעתם? האיטלקי בן ה-43 היה מקור בלתי-נדלה לידיעות שהוזנו לעיתונות המכובדת ביותר על אירועים שלא קרו, כגון מותם של קאסטרו, האפיפיור והבימאי אלמודובר, בין היתר. הכלי שלו היה התחזות דרך טוויטר. רצונו היה להוכיח כמה בלתי אחראית המדיה החברתית החדשה. נו, באמת. ע"ע "גורמים" בשורות הקודמות.

ישראל מידד