המשורר אמיר אור, שאין לי מושג מיהו, פירסם שיר שלפי הבנתי הצנועה, מביע חשש שהמדינה תתעלם, תתאדף.
מילא.
אבל מדוע להתייחס ליהודים על יושבים ביהודה ושומרון כ"מתים, כוןבשי ההר, תמןנת נוף מולדתם".
זו איננה מולדת העם היהודי?
ומה זה "על התנחלויות אושויץ והתנחלויות מצדה, על השואה שהיתה, ועל זו הבאה...על קדיש קברנו..."?
והוא מטיף:
ואל נאמר אמן, ואל נדבר בשפתם, ואל נלך עוד לשיטתם, בחוקיהם, בעולתם".
איזה שימוש בסמלים מחרידים.
עוד מעט והעיר נהפכת
על רשרוש עטיפות כריכי המזנונים,
ועל מלמול הפקידים הרתומים לשלחנם,
על קרקוש תפי כביסה במכבסה הצבורית,
ועל חרוק שניהם ורכינת ראשם
של פועלי הפירמידות ושל עבדי הקבלנים,
אלה הזרים ואלה המכרים,
ועל תודות גמולי החסד, נתמכי סעדתם,
המחפשים ומוצאים
באשפה את מחיתם.
עוד מעט והעיר נהפכת
על מגשי המלצרים הרצים לשרותם
של מנכ"לים קטנים ומנכ"לים גדולים,
של אצילי ועדים מורמים מעם,
גבירי נמלים ומים וחשמל,
ושל פוליטיקאים, נבחרינו,
שצלחתם אמנותם;
על צלצול כוסות הבדלח של הוד טיקונותם,
אדוני המזון והדלק והבנק
אוכלי עמלנו, פרעוני ישראל,
אשר כלנו לרגליהם כנמלים בעמלן,
אם נפל יבואו בנינו אחרינו -
אריסים, טכנאים ומשרתים לשרתם.
עוד מעט והעיר נהפכת
על תלמוד המורים המדכאים עד עפרם,
ועל קצבות האברכים, נדוני תלמוד הנצח,
הסמוכים בהסמכה על שלחן כלם;
על קבלני הקולות והמצביעים בסך
על מרכזי המפלגות, על הכרזות, על ההכרזות,
ועל הקלפיות הריקות
מקולנו שנדם.
עוד מעט והעיר נהפכת
על שלות המיאשים והעשוקים ממעש,
על מחשבותינו - לא - מחשבותינו,
על אקרני החדשות,
שהיינו כחולמים בהלכנו לאורם;
על שתיקת כל הכבשים, על נאומי הזאבים,
על העתונים להשכיר העושים רצון קונם,
ועל נגיסת הנוגשים בנו, האוכלים על הדם,
ואין פוצה פה ומצפצף
פן יתבע לדינם.
עוד מעט והעיר נהפכת
על עכברים ואנשים,
על העינים המשפלות במחסומי הדרכים,
על המתים, כובשי ההר,
תמונת נוף מולדתם,
על התנחליות אושויץ והתנחליות מצדה,
על השואה שהיתה, ועל זו הבאה,
עלינו ועל בנינו, על חציר העם,
על קדיש קברנו ועל קדיש קברם.
ואל נאמר אמן, ואל נדבר בשפתם,
ואל נלך עוד לשיטתם, בחקיהם, בעולתם.
עוד יום, עוד יומים - והעיר נהפכת,
ואם לא תהפך, הפכוה!
^