8.12.2013

היום שאחרי שפרקר ברח מהר-הבית

בשנת 1911 התרחש הסיום לפרשת פרקר.  ההרפתקאן הבריטי שבא לירושלים לגלות מקום אוצרות שלמה המלך.

הפרשה מתוארת כאן
(ובאנגלית כאן)

ובקיצור כך התרחש הסוף:-

בשנת 1911 עמד לפוג תוקף האישור של פרקר לחפירה, והדבר נטע בו מוטיבציה לזרז את ההליכים. כך קרה, שבאפריל 1911 החליט פרקר לחפור תחת הר הבית עצמו, וזאת בעת שבעיר נתקיימו בעת ובעונה אחת חגיגות חג הפסח היהודי, חג הפסחא היווני אורתודוכסי וחגיגות נבי מוסה של המוסלמים.

תקופה רגישה זו לא היתה עיתוי מוצלח לחפירה רגישה שכזו, ואכן בעקבותיה פרצו מהומות בין דתיות ברחבי ירושלים, שגרמו לשליחת ועדת חקירה תורכית לארץ, לבחינת מעשיהם של פקידי השלטון התורכים. עקב הרעת המצב, ועקב הרגישות הפוליטית והדתית הרבה, נאלץ בסופו של דבר פרקר להימלט על נפשו. המשלחת ברחה אל יפו, שם עגנה היאכטה של וילסון, עליה הפליגו חברי המשלחת לקפריסין. ביומנו מציין פרקר כי בשל הבריחה המהירה, נאלץ להשאיר מאחוריו את מקטרתו האהובה, את דליי החפירה שלו ועוד מספר פריטים.

פרקר עזב-ברח אבל מה קרה ביום שאחרי?

הנה הדיווח מכתב-העת "מחזיקי הדת":-


האם האירוע הזה מזכיר לכם התנהגות מוכרת של היום באותו מקום?

וזה?

 

^

תוויות:

8.11.2013

סיכום דיון ועדת הפנים של הכנסת בענין הכניסה להר-הבית


11 באוגוסט 2013, ה' באלול תשע"ג, בשעה 17:10


​ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, בראשות ח"כ מירי רגב, קיימה היום (א', 11.8.13), דיון בנושא היערכות המשטרה לעליית יהודים להר הבית בחגי תשרי. כמו כן, עסק הדיון במניעת עלייתם של יהודים להר הבית במהלך תקופת הרמדאן.

בפתיחת הדיון, תיאר יהודה גליק, יו"ר הקרן למורשת הר הבית והמקדש, את עליית היהודים להר הבית במהלך חודש הרמדאן שזה עתה הסתיים. על פי תיאורו, נתקלו העולים להר הבית בקבוצות של מוסלמים שקראו לעברם קריאות גזעניות ופוגעות. לדבריו, המשטרה סגרה את כניסת היהודים להר הבית במשך 21 יום, ולא רק במהלך ימי חג עיד אל-פיטר, כפי שעשתה בשנים קודמות. הוא הביע חשש לגבי היערכות המשטרה לחגי תשרי המתקרבים, ולעלייה של מספר רב של יהודים ותיירים להר הבית.

משה דגן, סמנכ"ל בכיר במשרד לשירותי דת, אמר כי באחריות משרד הדתות לעדכן ולהסדיר את התקנות שיאפשרו כניסת יהודים להר הבית.

ח"כ דב חנין, אמר כי יש לשמור על הסטטוס-קוו הקיים בעניין התפילה בהר הבית. לדבריו, הסטטוס-קוו שנקבע עוד במאה ה-15 היה, שהיהודים מתפללים ברחבת הכותל המערבי, ומוסלמים ברחבת הר הבית. הוא אמר זאת בצער, אך מתוך הבנה "כי כל פגיעה בסטטוס-קוו יכולה להיות בעלת השלכות הרות אסון ולפגוע בכל תהליך של הידברות מדינית ביננו לבין הפלסטינים" דברי ח"כ חנין.

חברי הכנסת זאב ניסים, אורית סטרוק ודוד צור הסכימו על כך שהטיפול בסוגיית העלייה להר הבית היא בידי משרד ראש הממשלה, ושעליו להבהיר את מדיניותו בנושא. אף נציג ממשרד ראש הממשלה לא נכח בדיון, בדומה לדיונים הקודמים שהתקיימו בנושא עליית יהודים להר הבית, כך שמדיניות משרד ראש הממשלה בעניין, עדיין לא הובהרה.

ח"כ תמר זנדברג, קראה לנוכחים לפעול למען חופש פולחן לכל הדתות, כזה הנובע מתוך הכרה בזכויות אדם. לדבריה, עידוד תהליך השלום שאנו עומדים בפתחו, יוביל בסופו של דבר למצב הרצוי.

לבקשתה של ח"כ מירי רגב, המשטרה הציגה את פעילותה במהלך הרמדאן, ואת היערכותה לקראת חגי תשרי בכל הנוגע לסגירה ופתיחה של כניסת יהודים ותיירים להר הבית.

נצ"מ משה ברקת, מפקד מרחב דוד, אמר כי מדיניות הכניסה של יהודים להר הבית במהלך חודש הרמדאן לא הייתה שונה מן המדיניות שהייתה נהוגה בשנה שעברה. החלטת הממשלה בשנתיים האחרונות הייתה להקל על כניסת פלסטינים תושבי השטחים לירושלים בכלל, ולהר הבית בפרט. לכן, כמות המתפללים עלתה באופן משמעותי והגיעה עד לעשרות אלפים בימי חול, ולמאות אלפים בימי שישי. בעקבות הערכות יומיומיות של המשטרה, היה ברור כי שגרת הביקורים לא יכולה להימשך כסדרה, ולכן מנעו עלייה של יהודים ותיירים להר הבית פעמיים- בתשעה באב ובעשרת הימים האחרונים של הרמדאן, שנחשבים לימים רגישים במיוחד. לגבי היערכות המשטרה לעליית יהודים בתקופת החגים אמר, כי המשטרה נערכת בהתאם, ומשקיעה מאמצים רבים על מנת שכניסה של יהודים תתאפשר ללא הגבלה.

בסיכום הדיון הביעה יו"ר הועדה, ח"כ מירי רגב, מחאה על כך שנציגי משרד ראש הממשלה לא נכחו בדיון, וביקשה שישתתפו בדיון הבא, ויציגו את מדיניות הממשלה בנושא כניסת יהודים להר הבית. לדבריה, סוגיית הכניסה להר הבית היא מדינית ולא הלכתית, וזכויות היהודים לעלות להר הבית אינן פחותות מאלו של הפלסטינים. עוד ביקשה ממשטרת ישראל, להיערך לתקופת החגים בהתאם, כך שתתאפשר כניסה של יהודים להר הבית.

=======================

תוספת:

משה בָּרֶקֶת, מפקד מרחב דוד במשטרה, הצהיר היום בוועדת הפנים של הכנסת, שבחגי חודש תשרי המשטרה תאפשר כניסה להר הבית לכל יהודי שירצה בכך. את הדברים אמר ברקת בישיבת וועדת הפנים של הכנסת שדנה במניעת עליית יהודים להר הבית במהלך הרמדאן, ובהערכות לעליית יהודים להר הבית בחגי תשרי.


בדיון הכחיש בָּרֶקֶת את הטענות שהמשטרה העדיפה השנה לראשונה לסגור את הר הבית כמעט בכל חודש הראמדאן, במקום להדוף החוצה קבוצות מוסלמים שהתפרעו במאורגן נגד יהודים שעלו להר. ברקת טען כי "הר הבית היה סגור השנה ברמדאן כבכל שנה". הנוכחים בישיבה לא עצרו בעצמם, והתפרצו מול ברקת בצעקות "שקרן". נוכח העובדה שהר הבית אכן היה סגור לכניסת יהודים ברוב ימי החודש, ולנוכח העובדה שבשנים קודמות ההר היה פתוח בכל חודש הראמאדן מלבד בימי ששי ושבת, והוא נסגר השנה לראשונה מאז ששוחרר בששת הימים ופתיחתו מחדש לפני עשור.

בנוסף לכך הצהיר ברקת כי המשטרה מנעה כניסת יהודים להר בכל יום מעשרת הימים האחרונים של הרמדאן רק לאחר הערכת מצב יומית, שנערכה בכל בוקר. הנוכחים התפלאו כיצד הוא לא בוש לשקר שוב, נוכח מודעות בכתב שתלתה המשטרה בתחילת הימים הללו, בהם הודיעה המשטרה מראש שהר הבית יהיה סגור לכניסת יהודים על לאחר עיד אל פיטר.

בתגובה לטענות המשטרה על הערכות מודיעיניות מסוכנות, הקריאה יו"ר הוועדה מירי רגב בעיצומו של הדיון מכתב שקיבלה באותם רגעים מראש השב"כ יורם כהן. לדבריו: "שב"כ לא הביע באחרונה כל עמדה באשר לסגירת הר הבית ליהודים בתקופת הרמדאן". בתגובה טען נציג המשטרה שאול גורדון, שהמשטרה נסמכת על מידע מודיעיני משלה, ולא של השב"כ.

חה"כ אורית סטרוק תקפה גם את דבריו של ברקת, שטען שהמשטרה לא מאפשרת תפילת יהודים בהר הבית, נוכח החלטת ממשלה משנת 67 בענין. לדבריה, אין אף החלטת ממשלה כזו. הממשלה ביקשה מהמשטרה להמליץ לעולים להתפלל בהר לפנות למטה לכותל, אך לא למנוע מהמבקשים בכל זאת להתפלל על ההר. בתשובה לשאלה הודו נציגי המשטרה שגם החלטת הממשלה ברורה רק לגבי תפילה בציבור, ולא כלפי תפילת יחידים.

יו"ר הוועדה מירי רגב ביקרה בחריפות את ההיעדרות הסדרתית של נציגי משרד ראש הממשלה מן הדיונים על הר הבית בוועדה.

יהודה גליק, דובר ארגוני המקדש פרס בפני הנוכחים תמונת מצב חמורה של התנהלות המשטרה בהר הבית בחודש האחרון. לדבריו, עקב הרמדאן חלה התדרדרות חמורה בזכויות היהודים בהר הבית. המדיניות הגזענית שהמשטרה נוקטת בהר הבית בכל השנה, הורחבה עוד יותר, וברוב ימי החודש היא מנעה כליל כניסת יהודים להר הבית. גם בימים או בשעות שבהם היא פתחה את ההר, האיצה המשטרה בעולים, ואף גירשה את היהודים פעם אחר פעם מיד לאחר כניסתם להר, דרך השער הסמוך לשער הכניסה. במקום לבלום או לפזר את התפרעויות המוסלמים, המשטרה זרקה את היהודים מהמקום הקדוש לנו ביותר.

רב הכותל, הרב שמואל רבינוביץ' שנכח אף הוא בדיון, הציג את עצמו כמי שמקיים את פסקה של הרבנות הראשית בענין העליה להר הבית. עם זאת הכריז הרב ש"קביעת הסדרים בהר הבית צריכה שתיעשה על ידינו היהודים, ולא המוסלמים יקבעו לנו". מאוחר יותר, הבהיר הרב רבינוביץ' בקריאת ביניים שבתחום אחריותו זה הכותל והר הבית.

ח"כ ניסים זאב מש"ס פרץ גם הוא בקריאת ביניים, ושאל "מדוע הדיון לא מתקיים בהר הבית"". זאב הבהיר כי בכל הקשור להלכה בהר הבית הוא כפוף לפסיקות הרב עובדיה יוסף, וממנו הוא לא סר ימין ושמאל. עם זאת ברור שלשיטת כולם ישנם מקומות בהר הבית שמותר להכנס לשם מבחינת ההלכה. ורק הממשלה אחראית למצב המדיני הירוד והפחדני שהיא נוקטת בהר הבית.

משה דגן, סמנכ"ל בכיר לשירותי דת במשרד הדתות הודיע כי במשרד עסוקים בהליכים להתקנת תקנות להסדרת תפילת יהודים בהר הבית. ויו"ר הוועדה דרשה ממנו תאריך יעד, כדי שהדיונים בענין לא ימשכו עד אין קץ.

חברי הכנסת דב חנין ותמר זנדברג המליצו לדחות את יישומן של זכויות האזרח וזכויות האדם בהר הבית, עד לאחר הסדרת העניינים המדיניים.

בקשר לחילול הכותל הקטן על ידי מוסלמים העושים עליו את צרכיהם, ומטילים אשפה על אבניו אמר מפקד המשטרה משה ברקת: כי הוא מסרב לענות על כך בפומבי בוועדה. "אני מסכים לדון על פינוי האשפה רק בפורום סגור.

יו"ר הוועדה מירי רגב, סיכמה את הדיון באמירה שזכות היהודים להתפלל בהר הבית אינה פחותה מזכות המוסלמים. וועדת הפנים דורשת את זכות היהודים להתפלל בהר הבית. ותמשיך לפנות ולעקוב אחר המצב בהר, עד לקבלת הסדר ראוי.

ארגוני המקדש הודו ליו"ר הוועדה מירי רגב, על שהיא קשובה לצרכי עם ישראל בהר הבית. אחדים טענו שפתיחת הר הבית מחדש הבוקר נזקף לזכות ישיבת הוועדה, שאילולא היא, המשטרה היתה ממשיכה להחזיק את השערים סגורים ליהודים ימים נוספים, ופתיחת ההר היה הופך לסוגיה מדינית בלתי פתירה.

במטה ארגוני המקדש הגיבו בסיפוק מהולה בספקנות על הבטחת המשטרה לאפשר כניסה חופשית ליהודים בחודש תשרי, בדגש על ימי החגים. "אנו מקווים שכל יהודי יוכל אכן לשהות בהר כרצונו במשך כל שעות הפתיחה. מבלי ששוטרים או אנשי וואקף יאיצו בו לצאת בגלל פחד ממתפרעים, או חוסר כוח אדם משטרתי".




גלגלו את הדף, ולחצו על שורת הישיבה שבה אתם מעוניינים לצפות:



^

8.06.2013

הר המוריה בסליחות




מתוך ספרו "עלה עלי ההרה" של נחמן יוסף וילהלם

^

תוויות:

8.05.2013

שיר על בית המקדש משנת 1915

השיר הופיע בגליון 18 במאי 1915 של הצפירה



^

הר הבית בדברי מנחם בגין

לאחרונה, הצלחתי לאתר שני מקרים בהם הזכיר מנחם בגין את הר הבית בטרם שחרור העיר ירושלים בתשכ"ז.

הראשון ב- 1956 מייד לאחר מבצע סיני


נזכה לעלות כולנו, במהרה בימינו - הממשלה , הכנסת, רבבות בני עמנו - על הר הבית, כדי לתת שבח והודיה...


והמקרה השני בשנת 1964


...אנו מאמינים באמונה שלמה שנעלה ברינה אל הר הבית ונטהרו ונקדשו


^

תוויות: ,

8.04.2013

התייחסות לאינטרנט בעדה החרדית

מ"תולדות אברהם יצחק":-





^

על רציחתו של אליהו שלומי


על אליהו שלומי


 





תחילתה של הפרשה בקיץ 1939, כאשר האצ"ל גילה בהרצליה שני מחסני נשק של ההגנה בפרדסי המושבה. חברי האצ"ל פתחו את המחסנים והחרימו את תכולתם שכללה: שלושים רובים, שני תת מקלעים, רימונים ותחמושת. אנשי ההגנה עמדו על כך רק כעבור שנה לערך, בקיץ 1940, כאשר ערכו ביקורת במחסנים. הם פתחו מיד בחיפושים יסודיים בפרדסי הרצליה, בניצוחו של ישראל זבלדובסקי (עמיר), מפקד שירות הידיעות של ההגנה, שהיה בעבר מפקד ההגנה בהרצליה. אנשי ההגנה חטפו את מחסנאי האצ"ל המקומי וחילצו מפיו, במכות ובעינויים, פרטים על המחסנים של ארגונו. כיוון שכמות הנשק שנמצאה בהרצליה הייתה קטנה מדי, חטפו אנשי ההגנה את הממונה על מחסני הנשק של האצ"ל בכפר-סבא ולאחר חקירה מאומצת, שלוותה אף היא בעינויים, גילו את המחסנים והחרימו 2 מקלעי הוצ'קיס, 79 רובים מן המשלוחים מפולין ו-7,300 כדורים. נשק זה היה בהיקף גדול בהרבה מזה של ההחרמה בהרצליה. בדיווחים של מפקד ההגנה, מ.ה., שהיה אחראי לחטיפות ועל מהלך החקירה אנו מוצאים את הפרטים הבאים: (ארכיון תולדות ההגנה, 112/1050)

[...] כשהגענו לפרדס של פלסר נתקלנו בהתנגדות. הבן, שמואל, סירב לתת לנו לחפש בפרדסו. נכנסו לפרדס למרות רצונו ... שמואל פלסר עמד בסירובו והתחיל לאיים על מ.ה., שהכיר אותו מקודם, שימסור אותו למשטרה. מ.ה. סטר לו על הלחי ולקח אותו בכוח ... קשרנו את עיניו והחילונו לחקור אותו. הובלנו אותו יחף בין עצי הפרדס והודענו לו שאם לא יספר לנו כל מה שידוע לו על הגניבה בהרצליה, לא ישוב לראות את בני משפחתו. אחרי ששוב סירב, בדק אחד החברים את הדופק שלו והגשנו לאפו 'טיפות מרדימות' (ה'טיפות' היו אגרוף שהוגש לאף וזה השפיע בצורה הטובה ביותר, כפי שקיווינו). אחרי זה הוספנו לו שתי מלקות על כפות רגליו. פלסר הודיע שיש לו כמה דברים פרטיים מתחת לעץ המהווים את רכושו וכי לא ידוע לו דבר על הנשק שהוחרם בהרצליה. לבסוף הביא פלסר את החבילה שהכילה 5 נפצים חשמליים, 2 פצצות טורקיות ריקות, כלי קטן ו-25 כדורים..

מפרדסו של פלסר, הלכו אנשי ההגנה אל פרדסו של אנצילביץ במגדיאל:

[...] בנוכחות אביו של אנצילביץ, הודענו לו שבאנו לקבל מידו את הנשק שנטמן בפרדסו. אנצילביץ הכחיש את שייכותו לעניין הזה. לאחר שהוצא מן הבית, הובא לחורשה שממול הבית... לאחר שסירב למסור כל ידיעה. הכינו אותו 5 -6 מלקות על כפות רגליו [שיטת עינויים שהייתה נהוגה אצל התורכים] ולאחר שעמד בסירובו, הוספנו עוד 20 -25 מלקות על כפות הרגלים... לבסוף הוא גילה כי המחסנים נמצאים בפרדסו, בהם מצאנו נשק רב. כן גילה שאורבוך ויעקב פולני הם שהטמינו את הנשק בפרדס...

בפרדס שלישי בכפר-סבא נחקר בעל הפרדס ואשתו. הוא סירב לשתף פעולה והכחיש כל קשר למחסני הנשק של האצ"ל. לאחר שהאישה הוצאה מן הבית, הוצא גם הבעל והחלה חקירה יסודית, מלווה במלקות על העקב, כפי שעשינו במקרים הקודמים... לבסוף נמצא נשק בכמות גדולה ובמצב מצוין. על-ידי גילוי המחסנים הללו, מגיע ערכו של הנשק שנלקח מן האצ"ל לכפלים ומעלה מזה שנגנב.

בסיכום של הדו"ח נקבע כי:

"א. בכל מקרה היה השימוש בכוח יעיל בהחלט. ב. יש להניח כי בנוסף לשימוש בכוח, השפיעה על הנחקר בהרצליה העובדה שהיה עצור במשך ימים ולכן חשב שחבריו הפקירו אותו ..."

פיקוד ההגנה לא אמר די בכך והחליט לנצל את המקרה כדי להעניש את אנשי האצ"ל בהרצליה. תחילה נעשה ניסיון לחפש את הנשק האבוד בצריף של פלוגת בית"ר במקום. יעקב לנקין, מפקד הפלוגה, הניח להם לערוך את החיפוש באין מפריע. לא זו בלבד שבצריף לא נמצא דבר, אלא שאנשי הפלוגה בהרצליה לא ידעו כלל היכן מצוי הנשק. בשעה שהוחרם הנשק ממחסני ההגנה, היה יעקב גלבוע-פולני (פוליאקוב) מפקד האצ"ל בהרצליה. היה זה בעיצומו של הפילוג בין רזיאל ושטרן (ראה להלן) ומכיוון שפולני הלך יחד עם אברהם שטרן ("יאיר"), ההנחה הייתה כי מרבית הנשק הועברה לפלג של "יאיר".

אולם ההגנה לא הרפתה. ב-18 באוגוסט 1940, בשעות הבוקר המוקדמות, התנפלו כמאתיים מאנשיה, מזוינים באלות ובאגרופנים, על פלוגת בית"ר בהרצליה, ניתקו את המים למקום ומנעו כל קשר עם הסביבה. בתגרה שהתפתחה, הכו אנשי ההגנה (שעלו במספרם על הבית"רים עשרת מונים) את חברי בית"ר מכות נמרצות. רבים מהנתקפים נפצעו והבית"רי אליהו שלומי שהובהל לבית-החולים במצב אנוש, מת מפצעיו. הצריף, על כל מה שהיה בו, נהרס כליל.

אליהו שלומי (דייכס), בן ה-21, עלה ארצה מווילנה (ליטא) באופן בלתי לגאלי באנייה "דראגה". הוא שירת בפלוגות הגיוס של בית"ר בזיכרון-יעקב ובפתח-תקווה ואחר עבר להרצליה.

אנשי ההגנה היו עתידים להודות בספר תולדות ההגנה כי לא באו לחפש נשק ולא רצו אלא "להטיל סנקציות נגד הפורשים".
 
^

תוויות: , , ,