התקדמות אבל עדיין אין איזון

כ"ג מנ"א תשס"ה
28 באוגוסט 2005
לכבוד
מר עמוס גורן
הממונה על קבילות הצבור
רשות השידור
ירושלים

הנדון: המשדר: "מסיבת עיתונאים" – 28.8.05

שלום רב,

סוף סוף, נאותה מערכת התוכנית, במשדר החמישי, לאפשר לאישים המזוהים עם ההתנגדות למהלך של ההינתקות להשמיע את קולם ולהתמודד עם שאלות וביקורת על דרכם.

השתתפותם של האדונים ב' ליברמן, פ' ולרשטיין וש' גולדשטיין מול מר מנשה רז והעיתונאי מ"הארץ", ארי שביט, הגיעה באיחור רב וזאת נכוח מבול השאלות על "הכשלון". מבחינה עיתונאית גרידא, היה מקום לאפשר להם להתמודד על דעת הקהל עוד בטרם הושלמה המשימה של עקירת היישובים ותושביהם.

ובכל זאת, יש לברך על "טוב מאוחר מלעולם לא". אך מעבר לכך, שתי הערות. האחת, מדוע עיתון "הארץ" זכה לייצוג חריג בפאנל? והשניה, מדוע שום עיתונאי המזוהה עם אמצעי תקשורת אשר קו המערכת היה התנגדות להינתקות עדיין לא הורשה להשתתף? לא "הצפה", לא "מקור ראשון" ולא "ערוץ 7", כולם אמצעי תקשורת המוניים וחוקיים ומוכרים?

אני מבקש ממך לברר תלונתי זו ואודה לך אם תודיעני על מימצאי הבירור והצעדים שנקטת בהם.

שוב, מותר רק לצד אחד להשתמש בסמלי השואה

מכתבם של א' שלו, נ' פלג וב' לניאדו, המוחה על השימוש בסמלים המייצגים את השואה (בעיתון "מעריב" בשם "בלי סמלי שואה", מיום 24.8) הוא בעייתי. מצד אחד הם מדברים, כפי שהם מודים, בשם "עשרות אזרחים" נגד מעשים של פחות מכמה עשרות אנשים. זאת אומרת, אילולי התמקדות התקשורת בבודדים הללו, שביקשו לנצל את זכות חופש הביטוי המוענק להם, לא היינו יודעים מהם כי זו לא הייתה תופעה רחבה.

אך מצד שני, אינני זוכר מכתב דומה, ואני אשמח אם יתקנוני, כאשר שלמה גזית הישווה את הכיפה הסרוגה על ראשם של חיילים לסמל האס.א.ס; או כאשר פרופ' ישעיהו לייבוביץ' כינה כוחות צה"ל בלבנון "יהודו-נאצים"; או כאשר פרופ' מ' צימרמן כינה את ילדי מתנחלי חברון "היטלר-יוגאנד"; או כאשר ח"כ מיכאל איתן הישווה את הרב כהנא לנאצים..

אם החברה שלנו, על כל פלגיה וכיתותיה, תהיה מלוכדת ותיסוג לאחר להקרע המאיים של התקופה האחרונה שבכל זאת מראיה הזכירו זכרונות של גירוש, של פינוי, של עקירה ושל ניצול לא-לגטימי בסמכות הדמוקרטיה, אזי קודם כל, אין להיות צבועים ויש לדון כל צד על מעשיו, הטובים והרעים.

הוי! הוא כמעט נורמלי

ברשימה שהתפרסמה ב"הארץ" בשם "רוב יועצי שרון סבורים שעליו לעזוב את הליכוד", אלוף בן
מנתח את עתידו המפלגתי של ראש הממשלה אריאל שרון כראש הליכוד, הוא מתאר את מהלכי ההתייעצויות והחשיבה של מחנה שרון לקראת התמורות במפה הפוליטית של ישראל נוכח מערכת הבחירות לכנסת ה- 17 שכבר החלה. וכך כותב: "היועצים...זוכרים את הכשלון הצורב של מפלגת המרכז ב-1999 ומזהירים את שרון מפיתויי הסקרים, המנבאים ניצחון למפלגה חדשה בראשותו."

כל מי שהקשיב והאזין וצפה במהדורות החדשות, הדיונים, הראיונות ודברי הפרשנויות בשבוע האחרון וגם שמע את ראש הממשלה שרון עצמו, יודע שבנימין נתניהו הושם ללעג צורב ומשפיל על ידי מתנגדיו משני צדדי המיקרופונים בגין הסתמכותו על סקרים. הדימוי של "איש הסקרים" הוא כל כך חזק עד כדי שהוא יצא מכל פרופורציה, כי הרי אין פוליטיקאי שאינו מסתמך על סקרים במידה זו או אחרת.

והנה, אנו קוראים בעיתון "הארץ" שגם שרון זקוק לסקרים כדי לנתב את עצמו או לפחות לשקול אם לעשות כך או אחרת. טוב לדעת בימי חורבן ישובים יהודיים בארץ-ישראל וגירוש אוכלוסיה של כ- 10,000 איש, איש וטף מבתיהם שראש הממשלה בכל זאת מתגלה כאדם מן הישוב, או לפחות, כמו כל הפוליטיקאים.

גם בדיון כלכלי נמנעים מאיזון, גיוון ושיח דמוקרטי

כ' מנ"א תשס"ה
24 באוגוסט 2005
לכבוד
מר עמוס גורן, הממונה על קבילות הצבור
רשות השידור
ירושלים
הנדון: המשדר: "דו"ח כלכלי" – 24.8.05

שלום רב,

בראשית תלונה זו אני מבקש להודות שאיני מומחה בנושאים כלכליים וגם לא מבין גדול. אך לא נדרש כשירות מיוחדת כדי להבחין בכמה וכמה בעיות באתיקה המקצועית שלא הייתה במשדר של "דו"ח כלכלי" על ההינתקות אשר שודר הערב בהנחיית גב' מרב מילר.

ראשית, הרכב הפאנל. בנוסף למר עודד שחר, ישבו באולפן פרופ' אריה ארנון מאוניברסיטת בן-גוריון וד"ר אבי שמחון מהאוניברסיטה העברית. שני פרשנים מומחים הללו הביעו תמיכה והבנה למהלך ההינתקות ופרופ' ארנון, אולי בהשפעת מורשת משפחתו, התגלה כנלהב ביותר מעבר להיבטים הכלכליים אשר נדונו במשדר. לדוגמא, בניגוד לדעת בג"צ בפסיקתו, אשר דרש מהממשלה להגדיל את הפיצויים המגיעים למפונים, פרופ' ארנון הגדיר את הסיוע למגורשים מבתיהם, ממפעליהם ומשדותיהם "נדיב מדי". אי-הכללת מומחה אשר נקודת המוצא שלו היא שלילית התוכנית הייתה מוסיפה מידע לצופה בבית ואולי אפילו היה מוסיף "תקשורת תוססת" לאולפן. הרכב כזה פשוט מנע דיון מעמיק ודמוקרטי בסוגייה.

שנית, מכיוון שההרכב נקבע כפי שנקבע, נושאים חשובים כגון ההשלכות הכספיות של הוצאות הבטחון, של היצוא החקלאי היחודי שהיה בגוש קטיף ועוד נושאים לא זכו לדיון אלא, אפילו, הוסתרו מצרכני התקשורת, משלמי האגרא.

שלישית, ככל הנראה מערכת התוכנית בכל זאת הייתה ערה לצורך להוסיף קול חריג אך זה נמצא בראיון-חוץ עם עו"ד עודה, נציג עמותת "סיכוי", עמותה הדואגת לאוכלוסייה הערבית במדינת ישראל. אין לי כל דבר נגד השתתפותו ואדרבה, כך צריך לגוון ולאזן שידורים בערוץ הממלכתי, אך מדוע שום נציג של קהיליית מתנגדי התוכנית עלו לשידור?

לצערי, זו פעם הראשונה שאני צפיתי תוכנית זו, ובעקבות נסיוני עם התכניות האחרות ברצועת שידור זו, אני מאוד רוצה לקוות שהרעיון שהעלית, שעל רשות השידור להזמין מחקר מעמיק על שידוריה במשך תקופת ההינתקות בשלביה האחרונים, יש להוסיף המלצה שרצועה זו בכללותה תיבדק לגבי הרכב הפאנלים, המרואיינים האורחים ועוד.
במשדר זה, נמנע קיום דיון צבורי פתוח, לא נתקיים פלורליזם תקשורתי ונפגעו ערכי הדמוקרטיה. אני מבקש ממך לברר תלונתי זו ואודה לך אם תודיעני על מימצאי הבירור והצעדים שנקטת בהם.

מי הוא ארור?

בפעם השניה מעניק מר חיים שטנגר מפרי שירתו לקוראי "הארץ" כאשר פירסם מודעה גדולה בעיתון בנושא השימוש בסמלים והקבלות מזמן השואה לתקופתנו.

אין אני מבקש להיכנס לגופו של עניין כי השואה עבור רובנו היא מוות, מוות במחנות ריכוז, מוות בהרעבה, מוות בניסויים רפואיים, מוות בהצעדות בכפייה, מוות בשריפות, מוות בגזים. נכון, השואה גם בעצם הייתה בחירה דמוקרטית באדם אשר הפך לשליט רודני, היא הייתה חוקים ופקודות ומערכת משפטית שתיפקדה בסדר מופתי על פי מיטב המסורת האדמיניסטרטיבית המרכז-אירופאית, והיא הייתה מחנות מעצר וגירוש וגיטאות וחומות וגדרות גם לפני המוות. והרי אנו יודעים היום שגם עמוק לתוך השנים הראשונות של המלחמה, עוד הייתה אפשרות להציל יהודים ממוות.

מר שטנגר מבקש למנוע ממתנגדי תוכנית ההינתקות הרואים בה זכרונות מתקופה אחרת את זכות חופש הביטוי, אותה זכות המוענקת למחזאים ובמאים לרוב אשר כבר עשרות שנים מעלים בתיאטראות שלנו תמונות מאירועים פוליטיים ובטחוניים עכשוויים המזכירות את השואה, כולל לבישת מדי אס.אס., הזכות השמורה לפרופסור ישעיהו לייבוביץ אשר כינה חיילי צה"ל במלחמת שלום הגליל "יהודו-נאצים" והזכות שדרש לעצמו פרופסור משה צימרמן לכנות את ילדי המתנחלים בחברון "היטלר-יוגאנד" כי, כנראה, זה בסדר ועל זה לא צריכים לכתוב שירים. וחוץ מצביעות, אין בכך שום דבר רע.

מה שכן נראה לי רע במילותיו של שירו של מר שטנגר הוא שפתו והדימויים שהוא מעלה. הבה נתאר לעצמנו כולנו שחרדי היה מפרסם שיר ב"הארץ" הקורא לשלח אש באוכלי שפנים ובועלי נדות? או תושב יש"ע המביע רצונו שאש תבוא עדי חוותו של אריאל שרון? הוא מרשה לעצמו לכתוב "בוא עדיהם אש", המזכיר את נבואתו של מיכה על זעפו של הקב"ה, על "יום ההוא ירחק חק. יום הוא ועדיך יבוא למני אשור...והיתה הארץ לשממה על ישביה מפרי מעלליהם" (מיכה ז' ט-יג), וידו לא רעדה (או היא כן רעדה ואולם מסיבה אחרת?). והוא מרגיש חופשי להטיח קללת "ארורים" המזכירה את דברי יהושע נגד הגבעונים על רמייתם את בני ישראל כי "ועתה ארורים אתם" (יהושע ט' כג). והאם "הארץ" היה מתיר פרסום מקביל מהצד השני של המחנה האידיאולוגי? האם זאת הדוגמא לשפה של דו-שיח תרבותי שאנו רוצים לאמץ?

הידיעות על מעשי ביזה וגניבה של בתי המפונים מגוש קטיף, במיוחד ע"י חיילים, מתרבות. תנועת "שובי – אמהות של חיילים" פירסמה שוב ושוב מודעה גדולה בחודש לפני הפינוי עם מסר מרתיע של התגוננות וגם על חיילי צה"ל מפני אלימות של מתנגדי ההינתקות.

במודעה נכתב "את ההומור הוא קבל מאמא; את הלב הענק מאבא; את המשימות מצה"ל". האם יש מי שאינו יכול להזדהות עם קמפיין שכזה?

אבל יש עוד שאלה שחייבים לשאול: וממי הוא קיבל את הדחף לגנוב ולבוז?

מההורים שלו? מהחברים שלו? מהמפקדים שלו? מהאווירה הכללית שטופחה בקרב חוגי שמאל שיש לראות במתנחלים אוכלוסייה שלא תבוא בקרב הקהל? ממי?

גבי גזית לא יודע מאיפה

י"ח מנ"א תשס"ה
23 באוגוסט 2005
לכבוד
מר עמוס גורן
ממונה על קבילות הצבור
רשות השידור
ירושלים

הנדון: התנהלותו של גבי גזית כמנחה-מראיין
"הכל דיבורים", 23.8.05


שלום רב,

ביום שלישי, בתוכנית "הכל דיבורים" בקול ישראל, בשעה 10:46 במהלך ראיון אשר קיים מר גבי גזית על שר החוץ סילבן שלום, שאל מר גזית את שר החוץ בעניין האיום על מדינת ישראל בעקבות הויתור על שטחי עזה מצד שיגור טילים וקשר את שמו של מר בנימין נתניהו עם השאלה.

בתשובה להבעת פליאה מצד שר החוץ בקשר לאיזכור שמו של מר נתניהו, אמר מר גזית:

"כי נתניהו רואה טילים ואני לא יודע איפה".

מעבר לקישור שמו של מר נתניהו לכל נושא ועניין אפשרי, תופעה מאוד מוזרה של תקשורת מקצועית, הרי יש כאן מידה מסוימת של הטעייה. בארבע שנים האחרונות, למעלה מ- 5000 פצמ"רים, רקטות וטילי קסאם נורו לעבר יישובי גוש קטיף ואזור עוטף עזה ורק ביום ששי, נפלה קטיושה באילת. זאת אומרת, יש מאיפה, ככל הנראה, שנופלים על ישראל טילים.

דבר אחד, מבחינה אתית, לערב דעות והשקפות אישיות במסגרת שידור ממלכתי כפי שמר גזית ממילא מרבה לעשות ועל כך התלוננתי. דבר שני הוא למסור מידע מוטעה ומטעה, דבר אשר בניגוד לחוק לגבי "אינפורמציה מיהמנה".

אבקשך לברר את תלונתי ולהודיעני את מסקנותיך.

גם בערוץ 10 יש בעיות

ו' מנחם-אב תשס"ה
11 באוגוסט 2005

לכבוד
מר גיורא רוזן
נציב תלונות הצבור
מועצת הרשות השניה
ירושלים

הנדון: תוכניתם של י' לונדון ומ' קירשנבאום – 10.8.05

שלום רב,

בראשית תוכניתם מאמש, 10.8, האדונים לונדון וקירשנבאום גלגלו שיחה אודות צבור המתנחלים. כל מהותה ותוכנה של שיחתם זו נסובה על מה שנקרא בחוגים אקדמיים כ"גזענות אנתרופולגית".

האדונים הנ"ל התייחסו ללבושם, לתכונות פיסיות, ולשפתם של צבור המתנחלים באופן מזלזל ומשפיל. נושא שיחתם ניטלטל בין סארקזים מבזה לבין שנאה.

שיחה תקשורתית זו לא הייתה אתית, לא מקצועית ולא הייתה ראויה להיות משודרת.

אבקשך לברר את תלונתי ואודה לך אם תודיעני אודות מסקנותיך.

גם עמיר בר-שלום יכול

ט"ז מנ"א תשס"ה
21 באוגוסט 2005
לכבוד
מר עמוס גורן, ממונה על קבילות הצבור
רשות השידור
ירושלים
הנדון: הבעת דעה אישית
שלום רב,

במשדר "מבט" ביום חמישי 18.8.05, דיווח הכתב אמיר בר-שלום (*) מכפר דרום בעניין האלימות שהייתה בהתפרעות על גג בית הכנסת. וכך אנו שומעים את הכתב אומר:
"ניסינו לברר עם אורי אריאל שלא צפה את זה?"
ח"כ אורי אריאל, אשר מתראיין, משיב:
"אני ראיתי אנשים שנלחמים על הבית שלהם."
מר בר-שלום מדבר אל המצלמה ואומר:
"מאוד מדאיג קודם כל, שהמסר שלו מסר מסוכן,
מדאיג מאוד שאנשים כאלה מייצגים אותנו בבית הנבחרים."

התוספת שבשורה האחרונה על הערכתו של מר בר-שלום את פועלו של ח"כ אריאל בכנסת היוותה הבעת דעה אישית סובייקטיבית נטו. וכזו היא היתה אסורה מתוקף כללי האתיקה המקצועית של 'מסמך נקדי'.

במשדר "יומן" של 19.8, מצוטט הכתב בר-שלום אומר, באותו הקשר של ראיון עם ח"כ אריאל וההתפרעות על גג בית הכנסת כי:
" שאם זו לא אלימות הוא לא יודע אלימות מה היא"

גם במקרה הזה, דומני שיש להטיל ספק אם מר בר-שלום מדווח על עובדות או על התרשמיות. זכורה לכולנו הפגנת העדה הדרוזית לפני לשכת ראש הממשלה לפני כשלוש שנים, את הפגנות "הפנתרים השחורים" בשנות ה- 70 שלא לדבר על ה"הפגנות" של ערביי הגליל בתחילת אוקטובר 2000 ובוודאי כל השוואה של מידת האלימות באופן יחסי, איננה מצדיקה את התיאורים האבסולוטיים של הכתב. תמונות קשות – כן; התפרעות פיסית – כן; אבל שמר אריאל לא יודע מה זו אלימות זו גוזמה והבעת דעה אישית.
אודה לך אם תברר תלונה זו ותודיעני-נא על ממצאיך ומסקנותיך.

חיים יבין פשוט לא מרוסן

י"ז בסיון תשס"ה
24 ביוני 2005
לכבוד
מר עמוס גורן
ממונה על קבילות הצבור
רשות השידור
ירושלים

הנדון: השימוש בכינויים ותוויות: מר חיים יבין
"מבט", 22.6.05

שלום רב,

בהמשך לתלונתי הנ"ל מאתמול, הנני מבקש לציין כי למיטב זכרוני, מעולם לשמעתי מאן דהוא ממגישי החדשות, ובמיוחד מר חיים יבין, מכנה עובדים אשר התבצרו במפעלים במפרץ או בדרום כ"קיצוניים".

רק לפני שבוע, עובדי תע"ש חסמו קטע כביש בכלים כבדים ובגופם ולא שמעתי את הביטוי "קיצוניים" כדי לתאר אותם.

אני משוכנע שהביטוי הזה, "קיצוניים", שמור רק למקרים של הפגנות על רקע פוליטי, ועוד יותר, כמעט תמיד כדי לציין היותם המפגינים מקרב המחנה הלאומי ו/או הדתי. אנשי ימין, לפי זכרוני, זוכים לכינוי "פעילי שלום".

ביקשתי בכך לחדד את מהות תלונתי נגד מר יבין מאתמול והנך מתבקש לראות מכתב זה כתוספת לה.

ושוב, אבקשך לצפות בקטע הנ"ל ולאחר בדיקה ובירור, אני מקווה שתוכל למצוא את הדרך להעיר לו על התנהגותו זו הבלתי-אתית ומקצועית.

חיים יבין מתערב בתכנים ובמסרים

י"ג מנ"א תשס"ה
18 באוגוסט 2005
לכבוד
מר עמוס גורן
ממונה על קבילות הצבור
רשות השידור
ירושלים

הנדון: התערבותו האישית של מר חיים יבין ביצירת חדשות

שלום,

אמש, יום רביעי, בשעה 21:45, במסגרת המשדר המיוחד המסקר את אירועי ביצוע תוכנית גירושם של יהודים מביתם על פי חוק, פנה המגיש מר חיים יבין אל כתב הערוץ הראשון בשירת הים, מר חיים פירסט, ואמר "אנו שומעים על מציאת נשק במקום".

מר פירסט, לשבחו, מיהר לסתור את דברי מר יבין, ולומר שהוא מסתובב במקום כבר יום וחצי ועיניו של ראו שום כלי נשק, גם אם קיימת אפשרות כלשהי, כמובן, אבל הביע גם פליאה על דבריו של מר יבין.

אני יכול להבין שמר יבין ניזון ממידע נוסף המגיע ישר לחדר מערכת החשדות בנפרד מן הכתב במקום אך אם יש מידע כזה, להבנתי המקצועית בענייני תקשורת, הרי קודם מבררים עם הכתב את נכונות הידיעה/השמועה ומתאמים אתו או איתה את הפתיחה של הכתבה. בוודאי לא מפתיעים את הכתב ובמיוחד לא בשידור חי. איש מן המערכת בוודאי היה יכול להרים אל מר פירסט ולשוחח עמו ורק אז לאפשר למר יבין לדבר.

הסיטואציה מאמש מזכירה לי את האירוע של יום חמישי בשבוע שעבר כאשר מר יבין התעמת בשידור חי עם הכתב ניצן חן, כאשר מר יבין, בצורה לא מקצועית ולא אתית, ניסה לשכנע את קהל הצופים כי יש סימנים לאלימות בהפגנה ומר חן נאלץ, בצורה שבעצם השפילה את מר יבין ואת המוניטין של חדשות הערוץ הראשון, לסתור את דברי מר יבין.

בנוסף, מר יבין כמגיש חזר שוב ושוב על פנייה אישית מעצמו אל המגורשים שלא לערב ילדים בהפגנות ובמחאות. אם זכרוני אינו מטעה אותי, ילדים היו מעורבים במאבק של ויקי כנפו וחברותיה כשלמשך חודשים, משפחות חד-הוריות, על ילדיהן הרכים, לנו ליד משרד האוצר, על המדרכה, באוהלים ומתחת לשמיכות תלויות על חבלים. איני זוכר פניה מלאת רגשות וסימפטיה אז של מר יבין אך אני מוכן אם מישהו יעמיד אותי על טעותי.

בשתי הדוגמאות לעיל מהמשדר אמש, ברור לי שמר יבין, על אף נזיפות ובקשות מהמנהלים שלו ואולי גם אף לאחר פניות מלשכתך, בוחר להמשיך בהתנהגותו הלא-אתית על פי כללי 'מסמך נקדי'. אולי ניתן, אם תימצא תלונה זו מוצדקת, דרך לנכות משכרו על פי דירוג כלשהו של הפרות הקוד האתי? אולי אז הוא יתיישר?

אני ממתין לתוצאות בירורך של תלונה זו.

תלונה על התכנית "מסיבת עיתונאים"

לכבוד
מר עמוס גורן
ממונה על קבילות הצבור
רשות השידור
ירושלים

הנדון: התוכנית "מסיבת עיתונאים", 21.8.05

שלום רב,

אמש שודר המשדר הרביעי של התוכנית "מסיבת עיתונאים".

כמו שכבר הורגלנו, הצוות לא היה מגוון אלא ייצג פן אחד של העיתונות הישראלית, זו הרואה בתוכנית ההינתקות באהדה ובהבנה מוחלטת.

חברי הפאנל היו: מנשה רז, המגיש הקבוע, מר יואב לימור, הכתב הצבאי-בטחוני שכבר הופיע במשדר הראשון ומר בן כספית, פרשן פוליטי של "מעריב", הנחשב במיוחד למה שמכונה בתקשורת "כתב חצר".

פעם אחר פעם, המרואיין, הרמטכ"ל דן חלוץ, גם הוא דמות המייצגת את הפן הציבורי המזוהה עם תוכנית ההינתקות, נאלץ לתקן שגיאות עובדתיות של חברי הפאנל, ובמיוחד אלה של מר כספית ופעמים רבות מדי נאלץ להדוף שאלות שביקשו לסבך את צה"ל בנושאים פוליטיים-מפלגתיים. בכך נוצלה במה זו ע"י חברי הצוות לעוד מיתקפה על מתנגדי תוכנית ההינתקות מבלי לאפשר להם במה ע"י הזמנת אורח כמו בנימין נתניהו, עוזי לנדאו, פוליטיקאים אחרים, אנשי מועצת יש"ע, וכיו"ב וגם ניהלו דרך הראיון מסע חתרני נגד אישיות פוליטית, מר נתניהו, אשר לא הוזמן, לפחות עד עכשיו לאותה בימה, כדי להשיב על ניצול התוכנית נגדו באופן אישי.

מעבר לתופעה של התגייסות תקשורתית, המנוגדת לכללי נסמך נקדי, מר רז כנראה, הודות לגילו המופלג והוותק שלו ברשות השידור, מנסה להשליט דרך תוכנית זו את ההתנהלות הסטליניסטית שהייתה פעם המגמה הטבעית והנורמטיבית ברשות השידור שרק יחידים הצליחו להימלט ממנה.

תוכנית זו מפרה במהותה את האתיקה המקצועית של רשות השידור ואבקשך לברר התלונות שאני מגיש בנדון ולהודיעני על ממצאיך ומסקנותיך.

She's Not Worthy of Splashy Journalism?

As Haaretz reported

Female IDF soldier among 12 detained during West Bank fence protest

Security forces on Friday afternoon arrested twelve people during a protest against the construction of the West Bank separation fence in the village of Bil'in.

The detainees included...a female Israel Defense Forces soldier wearing uniform. She was transferred to Military Police custody.

In the Hebrew print edition, page 12A, the girl was scheduled to serve in the office of...COC Dan Halutz.

Avi Bieber had his picture splashed across the front pages, for days.

And this soldier?

Could it be she belongs to the right, opps, left side of the political spectrum?