חני לוז, בכאב

אביב לביא מצטרף למעריב

ליאור ליברובסקי | 09.12.07 | 12:32

יתמקד בכתיבה על נושאים ירוקים; עוזב את עיתון הארץ ויפסיק לפרסם טורים ב’עכבר העיר’ וב’מקור ראשון’ ...

הרכש החדש של דורון גלעזר ורותי יובל עבר לא מעט תחנות בתקשורת הישראלית, ביניהן כעורך ’זה הזמן’ עם עמנואל רוזן בערוץ 10, הקמת חדשות הילדים בערוץ הילדים לפני כשנה וחצי, כמבקר התקשורת של ’הארץ’ במשך ארבע שנים, ובתקופה האחרונה כמבקר התקשורת של ’מקור ראשון’, תפקיד שאותו יעזוב בקרוב.

אביב לביא אישר את הפרטים.

קיראו ושיפטו בעצמכם, את מי משרת מקור ראשון
מקור ראשון, תחת שרביטם של אמנון לורד ואורי אליצור החליטו שחני לוז לא מתאימה, קיצצו את העמוד שהיה לה והעבירו אותו לאנשיל פפר שהתפוטר זמן קצר אחר כך ועבר ל"הארץ". במקביל - אביב לביא, מבקר התקשורת השמאלני מעיתון הארץ, זה שמזדהה פוליטית עם הקיצונים במר"ץ עד חד"ש, הובא ל"מקור ראשון".
אפשר להניח שהתשלום שהוענק ללביא היה הרבה יותר מהשכר הסביר שאני ביקשתי לקבל בתמורה לעבודתי בעיתון.
כשאשה בהריון ששי ולאחר מכן בחופשת לידה, מבקשת להתפרנס ממה שאמור להיות העיתון שיביא את הקול האותנטי של הימין והדתיים למדינה, כשבחלק מאותה תקופה הייתי מפרנסת יחידה - אין לעיתון משאבים לשלם אפילו לא את שכר המינימום.
אך העיתון בחר להעניק במה לשמאלנים, במה נוספת לכל הבמות המכובדות בהם הם משמיעים את קולם ומקבלים פרנסה ברווח .
שלא תבינו לא נכון: אביב לביא, עמיתי לשעבר, הוא כתב מוכשר והגון.
החץ המופנה כאן הוא לעיתון מקור ראשון ומקבלי ההחלטות בו, שהחליטו שלא לעסוק בביקורת תקשורת לוחמנית מצד ימין, ומה קל יותר מאשר לשקר לאישה במצב עדין של חולשה, שלא מקושרת למקומות ולגברים הנכונים, ולהבטיח לה הבטחות פעם אחר פעם ולא לקיים.
אם אלו הפנים של ה"מהפיכה" של הימין, חבל על המאמצים של האנשים האמיתיים שמשקיעים את כל כוחם. הכל אינטרסים אישיים, הכל פוליטיקה, וביבי צוחק על כולם בדרך אל הבנק.

בכאב,
חני

מכתב המופץ אודות זכייתו של נחום ברנע בפרס ישראל

מי שמשווה את נעמי שמר לתומך נאצים, אינו ראוי לקבל את פרס ישראל
מאת: חני לוז
במסגרת חגיגות יום העצמאות החליטה מדינת ישראל שהיא יוצרת טקסים מרשימים וממלכתיים להביע את הערכתה לאנשים ולגופים שונים, הפועלים בכל תחומי החיים במדינה.
פרס ישראל הוא אות ההכרה הממלכתי הגבוה ביותר שמעניקה מדינת ישראל.
חתני וכלות פרס ישראל חייבים להיות כאלה המעניקים לרוב אזרחי המדינה הרגשת נוחה בקבלתם את הפרס. על מקבלי הפרס להיות מעל למחלוקת ציבורית כדי להיות זכאים להכרה הציבורית הגבוהה ביותר בתרומתם לחברה, אם בתרומה חברתית של עזרה לזולת, אם במחקרים מדעיים או פיתוחים טכנולוגים חשובים או ביצירה רוחנית ותרבותית.
אחת מכלות פרס ישראל בשנים האחרונות היתה נעמי שמר ז"ל. שמר כתבה והלחינה מאות שירים , שעשרות מהם נכנסו לפנתיאון הלאומי. שירה "ירושלים של זהב" כמעט והחליף את המנון המדינה, בשנים בהם ערגה ואהבה לירושלים ולארץ ישראל היו רגשות נכונים-פוליטית. דומני שאין אזרח דובר עברית במדינת ישראל שאינו מכיר לפחות שיר אחד שנעמי שמר כתבה ו/או הלחינה.
רבים מאוהביה של נעמי שמר נזדעקו, איפוא, כשעיתונאי בכיר בידיעות אחרונות, עיתונאי המזוהה עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית והתנגד לדעותיה הפוליטיות של נעמי שמר, כתב מאמר בו הוא משווה את דעותיה הפרו-ארץ-ישראליות של שמר עם תומך נאצים מפורסם, עזרא פאונד.
כך כתב נחום ברנע ב- 28.6.04, לאחר מותה של שמר:
"ההתבטאויות האלה היו חשובות רק משום שנעמי שמר הייתה אייקון תרבותי, אדם שנוהים אחר כל מילה שלו. היא לא היתה המשוררת הראשונה שנסחפה לקצה ההזוי של הימין. זה קרה, בנסיבות חמורות לאין שיעור, לעזרא פאונד, מגדולי המשוררים האמריקנים. פאונד הפך לאוהד נלהב של הפאשיזם ותועמלן אנטישמי. היום, שנים לאחר מותו, האמריקנים מעריצים את שירתו ולא שוכחים לו את חטאיו. "
לא במקרה הצמידה מדינת ישראל את יום הזיכרון לשואה ולגבורה ליום העצמאות: הכאב הקולקטיבי של העם היהודי על מעשיהם הזוועתיים של הגרמנים ועוזריהם והמסקנות הנובעות מרדיפת היהודים בעידן המודרני, היוו את התשתית להכרה כי יש צורך להקים ליהודים מדינה עצמאית.
הגרמנים הנאצים לא הפרידו בין דם לדם: היהודים הנאורים מגרמניה ומאוסטריה הושמדו יחד עם האוסט-יודן ממזרח אירופה, גבירים עשירים עם סוציאליסטים, חסידים עם יהודים מארצות הבלקן ומארצות ערב.
מתיחת קו השוואה בין תומך נאצים מפורסם וידוע לבין משוררת האהובה על רוב שכבות הציבור, משוררת המחוברת בכל נימי נפשה לאהבת ישראל, בשל דעותיה הפוליטית – הוא מעשה מחפיר ועלוב.
יצירת השתמעות כי ההתיישבות החדשה בארץ ישראל ביהודה ושומרון, בה תמכה שמר, כמוה כפוליטיקה של הנאצים, על ידי תיוג פוליטי משותף של "ימין" היא מעשה פשע נגד חלק גדול מהעם היהודי.
לא לאדם כזה ראוי לתת פרס ממלכתי של מדינת ישראל.
לא לחתן כזה מייחלת מדינת העם היהודי .
היום, בימים שבין יום השואה ליום העצמאות, ראוי לבצע שיקלול מחודש האם נחום ברנע ראוי לקבל פרס בשם מדינת ישראל.

הכותבת היא רכזת תדמי"ת – תגבור הדמוקרטיה במדיה הישראלית, מיסודו של הפורום המשפטי, ועיתונאית בדימוס ב"מקור ראשון" ו"הצופה