שיעור היסטוריה מאת תום שגב
בלש אמריקאי מחפש בוואדי קלט את שרידי גופתו של פעיל לח"י שחוסל, כנראה, על ידי הבריטים
היחידה לאיתור נעדרים של צה"ל מחפשת את שרידי גופתו של אלכסנדר רובוביץ, פעיל לח"י שנרצח ב-1947, ונעזרת לשם כך במשרד חקירות פרטי בניו יורק. שניים מאנשי היחידה נכחו השבוע במסיבת עיתונאים שנערכה במרכז בגין בירושלים. בלש אמריקאי ושמו סטיב רמבם טען כי יש סיכוי לגלות את שרידי הגופה בוואדי קלט. זה היה אירוע מעניין; לא נחשף בו חידוש היסטורי, אך לקראת הקמתה של ממשלת הליכוד, הוא המחיש פעם נוספת את מקומה המרכזי של ההיסטוריה בשיח הפוליטי הישראלי.
אלכסנדר רובוביץ, כבן 16, נעצר בשעות הערב של 6 במאי 1947, בעת שחילק כרוזים של לח"י בשכונת רחביה בירושלים. אנשי היחידה הבריטית למלחמה בטרור שעצרו אותו הסיעוהו לכיוון יריחו. אחד מהם, רוי פאראן, הרג אותו במכות שהנחית עליו באבן, וגופתו לא נמצאה מעולם. הפרשה עוררה סערה גדולה.
פאראן הועמד למשפט צבאי, זוכה וחזר לאנגליה. אנשי לח"י שלחו לו חבילת נפץ שהתפוצצה והרגה את אחיו. פאראן היגר לקנדה, נכנס לפוליטיקה ובאחרית ימיו כיהן כתובע כללי של מדינת אלברטה. הוא מת לפני כשלוש שנים. הוא הכחיש תמיד שהרג את רובוביץ, אך מסמכים רשמיים בריטיים שנפתחו לעיון לפני כחמש שנים, מחזקים את החשד שאכן חיסל אותו.
רובוביץ נכלל תחילה רק בפנתיאון הגבורה של ארגוני הטרור הימניים, אצ"ל ולח"י. לימים נפתחה תרבות הזיכרון הישראלית גם לדמויות שלא פעלו בחסותה של תנועת העבודה, ואז נקבע שמו על שלט זיכרון, ליד מקום מעצרו. בירושלים גם יש רחוב על שמו.
פרשת רובוביץ ידועה למדי; פתיחת המסמכים הבריטיים המתעדים אותה סוקרה בהרחבה במאמר שגיורא גודמן פירסם ב"הארץ". באחרונה הופיע ספר חדש על רצח רובוביץ, פרי עטו של ההיסטוריון הבריטי הנודע דייוויד סזראני והטלוויזיה הקנדית מכינה סרט על הפרשה. הגורם העיקרי השומר על חיותה של הפרשה הוא סימן השאלה המרחף מעליה: איפה הגופה? כל עוד לא נמצאה - רובוביץ נחשב רשמית כנעדר.
לפני חודשים אחדים פנה אחד מוותיקי התנועה הרוויזיוניסטית, המתגורר בארצות הברית, אל משרד החקירות האמריקאי "פאלוריום", שבבעלותו של סטיב רמבם, חניך בית"ר לשעבר, וביקשו לחקור את רצח רובוביץ ולחפש את שרידי גופתו. בינתיים הפסיד האיש את כל הונו במשבר הכלכלי, אך כמה מנאמני התנועה בישראל הסכימו לממן את המשך החקירה. רמבם מסתפק, לדבריו, בכיסוי הוצאותיו. במסיבת עיתונאים שכינס השבוע טען רמבם כי יש בידו קצה חוט לאיתור מקום קבורתה של הגופה. לדבריו הוא עובד בשיתוף פעולה עם צה"ל, אך סירב למסור פרטים.
הסיפור הזה מזכיר את פרשת החיפושים אחרי גופתו של אבשלום פיינברג שנמצאה אחרי מלחמת ששת הימים, בסיועם של כמה בדווים ישישים בסיני. כמו פרשת פיינברג, גם לפרשת רובוביץ היבט פוליטי. לדברי רמבם, הוא הצליח לאתר כמה משותפיו של רוי פאראן, ומבחינה משפטית יש אפשרות להעמידם למשפט כפושעי מלחמה. כמה משותפיו הישראלים מעריכים כי יוזמה כזאת עשויה "לאזן", או אולי אף לסכל את הניסיונות שנעשו, בין היתר בבריטניה, להעמיד למשפט קצינים ישראלים החשודים בביצוע פשעי מלחמה, לרבות עינויים של מחבלים פלסטינים.
השוואות היסטוריות הן עניין מסוכן. מנחם בגין ויצחק שמיר נאבקו כל ימיהם נגד ההשוואה בין הטרור של ארגוניהם לבין הטרור הפלסטיני. הקריירה של רוי פאראן מזכירה כמובן את זו של חבר הכנסת לשעבר, אהוד יתום (ליכוד), מפרשת קו 300: ממש כמו הפרלמנטר הקנדי, גם הוא הרג את הטרוריסט שלו באמצעות אבן.
תוויות: אלכסנדר רובוביץ, רוי פארן
