5.31.2012

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 495 מיום 31.5.2012


לפני כמה שנים יצאה במגזר קריאה 'לכבוש' את התקשורת. אם לפני כשלושים שנה הסיסמה היתה "העם נגד תקשורת עוינת" מבית מדרשו של אליקים העצני, ואחר כך אגודת 'לדעת' קידמה את הסיסמה "למען תקשורת הוגנת" וערוץ 7 הציג תקשורת חלופית, הרי שמאז הקמת בית הספר 'מעלה' וגופים נוספים, המטרה היא לא תקשורת מקבילה, אלא כניסה לתוך העשייה התקשורתית הקיימת. הכוונה היא שאנשים שהתחנכו על מורשת ישראל סבא, שרכשו ערכים לאומיים ודתיים שהם גם מקצועיים וגם מוכשרים, יהוו איזון לרוח השולטת במסדרונות רשויות השידור, ערוצי הטלוויזיה והרדיו, העיתונות הכתובה והאינטרנט.

אבל יש גם את המרחב שמעבר לכתבה, לידיעה ולראיון - תחום היצירה. מעטים מדי מעורבים בהיבט תקשורתי זה. השבוע נכחתי בהקרנה מיוחדת של הסרט התיעודי 'בן ציון', על אביהם של האחים נתניהו, בפני ראש הממשלה ומשפחתו. הוא עשוי טוב, תוכנו מצוין, הרוח בו היא חיובית ומעבר לדמותו הקוסמת של הגיבור, הרי גם המחנה שאליו השתייך ההיסטוריון הדגול יוצא נשכר בפני קהל הצופים.

[כאן נפל שיבוש והמשפט כפי שמופיע - המפיק, משה לוינסון, הציע רעיון לסדרה קומית-אקטואלית, אך ההצלחה לא האירה לו פנים היה צריך להיות: בזמנו אף אני, עבדכם הקטן, הציע עיצוב רעיוני (ובג'אנר: 'קונצפט') לסדרה קומית-אקטואלית]. ההצלחה לא האירה לי פנים אבל אם אינכם מודעים לכך, האפשרות שוב קיימת להשפיע גם בכך. אבל אם אינכם מודעים לכך, יש כיום אפשרות להשפיע גם בכך. רשות השידור הוציאה קול קורא המזמין הגשת הצעות להפקת תוכניות טלוויזיה לדרמות מגוונות, כמו הפקה חד-פעמית ליצירה ספרותית ישראלית, דרמה חברתית משפחתית, דרמה המבוססת על משה רבנו, דרמה תיעודית על פרשיות או דמויות בהיסטוריה של מדינת ישראל שעסקו בריגול או בביטחון ואפילו סדרה בהנפשה (אנימציה) על סיפורי התנ"ך. כדאי לבדוק את הנושא באתר רשות השידור. נסו את מזלכם, ואולי אף תזכו בפרסים, תסתובבו בפסטיבלים ותתייגו נאמנה את התרבות הישראלית הערכית.
^

5.24.2012

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 494 מיום 23.5.2012



מה שמותר לקרן בשבוע שעבר כתבה אמילי גרינצווייג במוסף 'גלריה' ב'הארץ' על אירוע תקשורתי שגרם לכך ש"יהודי ארה"ב הציפו את הרשות השנייה" באלפי מיילים דרך האינטרנט. המיילים קראו ל"הפסקת השתקת הנשים", והם הגיעו בעקבות מודעה שעליה חתמו עשרות קבוצות העוסקות בשוויון זכויות תחת המטרייה של קואליציית נשים הנאבקת למען "מניעת הדרת נשים בכלי התקשורת". במיילים התבקשו חברי המועצה לדון מחדש בהחלטה המאפשרת לתחנת הרדיו 'קול ברמה' להפחית את מספר שעות השידור שבהן מושמעות נשים משש לארבע. גרינצווייג מוסיפה ש"מאחורי שליחת המכתבים עומד ככל הנראה ארגון 'הקרן החדשה לישראל', אשר הפיץ קריאה לשלוח את המיילים". היא מצטטת את יו"ר מועצת הרשות, ד"ר אילן אבישר, שאומר כי "הם רואים בחומרה את הטרדת המועצה באמצעות 'טרור אינטרנטי'".

מעניין, כשארגון ממחנה השמאל-הליברלי עושה פעולה שהמחנה הלאומי מבצע כמעט שני עשורים - הגשת תלונות - זה בסדר אצל 'הארץ'. אין לגלוג ולא מציינים את הגוון האידיאולוגי של הארגון 'המטריד'. שנית, אם מועצת הרשות השנייה היתה נענית לפניות של אגודת 'לדעת' בנדון לפני חודשים רבים, אולי ה'טרור' הזה היה נמנע מאניני-האופי שם.

* ועוד עניין בעיתון אחר. ביום ראשון התפרסם ב'מעריב' ראיון עם אהוד אולמרט המביע הסכמה שירושלים תחולק ושהר-הבית יעבור לניהול בינלאומי. מהומה תקשורתית התפתחה. בנאום בגבעת התחמושת הגיב ראש הממשלה ותקף את ההתבטאות מבלי להזכיר מי שאמר את הדברים. ולמחרת, באיזה עיתון אין זכר לדבריו, גם לא בכיתוב לתמונה המספרת על אירועי יום ירושלים? נכון, 'ידיעות אחרונות'. אלא שנתניהו כן הוזכר: פעם בידיעה על עלות הסיקור של השקת החוג לתנ"ך על שם חותנו, שמואל בן-ארצי ז"ל, ופעם שנייה בטורו של נחום ברנע שכותרתו "ביבי מלך ישראל". לא בטוח שאלו ידיעות אחרונות, אך הן בוודאי ידיעות מוטות.

^

תוויות: ,

5.17.2012

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 493 מיום 16.5.2012


למי שאינו יודע, גאולה אבן כבשה לעצמה פינה יקרה בלוח השידורים של הטלוויזיה של הערוץ הראשון וסיפחה לעצמה נתח זמן אוויר משמעותי. מחטף? אינני בטוח. מה שכן, בתום 48 דקות של 'מבט' (שמתחיל בשמונה לפני שמונה), עולה גב' אבן למסך ומראיינת, וגם מביעה דעה על אירועי היום, מה שנקרא 'טור אישי'. צפיתי במשדר שלה ביום רביעי בשבוע שעבר. בפתיח התייחסה אבן לכשל של העיתונאים שלא ידעו מה מתבשל מתחת לפני השטח מסביב לבחירות ולא דיווחו על גיבוש ההסכם בין שאול מופז לבין בנימין נתניהו. לא רק זה, אלא הם קבעו נחרצות שכל מיני דברים יתרחשו מבלי שהיה להם בסיס אמיתי.

מתוך רגש סולידריות עם חבריה וכדי להגן על עמיתיה העיתונאים (ואולי גם על עצמה), אמרה אבן: "לא לייחס לעיתונאים אמינות, אחרי שראינו שקצת קשה להאמין לכל מילה שיוצאת מפיו של פוליטיקאי ב-48 שעות האחרונות, זה קצת מרחיק לכת".

אלא שאבן הרחיקה לכת בעצמה. הציבור כבר מזמן אינו מצפה מפוליטיקאים לדבר אמת, לפחות לא בישראל. ולפעמים, מסיבות טובות מאוד, למשל, תאריך ושעה של הפצצת הכור הגרעיני בעירק (אחרת פוליטיקאי שמתנגד ומאוד מקושר לעיתונאים יכול לקלקל את המבצע, כפי שבאמת אירע). יתר על כן, ויחי ההבדל הקטן, עיתונאים מחויבים על פי חוק וקוד אתי למסור ידיעות בצורה מדויקת ואמינה, ומצפים שלא ישקרו ולא יסתירו מידע מסיבות אישיות או אידיאולוגיות. ולכן, אני מקווה שיובהר לגב' אבן שמעבר לעיסוק המיותר בנושא (הרי הטורים האישיים בוטלו ברשות השידור, לא?), גם ההשוואה שלה מוטעה ומטעה.

בינתיים, קיבלתי ממר אלישע שפיגלמן, הממונה על קבילות הצבור, הודעה שהוא העביר את מכתבי לתשומת ליבה של אבן. יש לקוות שהיא תטרח לקרוא אותו.

ישראל מידד

תוויות:

5.13.2012

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 492 מיום 8.5.2012


זוכרים את קמפיין "לא תשתיקו אותנו" של הקרן החדשה לישראל, בתגובה לתיקון לחוק לשון הרע מנובמבר האחרון ואת המהומה התקשורתית? עיתונאים יודעים איך להגן על הזכות לביטוי חופשי. לפני כחודש קרא הארגון Human Rights Watch לרשות הפלשתינית להימנע מהעמדתו לדין של יוסף א-שאייב, עיתונאי שהוחזק במעצר ללא הליכים משפטיים כשבוע ואז שוחרר. ותגובת הברנז'ה? שתיקה רועמת. להגן על ערבי קרוב לבית שסובל דיכוי רק משום שמתח ביקורת על הרש"פ, יחד עם אחרים, בעמודי הפייסבוק שלהם? מה פתאום? הרי רק הדמוקרטיה הישראלית מדאיגה אנשי תקשורת בישראל. דרך אגב, שנה לפני כן פרסם אותו ארגון הודעה על כך ש"להטרדות חמורות של עיתונאים פלשתינאים בגדה המערבית וברצועת עזה בידי כוחות הביטחון של הרשות הפלשתינית ושל חמאס יש השפעה מצננת על חופש הביטוי", הודעה שאף זכתה לפרסום במדור 'מיקרוסקופ' בגיליון 438. משום מה לא ראיתי מחאה, לא מאורגנת ולא פרטיזנית, לא בקול ולא בדפוס, המביעה סולידריות מטעם עיתונאים ישראלים עם הקולגות שלהם מעבר לקו הירוק. והדבר מוזר, כי אגודת העיתונאים תל אביב קיימה לאחרונה שני סיורים לחברון ולשכם בהובלת עמותת 'לוחמים לשלום' (וגם סיור בישובי גב ההר היהודיים בהובלת דובר המועצה האזורית שומרון). האם אין השלום בנוי על דמוקרטיה, והאם דמוקרטיה יכולה לפרוח אם אין תקשורת? אז מדוע שתקו העיתונאים הישראלים? ·

ברכת יישר כוח ליצחק פינטו מקיבוץ נחשולים על מכתב שפרסם במוסף 'הארץ', שתמונה שצילם בנו רותנברג שהופיעה בכתבה ב-20.4 עם הכיתוב: "פליטים מהכפר הפלסטיני טנטורה, 1948" נראתה לו חשודה. זאת מכיוון שהפליטים צועדים מתחת לקו מתח גבוה, כאשר ב-1948 לא היה באזור טנטורה חשמל. ופינטו יודע; הוא הגיע לכפר הנטוש טנטורה ב-13 ביוני 1948 וכל האזור כלל שמונה כפרים ערבים שלא היו מחוברים לרשת החשמל. שנתיים ישבו הוא ויתר מתיישבי נחשולים בבתים נטושים ללא חשמל ואף ללא צנרת מים. רק בסוף 1950 הם חוברו לקו חשמל שאליו חובר גם הכפר פרדיס. לפעמים כיתוב של תמונה מפוברקת שווה עשרת אלפי מילים של תעמולה.

^

5.03.2012

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" של "בשבע" גליון 491 מיום 3.5.2012


דבריו של ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין היו ללהיט תקשורתי. בעניין האיראני הוא שומע נביחות של כלב לא-נושך, המנהיגות הפוליטית "מקבלת החלטות מתחושות משיחיות", ו"הקנאות הימנית הרבה יותר אלימה מהקנאות השמאלנית. זו עובדה". אלא שהוא עצמו שואף לראות אלימות, כנראה. בעניין המחאה החברתית אמר דיסקין כי בארצות ערב היו אנשים מוכנים לשלם מחיר אישי כבד, אלא שבישראל ''ברוטשילד עם סיום הקיץ ולאחר שהמשתתפים במחאה סיימו לעשות את צרכיהם בחצרות הבתים, הם התפזרו לביתם". הוא הוסיף כי ההבדל בין המפגינים הערבים לאלה שלנו הוא ש"מי שרוצה לעשות מהפיכה צריך להיות מוכן לשלם את המחיר".

יו"ר ועד מתיישבי בנימין, סא"ל (מיל') איציק שדמי (גילוי נאות: מפקדי לשעבר במסגרת גדוד מילואים, במה שהתקשורת כינתה בזמנו "הפלַנגות של גוש אמונים"), תקף את הפרקליטות על כך שלא הזדרזה לפתוח נגד דיסקין בחקירה. לדידו של שדמי: "מה זה אם לא הסתה לשמה? הוא קורא לעשות את מה שעשה האספסוף המצרי בכיכר תחריר. במילים אחרות – אלימות". שדמי הוסיף כי "אם זה היה רב, הוא כבר היה נלקח לחקירה באזהרה".

ומה אם המשורר אמיר אור היה רב? אור, המכהן כמתאם הישראלי של 'משוררים למען השלום' שליד האו"ם, פרסם בכ"ח בניסן ב'הארץ' שיר שכלל שורות שיש בהן שימוש בסמלים מחרידים, שאם היו נכתבים בעיתון חרדי או 'ימני קיצוני' היו מעלות עליהן את חמתם של כלי תקשורת רבים שהיו דורשים להעמיד אותם לדין. הנה, תשפטו בעצמכם: "עוד מעט והעיר נהפכת / ...על אקרני החדשות... על העיתונים להשכיר העושים רצון קונם / עוד מעט והעיר נהפכת / על עכברים ואנשים / על העיניים המושפלות במחסומי הדרכים / על המתים, כובשי ההר / תמונת נוף מולדתם / על התנחלויות אושוויץ והתנחלויות מצדה / על השואה שהיתה, ועל זו הבאה / ...ואל נאמר אמן, ואל נדבר בשפתם / ואל נלך עוד לשיטתם, בחוקיהם, בעולתם / עוד יום, עוד יומיים - והעיר נהפכת / ואם לא תהפך, הפכוה!".

מילא התוכן הפוליטי הפלקטי הרדוד. אבל הביטויים המעליבים והפוגעניים לא זעזעו את העורכים ולא הצליחו להרים קול תקשורתי מהדהד. האם הסיבה היא שרק אנשים מסוימים, קנאים ממחנה אידיאולוגי אחד, מצליחים לעורר התעניינות תקשורתית?
^

תוויות: