6.28.2012

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 499 מיום 28.6.2012


קדימון חדש מוקרן בערוץ הראשון המקדם את התוכנית החדשה 'המוסף', המוגשת בידי גאולה אבן ומשודרת לאחר החדשות של 'מבט' (ושכבר הספקתי להעיר עליה בטור זה). 'המוסף' מוגדרת כ"תוכנית אקטואליה יומית. בתוכנית, האנשים המרכזיים ש'עשו את היום', הפרשנים הבכירים והעמדות שטרם שמעתם". הקדימון ממטיר על התוכנית תשבחות גרנדיזיונות כ"מאתגרת" ומה לא, אבל השיא של הקדימון הוא כאשר גב' אבן מנידה את עפעפיה, כאילו היא רומזת שמאוד כדאי לצפות בתוכנית. הרי בימינו אנו, עת הפמיניזם שולט באליטות, כאשר התקשורת מבליטה תלישת מודעות עם דמויות של נשים בשכונות חרדיות ותופעת הדרת האישה במרחב הציבורי זוכה לתשומת לב שידורית רבה, מה רע בלנצל את ריסיה של אבן כדי למשוך צופים? מה, העפעף של חיים יבין לא היה סמל האתיקה המקצועית של התקשורת?
ואולי יש כאן גם בדיחה של הברנז'ה? ליודעי ח"ן, לפני שנים אחדות הציגו בתוכנית ההומור 'רק בישראל' קטע קצר של 15 שניות ובו אבן מגישה חדשות. הם ספרו 32 פעמים שהיא מצמצה בעיניה, בעוד גלי צחוק נשמעים. אבל לנצל כך את כישוריה הפיזיים כגימיק פרסומי?

ישראל מידד

וקטע זה 'נפל' בעריכה:

ושכחתי,ברוב טרדותיי, לאחל לרמי הויברגר ברכת 'רפואה שלמה' ולו וליונתן סגל ברכת 'מתיראסירים'.  על שום מה?  מסתבר שלפני שבועות אחדים, שני השחקנים פשוטהלכו מכות בחדר המדרגות בבנין שבו שניהם גרים. הילדים של אחד עשו יותר מדי רעש, האחר העיר להם על כך ואולי נכנס לדירהשלהם לעושת כן והדבר לא התיישב עם הראשון ומה לעשות, הרי זה המזרח התיכון, ושניהם, מצעקות הגיעו לחילופי מהלומות. הויברגר, מסתבר, מרבה לככב במצבים אלימים.  בדצמבר, הוא ושלמה קראוס התקוטטו וזה הורידאגרוף וזה דחף והתפתחה תגרה לאחר שנודע ברבים שהויברגר יוצא עם הפרודה של קראוס, ריקי בליך. נו, מי אמר שאנשי תקשורת והבידור הם חכמים עד כדי כך שהם יכולים להחליףעבורנו את הפוליטיקאים?  אני רק מקווה שלאנהיה עדים לפעולות 'תג מחיר' שם בתל-אביב.

6.25.2012

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 498 מיום 23.6.2012



יום עיון אשר נערך בידי המכון הישראלי לדמוקרטיה ב- 10 ביוני עסק בכותרת "אמת עובדתית?".  דברי ההסבר שנתלוו להזמנה הבהירו שקיים מאמץ סביר לחשיפתה ולקביעתה של "האמת העובדתית בעשייה העיתונאית"  ובשאלה זו "מבטאת סוגיה מקצועית ואתית" שיש להתמודד עמה.  בתוכנית היה שיח בין עיתונאים בכירים לבין מומחים מתחומי המשפט, הפילוסופיה, הפסיכיאטריה וההיסטוריה, אשר חלקו מתובנותיהם ומניסיונם.  גם יפעת ארליך מ"מקור ראשון" הייתה, לפי הפרסום (מכיוון שהפורום הוא פתוח למוזמנים בלבד ולא הייתה ברשימתם, אני ניזון מידע שהתפרסם בתקשורת עם כל הבעייתיות בכך).

והנה שתי דוגמאות לסוגיה של "אמת עובדתית" בתחום השפה.  בעיתון "הארץ", ברק רביד כינה את ועדת השרים החדשה שתטפל בנושא של ישוב הארץ? "ועדת השרים להתנחלויות".  כאשר הערתי לו דרך טוויטר שמבחינת האתיקה המקצועית, יש לכנות גוף בשמו הרשמי ולא לשלב פרשנות במסגרת כתבה חדשותית, תגובתו הייתה: "מה לעשות מדובר בהתנחלויות. הוועדה לא תעסוק בהתיישבות בנגב או בגליל אלא בהתיישבות בהתנחלויות בגדה המערבית".  לא הספקתי לתקן אותו בגין העובדה של התנחלות זאת גם התיישבות אבל הוא עוד נכנס לסמנטיקה של "גדה" מול "יה ודה ושומרון".  ושם עיתונו, להזכיר לנו ולו, הוא "הארץ". 

 ומה שנפל בעריכה:
מקרה שני שקראתי הייתה ידיעה מה- 17 ביוני ב- Ynet בכותרת: "נערים הציתו אש, 14 חיילים נפגעו בבסיס". אבל מי הם הנערים?  יהודים? ואם כן, חרדים, סרוגים או חילונים?  ואם לאו,  נוצרים?  או, אולי, ערבים?  נכון, זה לא אתי לתייג קבוצות ובמיוחד כאשר הזהות אולי לא ידועה בצורה מוכחת.  ואיך ידעו שהם נערים ולא "ילדים" או לא "בני נוער" או "צעירים"? אבל בהמשך הכתבה, אנו לומדים מפי הדובר של שירות הכבאות והצלה בעיר ש"מתחילת החודש נרשמו בעיר 284 שריפות בשטחים פתוחים...רצף שריפות בלתי סביר במימדיו...בשכונות הר חומה, ארמון הנציב וארנונה נרשמה עלייה במספר ההצתות...".  האם אלו הן אולי פעולות של "תג מחיר", שכיודע, הוא סוג של "טרור", לפחות כאשר החשד הוא שיהודים מבצעים אותו במסגדים או בשכונת האולפנה?  או, האם השפה העברית איננה עוד לפי המילון אלא הפך לכלי שרת בידי גורמים עויינים את כללי האתיקה העיתונאית העוסקים בטרור של שפה או לפחות, פוגעים בשפה?

^

6.14.2012

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 497 מיום 14.6.2012


גשר קצר מאוד 

באתר 'הגדה השמאלית' טוענים דורית ודניאל ארגו שהמצעד שנערך בתל אביב במוצאי שבת תחת הכותרת "אין צדק חברתי בלי סיום הכיבוש", לא היה בדיוק סיפור הצלחה. השניים התלוננו על "פער בלתי ניתן לגישור בין המטרות של החברה הישראלית... לבין המטרות של הפלסטינים". 

מצד אחד, אני מעודד מכך שביטחונם האידיאולוגי מעורער ושהם חוששים. הם אפילו מעידים על תחושה ש"מחנה השמאל בישראל נמצא בשפל חסר תקדים. כוחות פשיסטיים מאיימים עליו באופן מוחשי, ויוקרתו הציבורית אבדה". אך מאידך, בכל הקשור לגישור בין המחנה הסהרורי של השמאל הקיצוני לבין המרכז הציבורי הישראלי, אני מרשה לעצמי להודות שאני הוא זה שחושש. ה'גישור' הוא תוצאה של הפעילות התקשורתית המתווכת בין האירועים, האמיתיים ומפוברקים, לבין הציבור. ואם עדיין רוב אנשי התקשורת, מהכתב בשטח, דרך עורך באולפן ומנהל חטיבת החדשות ועד לאומבודסמן, מוכנים לאפשר שידור והדפסה של מידע בלתי-מדויק, מוטה ואף חומר בשירות האויב, אז לפנינו גשר קצר מאוד, שאין בו מעקות-תמיכה של אתיקה מקצועית, ביקורת ופיקוח. 

ראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר, שכינה ב-2007 את התקשורת "חיה פראית שקורעת אנשים ומוניטין לגזרים", העיד בפני הוועדה הציבורית שהוקמה כדי לבחון את דרכי פעולתה של העיתונות שם, והכריז ש"בעלי עיתונים... משתמשים בעיתוניהם בתור כלים להפעלת כוח פוליטי". כאן בישראל, הבעיה קצת אחרת. נבחרי הציבור, שצריכים להיות אחראים על השידור הציבורי על פי החוקים, פשוט ויתרו על תפקידם מתוך פחד, או רגש כניעה והתבטלות. 

באנגליה, האקדמיה לפחות מאפשרת דיון הוגן בנושאים אלה. אוניברסיטת ווסטמינסטר קיימה כנס על אופני התנהלותם של עיתונאים, כולל מה מותר בתחקיר עיתונאי. האם אמצעים לא-חוקיים מותרים, ואם כן באילו מצבים. רגולציה עצמאית מול פיקוח על פי חוק, סוגי תרבות עיתונאית וכן זכות הציבור לדעת מול צנעת הפרט. הלוואי עלינו. 

ישראל מידד

6.07.2012

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 496 מיום 7.6.2012

פרשת אורי בלאו חזרה עם כתב אישום שרוב העיתונאים שיצאו חוצץ נגדו לא הצליחו לקרוא אותו נכון. בלאו לא רק הפקיר את מקורו וסייע להשליך אותה מאחורי סורג ובריח, אלא גם לא מילא את תנאי ההסכם עימו ושימר אצלו ואצל עיתונו כמעט 2,000 מסמכים מסווגים, ועוד ברח לחו"ל. יש לשער שאם לא כן, ספק אם היה נפתח נגדו ההליך הפלילי. עוזי בנזימן כתב ב'העין השביעית' כי "אורי בלאו... מועד להישלח לכלא לשבע שנות מאסר משום שפירסם כמה כתבות שהרגיזו מאוד את הממסד הביטחוני". 'רוגז', זה כל העניין? גם ב'מעריב' מתקשים בהבנת הנקרא. גרשון מסיקה והלל וייס השתתפו באירוע שהיה קשור לפרלמנט האיחוד האירופי, והעיתון טען בטור דעות שמפלגת החרות האוסטרית מימנה את השתתפותם (מדוע יממן גוף שהעיתון מחשיב כאנטישמי את הוצאותיהם?). ביום שני הם פירסמו תיקון ומין התנצלות שהם לא הבחינו באותיות הקטנות שבהזמנה...

ועוד עניין:

בגיליון 485 הזכרתי, במגבלות הכרחיות, את פרשת נתן זהבי, שקילל מאזינה בשידור חי בתוכניתו 'זהבי עצבני'. אז דעו לכם: הוא הושעה ל... יומיים.

* חל שיבוש במשפט בטור בשבוע שעבר. במקום "המפיק, משה לוינסון, הציע רעיון לסדרה קומית-אקטואלית, אך ההצלחה לא האירה לו פנים", היה צריך להיות: "בזמנו אף אני הצעתי עיצוב רעיוני (ובז'אנר: 'קונצפט') לסדרה קומית-אקטואלית. ההצלחה לא האירה לי פנים". עם הקוראים ועם משה לוינסון הסליחה.

ישראל מידד

---------------

והנה הקטע הראשון לפני עריכה:

הצטברו כמה וכמה עניינים כך שתסלחו לי על הרצף הארוך הפעם.  פרשת אורי בלאו חזרה לנו עם כתב אישום שרוב העיתונאים שיצאו חוצץ נגדו לא הצליחו לקרוא אותו נכון. לא רק שהבחור הפקיר את מקורו וסייע להשליך אותה מאחורי סורג אלא שלא מילא את תנאיי ההסכם עמו ושמר אצלו ואצל עיתונו כמעט 2000 מסמכים מסווגים ועוד ברח לחו"ל (יעד מוזר של עובד "הארץ").  יש לשער שאם לא כן, ספק אם היה מוגש ההליך הפלילי. גם עוזי בנזימן התקשה.  הוא כתב ב"העין השביעית" שאורי בלא...מועד להישלח לכלא לשבע שנות מאסר משום שפירסם כמה כתבות שהרגיזו מאוד את הממסד הבטחוני". "רוגז" זה כל העניין? וב"מעריב" גם כן מתקשים בהבנת המקרא.  המתנחלים גרשון מסיקה והלל וייס השתתפו באירוע של היה קשור לפרלמנט האיחוד האירופי והעיתון (עדיין "הנפוץ"?) טען בטור דעות של מפלגת החרות האוסטרי מימן את הדבר עבור היהודים (מדוע יממן גוף שהעיתון מחשיב כאנטישמי את הוצאותיהם?).  ביום שני פירסמו תיקון ומין התנצלות שלא הבחינו באותיות הקטנות שבהזמנה.  ועוד בענין אורי בלאו, שוב גאולה אבן מנתבת את עצמה בתוכנית "מוסף" על מנת להטות את השיח הצבורי. ב- 30.5, היא התייחסה לכתב האישום בעניינו ושאלה שלוש שאלות. אחת הייתה מדוע האחראים ל"פירצה" בצה"ל לא טופלו (הרי הם "גרמו" לענת קם לגנוב ולהעביר לבלאו!). מדוע היא לא דיברה, למען האיזון, על ג'וליאן אסאנג' שהסתבך בפלילים בגין עבירה דומה, או עיתונאי אמריקאי בשם ג'יימס רייסן אשר גם הוא נחשד באחזקת מסמכים בטחוניים שלא באישור לפני שנה או תומאס דרייק גם, שלפני שנתיים קיבל לידיו מסמכים מסווגים והועמד לדין.  מה, ארה"ב איננה מספיק דמוקרטית?  והיא כל-כך דמוקרטית שכאשר יום קודם, ב- 29.5, אייל מגד השתמש במינוח "מחנה לאומי" היא תבעה ממנו לשנות את שפתו ולומר "לאומני".

^

תוויות: , , , , , ,