הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" שב"בשבע" גליון 382 מיום 25.2.10

הלו, זו סאטירה? / ישראל מידד

קצת עגום, קצת מבאס, אבל טוב מאוחר מאף פעם לא. סוף סוף דווח בעיתונות שיש בעיה עם סאטירה. אפילו דודי ליפשיץ, ראש מינהל החינוך, התרבות והספורט בעיריית באר שבע, נאלץ להכריז: "כנראה שמישהו הושפע מהתוכנית הסאטירית ('ארץ נהדרת')". ואיך מר ליפשיץ הגיע למסקנה זו, ש"בהינף יד, תלמידים בגיל הבגרות לוקחים את המסרים מהמערכונים והופכים את זה לערך שלא מובן ולא ברור... וללא הרבה מחשבה ורגש עושים דברים שמבזים"? פשוט, בעקבות מערכון ב'ארץ נהדרת', תלמידים מחקו משלט בית הספר על שם יצחק רבין בעיר את השם "רבין", ובמקומו כתבו "מעתוק" בעקבות צילום מערכון בחצר בית הספר. וכמובן שהעניין חמור במיוחד כי יש פגיעה בזכרו של יצחק רבין ע"ה.

אז הנה, יש הודאה בערך שלילי של תקשורת בלתי-מרוסנת שלוקחת על עצמה את תפקיד קובעת המידות במדינה וקובעת סדר היום עבור החברה. בשבוע האחרון עסקה התקשורת בפרשת הרב אלון בכל הערוצים התקשורתיים האפשריים. פרשה אחרת, של נציג השמאל הרדיקלי בארץ וב'הארץ', יצחק לאור, אדם המשמיץ את המדינה גם דרך שופרות בחו"ל ולא רק מעל עמודי הביקורת התרבות ובשיריו, מצטמקת בכיסוי והסיקור המוקדשים לה. דבר זה גרם לפרשן אחד, אלון עידן, לכתוב: "כיצד יכולים מעוזי נאורות, כגון [ביה"ס לקולנוע] סם שפיגל ו'הארץ', להעסיק אדם כה חשוך במעשיו... במציאות, 'שמאלנות' אינה ערובה לטוהר מידות, כמו שכתיבת שירים אינה סותרת פוטנציאל להטרדות".

גם בחו"ל אנו פוגשים את התופעה של תקשורת השומרת על אחד משלה. לפני שבוע, נאלץ כתב בכיר של רשת סי.אן.אן המוכר כליברל מוצהר, להודות בבית המשפט שהוא אב לתינוק מחוץ לנישואין בעוד הוא נשוי. קדם לכך מסע לחישות שלא דווח עליהן בתקשורת, וגם שם פרשן אמיץ בודד כיוון את הזרקורים כדי להאיר את הפנים המכוערות של התקשורת, השומרת על אחד משלה. אבל לפי עידן יש עוד הסבר לאיפה ואיפה הצדקנית הזו. לדעתו, "אם יעיפו מכלי התקשורת את כל הבכירים שמשפילים את העובדים הזוטרים באופן קבוע כחלק משעשועי האגו שלהם, את כל הגברים השוביניסטים שמעירים הערות מיניות בוטות... – לא ייוותר מי שידווח לציבור על מקרים של תקיפה מינית ואונס". אז הנה, יש גם תועלת בהשחתת המידות בתקשורת. ואני שואל: האם גם זו סאטירה?

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" שב"בשבע" גליון 381 מיום 18.2.10

אשר ישלטו / ישראל מידד

במתכוון או לא, ההקלטות של דברי התובע במשפטו של אהוד אולמרט, אורי קורב, מצאו את דרכן לתקשורת. כמובן, קודם לידיעות אחרונות, העיתון שאמר עליו שלדון אדלסון שהוא "עובד בשיטה של המקל והגזר. אם תפעל למען האינטרסים שלי, תתוגמל. אחרת, מגיע המקל". התוצאה של הפרסום היא דחייה במשפטו של ראש הממשלה לשעבר. אין לי שום דבר נגד עצם הפרסום. הסקופ ראוי וחשוב ובמיוחד. אבל מדוע לא הוגשה קובלנה למערכת המשפטית הרגילה? הרי אם אותו מקליט נחרד מדפוסי התנהגות פסולים, מדוע רץ לתקשורת? האם בכל זאת התקשורת פעלה לא למען מערכת נקייה, מקצועית ואתית אלא למען עצמה (ורווחיה) ומיד לאחר מכן, בעד פוליטיקאי שהיא מבקשת לקדם או להציל? אצל חוקרי מקרי רצח תמיד שואלים: "מי ירוויח?" וגם ידאגו ללכת בעקבות נתיב של הכסף. גם כאן הייתי ממליץ לכולנו לשים לב לרקע לפרסום.

* בתשובה לפנייתו של פרופ' אלי פולק שלא להשתתף באירוע בו אילנה דיין תנחה דיון, השיבה נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש, שבפניו יתברר בקרוב ערעורה של דיין בפרשת סרן ר', כי "לא ברור מהי אמת-המידה לפיה עצם הגשת ערעור לבית המשפט פוסלת עיתונאי או כל אדם אחר מהשתתפות או נוכחות על במה או באולם שבו נמצאים שופטים".

ואני משתומם. הרי אם היא לא יודעת אז מי כן יודע? הרי היא הקובעת אמות המידה של רגישות (תפילה בהר-הבית, למשל), ושל דחיפות ושל סיבתיות. פתאום היא כושלת ואיננה מוצאת את עצמה מסוגלת למתוח גבול? הרי נגיד ששופט נמצא באולם עם עותר, לא סביר שאולי ימצאו לנכון לדרוש כל אחד בשלומו של השני? ללחוץ ידיים? מדוע כל כך קשה להחליט שכל זמן שהמשפט לא הסתיים, אין כל קשר חברתי, מקצועי או אחר? מה פתאום ה"היפך" הזה אצל גב' בייניש?

ואולי, על סמך שתי הדוגמאות שהבאנו, התקשורת הצליחה בעצם להפוך את צרכניה לנשלטים שלה, במקום להיות המשרת שלהם?

מכתב שיזמתי

מכתב שהתפרסם בעיתון "הארץ" -

ניצחון בפעם התשיעית

בתגובה על "לבני השמיעי קול" מאת יואל מרקוס ("הארץ", 16.2)

יואל מרקוס מציין במאמרו, כי "שבע קדנציות היה מנחם בגין באופוזיציה, רבים חשבו שלעולם לא יגיע לשלטון". טעות בידו.

בגין התמודד לא שבע אלא שמונה פעמים בבחירות לכנסת (1949, 1951, 1955, 1959, 1961, 1965, 1969 ו-1973) בטרם זכה להשיג את הרוב הפרלמנטרי הדרוש כדי שיוכל להרכיב את הממשלה בשנת 1977, שזאת הפעם התשיעית שהוא התמודד בבחירות בראש מפלגתו.

הרצל מקוב

ראש מרכז מורשת מנחם בגין
ירושלים

שמש עולה

"גאוה לאומית" - המשך ההתכתבות

בבלוג קודם העליתי את ההתכתבות שלי עם אלישע שפיגלמן בתגובה לתלונה של אדוה נוה על כתבה תיעודית אשר שודרה בתוכנית "מבט שני" לפני כעשרה ימים.

אז, יש המשך. אלישע כתב לי ואני כתבתי לו:

לישראל מידד שלום,

הנדון: קבילתך בעניין "מבט שני" - סרט פורנו

לפי נתונים שונים הקהילה ההומו-לסבית מונה כ- 10% מאוכלוסיית כל מדינה - הניסיון להסתיר את דבר קיומם, או את המוצרים המשמשים אותם הוא ניסיון שנועד
לכישלון, ודאי שכך בחברה פלורליסטית דמוקרטית - בדיוק כמו במדינה תיאוקרטית כמו שכנתנו איראן.

בברכה,
אלישע שפיגלמן
נציב קבילות הציבור

העתק:
לשכת היו"ר
מרדכי שקלאר, מנכ"ל
משה מצליח, מנהל הטלוויזיה
אלי בבא, מנהל חט' התוכניות
איתי לנדסברג, עורך מבט שני
האגודה לזכות הציבור לדעת

לאלישע,

שלום.

אני ממהר להשיב לך כדי לתקן רושם שהתקבל אצלך למרות זהירותי. אינני מבקש להתעסק בזהותו של מיניות הבימאי/מפיק/יוזם/מצלם או אפילו עוזר מאפר או, במקרה של סרט, עוזרת המשמנת. בוודאי שבמקומותינו ידוע לכולם שאין כל קשר בין השקפתו האישית של מפיק לבין נושא סרט התעודה ובגלל זה אנו גם רואים סרטי תעודה על הימין הקיצוני בהפקת נעם פדרמן וברוך מרזל, נכון - או לא נכון?

אבל נעזוב את הסרקאזים.

כפי שפעם נאמר, "איננו יכול להגדיר מה זאת פורנוגרפיה אבל כשאני רואה אותה, אני יודע מהי". *
כל מי שראה את הסרט צפה בקטעי פורנוגרפיה, של פיתוי מיני, של קידום ההומוסקסואליות בצורה מבינה ומצדיקה. רעיון הסרט לא היה לסקור את התופעה, ושוב - אינני שופט את התופעה לטוב ולרע - אלא למכור אותה. על מחלות מין דיברו? על אלימות נגד הומואים ולסביות דיברו? על ניצול קטינים דיברו? לא, דיברו על סקס, על התפשטות, על שרירים, ועל תיירות לישראל של הומואים. וכן, דיברו על יהודים והומוסקסאוליות.

ועוד דבר. נושא ה- 10%. הוא מיתוס. הוא מספר מפוברק. אין לו כל בסיס עובדתי-סטטיסטי. וזה שאתה משתמש בנתון זה רק מוכיח כמה אינך מעודכן כדי להתייחס לנושא. מחקרים מגיעים אולי לשלשה אחוזים של האוכלוסיה הגברית ואולי אחוז וחצי של האוכלוסיה הנשית.**
ואם אתה רוצה להשתמש בנתון כלשהו, האם האוכלוסיה הערבית זוכה לנתח שווה שלה? החרדים? המתנחלים? או האם החתך ה'צפוני' שולט במסך? האם אנו רואים כמעט רק גברים אשכנזים? (ראה המחקרים של הרשות השניה: http://www.agenda.org.il/info/pages/miutim.htm). אבל ייצוג הוא דבר מסוכן אבל אם אתה מעלה אותו, אשמח להיות מוזמן אצל יו"ר ומנכ"ל רשות השידור יחד אתך כדי לדון בהשלכות לטווח-הארוך של נושא זה על מנת להבטיח שישראל תהיה באמת דמוקרטית ופלורלסיטית ולא כמו אירן ולא כמו איזה שלטון דמה-קומוניסטי או חברה "מתקדמת" לפי ראות עיניהם של הברנז'ה הישראלית.

אשמח לתגותבך.

ישראל מידד
________________________
*
“I shall not today attempt further to define the kinds of material I understand to be embraced within that shorthand description ["hard-core pornography"]; and perhaps I could never succeed in intelligibly doing so. But I know it when I see it, and the motion picture involved in this case is not that. [Emphasis added.]”
— Justice Potter Stewart, concurring opinion in Jacobellis v. Ohio 378 U.S. 184 (1964), regarding possible obscenity in The Lovers.


**
http://www.banap.net/spip.php?article79; וגם http://www.equip.org/articles/what-percentage-of-people-are-homosexuals-

אבל יש מושג אחר של "עשרה אחוז":

Kurt Vonnegut wrote when remembering Susan Sontag - She was asked what she had learned from the Holocaust, and she said that 10 percent of any population is cruel, no matter what, and that 10 percent is merciful, no matter what, and that the remaining 80 percent could be moved in either direction.

לאלישע,

בהמשך לנקודה של ייצוג לפי אחוזים בתשובתך (ראה למטה) חשבתי בוודאי תרצה לדעת שבמורוקו, שבטי הברבר סוף-סוף זכו לערוץ משלהם. איזו התקדמות.

הנה:

Berber TV channel promises new voice for Morocco Morocco will launch its first Berber-language TV channel next month, promising to give a voice to the north African kingdom’s most isolated regions. Berbers, who call themselves Amazigh or “Free Ones”, inhabited north Africa for thousands of years before the Arabs brought Islam to the region in the seventh century. Their culture lives on in mountainous hinterlands where poverty and neglect have hardened suspicion of outsiders and spawned an urban movement that campaigns for Amazigh rights. The director of the new state-funded channel, Mohamed Mamad, says it will push beyond Amazigh programming that often involved folk music and dancing to offer an independent voice. If he succeeds, Moroccan state TV could win back market share from pan-Arab satellite channels that have gained millions of viewers across north Africa by tackling controversial subjects in a livelier tone than straight-laced national media. “The level of televised political debate in Morocco has declined,” said Amazigh rights campaigner Moha Arehal. “The new channel’s programming looks promising and implies it will tackle all Amazigh current affairs. But we’ll have to wait and see.”(Reuters via Media Network)

שלך, ישראל מידד

האקרובטיקה של המין

מהדורה חדשה של הספר "האיסור החמור" ראתה אור לאחרונה והוא עוסק בנושא של הוצאת זרע לבטלה בלמעלה מ- 100 עמודים.

אבל אחד הדברים המוזרים שתמצא בו הוא הקביעה שאת האקט ניתן לבצע גם ב...רגל:-

מין אקרובטיקה כזו.

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" שב"בשבע" גליון 380 מיום 11.2.10

משחקים מונופול / ישראל מידד

פוליטיקאי בכיר אמר לפני שבוע במסיבת עיתונאים: "לעתים קרובות אנו ממלאים את החלל בפרשנות מיידית ורכילות על הסלבים וסיפורים רכים במקום עיתונאות תחקירית... במקום: 'מה קרה היום?' אנו שואלים: 'מי ניצח היום?'". לא, אין מדובר בפוליטיקאי ישראלי, אלא בנשיא ארצות הברית, ברק אובמה.

ומי כתב "לא הצלחתי לתפוס שבעצם רשות השידור הציבורי היתה הגורם השתדלני העוצמתי ביותר... אם זה היה פוליטיקאים, עיתונאים, שרים המופיעים באולפנים, כרטיסים לאירועי ספורט או אופנה, ה'מכונה' הזאת פועלת כדי למחוץ כל יריב... ה'טובות' מן העבר נתבעות לתשלום...". לא, לא פרשן תקשורת המתאר את פעילות רשות השידור הישראלית, אלא מנהל חטיבה ב-BBC הבריטי, מרק ג'ונסון.

והאם הכותב של הקטע הבא, שי גולדן, ממבקרי הטלוויזיה של 'הארץ', מתייחס ל'מוריה המתנחלת'? "משהו השתנה בפורמט של 'ארץ נהדרת'...הכתיבה הידרדרה השנה לשפל חסר תקדים... דמותה... היא חרפה, לא פחות...מעליבה, משפילה ומבזה, ללא כל סיבה"? הדמות שבגינה הוא יוצא מכליו כדי לקטול את 'ארץ נהדרת' איננה 'מוריה', אלא הגברת סוניה פרס.

שלוש הדוגמאות באות להדגים כמה קל, ללא כל מאמץ ודמיון, להגיד אותו דבר על הימין כמו על השמאל. אבל בארצנו הקטנטנה התקשורת היא לרוב שמאל ליברלי ומתקדם: העורכים, המנחים והמראיינים וגם המבקרים. המונופול ההשקפתי הזה דוחה את הגיוון של הדעות ומגביל את חופש הביטוי.

___________

לפני עריכה:

משפטים תקשורתיים

איזה פוליטיקאי בכיר אמר לפני שבוע במסיבת עיתונאים: "אתם יודעים מה באמת יעשה הבדל...אם כל עיתונאי כאן היה מכבה את הערוץ שלו, את הבלוגים שלו ויפסיקו להיות בתוך קופסת הד זו...לעתים קרובות אנו ממלאים את החלל בפרשנות מיידית ורכילות של הסלבים וסיפורים רכים במקום עיתונאות תחקירית...במקוםם 'מה קרה היום?', אנו שואלים 'מי ניצח היום?'...". לא, לא פוליטיקאי ישראלי אלא נשיא ארצות הברית, בראק אובמה.

ומי כתב "לא הצלחתי לתפוס שבעצם, רשות השידור הציבורי היה הגורם השתדלני העצמתי ביותר...אם זה היה פוליטיקאים, עיתונאים, שרים המופיעים באולפנים, כרטיסים לאירועי ספורט או אופנה, ה'מכונה' הזאת פועלת כדי למחוץ כל יריב...ה'טובות' מן העבר נתבעות לתשלום, צבא של אנשי תקשורת מתגייסים ותחושת ההישרדות העצמית מסתדרת. הרשות פשוט נחנקת בידי ביוקרטיה ותקינות פוליטית". לא, לא פרשן תקשורת המתאר את פעילות רשות השידור הישראלית בעת כזאת אלא מנהל חטיבה ב- BBC הבריטי, מרק ג'ונסון.

והאם הכותב של הקטע הברא הוא שי גודלן, מבקר הטלוויזה של "הארץ" המתייחס ל"מוריה המתנחלת"? -"משהו השתנה בפורמט של 'ארץ נהדרת'...הכתיבה הידרדרה השנה לשפל חסר תקדים...דמותה...היא חרפה, לא פחות...מעליבה, משפילה ומבזה, ללא כל סיבה, את שמה הטוב...בושה"? כן ולא. הכותב הוא אכן שי גודלן אבל הדמות שבגינה הוא יוצא מכליו כדי לקטול את התוכנית "ארץ נהדרת" איננה 'מוריה המתנחלת' אלא סוניה פרס.

ושלש הדוגמאות באות להדגים כמה מלאכותי, כמה שקוף וכמה זול התקשורת שללא כל מאמץ ודמיון אפשר להגיד אותו דבר על הימין כמו שאפשר לומר הדברים על השמאל. אבל בארצנו הקטנטנה, התקשורת היא לרוב שמאל וליברלי ומתקדם, על העורכים, המנחים והמראיינים כולם ומה עוד, אלא גם המבקרים הם שמאל כך שהמונופול השני אחרי "ידיעות אחרונות" בעולם התקשורת הישראלית הוא המונופול הרעיוני, ההשקפתי והאידיאולוגי. וזה המונופול שמתחרה בכסף ולפעמים אף מתחבר עם ההון ודוחה את הגיוון של דעות, ומגביל את חופש הביטוי ומעוות את האמת העובדתית של חיינו. הנה, השבוע, נעמי חזן פוטרה מכתיבה ב"ג'רוסלם פוסט" כי ארגונה, "הקרן החדשה לשיראל", איימה לתבוע את העיתון על שהתפרסמה בו מודעת ארגון "אם תרצו". פגיעה בחופש של זכות הציבור לדעת גרמה לפגיעה בחופש של חזן לפרסם במתכונת של מידה-כנגד-מידה. והלקח אולי נלמד. ובגלל מציאות זו, קיים הפרס הישראלי לביקורת התקשורת שנמסר השבוע לעמוס רגב, עורכו של "ישראל היום" ולמשפחת רב-סרן ר', הנפגע של אילנה דיין. עוד לא אבדה תקוותנו.

ירדן היא גם דו-לאומית

מכתב היום ב"הארץ"

במסגרת הדיון שעלה ב"הארץ" סביב רעיון המדינה הדו-לאומית הושמטה מהדוגמאות הנידונות מדינה דו-לאומית אחת, והיא ירדן.

במדינת ירדן חיים שני עמים: העם "הערבי-הפלסטיני" שמונה כ-70% מאוכלוסיית ירדן, והעם "הערבי-העבר ירדני", המונה כ-30%. אף ששני עמים אלו, שנוצרו על ידי הבריטים, הם עמים מלאכותיים שספק אם יש הבדלים מהותיים ביניהם, העם העבר-ירדני שולט על העם "הערבי-הפלסטיני" רק מכוח עוצמת המשטר הדיקטטורי של השושלת ההאשמית. משום מה אין איש, גם לא ערבי, התובע את חלוקת המדינה הירדנית בין שני העמים. דמוקרטיזציה של ירדן תביא ללא ספק להשתלטות הרוב, הנמנה עם "העם הערבי-פלסטיני".

לערבים יש כבר 23 מדינות על שטחים כבושים של כ-13 מיליון קמ"ר. הפיכת המדינה היהודית למדינה דו-לאומית (בעצם ערבית) משמעותה חיסול המדינה היהודית היחידה בעולם. שלילת ההגדרה העצמית והזכות לריבונות מהעם היהודי בלבד היא ביטוי של גזענות.

נעמן כהן

תל אביב

על הכתבה "גאוה לאומית" אשר שודרה ב"מבט שני"

קודם, מכתבי ואחר כך קטעי רקע:

לכולם שלום,

מכיוון שאני נמצא ברשימת התפוצה, החלטתי להוסיף ממחשובותיי בנושא.

צפיתי בכתבה זו שנכללה ב"מבט שני". אם לא הייתי נזהר בכלל חז"ל של "לא לחשוד בכשרים", לא הייתה לי שום בעיה לטעון שמי שעמד מאחורי הפקה זו היה בעצמו הומו, או תומך במאבק ההומואים וביקש דרך הכתבה לקדם אתת הנושא ע"י פריצה גדולה של גבולות שעד היום היו מקובלים בתכנים של רשות השידור.

אין אני בא לפסוק בעד ונגד התופעה הזאת אלא לציין שתמוהה היה בעיני שיותר משליש מהכתבה היה בעצם הסרט הפורנוגרפי עצמו שבויים ונוצר בארץ כדי לקדם את מכירתו, כדבר ראשון, ובשלב שני, להדגים פעולות אהבה בין גברים ולכבוש את לב הקהל כדי ללכת בעקבות הכוכבים שכיכבו בסרט. היה יפה לדעת שהומו רוסי-יהודי שהצליח בעולם הגדול, והוא תושב ניו-יורק ומפורסם, בא אלינו כדי להציג את גופיהם החטובים והשריריים של גאים ישראלים. זה סיפור נחמד וגם יהודי טיפוסי. אבל הכתבה לא הסתפקה בכך וכל מי שמתעלם מן המציאות ששודרה במסך הביתי לפני שבוע, ומר שפיגלמן פוסח על מה שבעצם הועלה לשידור, חוטא כלפי הצבור.

לא רק שמענו את הסבריו של מר לוקס, והכרנו מקרוב בחור הומו ושמענו את אימו הגאה בו, אלא ראינו התערטלויות, התמסמסויות, הצגות גופים משומנים, חיבוקים, נשיקות כולל נשיקות-הכנסת-לשונות, ליטופים, התחככויות, חיבוקים, מגעים פיגופניים שונים ובקטע מסוים הצגת מופע הפשטה כשרק בקושי טושטש אבר-מינו של מר לוקס.

לא הוצגה סרט תעודה אלא פורנו-פרומו.

חבל שנקודה זו לא חודדה מספיק בתלונה אלא שאני בא לסייע להבהיר את התגובה שלי למחשבה ברשות השידור שמותר לשדר כתבה כזו ולא לחשוב פעמיים או, לכל הפחות, לחתוך כמה שאפשר אותם קטעים מיניים מובהקים שלא היה כל צורך בהם כדי לספר את סיפורו של המפיק ההומו מר מיכאל לוקס שבא מעבר לים ואת עשיית סרטו הפורנוגרפי בישראל יחד עם ארבעה הומויים ישראלים מקומיים שהירבו לבלות בבגדי ים ובים.

אגב, בדף הפותח של האתר של מר לוקס נמצאת אזהרה זו:
Warning: You are attempting to access a Website that contains sexually explicit depictions of adults engaged in sexual activity with other adults. Minors are prohibited from entering this site. Only adults who are at least 18 years of age and who have the legal right to possess adult materials in the communities in which they reside may enter this Website.

ויש רק לתהות - אם מר לוקס היה מספיק זהיר ונדיב כדי להזהיר את צופיו, מדוע לא עשה כן רשות השידור? איפה היה השיקול המוסרי-הציבורי של מפיקי ועורכי הכתבה בעוד מר לוקס היה נבון וחכם ואתי יותר?

ישראל מידד

התלונה המקורית של אדוה נוה:

בתוכנית מבט שני [מיום 3.2] הוקרנה כתבה בשם ,"גאווה לאומית" ועל מה הגאווה פרס נובל חדש זכייה באוסקר , אפילו חשוב יותר במאי ישראלי בשם מייקל דוגלאס הצליח להרים את קרנה של ישראל בממלכת הפורנו של ה"גאייז" . סרטו "הגברים של ישראל" זוכה להצלחה עצומה בקרב הגאייז ומועמד לפרס סרט הפורנו הטוב ביותר בזכותו מצטרפת ישראל לתעשיית הפורנו של הגאייז. יוצר הכתבה ששכחתי את שמו לא פסק מלהרעיף שבחים על האומנות המעולה של סרט הפורנו ועל היוצר המהולל,שהוצג כציוני דגול ששאיפתו להביא תיירות גאייז לישראל.

בסיום הובא משפט המחץ "אין ספק כי בזכות הסרט הפכו גברים ישראליים למצרך מבוקש בניו יורק". הכתבה שודרה על רקע תמונות של גברים חצי עורמים מתנשקים ומתגפפים. אין לי דבר נגד הומוסקסואליות , אך סרטי פורנו מנצלים גברים ונשים ומביאים לסחר בבני אדם. אין לי טענות נגד יוצר הסרט אך מי החליט להקרינו בטלוויזיה הממלכתית.

שאלתי היא מי השתגע , זוהי הטלוויזיה הממלכתית או טלוויזיית פורנו. האם העורך השתגע לשבח סרט פורנו. האם אינו מבין את המשמעות של מעשיו. הסיום בדבר הגברים הישראליים שהפכו מצרך מבוקש מבהיר בדיוק למה מוביל הסרט, בני אדם כמצרך מיני ועוד להביא לכאן תיירים שייהנו מהמצרך.

הזו גאווה לאומית?

התייחסותו של אלישע שפיגלמן:

לאדוה נוה שלום רב,

הנדון: מבט שני - סרט פורנו

תודה על הצפיה.

במבט שני לא שודר סרט פורנו אלא כתבה שסיפרה על מפיק סרטי פורנו שבא לייצר סרט כזה בישראל.

לפי תפיסתו של אותו מפיק הרי שהפצת הסרט תביא בנוסף לרווחים שהוא עצמו מצפה להם - גם הגברת תיירות לישראל.

כידוע לך מכירת סרטים כאלה וייצורם אינם עבירה על החוק והם מוצר לגיטימי כמו מוצרים אחרים.

קיימות אין ספור דוגמאות של מוצרים שיש מי שסבור שיצורם והפצתם מסבים נזק - החל מיצור סיגריות, או אלכוהול, המשך במוצרי בשר (בעיני צמחונים וטבעונים) והרשימה עוד ארוכה.

רשות השידור אינה אמורה להפעיל צנזורה מיותרת אלא לספק מידע מהימן לידיעתם ושימושם של המאזינים/צופים.

בברכה,

אלישע שפיגלמן
נציב קבילות הציבור

העתק:
לשכת היו"ר
מרדכי שקלאר, מנכ"ל
משה מצליח, מנהל הטלוויזיה
אלי בבא, מנהל חט' התוכניות, ערוץ 1
איתי לנדסברג, מנהל מח' תעודה ועורך מבט שני
האגודה לזכות הציבור לדעת

תגובתה של אדוה:

בס"ד

‏

כ"ג/שבט/תש"ע
07/02/2010

שלום מר שפיגלמן

הנדון: תשובתך בעניין הצגת סרט פורנו כגאווה לאומית.

אמנם כפי שהתלוננתי ,לא שודר סרט פורנו, אלא נמסר מידע "חיוני ביותר" לצופים על סרט פורנו שיצר ישראלי לשעבר, שזכה להערכה רבה ביותר בקרב צרכני תרבות ההומוסקסואלים ומועמד לפרס יוקרתי.האם עובדה זו באמת מוסיפה ל"גאווה לאומית" שלנו . אולי באמת כדאי שנפרסם את עצמנו בשירותי מין כמו תאילנד, הרי סיכום הכתבה היה שהגברים הישראליים הפכו בעקבות הסרט ל"מצרך מבוקש". האם הפיכת אנשים למצרך זהו דבר שעורכי הערוץ הראשון מתגאים בו. מי השתגע לפרסם ולהלל סרט זה , האם לא ידוע לך ולעורכי המדור , כולל גברת נויכבך, המציגה את עצמה כדואגת לזכויות אדם , שסרטי פורנו הינם תעשייה המנצלת גברים, ילדים וחסרי יש"ע למען סיפוק יצרים אפלים. הכתבה שהוקרנה הינה בושה לערוץ הממלכתי כתבה שדגל שחור מתנוסס מעליה.

שבת שלום ואולי קצת מחשבות בנושא

אדוה נוה

שוב האזהרה

תקיפת תושבת שילה על ידי ערבים סמוך למחסום חיזמא
עורך אתר ומחלקת הביטחון 7/2/2010

במוצ"ש פר' בשלח ה'תש"ע נסעה תושבת שילה לירושלים, כשבקטע הכביש שמעל הכפר חיזמא חסם אותה רכב בפתאומיות. מהרכב יצא אדם, שפתח את מכוניתה והתיישב במושב הנוסע שלידה. מיד אחריו פתח את דלת הנהג אדם נוסף, והורה לה בערבית לצאת ממכוניתה. הנהגת יצאה החוצה, ושני השודדים ביצעו פרסה ונמלטו עם מכוניתה צפונה. רכבים שעצרו לידה לקחו אותה למחסום, שם הזעיקו החיילים את המשטרה.

בעקבות המקרה הנ"ל - מחלקת הביטחון ממליצה על משנה זהירות בקטע כביש זה, ועל נעילת דלתות בעת נסיעה איטית (בעת נסיעה רגילה יש לדעת כי דלתות נעולות מקשות על חילוץ מהרכב במקרה של תאונה, בפרט כאשר החלונות ממוגנים נגד אבנים). מומלץ גם להצטייד בלחצן מצוקה של "ברק" המחובר למוקד בנימין, והמאפשר גם לעקוב אחר הרכב הנוסע.

אירועי יריחו

הטור שלי "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 380 מיום 4.2.2010

סולודקין בשירות מונופול המחשבות / ישראל מידד

קוראים יקרים, אם תתקבל הצעת החוק החדשה של ח"כ מרינה סולודקין, לא תוכלו לקרוא יותר את 'בשבע', כי הוא מחולק חינם. אם לא ידעתם, חברת הכנסת מסיעת 'קדימה' הניחה על שולחן הכנסת הצעת חוק שאמנם מיועדת נגד 'ישראל היום', אבל בסופו של דבר תגיע גם אלינו. החוק המוצע אוסר חלוקת עיתונים בחינם.

בדברי ההסבר של החוק מצאנו ש"התופעה של הפצת עיתונים בתפוצה ארצית בחינם במשך תקופה ארוכה פוגעת קשות בעיתונות הכתובה... ו(גורמת) לפגיעה קשה בחופש הביטוי. עיתונים המופצים בחינם יוצרים תנאי תחרות לא שווים ולא הוגנים... אזרחים יוכלו להכיר רק את הדעות וההשקפות של בעלי העיתון המופץ". סולודקין גם נמנית בין החותמים על הצעת חוק האוסרת על תושב זר להיות בעל שליטה בעיתון ישראל.

ח"כ סולודקין יודעת היטב שאם קיים מונופול עיתונאי בישראל הוא של הדעות המכונות 'שמאל'. קול השמאל מופץ חינם לא בעיתון אחד או שניים, אלא גם בתקשורת המשודרת והאינטרנטית, לרוחב ולעומק. בזמנו, כשח"כ יובל שטיניץ ניסה להגביל את המונופול של 'ידיעות אחרונות' ע"י הצעת חוק ב- 2002 שמטרתה "מניעת מונופולים וקרטלים בתקשורת", וזאת ע"י קביעה שעיתון ששיעור המכירה הממוצע שלו הוא ארבעים אחוז מכלל מכירות העיתונים יחויב להתפצל, לא תמכה בו ח"כ סולודקין. ב'העין השביעית' כתב באותו זמן נחום ברנע על ההצעה כי "פוליטיקאים חושבים במושגים אחרים. הם רוצים לנקום, והם רוצים להרתיע". כנראה שהגלגל התהפך, וכעת בעלי העיתונים הם שנוטרים ומבקשים לנקום.

הזוי וסהרורי

כידוע לכם, אני משמש כסגן יושב הראש של "האגודה לזכות הצבור לדעת" ואף שימשתי כמנכ"ל ראשון בין 1995 - 2000.

ומה חושב גבי גזית המתורבת והחכם עלי ועל חברי?

הנה:

"הארגון הסהרורי הזה המכונה בטעות 'האודה לזכות הצבור לדעת'

"ארגון ימיני קיצוני הזוי"

זה היה ברדיו ללא הפסקה ביום 18.1.2010

לא מאמין?

הנה בקולו הוא.

שוב טעות בזיהוי של "הארץ"

בכתבה זו של "הארץ" - נער מיצהר נעצר בחשד שיידה אבנים לעבר משפחה פלשתינית - אנו קוראים

ישראל מידד ('זנגי'), ראש הארגון "חננו" המסייע משפטית לעצורים ואסירים יהודים שפעלו על רקע לאומי, סירב להתייחס לגופו של המקרה או לפרטים על הנער העצור.

לידיעתכם, אינני מנכ"ל "חננו" ואין ביני לבין זנגי כל קרבה משפחתית או דם והכינוי שלי הוא וינקי.

תפילה פרטית בתחבורה ציבורית

הבוקר, קו 49 בירושלים:

ועוד מכתב אחד שלא התפרסם

בתגובה לידיעה "90 שנה אחרי, ההגנה נולדת מחדש" מאת גילי איזיקוביץ, ("הארץ", 1.1.2010)

בידיעה צויין ש"ביוני הקרוב ימלאו 90 שנה להקמת ההגנה" וכאן נולדת בעיה חדשה, האם באמת זה התאריך? אכן, גירסה היסטורית אחת טוענת ש"ביום כ"ט בסיון תר"פ – 5.6.1920 קיבלה 'אחדות העבודה' מיד 'השומר' את ענייני ההגנה על הארץ" ("תולדות ההגנה", כרך א' חלק ב', עמ' 670 אם כי בכרך ב', חלק א', עמ' 65 נקבע התאריך אחרת: כ"ח סיון – 12.6 (!) ולמען הדיוק, כ"ח-כ"ט סיון הם 14-15 ביוני). זה היה בועידה מפלגתית בכינרת. גירסה שניה טוענת שהעברת אחריות ההגנה על הישוב לארגון של בודדים היא סכנה, כדברי אליהו גולומב, ולכן, התאריך השני ליסוד ההגנה הוא בועידת "ההסתדרות" בחנוכה תרפ"א אשר התכנסה בחיפה וקבעה ש"סידור הגנה ושמירה" ייכלל בתוך תפקידיה של ההסתדרות. ("תולדות ההגנה", כרך ב', חלק א', עמ' 72 – 73).

ותאריך שלישי הוא אי-שם באדר 1920 כאשר מונה זאב ז'בוטינסקי לראש ועד ההגנה בירושלים מטעם ועד הצירים, הנציגות הרשמית של ההסתדרות הציונית העולמית, ואשר כלל את רחל ינאית וצבי נדב כנציגי 'אחדות העבודה', פעילי תנועת "מכבי" כגון אביעזר לוין, פנחס רוטנברג ויוצאי הגדודים נחמיה רבין ויהושע צ'צ'יק ("תולדות ההגנה", כרך א', חלק ב', עמ' 627).

מעבר לקביעת תאריכים, אין ספק שפרוץ מעשי האיבה האלימים של ערביי הארץ בפסח תר"פ – 4 באפריל 1920 והמשכם הוא בעצם צומת דרכים מכריע בשאלת ההגנה כצורך. עבור היהודים, ימי הדמים היו הוכחה שאין מספיק כוח שומר ויש להתארגן. עבור הערבים, נפלה ההחלטה שמאבקם מתחילתו ייכתם בטרור. ועבור הבריטים, פרצופם האמיתי התגלה: נסיגה מוכתבת בידי פקידים מקומיים בנסיון מכוון לגרום לנסיגה מדינית מהצהרת בלפור וועידת השלום בורסאי שמטרתם הקמת בית יהודי מחדש בארץ ישראל ההיסטורית.

ישראל מידד
שילה

מכתב שלא התפרסם

בתגובה למאמר "ניתנה רשות למשחית לחבל" מאת אריה ברנע ("הארץ", 17.1.2010)

בהסתמך על הפנייה לספר "תורת המלך", עמ' רז, קובע מר ברנע במאמרו ש"על פי היהדות בעת מלחמה חובה עלינו להרוג את ילדיו של בני העם האויב" ומסיק הלאה ש"כלומר, על צה"ל לזנוח את הקוד האתי שלו...ערכי המוסר האנושיים, היוהדיים והאוניברסליים". אני פתחתי את הספר הנ"ל לאותו עמוד ואפילו שניים לפניו ומצאתי שם דיון מלומד של מקורות מגוונים כולל הנביא ישעיהו אשר כתב "הכינו לבניו מטבח בעוןן אבותיו" (יד, כא), הפרשן הרב דוד קמחי, רבינו בחיי על דברים כ,י ועוד. אבל בעיקר מצאתי שהמחברים מציינים בבירור שהנושא קשור לשבעת העמים ומוסיפים "אך במקרים של עמים אחרים צריך לבחון בכל מקרה האם באמת יש חשש כזה [שהם יגדלו בוודאי ויגמרו נזק יותר גדול - י.מ.] וכמה הוא גדול" ושזאת רק סברא אחת.

איך ברנע 'מתרגם' את הפיסקה הזאת כהוראה עכשווית ללא סייגים "לבחור בדרך של הרג מכוון של ילדים ערבים" נשגב מבינתי. ויש חשש שאולי הבנת המקראה ממניי והלאה או שהוא לא קרא את הספר והסתמך על מסית ומדיח. בכל מקרה, כמחנך, טעה מר ברנע ואף היטעה.

ישראל מידד
שילה

יש את זה - ויש את זה

"ארי שביט הפך מאינטלקטואל לבריון"

יפעת ארליך, עיתונאית ב"מקור ראשון", עזבה בכעס את צילומי תוכנית הטלוויזיה "מועצת החכמים", אחרי שחברי הפאנל צעקו עליה בצורה יוצאת דופן, בדיון שעסק בהתפרעויות של מתנחלים.

בתוכנית האחרונה של "מועצת החכמים" בהנחייתו של דן מרגלית בערוץ 10 עסקו בסוגיית "תג המחיר", מתנחלים צעירים שפוגעים ברכושם של הפלשתינים. הנושא בהחלט מעניין אבל ההתפרצויות והתגובות הנזעמות באולפן, שבסופו של דבר הביאו לעזיבתה של ארליך, היו מעניינות לא פחות.

ארליך, תושבת עפרה, התבטאה נגד התופעה וטענה כי יש לעצור אותה. בהמשך דבריה העלתה ארליך את השאלה מדוע הדיון לא עוסק גם בהתפרעויות של אנשי שמאל קיצוני ופלסטינים בהפגנות ליד הגדר?

כפי שנחשף לראשונה בבלוג דוס-ווטש, חברי הפאנל בין היתר, ארי שביט, גדעון לוי, עו"ד אלדד יניב ועו"ד דב וייסגלס לא היו מרוצים מדבריה של ארליך והחלו לתקוף אותה בחריפות
ובקולניות. הראשונים היו עו"ד יניב ועו"ד ויסגלס ששאלו תחילה את ארליך, על אף שגינתה את התופעה, "למה את לא מגנה את המעשה?".

מיד אחרי השניים הגיב שביט הטיח בארליך: "הבושה היא הדבר הכי נורא ואני רוצה להגיד לך שאני קודם כל בוש כיהודי שיש

את המוטציות האלה של העם שלי, החוליגנים הפשיסטים האלה מעוררים בי בושה עמוקה".

ארליך, שכבר רגילה שצורחים עליה באולפן, השיבה שאותם מתפרעים מעוררים גם בה תחושה עמוקה של בושה, אבל ביקשה משביט להפנות את הדברים לשאר חברי הפאנל ולא רק לה. שביט לא נענה לבקשתה והמשיך בדבריו והטיח טענות על רקע אישי: "יש לי בושה גדולה כלפי השלטון בישראל שלא מצליח למגר תופעה כל כך איומה.

"הגועל נפש הזה"

יפעת ארליך נוטשת את אולפן מועצת החכמים צילומסך - ערוץ 10 שביט הוסיף והטיח בארליך: "יש לי בושה בממשלת ישראל שלא עשתה את זה. אבל הכי יש לי בושה בך, בטיפוסים האלה שאת מייצגת, שבעיתונים שלכם כשיש תמונה שלהם בעיתון - צריכה להיות מודעה שחורה ולהגיד שאת האנשים האלה צריך לרדוף אותם, ולומר האנשים האלה הם לא אנחנו, האנשים האלה מחטיאים אותנו. אתם צריכים לטהר את המחנה שלכם. הדיבור הצדקני שלך, הדיבור הנורא הזה שלך, החוסר יכולת שלך לגנות".

ארליך ההמומה דרשה משביט שיגנה בעצמו את המתפרעים דבר שהעצים את זעמו של שביט. "את לא
תגידי לי שום דבר" צעק עליה שביט והוסיף, "את השחיתות המוסרית הכי גדולה, את השחיתות המוסרית הכי עמוקה".

רגעים ספורים לאחר מכן החליטה ארליך לנטוש את האולפן. עובדה זו לא מנעה משביט להמשיך בדבריו. "לכי... הגועל נפש הזה, הצורה שבה אתם מצדיקים, הצור שבה אתם מתנהגים, זה הבושה של עם ישראל".

"שביט הפך מאינטלקטואל לבריון"

שלימה עם ההחלטה. יפעת ארליך ארכיון "ההחלטה לעשות מעשה ולשים קץ לעליהום עלי, היתה כמובן החלטה ספונטנית, שבדיעבד אני שלמה איתה" אמרה ארליך ל-nrg מעריב. "לראות את חבורת הגברים הזו יושבת נבוכה, ממחזרת טיעונים של עצמה ומגלה פתאום כי בלי עלה התאנה מתגלה ערוותם, היה בהחלט שווה. מדובר בחבורה של אנשי שמאל קיצונים יותר וקיצונים פחות. מול כל החבורה המלומדת והדמגוגית הזו אני אמורה להתמודד לבד. איזה כיף לראות אותם מתבכיינים שאחזור".

במה התוכנית הזו היתה שונה משאר התוכניות? "אני רגילה למתקפות נגדי בתוכנית ולרוב אני
מצליחה להדוף אותה היטב. לצערי, למרות שאני משמיעה בתוכנית קול בודד ושפוי, בעוד חבריי לפנאל מתיישרים פחות או יותר עם הקו העדרי של רוב התקשורת, לאבירי זכיות האדם קשה לשמוע את דעתי. בתוכנית האחרונה, נחצו כל הקווים משום שלא רק שלא נתנו לי להשמיע את דעתי, גם כשהשמעתי אותה, אלדד יניב, החליט לנזוף בי ולהכתיב לי מה אני צריכה לומר. למרות שחזרתי וגיניתי כל אלימות מימין ומשמאל, חזרו וטענו לשווא שאני לא מגנה את מדיניות תג המחיר".

מה לגבי הדברים שאמר ארי שביט? "ארי שביט עלה על כולם באמירות מתנשאות חסרות שחר שמעלות חשש כי שביט הפך מאינטלקטואל לבריון. ברמה האישית אני בקשרי ידידות עם כל חברי הפנאל ואמשיך להיות כולל עם גדעון לוי. ההרכב הנוכחי של הפנאל לא עושה טוב לשמאל המתלהם וגם לא לתרבות הדיון בישראל, את המסקנה הזו היו צריכים העורכים והמנחה להסיק מזמן".

שביט מסר בתגובה: "תמיד הערכתי וכיבדתי את יפעת ארליך ואני מוסיף להעריך ולכבד אותה למרות דבריה אלו".

________________________________

ויש גם את זה:

רזי ברקאי התנצל בפני מתנחלי כפר תפוח

ההתנצלות בתוכנית "מה בוער" הושמעה לאחר שלפני כחודשיים, ברקאי פגע בתושבי הכפר בעקבות ההצתה במסגד של כפר יאסוף, טען כי הם היו מעורבים במעשה ואמר כי מדובר בהתנחלות פרועה.

בעקבות הדברים החריפים נשלח מכתב איום בתביעת דיבה אל מפקד גלי צה"ל, יצחק טוניק, מהיועץ המשפטי של ועד מתיישבי השומרון, עו"ד דורון ניר צבי. הפרקליט כתב בשם תושבי הכפר: "הפעם הוא (ברקאי, י"ט), עבר כל גבול של טעם טוב, תוך שהוא מפרסם בריש גלי לשון הרע כנגד מרשיי כהגדרת חוק איסור לשון הרע התשכ"ה - 1965".

בוועד מתיישבי השומרון הגיבו היום בסיפוק על ההתנצלות של ברקאי. יוסי דגן מוועד המתיישבים אמר בתגובה: "ביהודה ושומרון חיים למעלה מ-300 אלף אזרחים בזכות ולא בחסד, אשר נשלחו למשימה חלוצית ציונית על ידי המדינה ולאף אחד אין זכות להשמיץ ולהסית כנגדם, גם אם הוא עיתונאי. הגיע הזמן שבמערכות התקשורת יבינו שעידן המתנחל הפראייר נגמר. לאר ניתן להסית ולהשחיר את קבוצת האוכלוסיה הטובה והתורמת במדינה. על כל הסתה תבוא תגובה, על כל השמצה תבוא תביעה".

הלו? איפה טבית היד של מר שפיצר?

בסוף הירידה של רח' נכון, בכניסה לגשר מעל דרך חברון ומתחת לפסל השלום מעשה ידי יגאל תומרקין לציון טיסתו למצרים של אבי נתן, נמצאות טביעותיהן של שבע ידים, ראש העיר טדי קולק וששת בכירי בני ברית העולמית אשר סייעו כספית להקמת הגשר.

הנה, טדי קולק ראשון מצד שמאל:

היתר:

אופס. מה קרה לטביעת ידו של מר ג'ק שפיצר?

אוי-וויי.