איזה שילוב של שפה מקראית עם מציאות ישראלית

בואו לבנימון ולשילה בחג הסוכות

שבת ראש השנה ותקעו

תקיעה גדולה: ברובע היהודי תקעו בשבת בשופר

הרב ישראל אריאל: יש להתכונן לקראת הפעם הבאה שתחול בעוד 11 שנה

בצעד מהפכני ומפתיע, ובניגוד גמור למקובל, הרב ישראל אריאל השתתף בשבת, היום הראשון של ראש השנה, בתפילה שבה נתקעו תקיעות שופר. התקיעות נערכו בישיבת "בית הבחירה", ברובע היהודי בירושלים, בנוכחות 23 מתפללים, וביניהם הרב צבי עידן וכן הרב דב שטיין – בעל התוקע, חבר ב"סנהדרין החדשה".


יצוין כי על פי ההלכה, כאשר חל היום הראשון של ר"ה בשבת לא תוקעים בשופר וזאת בשל החשש שבעל התוקע יעבור עבירה ויטלטל את השופר ברשות הרבים. ראוי להדגיש הרב שטיין שתקע בשופר, הביא כמובן את השופר לבית הכנסת בערב ראש השנה.

הרב אריאל והרבנים הנוספים שנכחו באירוע הסתמכו למעשה על הלכה ולפיה בית דין יכול לפסוק על קיום נקודתי של תקיעת שופר, למרות שמדובר בשבת. בהודעה ששלח הרב ישראל אריאל לחברי הסנהדרין, נכתב "הנוכחים קיבלו החלטה, כי בית הדין מקיים את תקנת רבן יוחנן בן זכאי, ומכוח תקנה זו מקיים בעל התוקע את התקיעה".

להתכונן לר"ה בשנת תשפ"א

בסיום התקיעות ותפילת מוסף, התיישבו הנוכחים במשך כרבע שעה, להמשך הדיון בבית הדין. המתפללים שאלו שאלות בהלכה ובית הדין השיב. הדיון ההלכתי התקיים כדי לקיים את ההלכה הקובעת כי תקיעת השופר מותרת בשבת "כל זמן שבית דין יושבין".

הרב אריאל גם ציין כי במקביל התקיימו בירושלים שני מניינים נוספים בהם תקעו בשופר בשבת. מאחר והפעם הבאה שבה ראש השנה יחול בשבת תהיה בעוד 11 שנה, הרב אריאל מציע כי עד אז "תכריז הרבנות כי בשנה זו תתקיים תקיעת שופר בשבת, על פי תקנת רבי יוחנן בן זכאי, שהתקין, לתקוע 'בכל מקום שיש בו בית
דין', זאת, כשיטת הרי"ף, הר"ן, התוספות, הרמב"ן וראשונים אחרים, הסבורים שדי בבית דין של שלושה".

עוד כתב הרב אריאל כי לקראת החגים של שנת תשפ"א: "ערב ראש השנה תשלח הרבנות הראשית הודעות לכל בתי הדין בארץ ישראל, להכין את תקיעות ראש השנה, להכין שופרות, להכין בעלי תוקעים 'שלוחי בית דין'. ההודעה תכלול אזהרה, שלא לטלטל שופר ממקום למקום בראש השנה. כן תודיע הרבנות כי חל חיוב על כל אדם מישראל לשמוע תקיעת שופר בשבת, ועל כל אדם ללכת למקום שייקבע על ידי בית הדין, כדי לצאת ידי חובת מצות עשה של תקיעת שופר".

=====

תגובה חרדית

ועוד אחת

הטור שלי במיקרוסקופ, בשבע, גליון 364, 24.9.09

פתאום אובמה נגד הבלוגרים/ ישראל מידד

בנושא היחס לו הם זוכים בתקשורת, יש הבדל גדול בין נשיא ארצות הברית לראש ממשלת ישראל. נתניהו עדיין נאבק כדי לזכות בשברירים של אהדה או לפחות נייטרליות הוגנת, בעוד אובמה עדיין גולש על גלי סגידה. רק בסוף השבוע שעבר הופיע נשיא ארה"ב בארבע תוכניות ראיונות מרכזיות בלי להיתקל בלחצים או בשאלות קשות מדי, וגם התארח בתוכנית של דייוויד לטרמן, שם נהנה מאווירה נינוחה והומוריסטית. אך דווקא הצהרה שמסר אובמה לעיתון באוהיו עוררה הד עצום, כאשר הנשיא הכריז: "אני מודאג שאם הכיוון של החדשות הוא עולם הבלוגרים, שכולו דעות ללא בדיקה רצינית של עובדות וללא ניסיונות רציניים למקם סיפורים בתוך הקשרם, אז אתה תגיע למצב בו אנשים סתם צועקים אחד לשני ועל השני מעבר לאיזה תהום מלאכותי, אולם הבנה הדדית לא תהיה שם".

מוזר. הרי אחד מסודות נצחונו של אובמה בבחירות היה ניצולו הגאוני של 'המדיה החדשה', זו שמכונה 'החברתית'. הוא יצר קואליציות באינטרנט, קידם את הקמתן של קבוצות תמיכה דרך 'פייסבוק' ועוד. כאשר הגיע לבית הלבן, אובמה שינה את האתר הנשיאותי והתעקש, בניגוד להמלצת יחידת האבטחה שלו, להמשיך להחזיק בבלקברי שלו. בנוסף, יש החוששים שחלק מהכספים שאובמה מחלק כעת בניסיון לשקם את כלכלת ארה"ב מהמשבר יגיעו אל העיתונות הכתובה, מה שיגדיר מחדש את המושג הון-שלטון מהכיוון ההפוך.

אצלנו לעומת זאת, בכנס הבינלאומי השני של בלוגרים יהודיים שנערך ביוזמת ארגון 'נפש בנפש', שמענו את יועץ ראש הממשלה, רון דרמר, מודיע שהוא ישתדל במהלך השנה הבאה למצוא את הדרך להעניק לבלוגרים נבחרים תעודת עיתונאי, מהלך שיקל עליהם את מלאכת אימות העובדות. בזכות התעודה הם יורשו להשתתף באירועים מדיניים ובמסיבות עיתונאים, ולא ייאלצו לסמוך על "מקורות יודעי דבר". בהנחה ובתקווה שדרמר מתכוון לפתוח את הדרך לתקשורת שהיא באמת המונית, יהיה זה צעד חשוב ומאתגר במציאות התקשורתית הישראלית, ואני מניח שכולנו נרגיש את ההבדל.

כנס אקדמי על הר-הבית

מכון לנדר אירח כנס אקדמי היום בנושאים הקשורים להר הבית.

הכרזה



הנה דר יצחק רייטנר



והנה חלק מן הקהל

תלונה - תשובה - תגובה

תלונה

בפתיחת מהדורת החדשות שבמשדר מהיום למחר הערב, יום ראשון, בשעה 23:30, דווח, בהסתמך על ידיעה של אתר Ynet ששלוש נשים נפצעו בתאונת דרכים בהגיעתן לעיר ג'נין.

שידור הידיעה מוזר מכצה סיבות. בד"כ, הנושא של תאונות דרכים בשטחי הרשות הפלסטינית לא זוכה להבלטה כזו. האם יש שינוי במגמת מגוון הידיעות משם? האם לא הייתה ידיעה חשובה יותר? האם ידווחו מקרים של תאונות דרכים במדינות ערב כבשגרה? בהתחשב בזמן המועט להכללת ידיעות חדשותיות באותה מהדורה, מה היו שיקולי העריכה של העורך באותו לילה?

תשובה


מר מידד שלום,

הופתעתי לגלות שעל פי תפישתך ג'נין היא עיר במדינות ערב. חשבתי שלפי תפיסת עולמך - ג'נין היא חלק מ"נחלת אבותינו", ארצנו השלמה והקדושה.

מדובר בשלוש אזרחיות ישראליות שנסעו במכוניתן בכביש סמוך לג'נין.

מקווה שהתעלומה נפתרה בעיניך.

בברכה,

אלישע שפיגלמן
נציב קבילות הציבור

העתק:

לשכת היו"ר
מרדכי שקלאר, מנכ"ל
אריה שקד, מנהל הרדיו
מוטי אמיר, מנהל רשת ב'
האגודה לזכות הציבור לדעת



תגובה

קודם כל, שנה טובה, טובה יותר.

שנית, לפי תפישתי האישית, אתה צודק ובעצם, גם על פי תפישת חבר הלאומים מ- 1923 אשר העניק ליהודים זכות "להתיישבות צמודה לקרקע" (ראה סעיף 6 לכתב המנדט) באזורים אלה.

שלישית, הלוואי שהחדשות מארצות שכנות היו משודרות יותר ואז היינו יודעים באמת מה טיב ואופי הסובבים אותנו.

רביעית, אכן, התבררה הידיעה יותר מאוחר כמתייחסת לאזרחיות ישראל אבל הידיעה הראשונה - שאליה אני מעיר - לא כללה שום מידע של קרש כלשהו לישראל ולכן, חשבתי את הדבר למוזר.

בלוגר - איפה תעודת העיתונאי שלך?

יוזמה: בלוגרים מובילים יקבלו תעודות עיתונאי

נוכח עליית כוחם של אנשי האינטרנט מתכוונת לשכת רה"מ
להכיר בחלקם ולהעניק את התעודה המזכה באישורי כניסה לאירועים חשובים

מיה בנגל 17/9/2009

לשכת ראש הממשלה מתכוונת להעניק תעודות עיתונאי
לבלוגרים מובילים ורציניים ברשת האינטרנט. דברים ברוח זו אמר השבוע ראש מטה ההסברה
בלשכת ראש הממשלה, רון דרמר, בפאנל שהתקיים עם בלוגרים יהודים. "צריך לאתר כמה
בלוגרים רציניים וטובים, ולהעניק להם תעודת עיתונאי", אמר דרמר.

אתר
הבלוגים רשימות צילום מסךבמהלך השנה הקרובה מתכוון דרמר לעשות תחקיר מעמיק על
בלוגים ובלוגרים מובילים, ולבחור מי הם אלו שיקבלו לראשונה תעודת עיתונאי. תעודת
העיתונאי, מטעם לשכת העיתונות הממשלתית, תזכה אותם באישור כניסה והזמנות לאירועים
תקשורתיים. בארצות הברית למשל, הבלוגרים הם מובילי דעה בקרב הקהל האמריקאי. איראנה
הפינגטון ,למשל, היא דוגמה טובה לבלוגרית שהקימה אתר אינטרנט פופולרי
בארה"ב-"הפינגטון פוסט". הבלוג הפך למשפיע מאוד על דעת הקהל. הממשל בוושינגטון עוקב
בדריכות אחר הדיווחים שלה, ואף נוהג להזמין אותה לתדרוכים בבית הלבן.

הכרה בכוחם של הבלוגים

בישראל, תרבות הבלוגרים עדיין לא מפותחת כמו בארצות
הברית, אבל היא ללא ספק צוברת תאוצה. בעלי טור מעיתונים נחשבים פתחו לעצמם בלוגים,
ובכך תרמו לתפיסתם של בלוגים כאמצעי נוסף ופופולרי להעברת מידע, זאת בנוסף
לאתרי החדשות. כוחם של הבלוגים התחזק במיוחד במהלך מלחמות, כאשר בלוגרים העבירו
דיווחים מאיזורי הקרב. כך התרחש בעיקר במהלך ניסיון ההפיכה באיראן לאחר הבחירות
ואפילו במלחמת לבנון השנייה ובמבצע עופרת יצוקה. החלטה כזו מצד לשכת ראש הממשלה,
היא הכרה בכוחם העולה של הבלוגים במפת התקשורת העולמית המסורתית.

הטור שלי במיקרוסקופ, בשבע, גליון 363, 17.9.09

ולחדשות הטובות / ישראל מידד

אחד ממכוני המחקר של התקשורת בארה"ב, מרכז 'פיו' (PEW), הכריז השבוע שמידת האמינות של אמצעי התקשורת ההמוניים, כולל האינטרנט, יורדת בצורה דרסטית. מידת הספקנות – כלומר כמות הנשאלים שסבורה שהכתבות הן לא-מדויקות בעליל, מגיעה היום שם לשני שלישים. רמה כזו של בלתי-מרוצים מהחדשות היא הגבוהה מאז 1985. נתון נוסף: רק 24 אחוז חושבים שהתקשורת איננה מוטה פוליטיות, תרבותיות או חברתיות.

בהשוואה, אותו משאל מצא שבשנה שעברה אחוז הספקנים היה 53. על פי ביל קלר, עורך הניו-יורק טיימס, האשמה נופלת במקרים רבים על חוסר ההכנסות מפרסומות (התקשורת האמריקנית כולה הפסידה חמישה וחצי מיליארד דולר השנה), שבעטיו אין מספיק כוח-אדם לבדוק את העובדות. קלר, אשר עומד בראש העיתון המוערך ביותר, גם שונא בלוגרים וקובע כי אין לסמוך עליהם. הם מרעילים את תעשיית דיווח החדשות, הוא טען בראיון לסוכנות איי.פי. ואילו גב' קטלין קארול, העורכת של איי.פי., דווקא חושבת שהתרומה של הבלוגרים היא שיפור אמיתות החדשות. לדבריה, "אנו באמצע התפתחות חדשה של שינוי ביחס בין אמצעי התקשורת והצרכנים שלה".

· אמנם אין קטגוריית בחירה של "איש השנה בתקשורת מחוץ לגבולות מדינת ישראל", ובכל זאת אציין את גלן בק, מנחה תוכנית אישית בשידורי חברת פוקס. בק הצליח לגרום להתפטרות אחד מחביבי שלטון אובמה, ואן ג'ונס, שהיה האחראי על נושא הסביבה הירוקה. בק מצטיין באופן כללי במתקפה החזיתית שלו נגד הנשיא אובמה ותוכניותיו, ומוכיח ששליטתו של אובמה בתקשורת מתרופפת.

ובעולם הבלוגרים, כל הכבוד לעומרי סרן אשר בעבודת תחקיר אינטרנטי הביא לסילוקו של איש אגודת זכויות האדם HRW, היועץ לנושאים צבאיים, מארק גרלאסקו, אשר התגלה כאספן כלי נשק נאציים אובססיבי. הצלחה שמצדיקה את דבריה של גב' קארול.

רפאוה שלמה למנחם הורוביץ

מנחם הורוביץ שוב נפצע במהלך מילוי תפקידו

במהלך הכנת כתבה הורוביץ נתקל בחפץ כלשהו, מעד, ואיבד את הכרתו לזמן קצר. הוא ככל הנראה שבר את רגלו ומצבו מוגדר קל עד בינוני

לי-אור אברבך ותומר ולמר | 16/9/2009 14:28

העיתונאי מנחם הורוביץ מעד במהלך הכנת כתבה לחדשות 2 והובהל לבית החולים תל השומר. הורוביץ ככל הנראה שבר את רגלו ומצבו מוגדר קל עד בינוני. לפני כשנתיים שבר הורוביץ את אותה הרגל לאחר שנפצע בתאונת דרכים קשה בדרום, לאחר צילום כתבה. מנחם הורוביץ חמד אלמקת

הפעם, לקראת ראש השנה, הורוביץ צילם כתבה על יקבים ביהודה ושומרון, באזור גבעת הראל, סמוך ליישוב שילה. במהלך הכנת הכתבה נתקל בחפץ כלשהו, מעד, ואיבד את הכרתו לזמן קצר.

צוות חדשות 2 שהיה בסביבה מיהר להזמין אמבולנס והכתב הוותיק לתל השומר, בית החולים שבו הוא טופל תקופה ממושכת לאחר הפציעה הקודמת שלו.

הורוביץ נחשב לאחד הכתבים האהודים על צופי ערוץ 2. בימים אלו הוא משמש ככתב צבע במגזין הכלכלי "תוכנית חיסכון" והפינה בה הוא מופיע זוכה לאחוזי צפייה גבוהים. מה שמדהים הוא שבמשך שנים הורוביץ שידר מקרית שמונה, לעיתים תחת מטחי קטיושות, אולם דווקא בעת סיקור אייטם כלכלי במרכז הארץ, הוא נפגע ואושפז.


ותודה לאורה

טור שלי למיקרוסקופ ב"בשבע" גליון #359 מיום .9.9.09

מתחשבנים/ ישראל מידד

א. ביום שני פרסם 'הארץ' ידיעה שממנה למדתי שמח"ט אפרים, אלוף משנה ערן ניב, דרש מתושבי קרני שומרון להפסיק להטיח קללות בחייליו בעת הבידוק הביטחוני שהמתבצע ברכבם במחסום צה"ל בדרך אל מרכז הארץ. הכתב, אנשל פפר, הוסיף שהדברים נאמרו בעקבות תלונות של חיילים כי "מתנחלים קראו להם 'נאצים' והטיחו בהם כי הם עורכים להם 'סלקציה'".

ואני שואל: מדוע העיתון לא עשה חשבון ולא בדק האם רק תושבי קרני שומרון עוברים באותו מחסום? ומדוע לא ביקש תגובה מראש המועצה? ויתרה מזאת, מכיוון שבדקתי את פרוטוקול ישיבת המועצה ומצאתי שכך דיבר המח"ט: "אני מניח שלא מדובר בתושבי הישוב. בכל זאת פונה לכולם להימנע משימוש במלים פוגעניות", זאת אומרת שהעתיון פירסם לשון הרע לכאורה, אולי קרני שומרון יתבעו את העיתון והכתב ויבואו עימם חשבון?

ב. ביום ראשון שוב 'הארץ' עשה חשבון. בכותרת בעמ' 5, לא מצא העורך דרך מתאימה יותר לתאר את שופטת בית משפט השלום בתל-אביב חיותה כוחן, שמונתה לשופטת בית המשפט המחוזי, אלא כ"השופטת של רמון". נכון, בעקבות פסיקתה, חביב העיתון חיים רמון נאלץ לקטוע את מסלולו לעבר בית ראש הממשלה, בגלל התנהגות חסרת אחריות ולא-מרוסנת. אבל דווקא תכונות כאלה מרגשות את 'מחנה השלום' במדינתנו. ובכלל, מי זו השופטת אשר העזה לקום ולהכריז ביוני האחרון "לעיתונות היתה אג'נדה ברורה בעד זיכוי חיים רמון, אבל היא לא הצליחה להשפיע עלי". מי היא שתבקר את התקשורת? הנה, הליברלים הללו מהעיתון לאנשים חושבים יודעים היטב איך סוגרים חשבון.

ג. ביום ששי האחרון, נפטר בחצר אולפן 'קול ישראל' במתחם הקריה בתל-אביב, העיתונאי, העורך, הבלוגר והמגיש דניאל בלוך. הכרתי את דני עוד בתקופתי כמנכ"ל אגודת 'לדעת' ומצאתי אצלו יכולת להקשיב, לשתף פעולה ואפילו לסייע בנושאים חשובים, ללא נקיטת עמדה עקרונית של 'דווקא'. פעמים אחדות ראיין אותי לאותה תוכנית שלמען הקלטתה הלך לאולפן באותו יום אחרון בחייו, ותמיד היה נעים הליכות לגבי דעותיי, ולא עשה חשבון.

מלים חדשות

עיליתנות = אליטיזם

מבדה = פיקציה שלא במובן הספרותי שזה בדיון

הגון = ואריאציה

עלעלים = עלי חסה צעירים מכל מיני ירקות, בייבי סלט

צינומינים = קרוטונים למקר ולסלט

בג"צ יהודה גליק

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 4852/09

בפני:	כבוד השופט א' רובינשטיין
	כבוד השופט ס' ג'ובראן
	כבוד השופט ח' מלצר

העותר:

יהודה גליק

נ ג ד

המשיבה:

משטרת ישראל מחוז ירושלים

עתירה למתן צו על תנאי וצו בינים

תאריך הישיבה:

י"ח באלול תשס"ט

(7.9.09)

בשם העותר:

עו"ד א' ויסולי

בשם המשיבה:

עו"ד ג' שירמן

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א. העתירה עסקה בשני עניינים, עלייתם של יהודים דתיים להר הבית והרחקתו של העותר מהר הבית מיוני 2009.

ב. בנושא הראשון לא מוצו ההליכים. בא כוח המשיבה מצהיר כי אין הבדל עקרוני - ואנו רוצים לקוות כי גם מעשי - בין יהודים דתיים לאחרים בקשר לעליה להר הבית, אך מכל מקום חלק מן הפניות למשיב ולגורמי מדינה אחרים בא לאחר הגשת העתירה, והתשובות טרם ניתנו. לעניין זה העתירה מוקדמת בעינינו. בידי העותר להמשיך במגע עם הרשויות, לצרף כל חומר שברשותו (כגון תצהירי הרב ראם הכהן מישיבת עתניאל וחבריו מיום ט"ו אלול תשס"ט, שהוגשו ערב הדיון) - ולבקש תשובותיהן. פניה לערכאה זו אפשרית ככל הנחוץ (בלא שנידרש עתה לפרטי הנושא לגופו) רק לאחר מיצוי הליכים אלה.

ג. אשר לעותר, דעת לכל נקל , כי העלייה להר הבית היא נושא חשוב ורגיש, שיש לנהוג בו בעדינות יתרה, תוך מאמץ שלא לפגוע בעלייתם של יהודים להר אשר בתקופות אחרונות הושגה למרבה הצער בדי עמל, ובמימוש זכויותיהם. איננו סבורים כי עתירה זו היא המקום לשוב ולהידרש למימוש זכות התפילה בהר ליהודים, ובעינינו מצטמצמת העתירה להסדר ראוי שבו יוכל העותר לשוב ולעלות להר, תוך שהוא ממלא תנאים שמציבות הרשויות. ביום 13.5.09 חתם העותר על תצהיר לפיו מתחייב הוא "להימנע מכאן ולהבא מהפרת תנאי הביקור בנוהגים בהר הבית. עוד מתחייב אני להימנע מכאן ולהבא מפרסומים שונים שיש בהם כדי להטעות את הציבור בנושאים הנוגעים לביקורי יהודים בהר הבית". התחייבות זו ניתנה - כעולה ממנה בעליל - על רקע אירועים קודמים. לטענת המשיבים הפר העותר את ההתחייבות, ועל כן נמנעה כניסתו מאז. טענות ההפרה מתועדות בדוחות פעולה וחקירה וצורפו לעתירה. אין בדעתנו להידרש מעבר לכך לתולדות הנושא, אלא להפנות מבט קדימה.

ד. כפי שהצענו, ולמעשה נתקבל על דעת הצדדים לעתירה, יקוימו מפגש או מפגשים בין העותר ובא כוחו לבין קצינים שתקבע המשטרה. במפגשים אלה ייאמר לעותר שוב ברחל בתך הקטנה, והדבר יתועד בכתובים, מהם התנאים וההגבלות לעלייתו ולשהייתו בהר. טוב שהדבר ייעשה בזכרון דברים שיהא בידי העותר וכן המשטרה. העותר יתחייב לכבד תנאים אלה ויפעל לפיהם כפי שפועל המקיים התחייבות בתום לב, בדרך הישרה והברורה, ללא תוספות מיותרות וללא חריגות כלשהן. חזקה על המשטרה כי במקרה שכך ייעשה, תפעל למימוש זכות העותר, בנידון דידן, כזכותם של אחרים, בתבונה וברגישות.

ה. בכפוף לאמור נמחקת העתירה.

ניתן היום, כ' באלול תשס"ט (9.9.09)

עוד תלונה מוצדקת

התלונה:

הערב בין 20:30 ל- 21:00 שודר דיון בשניים בין פרופ' אבינרי ופרופ' בן-ששון והדיון היה מוכר לי (אם כי שם התוכנית שכחתי אך השימוש בדברי לע"ז בפתיחה מאוד צרם).

ואכן, במאמץ של ריכוב וקריאה מהירה תפסתי בקרדיטים בסוף שהדיון שודר לראושנה באפריל 2009.

יפה שצויין תאירך ההפקה אבל לאלה הצופים שאולי לא מגיעים עד הסוף, ראוי לציין בצורה כלשהי שהתוכנית שצופים בו היא שידור חוזר. לפחות למען ההגינות אם לא למען האתיקה המקצועית.

----------------------

והתשובה:

מר מידד שלום,

אין ספק שמן הראוי לציין בפרטי השידור ובלוח השידורים שמדובר בשידור חוזר - יחד עם זאת אין סיבה שמידע זה יופיע כתוספת על גבי המסך עצמו לכל אורך המישדר.

מי שזוכר הרי אינו זקוק לתזכורת ומי שלא צפה ואינו זוכר - הרי בשבילו הדברים חדשים.

כך נהוג בכל רשתות השידור ואין סיבה שינהגו אחרת בערוץ 1.

בברכה,

אלישע שפיגלמן

נציב קבילות הציבור

העתק:

לשכת היו"ר

מרדכי שקלאר, מנכ"ל

משה מצליח, מנהל הטלוויזיה

אלי בבא, מנהל חט' התוכניות

מירה יגן, מנהלת מחלקת הגשה

טור שלי למיקרוסקופ #358 מיום 3.9.09

סאטירה לפרוטוקול/ ישראל מידד

לפני דורון רוזנבלום, בעל טור במוסף 'הארץ', היה חומר טוב מאוד כדי להפיק יצירה סאטירית לעילא. נושא אחד היה הפרסום בעיתון השוודי אודות מאמצי חיילי צה"ל, כביכול, לא רק להרוג ערבים מסכנים אלא גם לסחור באיבריהם. כל כך קל לעבד עניין זה - סיפור מימי הביניים ומהספרות האנטישמית הקלאסית - לסאטירה פוליטית נשכנית וחריפה. כל הנתונים לטובתנו. ומה עוד שלארצנו הגיעה קבוצה של בכירי פוליטיקה במיל', ובראשם ג'ימי קרטר ("ישראל היא מדינת אפרטהייד"), דסמונד טוטו ("הפלשתינים סובלים מהשואה") ומארי רובינזון (מסייעת ועידת דרבן), אשר מכל התארים בעולם כינו את עצמם במילה "הזקנים". זה יכול היה לשחק לידינו, "זקני ציון".

לכאורה, הכל מוכן ומזומן. אבל אצל רוזנבלום חזקה עליו רוח ביתו העיתונאי שהוא מתאפיין בהתרפסות, רפיון הדעת ובחולשת האופי הפטריוטי. ולכן, במקום להגן על שמה הטוב של מדינת ישראל, הוא מתאר ישיבה שבועית של הממשלה בכותרת משנה בזו הלשון: "דף מתוך הפרוטוקולים. לא, לא ההם", וכל כולו ירידה נבזית על האדונים נתניהו, ליברמן, לנדאו, אהרונוביץ, שלום והגברת לבנת. יוצא שלא השוודים האנטישמים הם השונאים ולא אותם ותיקי הדיפלומטיה האנטי-ישראלית הם העוינים, אלא חברי ממשלת ישראל המתחרים ביניהם מי יכול להשמיץ את שוודיה יותר. הביטוי האנגלי 'למשוך את המפלה מתוך מלתעות הניצחון' כל כך מתאים להתייצבות זו של איש תקשורת לצד הצהובים לנו.

* תוספת בושה: ביום שני השבוע בשעה 19:30 בערב, פתח בוני גינזבורג את השידור של משחק הכדורגל בין הקבוצות בית"ר ירושלים ובני סכנין במשפט: "מאוד מפתיע השקט שיש כאן באיצטדיון". אכן, מפתיע מאוד לאחר שהתקשורת, ובתוכה הערוץ הראשון, ניהלה מסע פמפום על גבול ההסתה שהמשחק הזה טעון, מסוכן ומועד לפורענות. כאילו נבואה השואפת להגשים את עצמה. הדרבון היזום עבר כל פרופורציה של דיווח חדשותי ואפילו של פרשנות. היציע, אם תהיתם, היה רגוע וללא כל אלימות.

מכתבי במוסף "ספרים" של הארץ

היסטוריה רשמית למחצה

בתגובה לרשימתו של תום שגב על הספר "מדינת ישראל: העשור הראשון" ("הארץ, ספרים", 5.8).

אוי לו למנחם בגין ואוי להם לחיילי הארגון הצבאי הלאומי (על הלח"י אני בכלל לא רוצה להרהר) אם תום שגב מרגיש מחויב מספיק לכתוב ביטויים של הגנה על שמם הטוב כפי שעשה בביקורת המהנה שלו על הספר. ואבקש להוסיף שתי הערות בעקבות דבריו.

ראשית, אם הספר הוא תוצר של תפישת "ההיסטוריה הרשמית או, לפחות הרשמית למחצה", אולי זה טיעון צודק. אבל בוודאי הוא תוצר של "מחנה השמאל" - או של מפא"י/הסתדרות או של הפלמ"ח ובזה הצטיין העשור הראשון למדינת ישראל: הדומיננטיות של הסוציאליזם בכל תחומי החיים של המדינה ועוד, אליבא דשגב, מוכיח גם יכולת לקום לתחייה. אמנם, שגב בוודאי יתאר את המחנה הזה כ"שמאל ישן", אבל אין זה משנה באופן עקרוני. לקרוא למעלה מ-700 עמודים כדי להחליט אחרת הוא אתגר קשה.

ושנית, אם כולם (שגב אינו מפרט את כל השמות), נמנו על הסגל האקדמי של האוניברסיטה העברית, עולות מחשבות על טיב וטעם הידע וההכוונה הפדגוגית שהסטודנטים של אותו מוסד זכו להם ממורים ומרצים כגון אלה שתרמו לספר הנדון.

ומחשבות אלה שלי מוליכות למסקנות בקשר לתופעה של פוסט-ציונות מצד אחד ומאידך גיסא חוסר עומק ורוחב לגבי ידיעות על תולדות שיבת עם ישראל לארצו והבנתן והיכולת להתמודד עם טענות עוינות, מעבר לגבול ובתוך המחנה.

ישראל מידד

שילה

אמנון רובינשטיין על חופש ביטוי אקדמי בעבקובת ניב גורדון

אמנון רובינשטיין משיב לתומך ניב גורדון:

מכתבך הגיע אלי בשעה שאני מסיים מאמר על החופש האקדמי, המבוסס על הרצאתי ביום עיון שקיים החוג למדע המדינה באוניברסיטת בן גוריון בנושא זה.

הטענה שהחופש האקדמי מהווה זכות בלתי מוגבלת אינה מקובלת עלי ואני לא מכיר טעון משפטי בזכותה. כל זכות יסוד מוגבלת כאשר היא מתנגשת בזכות יסוד גוברת שבית המשפט מכיר בה. משום כך בתי המשפט בגרמניה ובאוסטריה לא קיבלו את הטענה שהענשת מכחישי שואה - גם כאשר המכחיש הוא אקדמאי כמו דייויד ארווינג -אינה פוגעת בחופש האקדמי,( ובגרמניה חופש זה מוגן במפורש בחוקה). וראוי גם לזכור שבית הדין הבינלאומי בנירנברג גזר למוות את דינו של אלפרד רוזנברג , האידיאולוג של תורת הגזע, גם בשל דברים ש "רק" אמר.

האם קריאה לחרם -אקדמי ואחר - על ישראל כלולה בתחום המוגן של החופש האקדמי? אני מצטט מטיוטת מאמרי והרצאתי בבאר שבע:

"לדעת המחבר,...קריאה להחרמתה של ישראל או של האקדמיה הישראלית אינה מצוייה בתחום האקדמי המוגן. האנלוגיה כאן היא לקריאה דומה שהיתה פוסלת - כך נדמה לי - מפלגה התומכת בחרם כזה מהשתתפות בבחירות - וזאת כאשר מדובר בזכות להיבחר ובשלילת זכות יסוד עיקרית במשטר דמוקרטי.. קל וחומר שיש להחילה על חופש הביטוי האקדמי. קריאה להחרמת ישראל או להחרמת האקדמיה הישראלית פסולה מבחינה זו גם משום שהיא חותרת תחת החופש האקדמי עצמו. באין אקדמיה ישראלית- בשל החרם המוצע - אין גם חופש אקדמי. האנלוגיה כאן היא לפסילת מפלגה השוללת את קיומה של ישראל - אותה פסל בית המשפט העליון מהשתתפות בבחירות" ואני מוסיף בהסתמכי על ז"אן פול סארטר כי גם לאנטישמיות,, להוראת ה"פרוטוקולים" ולטעון בזכות עלילות הדם -עיסוק פופולארי לאחרונה בישראל - אין הגנה כזו.

אני מתאר לעצמי שלא יהיה קל למצוא בימה אקדמית בישראל לעמדה מסוג זה, שכן זהו החופש האקדמי שהונהג על-ידי מה שקרוי בישראל השמאל, הרדיקאלי באקדמיה..

אלון, אני מעריך את עמדתך העקרונית בזכות חופש הביטי בישראל -וגם אני רואה בדאגה רבה גילויים של חוסר סובלנות כלפי דעות חריגות - אך מהסיבה שמניתי לעיל לא אוכל להצטרף למכתבך..

אמנון