11.30.2009

והרי רק יהודים פוגעים בעצי זית, נכון?



פלסטינים נתפסו מחבלים במטעי היישוב שילה

כוחות הביטחון תפסו מספר ילדים פלסטינים המחבלים בעצי הזית בשילה. תפיסתם התאפשרה לאחר שארז בן סעדון זיהה אותם מרחוק והזעיק את כוחות הביטחון והמשטרה.

שבתי בנדט ו25/11/2009

ביום שישי האחרון נתפסו פלסטינים הפוגעים בעצי הזית בשילה וגונבים את הפרות מהעצים. הפלסטינים, אב ושלושת ילדיו הקטנים, השחיתו ושבר ענפים והשליכו על הרצפה את הפרות.

הפלסטינים נתפסו בעקבות ערנותו של ארז בן סעדון שעבר במקום וזיהה אותם מרחוק. בן סעדון מיד הזעיק את כוחות הביטחון והמשטרה ולאחר מרדף קצר הצליחו החיילים לתפוס את הילדים, האב הצליח לברוח.

הילדים טענו בפני החיילים שהם אולצו לבוא לקטוף את הפרי ולגרום נזק לעצים. לאחר תחקיר קצר ואזהרה הילדים שוחררו ועזבו את המקום באופן מידי.

כפי הנראה שזו לא הפעם הראשונה שהפלסטינים פוגעים בעצים ובפרותיהם ולכן בכוונת בעלי המטע להגביר ערנות ולשמור שמקרים כאלו לא ישנו.

חקלאי האזור צריכים להתמודד עם לא מעט קשיים,מעבר לקשיי הגידול הם צריכים גם להסתדר עם גזרות של משרדי ממשלה המכבידים לעיתים על פיתוח ושימור החקלאות באזור השומרון. ועכשיו נוספה להם עוד דאגה של גניבה והשחתת העצים בידי פלסטינים.

בעלי המטעים ישקלו את המשך דרכם בכוונה למצוא דרך להתמודד עם סכנה זו. כמו כן הם פונים לגורמי הביטחון שידאגו לפתור בעיה זו היכולה להתפתח ולהפוך גם לבעיה ביטחונית קשה
.

משפט, משפח



עתירת הפורום המשפטי כנגד יישום הצו להקפאת הבנייה ביו"ש עד לקבלת החלטה בממשלה

י"ג כסליו ה'תש"ע 30/11/2009

הפורום המשפטי עתר לבג"צ נגד הקבינט ונגד שר הביטחון בתביעה - לעכב את צו ההקפאה עד לקבלתו בממשלה.



עו"ד יוסי פוקס ב"כ הפורום אומר כי ההחלטה צריכה להתקבל בממשלה ולא בקבינט.

"החלטה שבה פגיעה חמורה בזכויות הקניין של אזרחי ישראל, תושבי יו"ש, שאינה קשורה לביטחון – אינה יכולה להתקבל במחטף, במחשכים, בקבינט ביטחוני סודי ללא כל התראה או הכנה מוקדמת וללא כל אפשרות של שרי הממשלה לערער עליה".



בעתירה פורש עו"ד פוסק את רשימת הפגמים שנפלו בהחלטה על הקפאת הבנייה:

א. ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי (הקבינט המדיני-ביטחוני) אינה מוסמכת לקבל החלטות מן הסוג הזה.

ב. המועצה לביטחון לאומי (המל"ל) לא היתה מעורבת בהכנת המידע והחומר לקראת הדיון, וזאת בניגוד לתקנות.

ג. בצו לא נכלל נוהל לאישור הבנייה, כפי שקבע הקבינט.

ד. הצו קבע כי תוקם ועדת תובענות אך לא פירט בצו מהם הקריטריונים להגשת תביעות לוועדה.

ה.בהחלטת הקבינט נקבע כי תחילת תוקפו של הצו תהיה מיום פרסומו ואילו בצו עצמו נקבע כי תחילתו של צו זה ביום חתימתו, וככל הידוע, הצו טרם פורסם ברשומות.

11.27.2009

הטור שלי ב"מיקרוסקופ" ש"בשבע", גליון 369, 26.11.09

מי מפחד מהבייני"שים? / ישראל מידד

הידיעה הבאה לא הופיעה בעמוד הראשי של עיתון כלשהו ובעצם, היא לא נכללה בכתבה 'חדשותית' אלא במאמר דעות. ולא, לא של מזכיר 'בצלם' או של פעיל 'שוברים שתיקה'. בעל הדברים הוא נחמיה שטרסלר, שתחום התמתחותו הוא בכלל כלכלה. שטרסלר הוא עורך מדור כלכלה וחברה של עיתון 'הארץ', בעל תואר שני במנהל עסקים. הוא גם מגיש תכנית טלוויזיה בערוץ השני בנושא צרכנות. וכך פרסם שטרסלר בעיתונו לפני שבוע תחת הכותרת 'סכנת מרד':

"חוט מקשר ברור משוך בין הרב משה לוינגר וחנן פורת לבין הסרבנות האחרונה... זו האסטרטגיה שהדריכה את לוינגר ופורת מאז השתלטו על סבסטיה בדצבמר 75'... כל ממשלות ישראל נכנעו להם... כיום יש בצה"ל גדודים שלמים, על טהרת בני ישיבות ההסדר, העלולים לעבור צד ולצאת למלחמה נגד פינוי יישובים".

נעזוב את האידיאולוגיה ואת ההיסטוריה העקומה. נתמקד בתחום שבו שטרסלר אמור להיות חזק, תחום המספרים. האם יש לשטרסלר מושג בכמות החיילים הנדרשת כדי לאייש גדוד אחד, על הפלוגות הקרביות שלו ועל פלוגת המפקדה? האם יש לו מושג כמה בני"שים משרתים בצבא, גם אם נכלול שירות מילואים? המספרים מתחילים להצטבר לאינפלציה דמיונית.

נכון, מערך הלחימה של צה"ל בנוי בהרבה על בני"שים ועל תושבי יהודה ושומרון, ובהרכב הקצונה מיוצגים בני המחנה האמוני-לאומי בכבוד רב. אבל לאפיין את פעילותו של 'גוש אמונים' מראשיתו ועד ימינו אלה כמין אווירה של ערב 'פוטש', זו הגזמה פרועה שמחזירה אותנו לימי אלטלנה.

ואגב, לפי נתוני צה"ל שהתפרסמו בעיתונו של שטרסלר השבוע מפי ראש חטיבת תכנון באגף כוח אדם, "המוטיבציה הנמוכה ביותר לשירות בצה"ל בכלל ובחיל קרבי בפרט היא בערים הגדולות, ובעיקר במחוז גוש דן". האם הם קוראים את 'הארץ' יותר מדי?

11.22.2009

בעד מה אתה מפגין ואני אגיד לך מי אתה

הזירה הלשונית: מילון ההפגנות

איך התקשורת מסקרת הפגנות? התשובה פשוטה: תלוי מי מפגין. מחקר חדש של ד"ר צוריאל ראשי מגלה שאם המתנחלים מפגינים – קוראים לזה מלחמה או קרב, וכשמדובר בחרדים – אז הם "מתפרעים". אבל כשהסטודנטים יוצאים לרחובות, התקשורת תתמוך בהם ותכתוב שהם מבטאים "מחאה סוערת".

רוביק רוזנטל 19/11/2009

השבוע היה שבוע ההפגנות, מכל הצבעים והמינים. הוא החל בהפגנות החרדים נגד
אינטל בהר החוצבים בשבת, נמשך בהפגנת רוכבי האופנועים שסתמו את הכבישים ברחבי הארץ
ביום ראשון, ואחר כך בהפגנת המחאה של חיילי נחשון בנוסח "גם נחשון לא מגרשים".

הפגנות ומחאות הן אירועים שבהם לתקשורת יש תפקיד מהותי. הפגנה נועדה לסיקור תקשורתי, ובלעדיו אין לה אפקט כלשהו. ד"ר צוריאל ראשי, חוקר תקשורת, הוטרד בשאלה איך מסקרת העיתונות הכתובה הפגנות שבהן יש התנגשויות בין אזרחים לבין משטרה, ובעיקר, באילו מונחים היא משתמשת בהפגנות מסוגים שונים. ברקע עומדת הטענה שהעיתונות נוטה לצד שמאל, ולכן יש לצפות שהיא תשתמש במינוחים שונים ביחס לאירועים שונים על פי נטיית לבה. גילוי נאות: סייעתי לראשי בניתוח הלשוני של השימושים. כמובן שאיני אחראי לתוצאות המחקר עצמו, או למסקנות אליהן הגיע ראשי.

התוצאה אליה הגיעה ראשי תואמת את הנחת המחקר. ההפגנה קובעת את הלקסיקון, על פי השקפת העיתונות בנושא. ראשי חקר סיקור של ארבע הפגנות: פעולות המחאה בעמונה נגד פינויה; הפגנות החרדים נגד מצעד הגאווה; הפגנות הסטודנטים בעת השביתה הגדולה, והפגנות הדרוזים. העיתונות, מסתבר, מתייחסת אחרת לגמרי להפגנות המתנחלים והחרדים, לעומת הפגנות הסטודנטים. הפגנת הדרוזים נמצאת במקום טוב באמצע.

עמונה והחרדים: מלחמה

בעמונה, כותב ראשי, תוארו ההתנגשויות בשפה המתארת מלחמה, שהאשם הישיר לה הם המתנחלים. פעולות המתנחלים כונו "התפרעויות", ובידיעות אחרונות הופיעה הכותרת "הקרב על עמונה". בסיקור עצמו ה"קרב" הפך ל"מלחמה". המתנחלים, כך תואר, "מתבצרים על הגגות". "כלי הנשק" שלהם, כך תואר, הם "צמיגים, מקרר, דבק ונורות". פעולות המשטרה תוארו לעיתים בביקורת, אך בדרך כלל באמצעות מילים מעדנות כמו "פינוי".

בכל המקרים מוצג המאבק, על פי ראשי, כעימות בין כוחות שווים, שניהם אלימים ומסוכנים, עם
דגש על אלימות המתנחלים מאחר שהם מפרי הסדר. ככל שחלפו הימים מן האירוע, כותב ראשי,
התאזנה התמונה והמינוח

שבצידה, ופעולות המשטרה הוצגו באור ביקורתי יותר בנוסח "אלימות קשה ואפילו ברוטלית", בעוד פעו לות המתנחלים זכו בין השאר למינוחים מקלים כמו "מאבק" ו"מחאה".

גם הפגנת החרדים זכתה למונחים שתיארו אותה כמלחמה, שהגורם לה הוא אלימות החרדים. גם כאן חוזרים בדיווח משפטים כגון "מאות חרדים התפרעו אמש בירושלים", "הקרב על מצעד הגאווה בירושלים יצא לדרך". בהמשך השבוע שבו נערכו ההתנגשויות עובר הדיווח לפסים נייטרליים יותר, השימוש הוא ב"עימות". חזית המאבק עוברת לטורי הדעות, שם ממשיכים הפובליציסטים או הפרשנים המרכזיים של העיתונים להגדיר את החרדים כמתפרעים, ואת האירוע כמלחמה.

הסטודנטים: מחאה סוערת

בהפגנת הסטודנטים, לעומת אלה, יש שימוש במינוחים שונים, שיש בהם תמיכה מוסווית בפעולות המפגינים, וביקורת בוטה יותר על פעולת המשטרה. הסטודנטים יוצאים "במחאה סוערת", הדגש בסיקור הוא על "הפגנות" ולא על "התפרעויות" או "מהומות", מונחים שכמעט אינם בשימוש בסיקור. לעומתם נאמר על שוטרי היס"מ שהם "פינו את הסטודנטים במהלומות עזות".

במקרה של אירועי פקיעין התמונה מעורבת. "קרב", "מלחמת אחים" ו"מהומות" חזרו בדיווח שבו התעמתו בין היתר שוטרים דרוזים עם מפגינים דרוזים. התנהגות המשטרה זוכה כאן ליחס ביקורתי. במקרה זה יש הבדל בסיקור בין "הארץ" ו"ידיעות אחרונות". האחרון הציג את האירועים כמלחמה באופן בוטה יותר, וראשי תולה זאת באופייה של העיתונות המסחרית. על פי השקפתו של ראשי, התוצאה של הדיווח היא שהתקבל הנרטיב של המפגינים ולא של המשטרה.

בסוף עבודתו מציג ראשי הצעה משלו ללקסיקון או "מונחון" שהעיתונאים יוכלו להתייחס אליו בעת הכתיבה בתיאור התנגשויות בין מפגינים למשטרה. יש אכן מרחב לשוני רב המציע אפשרויות רבות להתייחס לאירועים מסוג זה. ראשי אינו מציע זאת במפורש, אבל המונחון תומך בעקיפין במינוח שוויוני ומאוזן לכל ההפגנות והעימותים, שיתייחס לאירועים בשטח, ולא להשקפה הגלויה או הסמויה של העיתונות כלפי קבוצות המחאה השונות.

11.19.2009

הטור שלי במדור מיקרוסקופ בגליון 368 מיום 19.11.09

על מסיתים ומסיטים/ ישראל מידד

רובם של העיתונאים ובמיוחד בעלי הטורים בעיתונות הכתובה מתקשים זה שנים להתמודד עם אחד הנושאים העיקריים במדינה: הדת היהודית והתרבות של הדתיים. מעבר למקרים של עוינות אישית, רבים מהם, כמו חילונים אחרים, פשוט לא יודעים הרבה, הטקסטים עוברים מעל לראשם ומושגים רבים אינם נהירים להם. הנה שתי דוגמאות.


* העובדה שלא נרשמו שום דיווחים בשנה האחרונה על "רבנים מסיתים" בקרב המתנחלים, לא הפריעה לאחדים לכתוב, אולי מתוך הרגל אבל בוודאי מתוך בורות, שליעקב טייטל יש "סביבה רבנית ממנה שאב את הרצחנות הא-לוהית שלו" (אתר נענע). כמובן, גם בתקופה שלפני רצח רבין לא היו ראיות לאיזו קונספירציה של רבנים מסיתים, אבל אם לאדם יש כיפה על הראש, כנראה שיש איזה רב מסית בסביבה.


* ועוד בעניין 'הסתה' רבנית: אורן פרסיקו, בגליון האינטרנטי של 'העין השביעית' לפני שבוע פירסם רשימה בשם "הפרוטוקולים של הימין הקיצוני", אודות הספר 'תורת המלך'. פרסיקו, דומני, לא קרא את הספר ומסתמך על כתב 'מעריב' רועי שרון, שלכאורה יודע מה זה כתיבה רבנית-הלכתית. וכך הוא כותב: "מדיווחו של שרון עולה כי הספר מתיר הרג גויים חפים מפשע, אפילו ילדים, ביד רחבה". כל מי שרק דפדף בספר יודע שאין הדברים כך. אך פרסיקו ממשיך: "יש לקוות כי כלי התקשורת ימחלו הפעם על כבודם, יתעלמו מהעובדה שהפרסום הראשוני לא הופיע אצלם, ויעניקו סיקור המשך בולט לסיפור...". רעיון מצוין. אם כן יעשו, ברצינות ובשקידה, אולי תתפרסם סוף סוף האמת על הספר, במקום השבלונה הקבועה של 'רב-מסית-לרצח' שהתקשורת הישראלית בחלקה הגדול תקועה בה.


וזה לא נכלל:

ומקרה אחרון הוא ה'עליהום' נגד הרב הצבאי הראשי רונצקי. אחרי פרשת החיילות ועוד, כעת "הארץ" התנפל על דבריו בישיבת "קרני שומרון" כאשר הכתב אנשל פפר ציטט דברים שהרב רונצקי לא אמר והכתב עמוס הראל, - אגב, שתי הכתבות שלהם הופיעו בעמוד הראשון של "הארץ" יום לאחר יום, - הוסיף פרשנות קלוקלת.

ל"מזלו" של השופט נעם סולברג, לא רק שהוא חובש כיפה אלא שהוא גר מעבר לקו הירוק.

שכתוב היסטורי ספרותי מקורי - עפ"י יורם קניוק

יורם קניוק משכתב במקצת את תולדות העם היהודי:-


כשהייתי בניו יורק גרתי בלואר-איסט סייד, ברחוב דיוויז'ן, והוא היה אזור יהודי
כולו, דיברו שם רק יידיש והיו שם חנויות של ספרים עבריים, וזה היה כאילו ייבאו שטייטל ממזרח אירופה ותקעו אותו בניו יורק. ואני התחלתי לחפש בכל החנויות חומר על הפרנקיסטים. קראתי אז על מולכו שהיה מין שבתי צבי כזה, ועל אבולעפיה שניסה לגייר את האפיפיור מפני שרצה להציל אותו. כל מיני אנשים מוזרים ומשונים בתולדות היהודים שהתעניינו ברוע והבינו שדרך הרוע הם יכולים אולי להביא את הגאולה: להביא את הרוע אל סופו, אל הקץ שלו (כמובן שפרנק היה אחד מהאנשים הכי חזקים בהיסטוריה היהודית ולא יודעים עליו הרבה. אני חושב שמי שמדבר היום על משיחי שקר ועל כל הדברים האלה שקורים בקצה החלומי ביהדות בארץ, בעיקר בשטחים - זה הכל פרנקיזם. גם רצח רבין היה פרנקיזם. ואני יודע את זה כבר שנים שמי שרצח את רבין היה
פרנקיסט
). זה הניסיון להביא את הרוע עד הסוף, לנצל אותו, לעסוק בו, לנמק
אותו.

11.17.2009

ירושלמי אולי חסר הגיון?

זה נשמע לכם הגיוני?

"...ליברמן כעס על השאלה של ירון דקל והתנפל עליי כי אני במעריב הראיתי את הקשר בינו לבין נאמן ויוזמת הפיצול וזה כנראה לא מצא חן בעיניו. לשמחתי ההתנהלות הזאת מוכיחה שהניתוח הוא נכון, אחרת הוא לא היה כועס כל כך"...
סליחה. אבח אולי דווקא בגלל שליברמן צדק הוא כעס?

צחוק מהעבודה

משרד ראש הממשלה יקיים היום פאנל ודיון משותף למנכ"לי משרדים ממשלתיים ולאנשי תקשורת בכירים. הפאנל, שיעסוק בהשפעות ההדדיות של הממשלה והתקשורת, יתקיים במסגרת כנס סגור ופנימי בהשתתפות שדרן הרדיו אריה גולן, אילנה דיין, עודד בן עמי, היח"צנית והדוברת לשעבר אתי אשד ומנכ"ל משרד הרווחה, נחום איצקוביץ. את הפאנל ינחה חיים זיסוביץ.

11.13.2009

הטור שלי ב"מיקרוסקופ" ש"בשבע" 12.11.09


80 שנה ללא שינוי / ישראל מידד

הפעם, לשם שינוי, נביא ביקורת על התקשורת המציינת "הופעה טרגית" של העיתונות ביישוב בתקופה שלאחר פרעות תרפ"ט, לפני שמונים שנה. נאפשר לאורי צבי גרינברג שוב לומר את האמת שלו מתוך הכרך ה-י"ז של מפעל 'כל כתבי אצ"ג', שיצא לאור בימים אלה. שני הקטעים הופיעו בחודשים פברואר ומרס של שנת 1930, אך ההקשר לאירועי חודש תשרי השנה מסביב להר-הבית ולאירועים נוספים הקשורים להתיישבות הוא ברור, ואין אלא להתפעל מניסוחיו ותובנותיו של המשורר.

"אין, כמובן, כל תמיהה, שבעיתונות תל-אביב גם להבא תימשך 'שיטת הכיסוי' על האמת. היא תוסיף ללכת בדרך שהלכה בה לפני המאורעות ולאחריהם... אנו, יהודי ארץ-ישראל, נוסיף לחיות במשטר גיהינומי זה, והעיתונות בתל-אביב תלמדנו להסתגל ולהסתגל. תורה שלא לימדה אותנו אפילו העיתונות של ההתבוללות בימי מרה ומצוקה לאומה בגולה. השנאה של סופרי העיתונות הנ"ל לכל רוויזיה בציונות מעבירה אותם בכמה מקרים לא רק על הדעת, אלא מעבירה אותם גם מעבר לגבולים של העניינים הלאומיים האקטואליים, ועושה אותם בימים אלה לסופרי סיוע של מין סוכנות עיתונאית ערביאית - בעברית... כפי כל החוקים של תורת ההתרפסות הגלותית, זו שסותמת את בת קול היהודים הנשחטים והנדרסים בארץ-ישראל ומשתמשת במעין מגפון לטענות הערביים המתחצפים, שידם שפכה את הדם שלנו. במקום לדבר על האמת בתוכנו, על מה שנעשה איתנו, ולקלוע את חצי הדיבור כלפי צד הרוצח והנוגש, היא קולעת חיציה באיזו הנאה מיוחדת ב... נאמנים לציונות, והמעזים להאמין ב'אוטופיה מסוכנת' של 'ארץ ישראל עברית כאנגליה אנגלית' שנואים עליה יותר מאשר אנשי ה'פלשתין' ו'צדיקי' חברון.

"אבל כבר כיום אנו רוצים לציין בצער רב, שהעיתונים התל-אביביים, אשר בעצם ימי הדמים העלילו במזיד על תהלוכת צעירים יהודים (הכוונה להפגנת נוער בית"ר ואחרים ליד הכותל המערבי כעשרה ימים לפני פרוץ הפרעות) ...העלילה הזאת קיבלה תוקף. ושירות סנבלטים (בוגדים) זו מילאו בארץ-ישראל יהודים עיתונאים, שהכינו בשביל האויב שלנו, בעצם ימי האסון, נימוק להאשמה... ואנו מציינים בצער מדרגת שפל כזאת בעיתונות עברית בארץ-ישראל

11.12.2009

יש! יש! יש לנו תעאיוש...



אנחנו מוזמנים להצטרף לפעולה של תושבי קריות (אזור רמאללה) ביום שישי.
לפרטים והסעה התקשרו אל אסף (שרון)



קריות הוא הכפר הערבי מצפון-מזרח לשילה

11.09.2009

ח"כ משה גפני מאיים בפרישה

מוך פרוטוקול ישיבת הכנסת ביום 28.10.09

היו"ר אורי מקלב:

תודה רבה. אחרון הדוברים, כנראה לא בכדי, יהיה חבר הכנסת גפני. שמנו אותך בסוף הדוברים. ראיתי שהרבה מתעניינים בדבריך כבר, עוד לפני שדיברת. אבל בכל אופן, אני מבקש ממך שנתכנס לשלוש דקות, קצת חרגנו מהזמן. כמו שאני מזכיר את זה לכל דובר, אז לך אדוני השר.


משה גפני (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רבותי השרים, אדוני השר לביטחון פנים, הפעם באמת זה אתה צריך להשיב על זה, ברור לגמרי.


השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:

אין ברירה, אתה אומר.


משה גפני (יהדות התורה):

עכשיו זה נושא שלך. שמעתי את שני הדוברים האחרונים, שהם שניהם חברים טובים שלי – חבר הכנסת אורי אריאל וחבר הכנסת חיים אורון – וזזתי באי-נוחות על הכיסא שלי על המצב הזה.

אני רוצה לדבר על שני הצדדים – אני רוצה לדבר על היהודים שעושים שמה את התבערה ואני רוצה לדבר על המוסלמים, או על הערבים, שעושים שמה את התבערה. וכדי שחבר הכנסת צרצור לא יגיד לי: בוא תדבר גם על הצד השני, אני מתחיל ביהודים.

המציאות הזאת שבה אנשים יהודים עולים להר הבית ומציפים את המחלוקת הנוראה שקיימת בין היהודים למוסלמים, היא תופעה בלתי מתקבלת על הדעת. אל"ף, אסור לעלות להר הבית. אסור, זה איסור כרת. בי"ת, מה רוצים להרוויח בעלייה להר הבית? שתהיה פה שפיכות-דמים במובן הכי חמור של המילה? לא יכולה להיות יותר שפיכות-דמים מזה.

נוצרת פה מלחמה בין דתות. הרי גם אני מאמין כמוך שייבנה בית-המקדש בהר הבית, ובשבילי זה המקום הקדוש. וזה הופך להיות מאבק בין-דתי, אנחנו יודעים מה זה. על מה? על מה? מי שיעלה להר הבית ויעבור על איסור כרת, ישנה משהו במדיניות של הממשלה, כל הממשלות?

אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת אריאל, בידידות, דבר יותר חמור. שנינו אנשים דתיים ואנחנו מאמינים במה שכתוב בתורה, ובתורה כתוב שארץ ישראל ניתנה לנו – אם בחוקותי תלכו ונתתי שלום בארץ וכולי.

זאת אומרת, אם אנחנו נמצאים פה בכנסת ואנחנו מעבירים חוקים נגד התורה, או הממשלה עושה דברים בניגוד להלכה, אנחנו מרחיקים אותנו מהר הבית.
האם גם אז יש מלחמה כזאת נגד חוקים של הממשלה שהם נגד ההלכה? שמרחיקים אותנו מהר הבית? אני פשוט לא מצליח להבין את ההיגיון שבדבר.

עכשיו המוסלמים – הקיצוניים. אני אוהב להגיד הקיצוניים, אז זה יוצא – אני לא מדבר על כולם. חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני שמעתי אותך, ככה בחצי בגלל שקראו לי על איזה חוק נגד ההלכה שהממשלה רוצה להעביר, הייתי עסוק. רציתי למנוע - - -


חיים אורון (מרצ):

איזה, שנדע.


משה גפני (יהדות התורה):

לא חשוב, אתה תמצא. בקיצור, אני שואל אותך: יש ממשלה ריבונית בישראל. אתה באמת מאמין שהממשלה – איזושהי ממשלה – הממשלה הנוכחית, הולכת לעשות איזה שינוי בהר הבית? האם עולה על דעתו של מישהו – של ראאד סאלח – עולה בדעתו שהממשלה הולכת לעשות איזשהו שינוי? לזרוק את הווקף?

אורי אריאל, זו דעתו. בסדר, יש עוד דעות בעולם המוסלמי. יש אחמדנג'אד, שרוצה להשמיד את מדינת ישראל, אז אני אומר שזו דעתך?


טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):

הרב גפני - - -


משה גפני (יהדות התורה):

וללכת, להפוך את הכול – אני הולך לשבח את המשרד לביטחון פנים, אל תלך - - -


טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):

אי-אפשר לתקן - - -


משה גפני (יהדות התורה):

ללכת ולהגיד בכל העולם שממשלת ישראל הולכת להפוך את הר הבית למלחמה, הולכים לפגוע. הרי אמרת – אנשים חושבים שהולכים לשנות את הר הבית ולכן הם באו להגן. על מה הם באו להגן? על מה? מישהו הלך לעשות שמה משהו? רצו כמה יהודים – שלפי דעתי טועים טעות מוחלטת, עושים נזק בל יתואר – המשטרה לא נותנת להם. המשטרה גם לא יכולה לתת להם בגלל שהממשלה היא זו שמחליטה. היא יכולה להחליט על איזשהו דבר על הר הבית? אנחנו נפרוש מהקואליציה אם יהודים יעלו להר הבית על-פי החלטת ממשלה, ואין ממשלה שרוצה לעשות את זה.

אני רוצה לשבח את השר לביטחון פנים, לשם שינוי.


השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:

הגיע הזמן.


משה גפני (יהדות התורה):

הגיע הזמן. המשטרה מנעה – אני ישבתי ופחדתי שהולכת לקרות שם תופעה שהיא נוראה. באמת, מאבק בין-דתי – שהוא אגב לא צודק; לא הערבים צודקים ולא היהודים צודקים. אף אחד לא צודק במאבק הזה.

אם המשטרה היתה נוהגת לא נכון, היום היינו מדברים כבר אחרת. המשטרה, אדוני השר, אני משבח אותך על זה – לא בכל הדברים, יש דברים שלא. בזה כן. לא, שתדע שכשאני מעביר ביקורת זה אובייקטיבי.

דבר-מה על פרשת וירא

מתוך ה"מגלה עמוקות" לרב נתן נטע שפירא על הפרשה, עמ' יח,

"וירא אליו י' באלוני ממרא:

ר"ת - הראה לו ד' מלכיות אדום בבל יון מדי הן הן מבי"א גואל לבני בניהם למען שמו..."

תכנון לקוי

נשמעה התנגדות הסנהדרין לתכנית המתאר המחוזית של העיר ירושלים

הלל ויס, דובר הסנהדרין

אמש כ"א במרחשוון,8.11.09 נשמעה התנגדות בית הדין של הסנהדרין לתוכנית המתאר המחוזית של העיר ירושלים בפני החוקרת עו"ד תלמה דוכן ונציגה נוספת מהוועדה המחוזית.

לדבריהן הן איבדו את ההתנגדות שהוגשה לפני שנה ורבע ומצאו אותה בקושי רב ובמקרה ולכן הזמינו את המתנגדים אחרונים לשימוע ובאופן פתאומי בתוך חמישה ימים מצאת מכתב ההזמנה.

המתנגדים: הרב דב שטיין מזכיר הסנהדרין, אדריכל גדעון חרל"פ , עו"ד אביעד ויסולי ופרופ' הלל ויס הציגו תקלות מהותיות וזדוניות כנגד האינטרס היהודי הפוסלות את תכנית המתאר. עו"ד ויסולי טען שהתוכנית מנוגדת לחוק יסוד ירושלים בירת ישראל, שאין בה זכר תכנוני להיות ירושלים עיר קדושה לעם היהודי. שכל המקומות הקדושים היהודיים מאופינים בה כשטח ציבורי פתוח כולל הר הבית שאינו נזכר כלל בתוכנית ואין כל תכנית ביחס אליו ולסביבתו כנ"ל לא לגבי הר הזיתים ולא לגבי תכנון העיר העתיקה וכל אתר היסטורי אתר. הועלתה הטענה שבתכנית אין לירושלים חיבורים תחבורתיים מזרחה, צפונה ודרומה והיא מוצגת כדרך ללא מוצא. שאין כל התייחסות לעתיד ירושלים כבירת מדינת ישראל ובירת העם היהודי.

שהאינטרס של התכנית הוא לחבר כמה שיותר אוכלוסיה ערבית לתוך המרחב העירוני של ירושלים ולדלל את השכונות היהודיות בשטחן ובחוקי הבניה ובכך לסייע בחלוקת ירושלים.

שאין התייחסות מספקת וראויה להיקף הגידול הצפוי במאה הבאה העולה בתכנון.

שאין התייחסות ראויה לצרכי עולי רגל ותיירות בירושלים. נגישות, לינה, שרותי תיירות.

שענייני תעשיה ומלאכה ושווקים בירושלים אינם מוארים כצורך של אוכלוסיה רחבה ועממית אלא כענין של הייטק בלבד.

שנושאי האוכלוסייה החרדית מנוכרים ואין התחשבות ראויה בגידול הטבעי של אוכלוסיה זו.

עורך הדין ויסולי דרש מיו"ר הוועדה לתת אפשרות למתנגדים להופיע בפני הוועדה המחוזית עצמה.

הנציגה השניה אמרה שהיא לא התכוננה כלל לסוג כזה של ביקרות והיא באה לא מוכנה.

המתנגדים הציעו לקיים ישיבה נוספת לאחר שהשומעת תתכונן דבר שנדחה בתקיפות על ידי עורך דין תלמה דוכן.

המתנגדים חברו בימים האחרונים לגופים נוספים שביקרו את התוכנית אך לא בפני הוועדה מחוזית כמו אריה קינג וקלי"ל וחוגי בוני העיר העתיקה בראשות מתי דן וקיבלו מהם סיוע רב בהכנת ההתנגדות.

כל הגופים הללו ישתפו פעולה ביניהם, פעולה ציבורית משפטית ופוליטית להוריד מעל סדר היום את התוכנית הזאת שכל כולה לא באה לעולם אלא כדי לגזול את ירושלים מריבונות העם היהודי ולבטל את ערכה וקדושתה.

11.06.2009

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" בשבועון "בשבע", גליון 366, 6.11.09

חרב גדעון / ישראל מידד

כמי שבמשך יותר משבועיים קיבל שיחות טלפון מעיתונאים, אני יכול לספר שלמרות צו איסור הפרסום על מעצרו של טייטל, עבדו העיתונאים והפרשנים קשה בכל הזמן הזה. היה להם מספיק זמן להתכונן לסיפור לכשיותר להתפרסם. אחת התגובות היתה רשימה מיום שני השבוע, "כולם טייטל" מאת גדעון לוי, בה הוא לא רק מוצא פורקן לשנאתו לציבור המתנחלים, אלא נותן דוגמא לתקשורת מגויסת ב'מיטבה'. בכתיבתו מאשים גדעון לוי "שג'ק המרטש משבות רחל... פעל על קרקע גידול פורייה מאין כמותה. כן, ההתנחלויות, ובעיקר המאחזים ה'בלתי חוקיים', דוגמת שבות רחל בה חי".

מעבר לכינוי הזול והמזלזל, דבריו של לוי מדגימים אופן חשיבה מעוות. על פי ההאשמות שפורסמו, שתי הרציחות שלכאורה ביצע טייטל, אירעו ב-1997, כשהיה תייר בארץ ובטרם גר בהתנחלות או מאחז כלשהו. ואגב, שבות רחל חוקי לגמרי. איפה היה העורך שהיה צריך לשלוח את לוי למצוא סיבה הגיונית ועובדתית יותר כדי להכתים ולהשחיר ציבור גדול?

* בהודעה מטעם מחלקת הכשרות של רבנות ירושלים מכ"ה תשרי, נקבע שאין למזנוני רשות השידור תעודת הכשר ופיקוח מטעמה. יידע הצבור וייזהר כפי שנמצא ב"עדכוני כשרות" מס' 003 תש"ע מטעם הרבנות הראשית לישראל. והשאלה היא: האם השידורים מספיק כשרים מבחינת האתיקה המקצועית?


---------------

הגירסה המקורית בטרם עריכה:


גדעון לוי ועוד כמה זוטרות

כאחד שבמשך יותר משבועיים קבל שיחות טלפון מעיתונאים, דעו לכם שלמרות צו איסור הפרסום על מעצרו של יעקב טייטל, עבדו העיתונאים והפרשנים קשה בכל הזמן הזה. היה להם מספיק זמן ויותר, כגון גם דוברי שבות רחל, להתכונן לסיפור לכשיותר להתפרסם. אחת התגובות הייתה רשימה מיום שני השבוע, "כולם טייטל",מאת גדעון לוי בו הוא מוצא פורקן לא רק לשנאתו לצבור המתנחלים אלא נותן דוגמא לתקשורת מגוייסת ב'מטיבה'. בכתיבתו, מאשים גדעון לוי "שג'ק המרטש משבות רחל...פעל על קרקע גידול פורייה מאין כמותה. כן, ההתנחלויות, ובעיקר המאחזים ה'בלתי חוקיים', דוגמת שבות רחל בה חי". מעבר לכינוי הזול והמזלזל שאין בינו לבין אותו פושע באנגליה, דבריו של לוי מאפשרים לנו הצצה לתוך מוח מעוות. הרי מכיוון שעל פי ההאשמות שפורסמו, שתי הרציחות שלכאורה ביצע יעקב טייטל שהן הפשעים החמורים יותר, אירעו ב- 1997 בטרם טייטל היה גר בהתנחלות או מאחז כלשהו, - ואגב, שבות רחל חוקי לגמרי. איפה היה העורך שלו שהיה צריך להסביר ללוי שאולי הוא ינסה למצוא עוד סיבה הגיונית ועובדתית יותר טובה להכתים ולהשחיר צבור גדול ורחב ולהצדיק את שנאתו? הרי, האם לןי ועמיתיו רוצים לשמוע או לקרוא ביטויים כגון "כולם גדעון לוי" כדוגמא לתיאור לאדם שרק דחף אידיאולוגי מניע אותו?


הזוכה החדש באות ההצטיינות בכתיבת כותרות הוא עיתון "הארץ". ביום שלישי, 27.10, קראנו כותרת זו מעל כתבתם של אור קשתי וניר חסון: "שר החינוך גדעון סער ישיק היום את תוכנית הציונות לתלמידים 'נעלה לירושלים' – דווקא במתחם עיר דוד". דווקא? הלא אם היה משיק השר את התוכנית בהר-הבית, שהוא "ציון" כפי שמצאנו בספר המכבים ("ויקהל כל המחנה ויעלו הר ציון. ויראו את המקדש שומם..."), הם היו דווקא מרוצים יותר?

בהודעה של מחלקת הכשרות של ברבנות ירושלים מכ"ה תשרי – 13.10.09, סעיף ארבעה קובע שאין למזנוני רשות השידור תעודת הכשר ופיקוח מטעמה. ידע הצבור ויזהר כפי שנמצא ב"עדכוני כשרות" מס' 003 תש"ע מטעם הרבנות הראשית לישראל. והשאלה היא: האם השידורים מספיק כשרים מבחינת האתיקה המקצועית?

ברשימה שלי בשבוע שעבר, לא ציינתי כי התלונה שהוגשה נגד אריה גולן היא מ"האגודה לזכות הצבור לדעת".


11.05.2009

האם ככה מלמדים היסטוריה של ארה"ב?

אודות המורחקים

כידוע לרובכם, שלשה מחברינו היקרים והמסורים לעניני הכלל, הפועלים על פיהדרכות הרב שליט"א, הורחקו בצו לששה חדשים מביתם ביצהר. להלן קצת הרחבה בענין,שעיקרה יוזמה לעזור לם במה שאנחנו יכולים לעזור. העזרה שלנו היא הסולידריותהמינימלית שלנו עם החברים, והיא גם הצהרה מול השב"כ והפרקליטות המתנכלים להם כייש להם גב רחב וכי הם שליחי ציבור. כל מי שיתגייס לענין, יבורך!לאחרונה גורשו 3 בעלי משפחות מביתם וממשפחתם מהישוב יצהר.

הם גורשו בצו חסוי (גם להם) כי הם פעלו בסוגיות הלאומיות בצורה שלא היתה נעימהלשבכ. והשבכ מצידו החליט לעשות להם חיים לא נעימים, ש"ילמדו לקח".

מכיוון ולגירוש יש הרבה משמעויות, החל בחיי המשפחה כולה, המפגש עם הילדים בבית,החברים וכו', הרי שישנה משמעות אחת גדולה שאנחנו ביחד יכולים לשנות.
לשכור דירה אחת עולה כ3000 שח לחודש. (ועוד הוצאות כהנה וכהנה).

חישבנו שאם רבים מאנ"ש יסיייעו, הרי שאפשר בתרומה של 36 שח במשך 6החודשיםהקרובים, למזער את הבעיה הכלכלית באופן משמעותי.

(שכן מצד אחד בד"כ לא קשה מדי על משפחה לתרום סכום כזה ל 6 חודשים, ומצד שני-יחד- נקל מעליהם את הקושי הכספי שאליו הם הגיעו.)

אנחנו מאד מבקשים מכל אחד ואחד לעזור.
כמובן שאם מישהו מעדיף לתרום יותר (או פחות) תבוא עליו הברכה.
הכי טוב לתרום דרך הלינק המצורף

נשמח שתפיצו לשאר חבריכם. ולאחיו יאמר חזק!

אם מישהו צריך פרטים שיתקשר לאריה 0526-070976

11.03.2009

איזה סקר


הרוב המכריע של הישראלים והפלסטינים מוכן לפיתרון של שתי מדינות לשני עמים, אך לא לחלוקת ירושלים - כך עולה מסקר שהוזמן על ידי תנועת "קול אחד" ונערך על-ידי ד"ר קולין ארווין מהמכון ללימודים איריים באוניברסיטת ליברפול, ביחד עם מינה צמח וד"ר נאדר סעיד ממכון AWARD ברמאללה

על פי הסקר שפורסם הבוקר (יום ד'), 74% מהפלסטינים ו-78% מהישראלים מוכנים לקבל את פיתרון היסוד של שתי מדינות לשני עמים. לעומת זאת, 66% מהישראלים ו-59% מהפלסטינים מתנגדים למדינה דו-לאומית אחת

התוצאות מבוססות על שני מדגמים: מדגם מייצג של 500 מרואיינים מהאוכלוסיה הישראלית הבוגרת ו-600 מרואיינים שהינם מדגם מייצג של האוכלוסיה הבוגרת בגדה המערבית ובעזה. הסקר נערך בפברואר - אחרי מבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה

מבחינת הפלסטינים, 97% הצהירו כי הקמת מדינה פלסטינית עצמאית ריבונית היא סוגייה בוערת ביותר עבורם. 95% אמרו זאת גם על סוגיית זכויות הפליטים, 94% על הסכמה על עתיד ירושלים, 91% על ניהול המקומות הקדושים, 90% על ניהול המדינה הפלסטינית, 89% על ההתנחלויות ו-88% בנושא הזכויות על המשאבים הטבעיים

עבור הישראלים, נושא חשוב ביותר הוא ביטחון המדינה - 77% הצהירו על כך. 68% אמרו זאת גם על הסכמה על עתיד ירושלים ו-62% על הזכויות על המשאבים הטבעיים

45% מהישראלים אמרו כי פיתרון של שתי מדינות הוא חיוני או רצוי, בעוד ש-21% גרסו כי הדבר אינו מקובל. 45% אמרו כי הפיתוח הכלכלי בעזה ובגדה המערבית הוא "חיוני או רצוי" ו-24% אמרו כי הדבר לא מקובל. רעיון ארץ ישראל השלמה לא מקובל על 47% מהנשאלים הישראלים.

53% מהפלסטינים מעוניינים ב"הכרה ישראלית בסבל של הפליטים הפלסטינים בעוד שרוב הפליטים יחזרו לגדה המערבית ולעזה ומספר קטן למדינת ישראל". 60% מהישראלים מתנגדים לאפשרות זו

35% מהישראלים: על צה"ל להישאר בשטחים
ומה לגבי הסוגיות הביטחוניות? 35% מהישראלים חושבים כי חיוני או רצוי שצה"ל יישאר בשטחים, בעוד ש-43% טוענים כי אפשרות זו אינה מקובלת.

מאה אחוז מהפלסטינים שנשאלו אמרו כי חיוני או רצוי שכל המתנחלים יעזבו את הגדה המערבית וכי כל ההתנחלויות תפורקנה. 26% מהישראלים מסכימים עם דעה זו, אך 53% סבורים כי האפשרות אינה מקובלת.

86% מהפלסטינים מעוניינים בנסיגה ישראלית לגבולות 1967. 60% מהישראלים אומרים כי האפשרות אינה מקובלת מבחינתם ו-73% מהפלסטינים סבורים כי גבול המבוסס על גדר הפרדה אינו מקובל. בנקודה זו, 35% מהישראלים מסכימים איתם

95% מהפלסטינים אומרים כי "חיוני או רצוי" שירושלים תהיה כולה במדינה הפלסטינית עתידית. 56% מהישראלים סבורים שחיוני או רצוי שכל ירושלים תישאר בישראל. מה עם חלוקת העיר? 55% מהישראלים ו-61% מהפלסטינים מסרבים לאפשרות הזו

בנוגע למהלכים של בניית אמון מחודש בתהליך השלום, 99% מהפלסטינים סבורים שעל ישראל להסיר את המצור מעל עזה ולהסיר מחסומים. הפלסטינים דורשים גם שחרור אסירים פוליטיים פלסטינים ואת הקפאת הבנייה בהתנחלויות

מזכיר לכם משהו?

מתוך הדין וחשבון של האכסקוטיבה של ההסתדרות הציונית לקונגרס הט"ז, 1929, עמ' 13 על פרשת הכותל המערבי:-

"יש לציין בצער שהערבים השתמשו בהזדמנות זו כדי ליחס ליהודים כונה לפגוע בקדשיהם...יש לציין בצער שהערבים אינם מפסיקים את התקפותיהם על הכותל ועושים את כל אשר בידם להגביל את זכויות היהודים".

איזו אבחנה

...וכי יש בממשלה זו שר אחד שאפשר לומר עליו כי אינו ימני?

זו אינה עוד ממשלת ימין. זו ממשלת ימין אידיאולוגית, ברורה ומובהקת בכל המובנים: ימין מדיני, ימין כלכלי חברתי, ימין סביבתי, ימין דתי, ימין מבחינת היחס לדמוקרטיה ולצורך לשמור עליה.

עד לפני שנים אחדות היה רוב הציבור הישראלי מסכים בנקל עם הקביעה הזאת. העובדה שכבר אין זה כך מלמדת, כי משהו יסודי במנגנון המתווך בין המציאות לבין הציבור - התקשורת - נפגם בצורה האמורה לעורר דאגה עמוקה.

התפקיד החשוב ביותר של התקשורת הוא להסיר את הציעופים, המסיכות והמניפולציות מעל פני המציאות ולהציג אותה לציבור כפי שהיא באמת: זהו שמאל, זהו מרכז, זהו ימין, ועכשיו יש לכם ממשלת ימין. את המסקנות יהיה על הציבור להסיק בכוחות עצמו.


דבריו של רמי לבני, חבר הנהגת התנועה הירוקה, המפלגה הסביבתית-חברתית

תוויות:

כשירושלים הייתה לחלם על פי השלט

כשהגעתי למגורים שלי ושל אשתי הטריה בשנת 1970 למעון בית"ר בעיר העתיקה בירושלים, הכתובת הייתה:

תוך חדשים אחדים כבר התנוסס שלט זה:


ועכשיו זה נראה כך:




מוזר איך ההיסטוריה מסתובבת.

הסיפור על חלם
סליחה, על ירושלים.

העצרת כבר לא מספיק פוליטי ויש להקצין


זהבה גלאו זוכה בפרס "פסטיבל רבין" לשנת תש"ע עבור רשימתה:

עצרת הזיכרון לרצח יצחק רבין בכיכר כבר אינה העצרת שלי
שהתפרסמה ב"הארץ" ביום ששי האחרון ובו כלול:

זאת כבר לא העצרת שלי. של אלו שמחויבים למחנה הדמוקרטיה והשלום, שאינם מפלים בין אדם לאדם ומכירים בצורך בחלוקת הארץ, בסיום הכיבוש, בפינוי התנחלויות ובהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל...ברבות השנים, המארגנים שכתבו את ההיסטוריה, התחנפו לימין והזמינו גורמים מהמערכת הפוליטית ששייכים למחנה שאינו מוכן לפשרה ולסיום הכיבוש. במקום שזו תהיה עצרת פוליטית, שדובריה נותנים ביטוי לעמדות של רבין ולמורשתו, "כן לשלום ולא לאלימות", נשארנו עם עצרת פרווה... שכבר לא מזכירה את הרצח הפוליטי, ושנותנת לגיטימציה למי שאינו מחויב לערכי השלום...

...העצרת בכיכר צריכה להיות שייכת לאלו שהיו שם גם באותו לילה מר ונמהר, ושכדוריו של יגאל עמיר נועדו להשתיק גם אותם.

אם הופכים את העצרת בשבת לאירוע לא פוליטי, שאמנם המשתתפים בו הם אישים פוליטיים, לאירוע שהוא "לא לאלימות" במקום "לא לאלימות פוליטית", שוכחים שהרצח של ראש הממשלה היה כולו על רקע פוליטי. משכיחים את ההסתה של הרבנים, "פסק דין רודף", ואת המרפסת בכיכר ציון...


תמיד טוב לדעת מה שידענו ואף לזכות באישור לטירוף השמאל הקיצוני.

טוב שלפחות יש אץ הטלוויזיה החינוכית איפה שניתן עדיין ללמוד ממשנתה של זהבה.

11.02.2009

עוד אזכור ב"העין השביעית"

כאן, בקטע "תשובות חלקיות":-

והטבח בבר-נוער ההומו-לסבי? פרשה זו אינה מוזכרת באופן מפורש, אך אפשר לנחש כי ידיעה המופיעה בתחתית עמ' 9 של "הארץ" מכוונת לשמועות על ההתפתחויות בה. "המתנחלים מאשימים: מנסים להכפיש אותנו בכוח לקראת יום השנה לרצח רבין", קוראת כותרת הידיעה, מאת חיים לוינסון. על-פי דיווחו של לוינסון, "בקרב המתנחלים נשמעות בימים האחרונים תלונות על כך שלקראת יום הזיכרון לזכר ראש הממשלה יצחק רבין, שיחול ב-29 באוקטובר, גורמים שונים מוציאים לאור פרשות לא נעימות כדי להכפיש אותם". מה הכוונה ב"פרשות לא נעימות"? לוינסון מדווח כי איציק שדמי, יו"ר ועד מתיישבי בנימין, "פירסם אתמול הודעה המאשימה את שירות הביטחון הכללי בנקיטת צעדים שמטרתם ניצול 'יום רבין' להכפשת המתנחלים", ומיד מוסיף: "אלא שאת תוכן ההודעה לא ניתן לפרסם בעיתון".

עוד רמז בידיעה בא מפי ישראל מידד, סגן יו"ר אגודת זכות הציבור לדעת, האומר: "אני יודע על מקרה שמחזיקים אותו למעלה משבועיים לפני שמעלים אותו לאוויר. לקראת היום של רבין קורים כל מיני דברים מוזרים ומעלים כל מיני סיפורים שחלקם נכונים חלקם חצי נכונים וחלקם כלל לא נכונים".

תוויות:

11.01.2009

זוכרים מה שכתבתי בדיוק לפני שנה וחודש?

אני מבקש להזכיר לכם את מה שפירסמתי לפני שנה (כאן).

ברור היה לי שמחבר הכרוז לא היה צבר, לא השתייך למחנה "נוער הגבעות" ובוודאי היה אולי טיפוס 'מוזר'.

מחתרת - ספק.

עוד יתברר במשפט את האמת.

על המעצר וההאשמות של יעקב טייטל

ראשית, רצח הוא רצח ופשע הוא פשע. אין "אבל...".

שנית, אם אדם אשר הואשם בעבירות יימצא אשם לאחר תהליך משפטי תקין ומלא, כולל ערעורים, על בסיס ראיות ועדויות, אז הוא אשם.

שלישית, אם מישהו יימצא אשם לבדו ללא שותפים אז ברור שלא משפחתו ולא שכניו ולא הישוב בו הוא חי ולא הגוש בו הוא חי אשמים אלא רק הוא. אם מישהו טוען שקיימת הסתה, עליו להוכיח ולא להפיץ שמועות, ורכילויות והשמצות ואין לדבר על מחתרת או 'רוח הדברים' ובוודאי לא על "הם". (*)

========

(*)

על רקע החשדות הראשוניים כי טייטל מעורב ברצח, פעל בשבועות האחרונים העיתונאי והתסריטאי גל אוחובסקי, מראשי הקהילה הגאה, להכנת עמיתיו לראיונות בתקשורת על הפרשה. בהודעה ששלח בתפוצה נרחבת בדואר האלקטרוני כתב אוחובסקי: "כמו שמסתמן עכשיו, יש למשטרה חשוד והוא שייך למחנה הימין הסהרורי. אני מציע, אם יורשה לי, שנשמור כולנו על תגובות מאופקות".

"אם אנחנו רוצים למנף את האהדה הציבורית", כתב אוחובסקי, "חייבים להתבטא בנושא באופן מתון ולא מתלהם ולתת לצד השני לקיים חשבון נפש. לבוא ולהגיד 'אמרנו לכם' ולקלל את המתנחלים לא יקדם אותנו בשום צורה. עם זאת, להגיד שהרצח קורא לחשבון נפש ואין להכתים ציבור שלם בו - יהיה בוגר, נכון ונבון".

אוחובסקי התייחס היום להתרת פרסום החשדות נגד טייטל, לרבות לקיחת האחריות מצדו על הרצח, וזאת על אף שאינו חשוד בו. "אדם שמתהדר ברצח שהוא לא עשה הוא משוגע. מצער מאוד שיש בישראל מי שרוצה להתהדר ברצח הומואים ואני מקווה מאד שהציבור שממנו הוא בא יתנער ממנו ושראשיו יבהירו שהם לא חושבים כמותו", אמר.

עם קריסת התקווה שהרוצח מה"בר נוער" עצור בידי המשטרה, התעוררו בימים האחרונים החששות בקהילה ההומו-לסבית מהבאות. "אין ספק שהחששות קיימים ואנחנו לוקחים בכל הרצינות את עניין האבטחה במשרדים שלנו ובמקומות המפגש שהאגודה מפעילה. במשרדים שלנו בנחמני היתה לנו כל הזמן מדיניות של דלת פתוחה ועכשיו, כדי להיכנס, צריך לצלצל בפעמון, להזדהות ורק אחרי שרואים מי האיש - פותחים לו את הדלת. אנחנו נשלב גם מצלמות במעגל סגור", אמר היום המל.

מהבלוג שלי לבלוג של העין השביעית

קטעים מתוך:

תאריך פרסום: 01/11/2009

עם היוודע דבר מעצרו של יעקב טייטל בחשד למעורבות בפשעי שנאה חמורים, הוקם בישובו, שבות רחל, צוות הסברה. שיחה עם הנוגעים בדבר מעלה כי דוברים הם חלק אינטגרלי מצוותי החירום בישובים ביו"ש כבר יותר מעשור

[הכתבה הוכנה ביום חמישי ה-15.10, ומתפרסמת רק כעת בשל מגבלות צו איסור הפרסום]

שמועות על זהותו של החשוד בשורה של פשעי שנאה חמורים...מתרוצצות כבר מספר ימים בשיחות בעל-פה, באימיילים, בטוקבקים ובפורומים ברשת. אולם כלי התקשורת צייתו לצו איסור פרסום שהוצא על העניין וסיפקו רק רמזים למביני דבר.

אתמול בבוקר (14.10) קיבלו תושבי שילה שבבנימין הודעה ממזכירות הישוב על החשדות כלפי תושב שבות רחל, ישוב הבת הצעיר של שילה הוותיקה. פניות של התקשורת, נאמר בהודעה, יופנו לדוברי הישוב.

בהודעה הופיעו גם "כללי אצבע" לתושבי היישוב בנוגע להתנהלות מול התקשורת...וביקש מתושבי שילה להניח את המגע עם התקשורת לדוברים הרשמיים של שבות רחל.

ההתנהלות הזו אינה מובנת מאליה. ממתי ממנים דובר לישוב? והאם לכל ישוב ביו"ש דובר? ישראל מידד, תושב שילה העוסק שנים רבות בתקשורת והיה מנכ"ל אגודת "זכות הציבור לדעת", פירסם את ההודעה בבלוג שלו, "The Right Word", יחד עם מספרי הטלפון של הדוברים הנבחרים. "האמת שכן", הוא עונה בתשובה לשאלה האחרונה. לדבריו, כבר יותר מעשור שבמסגרת צוות החירום המיוחד (צח"י) הקיים בכל ישוב, פועלים גם דוברים.

"הצוותים נועדו כדי להתמודד עם כל מיני מקרי חירום בישוב", אומר מידד. "הצוות מורכב מנציגי כל הועדות הפועלות בשיגרה בישובים: רווחה, מזכירות, לוגיסטיקה, כמובן ביטחון, ויש גם מישהו שממונה על התקשורת, הן כלפי פנים והן כלפי חוץ. בשני הכיוונים יש צורך להפריך שמועות, לאשש מידע וכדומה. לאירוע כמו זה המתרחש עכשיו, מתייחסים במתכונת צח"י".

אלא שהאירוע שמידד מזכיר, שעל פרטיו מוטל צו איסור פרסום, נוגע לאדם פרטי. האם תושבי הישוב מניחים כדבר שבשגרה כי מעשיו של אדם פרטי המתגורר בישוב הם עניינו של היישוב כולו? אחת מהדוברים שמונו היא דקלה בן פזי, תושבת שבות רחל ומורה במקצועה. "ברור שהמעשה הוא של אדם אחד, התקשורת מבינה שזאת פעולת יחיד", היא טוענת, "אבל אנחנו ישוב דתי, 'התנחלות' בפי התקשורת. מאוד אוהבים לתייג אותנו כקולקטיב ואני צריכה להתייחס לקולקטיב הזה. הקהילה עומדת חסרת ישע כלפי ההאשמות שכולנו קיצונים וכולנו אשמים וצריך מישהו שיעמוד וידבר". ובכלל, היא אומרת, "אני לא מייצגת את המשפחה [משפחת החשוד], האשה [אשת החשוד] לא מדברת בכלל עם התקשורת ושכרה עו"ד שמייצג אותה"...

...לא חשבתם לומר "זה אדם פרטי ולנו כישוב אין שייכות לכל דבר שאולי עשה"?

"זה טבעי שהתקשורת תתיחס אלינו כך", אומר מידד. "היחס הזה מוכתב מאופי ההתיישבות שלנו. אנחנו קהילה ובקהילה ערבים זה לזה. אנחנו עושים הרבה אחד למען השני, כשמישהו צריך להתאשפז בבית חולים, השכנים עושים לו את הכביסה. טבעי שכשהתקשורת תעסוק במישהו, זה יהיה עסק של הישוב"...