צדה עיני מודעה בעיתון על רקע עיצוב המזכיר את העמוד הראשון של 'ידיעות אחרונות', שנשאה את הכותרת "העיתונאים – חשיפה! מה באמת קורה מאחורי הקלעים של עולם העיתונות המודפסת". חשבתי לעצמי שסוף סוף החליט מישהו להפיק סאטירה על התקשורת. איזה רעיון! הרי קיימות אינסוף אפשרויות, כמו להציג חדר עריכה ואיך העורכים מעוותים את החדשות, מחסירים מידע או מסיטים את תשומת לב הקוראים לנושאים לא חשובים. אפשר גם להראות עד כמה העיתונאים מסוגלים להיות עצלנים ומתמסרים לתופעת העדר, או להוכיח שאותן תכונות שהם מבקרים אצל אישי צבור נהוגות אצלם בחייהם הפרטיים.
אך לא, לא סאטירה ולא דרמה, אלא סדרת תעודה מבית יס-דוקו. מתברר שעידית אברהמי החליטה לחקור "מי אחראי לירידה במעמד העיתונאים ומה הוביל לדעיכתה של העיתונות הישראלית". המפתח הוא להתחקות אחר עיתונאים בשגרת יומם. יש רגעים מעניינים ואפילו משכילים מהפרק הראשון שצפיתי בו דרך אתר הערוץ (כי הרי ביו"ש כמעט ואין כבלים), אבל ההנחה שהעיתונות הכתובה הולכת למות היא קצת לא במקומה. עובדה: הידיעה הטרייה מבשרת לנו ש'טייקונים נכנסים לעיתונות'. ואופס! - הנה אנו חוזרים ל'הון ותקשורת' ול'מחיקת התחרות' ועוד תופעות פוליטיות-חברתיות-כלכליות אשר בסופו של דבר משרתות בעיקר את כיסיהם של בעלי העיתונים. קראתי שאילן בן-דב, בעל השליטה בחברת הסלולר פרטנר, מנהל משא ומתן על כניסה להשקעה בערוץ 10; נוחי דנקנר רכש את השליטה ב'מעריב' תמורת 147 מיליון שקל, והאוליגרך ליאוניד נבזלין קנה 20% ממניות 'הארץ' תמורת 140 מיליון שקל. גם יצחק תשובה רכש חלק ממניות זכיינית ערוץ 2 קשת לפני שנה. מדובר בהרבה כסף והרבה השפעה. ולחשוב שהיו חברי כנסת שביקשו למנוע, על פי חוק, משלדון אדלסון מלהחזיק ב'ישראל היום' ולהפיץ אותו חינם. אז הנה, קמה לתחייה העיתונות הכתובה. עכשיו צריך לבחון איזו עיתונות היא תהיה.
ישראל מידד
באחת התוכניות בערוץ הראשון הופיע שגריר לשעבר באחת מארצות אירופה. בתשובה לשאלה "האם כדאי שישראל תסכים לוועידת השלום של צרפת?", השיב הדיפלומט ש"אירופה ידידותית לישראל מאי-פעם" ולכן כדאי להיכנס למסגרת המדינית הזאת. ציפיתי שתישאל מיד שאלה נוספת שתציין את העובדה הידועה מאוד, גם למי שאינו מומחה, שאירופה היום שטופה באנטי-ישראליות (ופה ושם אף באנטישמיות). העיתונות מלאה בדיווחים על מעשי חרם, סירוב לקבל מאמרים אקדמיים, מעשי אלימות, אמירות נבזות וגסות בידי דיפלומטים, השתתפות במשטים ובהפגנות ומעשים אחרים. אלא ששאלה על כך לא באה ודעתו של ה'מומחה' נשארה ללא חקירה או ליבון נוספים, ובעצם כנכונה וצודקת. מכיוון שלא העליתי על דעתי שמידע זה נעלם ממערכת החדשות של הערוץ הראשון, התלוננתי שלא נשאלה שאלה כגון "על רקע מעשי החרם והאלימות כלפי ישראל ויהודים מקומיים באירופה, האם אתה באמת מאמין שאירופה ידידותית כלפי ישראל?". בכך נפגעה זכות הציבור לדעת ולקבל מידע בדוק ומדויק.
בתשובתו כתב הממונה על הקבילות שהשגריר לשעבר הופיע "כמומחה המביע את דעתו בהסתמך על ידע מקצועי", והדרישה להתווכח איתו כאילו המראיין מומחה בתחום מעלה את השאלה "לשם מה להביא את השגריר?". ועל כך עניתי שזה מתחיל להידמות למדרון חלקלק: אם המראיין אינו יודע מספיק על מנת לשאול שאלה מאתגרת פשוטה, בשביל מה להעסיק אותו כלל? הרי אנו יוצאים מתוך הנחה שלמראיינים יש ידע מורחב וחוש של סקרנות. ומכיוון שאנו רשאים להניח שהמצב באירופה כלפי ישראל ידוע ומוכר, אז או שמשהו השתבש באולפן, או שהייתה למראיין סיבה מאוד אישית לתת לשגריר לומר דבר שטותי כזה באופן חופשי מדי. כך או כך, צרכני התקשורת לא זכו לשידור אמין ומדויק במיוחד.
ועדת הפנים והגנת הסביבה, בראשות ח"כ אמנון כהן, סיימה לפני שעה קלה דיון סוער במיוחד שעסק באפליה הננקטת כלפי יהודים דתיים וחיילים המבקשים לעלות להר הבית. הדיון התקיים כדיון מהיר לבקשתם של חברי הכנסת זאב אלקין, פרופ' אריה אלדד, אורי אריאל, ציפי חוטובלי וד"ר מיכאל בן ארי.
בפתח הדיון ציין ח"כ אמנון כהן, יו"ר הועדה, כי מדובר בישיבת המשך וכי המשטרה נתבקשה לאחר הדיון הקודם, במכתב שנשלח בתאריך 30.3.11, לענות על סדרה של שאלות ממוקדות, ביניהן:
מהם הקריטריונים המתירים עלייה להר הבית?למי בודקים תעודת זהות בעלייה להר הבית?
האם מאפשרים לחיילים במדיםלעלות להר הבית?רשימת האנשים המנועים לעלות להר הבית.מה נחשב לפרובוקציה בעלייה להר הבית.
יו"ר הועדה ציין כי עד למועד הישיבה הנוכחית לא נתקבלו תשובות מהמשטרה.
נציג המשטרה שנכח בדיון, סנ"צ אבי ביטון, לא השיב ישירות לשאלות ועל כך זכה לתגובת ח"כ אריה ביבי – "חבל לטחון מים". בתמצית, המשטרה טענה כי יהודים דתיים אינם מופלים לרעה וכי אנשים המנועים לעלות להר הבית הינם כאלו שעורר בעבר פרובוקציות. סנ"צ ביטון לא השיב לשאלה הישירה שהופנתה אליו עי ידי ח"כ דני דנון לגבי מניעת עליית חיילים במדים להר ורק השיב כל העת, לקונית, כי כל ישראלי רשאי לעלות להר.
ח"כ טאלב א-סאנע ביקש בשלב מסוים לדון בתנאי עלייה כלליים להר הבית, אולם נאמר לו שהדיון עוסק רק באפליה כלפי יהודים דתיים. למרות זאת, טען בהמשך כי הוא מודאג מכך שיש אנשים שבשם חופש הדת מבצעים בהר פרובוקציות. הוא הזכיר פסיקות האוסרות על יהודים לעלות להר הבית. הדיון, הפך בשלב זה לסוער מאד והוחלפו קללות ונאצות בין חברי הכנסת.
בהמשך הדיון אמר ח"כ אורי אריאל כי מבחינה עובדתית ברור שיש יחס שונה כלפי יהודים דתיים וכי אין זה נורמאלי שיהודי שומר מצוות לא יכול לעלות להר עם סידור. הוא דרש מהמשטרה להגיש בזמן סביר הצעות לשיפור היחס כלפי יהודים. ח"כ זאב אלקין טען כי המשטרה עושה צחוק מהכנסת וכי לא ייתכן שלאחר חודשיים וחצי לא יינתנו תשובות בכתב למכתב רשמי של הכנסת. "מדובר בכבודה של הכנסת. אי אפשר לעשות מהכנסת צחוק והאחרונים שיכולים לעשות זאת הם השוטרים", אמר ח"כ אלקין. בתום הדיון, אמר ח"כ אלקין כי במניעת מידע עוברים אנשי המטרה על החוק וכי הוא דורש דיון המשך עם השר לביטחון פנים ומפכ"ל המשטרה.
ח"כ עתניאל שנלר טען כי המשטרה אינה הכתובת וכי חייבים לקיים דיון עם הדרג המדיני. ח"כ ד"ר מיכאל בן ארי תיאר את חששותיו כשעלה בערב שבועות עם קבוצת מבקרים. הוא תיאר את הצקות אנשי הוואקף ואת העובדה שהמשטרה דחקה כל העת בקבוצה לסיים את הביקור בהר. הוא קרא לשנות את המדיניות מן היסוד ולאפשר עלייה חופשית של יהודים אל ההר. ח"כ ציפי חוטובלי אמרה כי לא ייתכן שהמשטרה, ללא כל תשתית חוקית, תיצור סלקציה בעלייה אל ההר. היא ביקשה כי יותר לנשים לעלות אל ההר דרך השער הצפוני.
ח"כ אמנון כהן ביקש לסכם את הדיון, אולם ח"כ דנון ביקש כי המשטרה תענה באופן ברור מדוע היא מונעת עליית חיילים במדים אל ההר. משלא קיבל תשובה נאותה, ביקש לסיים את הדיון בהצעת החלטה להצבעה, אולם הדיון הסתיים ללא כל החלטה וסיכום.
תוויות: הר הבית
לאחר 11 שנה: ביקור ראשון באור יום של שדולת א"י בקבר יוסף
חברי שדולת א"י בכנסת ביקרו היום לראשונה באור יום בקבר יוסף כאורחי המועצה האזורית שומרון – בליווי ובאבטחת חיילי צה"ל , בביקור השתתפו 8 חברי כנסת שהתפללו בקבר וקראו לממשלה להחזיר את השליטה הישראלית על הקבר ועל הדרכים המובילות אליה. בביקור השתתפו ראשי השדולה ח"כ זאב אלקין ואריה אלדד, סגנית השר לאה נס, ח"כ דני דנון, ח"כ יעקב כץ, ח"כ ציפי חוטובלי, ח"כ בן ארי, ח"כ אורי אריאל. את חברי הכנסת אירחו נציגי ההתיישבות בשומרון: ראש המועצה האזורית שומרון גרשון מסיקה ורב השומרון הרב אליקים לבנון, וכן התלווה לביקור יו"ר מועצת יש"ע דני דיין.
כזכור, בחול המועד סוכות, במצבע מורכב ורגיש לאורך לילה שלם, נבנתה מצבת קבר יוסף מחדש במבצע מיוחד של המועצה האזורית שומרון, אגודת "שכם אחד" וחיילי צה"ל. מאז נכנסו לקבר יוסף שישה שרים וחברי הממשלה, חברי כנסת, רבנים ואישי ציבור, יחד עם רבבות שפקדו מאז את קבר יוסף לאחר שיקומו – כאלפיים איש בכל חודש – אולם רק בשעות בלילה. הכניסה היום, לאור ום ובאבטחת חיילי צה"ל, היא הראשונה מאז ננטש המקום לפני כ-11 שנה.
לפני כחודש וחצי היו אמורים חברי השדולה לערוך את הסיור בקבר יוסף באור יום ביום השלושים להרצחו של יוסף לבנת.
יו"ר השדולה ח"כ זאב אלקין אמר בקבר כי "זו זכות גדולה לחזור לקבר יוסף באור יום לחר 11 שנה מאז הבריחה מהקבר והפקרת החייל מדחת יוסוף. זו הכניסה הראשונה ביום אך לא הכניסה האחרונה ואנו נפעל כדי להפוך את הכניסות באור יום לאירוע שיגרתי שבו יאפשר לכל אזרח ישראלי לבקר ולהתפלל בקברי אבותיו ובמקום שבו קיבלנו את הבטחה על זכותנו על כל ארץ ישראל" אלקין הוסיף כי שדולת א,י בכנסת דורשת את הסגרת הרוצחים של בן יוסף לבנת.
ח"כ אריה אלדד הקריא את האמנה של שדולת ארץ ישראל על קבר יוסף וציין כי "אנו תובעים להחזיר נוכחות ישראלית קבועה בקבר, גם של חיילי צה"ל וגם של אזרחים ולומדי תורה כפי שהיה לפני הבריחה.
ראש המועצה האזורית גרשון מסיקה אמר כי "הביקור הבוקר בקבר יוסף הוא אירוע היסטורי, תיקון קטן וראשוני לחטא בו לוקה חלק מההנהגה בדורנו של "והיינו כחגבים בעינינו. זכינו בשנה האחרונה לשפץ את מבנה הקבר ולבנות מחדש את המצבה של יוסף הצדיק שנהרסה ע"י פורעי הרשות הפלשתינים והמחבלים במדים הנקראים משום 'משטרה פלשתינית'.
באנו לכאן היום באור יום כדי לומר: זו הפעם הראשונה בלבד. שום אומה שבעולם לא היתה מוכנה שמקום כה קדוש וחשוב בשבילה יהיה נתון למשיסה ולבזיון כאלו, בעוד שאפילו על פי הסכמי אוסלו האומללים נקבע כי קבר יוסף והדרך המוליכה אליו יהיו בשליטה מלאה של מדינת ישראל. אנו קוראים מכאן לראש ממשלת ישראל להורות על חזרת עם ישראל ומדינת ישראל לשליטה מלאה ולנוכחות קבועה במקום הקדוש הזה – קבר יוסף".
רב השומרון הרב אליקים לבנון קרא עם הנוכחים פרקי תהילים ודרש על יוסף הצדיק. הרב לבנון קרא אף הוא לשוב בצורה מלאה לקבר יוסף: "יוסף הצדיק מסמן ביהדות את אחדות עם ישראל. אני קורא לעם ישראל, ובעקבותיו לממשלת ישראל, לחזור לקבר יוסף בצורה מלאה".
יו"ר מועצת יש"ע דני דיין אמר "כי מפעל ההתיישבות הוא קודם כל בעל ערך היסטורי ורוחני והביקור בקבר מסמל את החיבור לשורשים העמוקים של עם ישראל בארצו"
סגנית השר לאה נס אמרה בביקור כי "זו זכות גדולה לממש את הקניה לבקר ולהתפלל בקברי אבותינו. אנו מחזירים כאן עטרה ליושנה ונפעל לשמור על המסורת והמורשת היהודית של העם היהודי. כאן בקבר יוסף שבשכם"
ח"כ דני דנון אמר כי בביקור היום הוא חש ברגשות מעורבים "מצד אחד התקדמנו היום והגענו לקבר באור יום ולא כגנבים בלילה ומצד שני אני חש בושה כאשר אני רואה את הכוחות הפלסטינים בכל העיר שכם. אנו מייצגים את רוב העם בישראל ובגולה ואני מאמין שעוד יגיעו לכאן ישראלים רבים כפי שמבקרים בכותל המערבי ובמערת המכפלה"
ח"כ ציפי חוטובלי אמרה כי היא מתרגשת לבקר בקבר וברכה את ראשי השדולה על פריצת הדרך ועל כך שהביקור מתקיים לאור יום ולא כגנבים בלילה.
ח"כ יעקב כץ אמר כי הוא מאחל שבשכם תחזור לחיות קהילה יהודית גדולה ופורחת כפי שהיתה בה לפני שנים לא רבות.
במהלך הביקור בקבר יוסף התעטף ח"כ מיכאל בן ארי בטלית ובתפילין והתפלל על הקבר.
הביקור הסתיים בשירת "התקוה".
לפני שבוע נפל דבר בעולם התקשורת: בפעם הראשונה בתולדות העיתון 'הניו-יורק טיימס' בן ה-163 שנה, מונתה אישה לתפקד העורכת. ולא רק אישה, אלא יהודייה ושמה בישראל ג'יל אלן אברמסון, אשר גדלה במנהטן, בשכונה הליברלית 'אפר ווסט סייד'. לא שלא היו עורכים יהודים לפני כן, והרי העיתון נרכש עוד ב-1896 בידי משפחת אוכס-סולצברגר הגרמנית-יהודית, אלא שבכל זאת, העולם התקשורתי הוא עדיין עולם גברי. ויום לאחר מינוייה, היא כבר גרמה לסערה תקשורתי.
בטור קצר שהתפרסם ביום הודעת המינוי, אברמסון סיפרה ש"בשנות ילדותי, בבית שלנו העיתון הניו-יורק טיימס בעצם שימש חלופה לדת. מה שקבע הטיימס היה בהחלט האמת לאמיתה". מה שעלה בעצם מהאמירה הזאת היתה העובדה שאותו חוג של ליברלים אינו אלא כסות ל'מסדר נזירים' החותר להפוך את הסובב אותו לצבא מגויס.
ומה עשה העיתון שלה תוך יממה? הוא צינזר את דבריה. אם תיכנסו לאתר של העיתון, כבר לא תמצאו את הדברים. הם נמחקו. הסיבה, לפי דוברת אחת היתה "חוסר מקום". הקביעה של העורכת שהעיתון היווה "דת" החזיקה מעמד וירטואלי כ- 12 שעות. אמנם יש כאלה שכבר שמרו את הציטטה, שנמצאת במקום אחר באתר. אבל נקיטת הצעד הקיצוני רק תרמה לחיזוק החששות של רבים שהעיתון הוא מוקד להתנשאות, חשיבות עצמית וכלי פוליטי המקדם השקפות רדיקליות שמוחזקות כ'קדושות' ברמה דתית.
יש גם "תורת הניו-יורק טיימס"לפני שבוע, עולם התקשורת נדהם לקבל את הידיעה שבפעם הראשונה בתולדות העיתון "הניו-יורק טיימס" בן ה- 163 שנה, מונתה אשה לתפקד העורך, סליחה, העורכת. ולא רק אשה אלא יהודיה ושמה בישראל: ג'יל אלן אברמסון, אשר גדלה במנהטן, בשכונה הליברלית 'אופר וושט סייד'. לא שלא היו עורכים יהודים לפני כן, והרי העיתון נרכש עוד ב- 1896 בידי משפחת אוכס-סולצברגר הגרמנית-יהודית, אלא שבכל זאת, העולם התקשורתי עדיין עולם גברי. ויום לאחר מינוייה, היא כבר גרמה לסערה תקשורתי.
בטור קצר שהתפרסם ביום הודעת המינוי, אברמסון סיפרה ש"בשנות ילדותי, בבית שלנו העיתון הניו-יורק טיימס בעצם שימש חלופה לדת. מה שקבע הטיימס היה בהחלט האמת לאמיתה." אני, כמו אחרים, הבחנתי מייד שבעצם מה שעלה מהאמירה הזאת הייתה העובדה שאותו חוג של ליברלים אינו אלא כסות למסדר נזירים החותר להפוך את הסובב אותו לצבא מגויס.
ומה עשה העיתון שלה תוך יממה? הוא צינזר את דבריה. פשוט, אם תיכנס לאתר של העיתון לא תמצא יותר את דבריה. הם נמחקו. הסיבה, לפי דוברת אחת היה "חוסר מקום" ועוד: לאחר שאברמסון, העורך היוצא ביל קלנר והמו"ל, ארתור סוזלצברגר התייצבו בחדר החדשות וסיפקו ציטטות חדשות, הרי החומר הישן בחלקו ירד מן האתר ציינה הדוברת. הקביעה של הערוכת שהעיתון היווה "דת" החזקיה מעמד וירטואלי כ- 12 שעות. אמנם יש שכבר אלה ששמרו את הציטטה שנמצאת במקום אחר באתר אבל נקיטת צעד די קיצוני רק תרם לחיזוק החששות של רבים שהעיתון הוא מוקד להתנשאות, חשיבות עצמית וכלי פוליטי המקדם השקפות רדיקליות שמוחזקות אצל הברנז'ה של העיתון כ'קדושים' ברמה דתית.
וכמובן, אם באיזו 'דת אזרחית' מדובר, קל יותר להבין את המעשה החצופה והבלתי-אתית של יונית לוי כאשר שישמשה בעורץ 2 לא רק כמתרגמת את דבריו של ראש הממשלה נתניהו אלא גם התירה לעצמה להוסיף מה שהוסיפה. ויש "מבקרי תקשורת" כמו לי-אור אברבך שלדעתו "יש כאן תהליך חוצה כלי תקשורת ומוסדות רגולטוריים שמבקש להפחיד את התקשורת" ובעצם, הבעיה היא לא הפרשנות של יונית אלא שא לא התאימה לאנשים מסוימים. ולכן, על צרכני התקשורת להכריז שאין בכוונתם לסגוד לכוהני הדת הזרה הזו שאין בה לא אמת ולא מוסר.
ב-23 בפברואר 1939 נערכה פגישה לא רשמית בין שני הצדדים. בפגישה זו התברר שהממשלה הבריטית נוטה לכיוון העמדות של נציגי הערבים, ושר המושבות מלקולם מקדונלד הכריז על שתי פעולות שלראייתו יש לנקוט: סיום המנדט והקמת מדינה ערבית עצמאית בארץ ישראל, הקשורה בברית עם בריטניה; הגשמת הכרזה זו מיד לאחר שיהא שלום בארץ.
השתתפתי השבוע בישיבת ועדת החינוך של הכנסת בעניין סיום כהונתו של יצחק טוניק, מפקד תחנת גלי צה"ל. הוועדה קבעה כי החלטת שר הביטחון אהוד ברק להעביר את טוניק מתפקידו היתה "לקויה ובלתי תקינה", אך איני בטוח שבכך תינצל משרתו של טוניק. אם עד לרגע זה לא הוגשה עתירה לבג"ץ בנושא, כנראה שמבחינה משפטית העניין חסר סיכוי. מה שכן היה ברור, מדברי יצחק לבני, לשעבר מפקד התחנה, שכבר 40 שנה גל"צ חיה ב'עמימות': צבאית ואזרחית, ציבורית ומסחרית. מה שברור הוא שהגיע הזמן לשים קץ למצב המאפשר לתחנה תמרוני התחמקות מהחוק ומחובות האתיקה העיתונאית. מדוע אין נציב תלונות בתחנה שאינו בעצמו שדר או מגיש? מדוע רשות השידור איננה מפעילה את סמכותה, המוקנית לה עפ"י החוק, לפקח על התכנים הלא-צבאיים המשודרים בגל"צ?
אבל הבעיה היא יותר עמוקה. הדבר ברור משתי רשימות. רשימה אחת היא של החותמים על המכתב שהופנה לברק מעובדי התחנה. מופיעים שם כ-20 שמות, כולם אזרחים עובדי צה"ל. הם אלה אשר נותנים את הטון בתחנה, והטון הוא לא ימין, גם לא מרכז.
הרשימה השנייה מופיעה במסמך של מרכז מחקר ומידע של הכנסת, הנושא את הכותרת: "תחנת גלי צה”ל - היבטים שונים של פעילותה". מה שעולה ממנה הוא שגלי צה"ל איננה בעצם תחנה צבאית. מתוך 64 תכניות בלוח השידורים, רק 5 תכניות הן בעלות אופי צבאי מובהק. תוכניות האקטואליה מהוות 37 אחוז של לוח השידורים, והן הדומיננטיות והמשפיעות על דעת הקהל, גם בגלל ה'סלבס' המגישים אותן וגם בגלל זמן השידור. ועוד עובדה: מתוך 150 תלונות שהוגשו על חוסר איזון פוליטי, 50 אחוז נמצאו מוצדקות. זה נתון מדהים של כישלון היקפי בתחנה.
ח"כ דני דנון הכריז ש"שר הביטחון יצר אפקט מקפיא ולא רק מצנן" בפיטורי טוניק. אבל לדעתי גלי צה"ל במתכונתה דהיום היא שמקפיאה את השיח הציבורי ומדכאת את רוח הלאומיות הישראלית. גם זה צריך לעמוד על סדר יומה של ועדת החינוך.
שוטרי מג"ב שהגיעו לסייע למנהל האזרחי בפינוי והריסת ארבעה מבנים בעלי עין נתקלו בהתנגדות מסיבית מצד התושבים. המתנחלים טוענים כי השוטרים עשו שימוש בכוח רב. לאחר הפינוי, הוצתה מכוניתו של מפקד תחנת בנימין
עימות אלים במהלך פינוי מאחז בגזרת בנימין: שישה שוטרי מג"ב וחמישה מתנחלים נפצעו לפנות בוקר (יום ה') באורח קל במהלך פינוי והריסה של ארבעה מבנים במאחז עלי עין. שלושה מתנחלים נעצרו בחשד להפרת סדר.
המתנחלים טוענים כי השוטרים עשו שימוש בכוח רב, היכו תושבים והשתמשו ברימוני הלם, גז מדמיע ואף באבנים. במשטרה טוענים מאידך כי שוטרי יס"מ שסייעו למנהל האזרחי בהריסה נתקלו בהתנגדות מסיבית, שכללה חסימת צירים ויידוי אבנים.
שעות לאחר הפינוי, הושלך בקבוק תבערה לעבר רכבו של מפקד תחנת בנימין, סגן-ניצב יהורם אקוע, שנשרף כליל. הרכב היה ריק מאדם ואיש לא נפגע. מהמשטרה נמסר כי הם רואים את המקרה בחומרה. "מדובר בעליית מדרגה ברף האלימות", אמרו גורמי ביטחון על האירוע.
המתנחלים התכוננו לפינוי מבעוד מועד וחסמו את דרכי הגישה למקום, לאחר שהבחינו בכוחות צבא, מג"ב ומשטרת מחוז ש"י מתרכזים סמוך למאחז. לכן, נאלצו השוטרים להגיע ברגל - מה שעיכב את המבצע בכמה שעות. לטענת המתנחלים, רק כמה עשרות תושבים התנגדו לפינוי ועשו זאת באופן פסיבי.
"השוטרים תקפו אותנו למרות ששכבנו, לא התנגדנו או ביצענו שום אקט של אלימות או תקיפה", טען בשיחה עם ynet אלכס אוסטרובסקי, פעיל נוער הגבעות. "בחור לידי נפצע מאבן בראשו, בחור נוסף חטף אבן בעיניו. רימון הלם התפוצץ בין רגליי ונכוויתי מאש שנתפסה במכנס". לטענתו, השוטרים שנפצעו "פגעו אחד בשני".
מאיר ברטלר, ממנהיגי נוער הגבעות, טען כי המשטרה חצתה קווים אדומים ופעלה באופן "פחדני ונלוז". לדבריו, סגן מפקד חטיבת בנימין שפיקד על המבצע אינו דמות רצוייה ביישוב מעתה ואילך. הוא הבהיר כי "מאחז
עלי עין ייבנה מחדש בצורה כפולה ומכופלת ואנו בטוחים כי אירועים אלו בסופו של דבר לא יצליחו לפגוע בתהליך בניינה של הארץ אלא להפך, הם יביאו לבנייה ולהקמה של מאחזים נוספים בכל שטחי יהודה ושומרון".
יו"ר ועד מתיישבי בנימין, איציק שדמי, תקף את שר הביטחון בעקבות פינוי המאחז. "אהוד ברק מקנא במחיאות הכפיים שקיבל נתניהו בארה"ב כנראה החליט להזכיר לכולם שגם הוא יודע לפגוע בהתיישבות היהודית ביהודה ושומרון".
"מוטב שיתשמש באלימות ונשק ויהרוס את בתיהם של אויבי ישראל, אך יניח למתיישבים לחיות את חייהם", הוסיף שדמי, "במשך חודשים ארוכים סובלים תושבי עלי עין מהצקות הערבים וממעשי חבלה, חבל שאהוד ברק החליט לחבור אליהם במקום לחזק אותם".
על פי המדידות שלי, בשילה זכינו ב"ה לכ- 420 מ"מ שזה כ- 88% מהממוצע מאזשהתחלתי למדוד לפני 8 שנים. יש לקחת בחשבון שהממוצע בשנים אלו בכל הארץ הוא נמוך בכמה אחוזים מהממוצע הרב שנתי.
עיריית ירושלים נתנה השנה חסות להילולת שמעון הצדיק בשייח ג’ראח. העובדה שהעירייה לא נתנה חסות להילולה בשנים קודמות מעלה את החשד כי לא מדובר בתמיכה תמימה באירוע דתי, אלא בתמיכה בהתנחלות בשכונה. שלט שהוצב במקום שברשאו סמל העירייה, ובהמשכו נכתב “במרכזה של שכונת שמעון הצדיק בירושלים” לא הותיר מקום רב לספק.
המתנחלים ניצלו את הארוע וערכו מספר סיורים להכרת השכונה.
תנועת סולידריות מבקשת לציין כי אין לה כל התנגדות להילולה כשלעצמה. מרבית באי ההילולה פנו אל הקבר וכלל לא התקרבו אל בתי המתנחלים. עם זאת, אנו מתנגדים לכל שימוש בהילולה ככלי בידי המתנחלים.
American born, my wife and I moved to Israel in 1970. We have lived at Shiloh together with our family since 1981. I was in the Betar youth movement in the US and UK. I have worked as a political aide to Members of Knesset and a Minister during 1981-1994, lectured at the Academy for National Studies 1977-1994, was director of Israel's Media Watch 1995-2000 and currently, I work at the Menachem Begin Heritage Center in Jerusalem. I was a guest media columnist on media affairs for The Jerusalem Post, op-ed contributor to various journals and for six years had a weekly media show on Arutz 7 radio. I serve as an unofficial spokesperson for the Jewish Communities in Judea & Samaria.
הירשם
רשומות [Atom]
