מכתב שלי שלא התפרסם בעיתון הארץ

בתגובה לרשימה "בשם הפטריוטיות" מאת אבנר דה לשיט ("הארץ", 26.9)

קובע מורי פרופ' דה שליט, ש"טרם נודע בבירור מי הם האדם או הקבוצה שהניחו את המטען בפתח ביתו של פרופ' זאב שטנרהל" אבל הוא ממשיך וכותב "ם אכן הוא נעשה על ידי אנשי ימין, כפי שנראה כרגע...". אנו, הציבור, הצופה על האירועים, לנו אין את הכלים של חוקרי שב"כ ומשטרה ולנו לא מרשים להציץ לתוך מעבדי הזיהוי הפלילי אבל לפנינו נוסח הכרוז שהושאר בזירת הפשע הנתעב. האם ניסוח הכרוז עולה בבת אחת עם התמונה התקשורתית והמשטרתית לגבי זהות וודאית של מבצעי הפיגוע, דהיינו מחתרת מקרב אנשי יו"ש או הימין הקיצוני או משהו דומה? האם למי שיחקור את הכרוז עולות תהיות מסוימות שהוא רשאי ואף חייב להעלות אותן לדיון? הרי האם מישהו עם רקע אקדמי היה מכריז על מסמך מן המאה ה- 17 שהוא כתוב בידי שבתי צבי סתם, ללא בדיקה טקסטואלית? האם החוקרים של ספר הזוהר הם כל כך בטוחים שמשה די-ליאון כתב את הספר על סמך אי-בדיקה כפי שאנו עדים לה היום בעניין הכרוז שנמצא במקום?

אני מציע שכולנו, בטרם ניסחף לגמרי, ניתן את דעתנו למספר נקודות הקשורות לכרוז:

א. מדוע אין ב"ה או בס"ד?

ב. איזה סכום זה 1.1 מליון שקלים?

ג. איזה שם זה צבא המשחררים הממלכתיים? מישהו מנוער הגבעות, גוש אמונים או דומה היה משתמש במינוח ממלכתי?

ד. איזה מין יצור זה מכונות יריה? זו עברית של צבר, של צעיר או של אדם מבוגר, ומן המילון? מדוע לא קלצ'ניקובים או תת-מקלעים?

ה. מה שייך מצעדי גאווה לעניין הזה? אולי זה מצביע על זהות חרדית?

ו. כנ"ל לגבי ההפלות. עם כל הכבוד לנושא, עניין זה לא באופק של הנוער של יש"ע או הישיבות הרדיקליות.

ז. מדוע אין בכלל אזכור של ארץ ישראל?ח. מה זה חלומנו ומודע לא חזון?

ט. האם המינוח הוא "מלכות יהודה" או "מדינת יהודה"?

י. מדוע שטרנהל עצמו אינו נזכר בכרוז?

מכל זה ודברים אחרים, ברור לי שהמסקנות של פרופ' דה שליט, של ראש הממשלה, של התקשורת ואחרים הן קצת מוקדמות. לא שלא הייתה כאן נסיון נלוז, פלילי ורשע לפגוע פיזית ביהודי אלא אם אנו רוצים לדעת מי באמת פגע, מדוע הוא פגע ומה הוא רוצה להשיג בפגיעה זו, יש ללכת בכיוון השקול של בדיקה תוך ספקות. ודבר ראשון של צבור משכיל, אינטליגנטי ואקדמי הוא לחקור, בכלים של ניתוח והשוואה ושל העלאת שאלות ותהיות. המסמך לפנינו, מה אנו אומרים?

תלונה נגד ג'ודי ניר-מוזס-שלום נדחתה

התלונה

הבוקר, יום ששי, 22 לאוגוסט, בשעה 11:10 הביעה המנחה ביקורת קשה על גב' נילי פריאל אשר נאלצה השבוע לסגור את החברה שהקימה לקידום נושאים כלכליים אשר התבססה על קשריה עם בכירי המשק והפוליטיקיה, לפי הפרסום העצמי של החברה.

ג'ודי אמרה שהיה על פריאל להיזהר מ"מראית-עין" ושזאת "בעיה קשה". לכאורה, דברים בגו.

ואולם, כעבר 20 דקות, ג'ודי מעלה לשידור את יריב בן-אליעזר והנושא הוא הסיקור של מעומדותה של ציפי לבני ודרך אגב, התייחסות סטריאוטיפית של התקשורת כלפי נשים וכלפי...מזרחים. ולאחר מכן, העלתה מגידת-עתידים לשאול אותה "מי יקח הבחירות בקדימה?", אחת בשם מרים בנימיני אם כי הקו היה משובש.

על פי העקרון של "מראית-עין" נכשלה כאן ג'ודי פעמיים. פעם אחת בכך שבכלל התייחסה לנושא של אשה המנצלת את קירבתה לאישיות פוליטית כדי לקדם את עצמה. כי הרי לפי שמיעת-האוזן שלי, זאת בדיוק הבעיה הקשה שלה כמנחה של תוכנית רדיו לא רק בזמן שבעלה החבר הכנסת הבכיר הוא באופוזיציה אלא כשהיה שר החוץ. אדוני הממונה, אם תפתח את תיקי התלונות כדי לנבור בהם תגלה תלונות רבות בנושא שלא טופלו כהלכה.

ופעם שניה, כשהעלתה לדיון נושא של אפליה תקשורתית כלפי, בין היתר, מזרחים כי בעלה הוא מזרחי, אם כי מזרחי גאה על פי הראיון לפני כחודשיים ב"מוסף הארץ".

על בסיס תלונה זו ועל בסיס תלונות רבות מן העבר, אני פונה אליך לקדם את הורדת גב' ג'ודי ניר-מוזס-שלום מהנחיית תוכנית זו וכל תוכנית אחרת הקשורה לאקטואליה.

dir="rtl" align="right">

תשובת הממונה על קבילות

הצבור:

לכבוד

ישראל מידד

שלום רב,

הנדון: תלונתך מיום 22/8/08 בעניין ג'ודי ניר מוזס שלום

בחנתי את תלונתך ומצאתי שאינה מוצדקת. כל הנושאים שציינת במכתבך הועלו במהלך התוכנית מתוך הקשר ברור לעניינים אקטואליים. אין ספק שאילו מנחה אחר או אחרת היה מגיש את התוכנית היה הטיפול בנושאים שהזכרת - טיפול נכון וענייני. הן הנושאים שהועלו והן דרך הטיפול בהם היו נכונים מהבחינה המקצועית ולכן אין מקום לתלונה זו.

בברכה,

אלישע שפיגלמן

נציב קבילות הציבור

העתק:משה גביש, יו"ר; מרדכי שקלאר, מנכ"ל;אריה שקד, מנהל הרדיו; גב' ג'ודי מוזס; האגודה לזכות הציבור לדעת

אני מוזכר בכתבה זו

עיתון, למי הוא מצביע? / צור ארליך

העיתון האמריקני רב ההשפעה 'וושינגטון פוסט' הכריז בסוף השבוע שעבר על תמיכתו בברק אובמה. העיתון המוביל הנוסף, 'ניו-יורק טיימס', שאף הוא בעל נטייה ליברלית כמו שקוראים לזה שם, הסתפק לאורך הדרך בסיקור אוהד לאובמה ובסירוב לפרסם מאמר של מקיין; אולם עד הבחירות יצהיר גם הוא באורח רשמי על המועמד המומלץ – אובמה, אפשר לשער.

כל עיתון אמריקני גדול המכבד את עצמו יודיע בשבועות הקרובים מיהו המועמד המומלץ לטעמו. דווקא מפני שאלו הם עיתונים פרטיים, בלתי תלויים פוליטית, רבגוניים בדעות המובעות בהם ופונים לציבור הרחב, הם נוהגים להצהיר בגלוי ערב בחירות, ואפילו ערב פריימריז, על נטיית לבה של המערכת. ככה זה באמריקה. ככה זה גם באם הדמוקרטיות הפרלמנטריות, בריטניה. עניין של ניקיון כפיים, של שקיפות, של סירוב לערוך מניפולציות בקוראים תוך העמדת פנים של אובייקטיביות.

מובן שזה מקלקל להם. מה שווה סיקור חדשותי מוטה לטובת מפלגה או מועמד מסוימים, אם הוא נעשה תוך גילוי נאות של עמדת העיתון? תארו לכם שבשיאה של ההתערבות הבוטה של שלושת ערוצי הטלוויזיה בישראל למען ציפי לבני, כאשר פרסמו את הסקרים המוזרים שלהם חצי שעה לפני סגירת הקלפיות, היתה מופיעה למטה הכתובית "הערוץ תומך בציפי לבני". ומה היה שווה מסע החנופה של מעריב-ידיעות-הארץ לאולמרט ואחריו ללבני, והסיקור השלילי של נתניהו וברק, אם עיתונים אלו היו מפרסמים המלצה רשמית על מועמדי קדימה? כל כוחם של עיתונים אלו בהטיית דעת הקהל מצוי בתגית האובייקטיביות והענייניות שהם מצמידים לעצמם. זו בדיוק הסיבה שיש לאמץ את המודל האמריקני.

עד כה, רק במקרים נדירים הכריזו עיתונים ישראליים בלתי-תלויים על העדפתם. ב-1996 קראו מקומוני שוקן להצביע לעבודה בגלל רצח רבין. ב-1999 המליץ 'ג'רוזלם פוסט', שבאופן טבעי מושפע מהנורמות הדמוקרטיות המערביות, על מפלגת 'ישראל בעלייה' – וזו, בלי קשר כנראה, ירדה בבחירות משישה מנדטים לשניים.

ישראל מידד, ממייסדי 'האגודה לזכות הציבור לדעת', עוקב זה שנים אחר התקשורת הישראלית ואחר זו האמריקנית. לאחר בחירות 96' בדקה האגודה את גיליונות 'מעריב' ו'ידיעות אחרונות', ומצאה שבידיעות מספר מאמרי הדעה בעד פרס היה כפול ממספר המאמרים שצידדו בנתניהו – ובעקבות זאת קראה לאמץ את מודל השקיפות האמריקני. עם זאת, הוא מסייג, באמריקה קל יותר לעיתון לתמוך במועמד בלי להיצבע בצבע פוליטי, שכן אפשר למשל לתמוך במועמד דמוקרטי לנשיאות ובמועמד רפובליקני לסנאט.

קרה שאחד משני העיתונים החשובים תמך במועמד רפובליקני לנשיאות?
"לא זכור לי דבר כזה".

סעודת המקדש

התנועה לכינון המקדש מתכבדת להזמין אתכם ובני ביתכם לסעודת המקדש ה-12 לזכר מרן אדמו"ר רבי דוד אלבום זצוקללה"ה ראש וראשון לדורשי המקדש
בהשתתפות מאוחדת של כל תנועות המקדש והר הבית
בתכנית
סעודת הרמבם
"וקבעתי יום עלייתי ליום טוב ושמחה בה' ואכילה ושתיה" (רמב"ם ספר החרדים תשובה פ"ג)
ברכת הרב דב ליאור מרן ראש הישיבה וזקן הרבנים
שירה וזמרה שירי הלל והודאה להשי"ת שזיכנו לעלות ולראות
הרב ד"ר מיכאל בן-ארי חידושים בחקר הר הבית והמקדש
הקרנת בכורה סרט: "ההר העם והמקדש"
הגרלה, כרטיסים ניתן לרכוש במהלך הערב
כלים למשמרת מכירת כלי המקדש למשמרת עד לבנין המקדש

בהשתתפות: רבנים חברי כנסת ואישי ציבור
"סעודת המקדש" תתקיים בעזהי"ת
יום רביעי, ליל נר רביעי של חנוכה
כז כסלו (24/12/08), בשעה 18.00
בבניני האומה בירושלים עיר המקדש
בכדי לאפשר לכל דורש ומבקש ליטול חלק בסעודת המצוה ובכינוס דרישת המקדש, רכשו את הכרטיס הגבוה ביותר שיש ביכולתכם.
כרטיס מחיר הקרן 248 ₪, כרטיס מחיר מסובסד 90 ₪,
לא תתקיים התרמה בערב זה
ניתן לשכור דוכנים למכירה ולהצגת חומר בכניסה.
ידרש אישור למכירה או חלוקת חומר במקום.

חניה בחניון בנייני האומה בסך 15 ₪ לכל הערב תשלום בחניון

לפרטים נא לפנות למשה ניימן: 052-3003566


גזור ושלח בהקדם:
לכבוד "התנועה לכינון המקדש" ת.ד. 31336 ירושלים
רצ"ב ציק על סך ......

שם
כתובת
טלפון
ברצוני להזמין [ ] מקומות לסעודת המקדש
בנוסף לקניית הכרטיסים הנני שמח לתרום סך של ....

מפאת הזמן המצומצם ועבור הצלחת הארגון, נא להרשם מיד –
ונודה לכל מי שיפרסם וימכור כרטיסים נוספים, ויעביר אלינו הפרטים.
כניסה תתאפשר רק בהרשמה ותשלום מראש.

דף החזר נפרד

אני ממליץ לשלוח הזמנות ל:
שם ...... כתובת ........ טלפון......
שם ...... כתובת ........ טלפון......
שם ...... כתובת ........ טלפון......
בכבוד רב __________________


ניתן גם לשלוח שמות מומלצים לכתובת דוא"ל: lamikdash@gmail.com

איך להטות את השידור

תלונה שלי:

הערב, יום רביעי, 22.10, בתוכנית "מסיבת עיתונאים" בהנחיית מנשה רז, איש מפלגת המרכז לשעבר, ובהשתתפות יואב לימור, התראיין סגן שר הבטחון מתן וילנאי. קרוב למחצית הזמן הוקדש לשאלה של אלימות בשטחים מטעם מה שנקרא "ימין קיצוני" ו"נוער הגבעות". והדבר היה ראוי אלא הופר האיזון הפוליטי.

שום שאלה באותו נושא לא הופנתה אל סגן השר בעניין האלימות השבועית של מפגיני השמאל הקיצוני או האנרכיסטים בכמה כפרים כמו בניעלין וגם שום שאלה לא הופנתה אל מר וילנאי בנושא אלימות ערבית, דהיינו מעשי טרור, כאשר רק היום נפצעו חיילים בידי ערבים תושבי אותו אזור ובזמן האחרון מתגברת התופעה של ידוי אבנים וזריקת בקת"בים על רכבים צבאיים וכלי רכב אזרחיים כולל אוטובוסים.או ששני העיתונאים אינם יודעים את מלאכתם ואינם מכירים את החומר או, שהם מוטים מבחינה פוליטית ובכוונה מראש הסתירו מן הצופים את התופעה הזאת. מכאן ומכאן, מבחינה תקשורת אתית ומבחינה דמוקרטית, שני העיתונאים פגעו בזכות הצבור לדעת ולקבל מידע אמין ומדויק כפי שמבטיח מסמך "נקדי".

אבקשך לברר את תלונתי ואם היא מוצדקת, נא ליידע אותי על הצעדים שתנקוט נגד שני המפרים.

התשובה:

בתוכנית "מסיבת עיתונאים" עוסקות השאלות בתופעות החריגות או החדשות יותר, תוך מאמץ לגלות מה העמדות של המרואיין והאם יש בהן התפתחות או שינוי.אין התוכנית מתיימרת לעסוק בכל שאלה אפשרית או להציג שאלות רק לצורך הצגתן.באופן טבעי סוגיות כמו אלה שאתה מעלה במכתבך לא הועלו כי דעותיו של המרואיין בסוגית האלה ידועות, אין בהתרחשויות עצמן התפתחויות חדשות של ממש ולמיטב הבנתם של המראיינים גם אין בפיו של המרואיין בשורות חדשות. הדרישה ל"אזן" את *נושאי* הדיון אין לה מקום כלל בתוכנית שכזו. יחד עם זאת הכלל של איזון לאורך זמן ע"י הבאתם של *בעלי דעות שונות* ומנוגדות - הוא כלל בסיסי שעליו אנו מקפידים.

בברכה,
אלישע שפיגלמן
נציב קבילות הציבור
העתק:משה גביש, יו"ר
מרדכי שקלאר, מנכ"ל
משה מצליח, מנהל הטלוויזיה
אורי לוי, מנהל החדשות
מנשה רז, ערוץ 1


תגובה שלי:

תודה על תשובתך.

מילא, אם המכובדים היו שואלים שתי שאלות בנושא אבל לשוב ולשאול בהתלהבות רגשית עוד ועוד משך כמה דקות מבלי להרפות? זו לא הייתה עיתנאות מקצועית אלא שהייתה להם כוונה תחילה: לגרום לוילנאי לפגוע בשר ברק ולכן, לפי עניות דעתי, לא רק שלא היה איזון טכני שבהחלט היה אפשרי אבל היה כאן מקרה של ניצול המיקרופון הציבורי שניתן להם כדי לקדם אג'נדה אישית.

שאלתויהם של האדונים מנשה רז ויואב לימור דווקא לא נבעו מתוך ידע או בורות אלא מכיוון אחר לגמרי: ושיקולי עריכה שלהם היו לגרום לפיצוץ או מה שנקרא בז'רגון התקשורתי כותרת.

זוכרים את הכרוז שהושאר מאחור?

אני כבר פירסמתי נסיון ראשוני של ניתוח טכסט של אותו כרוז שהושאר מאחור בזירת הפיצוץ ליד ביתו של פרופ' שטרנהל.



המסקנה שלי הייתה שמלשון העברית בכרוז, ואם נוציא מן הסברה שהכרוז הוא חלק ממערך של פרובוקציה מטעם השב"כ או גורמים אחרים, עולה תמונה של מחבר שהוא או ישראלי ממוצא אירופאי מעל גיל 65, או עולה אנגלו-סקסי ותיק או חרדי אבל בוודאי לא אחד שהוא משתייך לחברה ההתנחלותי.



שלחתי את הניתוח לפרסום בעיתונות הרגילה אלא שלא הייתה התייחסות לנושא. אני מוכרח להגיד ששלחתי אותי למספר אקדמאים ואחד, דווקא איש משאל, הודה שאכן עולות תהיות רבות מהכרוז.



אני לא נכנס לעצם המעשה שמעלה שאלות ואחת מהן: מדוע דווקא עכשיו פוגעים בשטרנהל כאשר עברה חצי שנהמאז פרסומו כזוכה בפרס ישראל?



ולכן מה רבה הפתעתי כאשר קראתי את הקטע הבא בטורו השבועי של נחום ברנע, הנחשב ל"כתב חצר" של אולמרט:

כפי שאתם שמים לב, ברנע אכן מייחס חשיבות מסוימת לכרוז ואולם הוא מקבל ללא עוררין את ההצעה המשטרתית שהמבצעים שייכים ל"חבורה קטנה של דתיים-לאומיים קיצוניים תושבי ההתנחלויות ביו"ש".

אך אין הוא מנסה או משתדל להבין את המשמעות הבלשנית של הכרוז ובוודאי אינו מטיל ספק בהיגיון הלשוני שלו, לא בדקדוק, לא בתחביר, לא בסגנון ולא באיות. מצד אחד הוא מכסח את המשטרה שהיא הולכת רק אחרי כותרות ומצד שני, מקבל בהבנה שלמה את התיזה של המשטרה שהיא בעייתית.

כמובן, אפשר להעלות את המחשבה שברנע הוא חלק מהפרובוקציה או מוכן לשמש כלי בידי כל מי שמבקש את נפשה של ההתיישבות ביש"ע או הימן בכלל וכדי להסוות זאת הוא הוסיף את הקינטור על מהלכי המשטרה.

נצטרך להמתין עד שהפרשה תתבהר.

כמה זה עולה לנו? אבטחת המסיק

ידידי יונה צורף שלח לי תמונה זו של מבצע צה"ל לאבטחת המסיק בשטח מזרחית לשבות רחל



והוסיף זה:


על פי התחשיב שערכתי

א) במקרה הטוב ביותר ערך השמן יהיה 5000 ש"ח

ב)מספר המוסקים כ-15

ג) ימי מסיק משוערים -5 ימים

ס"ה תוצאה למסק 67 ש"ח

יש להוריד הוצאות שהן :זמן של העובד

הוצאות אריזה ושינוע

תשלום לבית הבד

התוצאה לדעתי תהיה שלילית

צ"הל מביא 6 רכבים.

מספר אנשים כ-20 לכל יום

הוצאות זמן ..הכנות ..משפטיות.. רכב

כמו כן צה"ל עסוק מאד וזה מפריע לו בתפקידו

לדעתי יותר זול לחלק לכפריים שמן בחינם


גם ברוטר

גם באקטואליה

בשבע גליון 314

מיהו ה'אחר'?/ ישראל מידד

"מובן כי אין לגלוש להאשמות קולקטיוויות. הניסיון לפגוע בפרופ' שטרנהל לא נעשה על ידי "הימין" ולא על ידי "המתנחלים". אבל גם אם אחראי לו "קומץ קטן" או "קיצונים", הוא מהווה משל עצוב...זאת מפני שהוא משקף חברה שהיא מצד אחד אלימה להחריד, ומצד אחר אינה מגלה די רצון להתמודד עם האלימות. דפוסי האלימות הללו...מופנים כנגד ה"אחר" האידאולוגי - מי שעמדותיו לא רק שהן שונות מעמדותיה של אותה קבוצה אלימה, אלא שהוא גם איננו "משלנו"... כך כתב פרופ' אבנר דה שליט לפני כשבועיים בעיתון הארץ.

באותו עיתון ממש תיאר נדב שרגאי את הדברים בצורה אחרת לגמרי: "בימים אלה מגיע לשיאו תהליך ממושך של דה-לגיטימציה למתנחלים, שסופו בשנאה של ממש כלפיהם. המתנחלים, כמגזר, מסומנים עתה על ידי השמאל והתקשורת כאחר השנוא. זה שמותר לחבוט בו... מנקודת המבט של השמאל והתקשורת, המתנחל נהפך ל"אחר" האולטימטיווי. בגלל מגוון סיבות. המרכזית שבהן נוגעת לאיום האידיאולוגי שמהווים המתנחלים, הדתיים הציונים וכל מי שמזדהה עם דרכם".

כמובן, לגיטימי בהחלט ששני אנשים יראו את העניין משני צדדי המטבע. אבל בהתחשב בעובדה שפרופ' שטרנהל זכה השנה בפרס ישראל, זה קצת מוגזם שפרופ' דה שליט ינסה לשכנע אותנו שאדם זה, אשר כמעט כל האליטות האקדמיות, התרבותיות, והתקשורתיות מעלים אותו כסמל הנאורות ייחשב כ"אחר".

הנה זה בא: תפילה יהודית בהיתר בהר-הבית

בכיר במשרד הקליטה לשעבר נעצר ושוחרר לאחר שנחשד שהתפלל בהר הבית
יהודה גליק, כיום מנכ"ל מכון המקדש בירושלים, הכחיש החשדות וטען כי המשטרה הציעה לו להשתחרר תמורת התחייבות לא להכנס למקום שוב
מאת כתב "הארץ"שופט בית המשפט השלום בירושלים, מוריס בן עטר, דחה אתמול (ראשון) את בקשת המשטרה להרחיק את גליק מהר הבית למשך שלושה שבועות ושחרר אותו. במהלך הדיון הוסיף בן עטר כי מן הראוי שיהיה בהר הבית הסדר שיאפשר תפילה של יהודים דוגמת ההסדר במערת המכפלה. מוקדם יותר עצרה המשטרה את מנכ"ל מכון המקדש בירושלים, יהודה גליק, בחשד שהתפלל בהר הבית, ושניסה להכניס אל תוך ההר ספרי תפילה. גליק, לשעבר בכיר במשרד הקליטה ותושב עתניאל, אמר ל"הארץ" כי לא התפלל בהר וכי הספרים שאיתם בא היום להר הבית, הינם הספרים שהוא נושא עימו להר כחומר לימודי וכחומר הדרכה, בכל פעם שהוא נכנס להר הבית. הוא מסר עוד כי המשטרה הציעה לו להשתחרר בתנאי שיתחייב שלא להכנס להר הבית במשך 15 יום, אולם הוא סירב.יש לציין כי גליק הוא שמארגן את העליות הגדולות של יהודים להר הבית, במהלך ימי חול המועד. המשטרה לא איפשרה לכל היהודים שביקשו להכנס להר הבית במהלך ימי החג להכנס להר, למרות שהדבר מותר על פי מדיניות הממשלה (ורק תפילה אסורה במקום). במהלך ימי חול המועד הגיעו מדי יום מאות רבות של יהודים לשער המוגרבים, אולם המשטרה איפשרה כניסה להר של קבוצה אחת ובה עשרות בודדות בכל פעם, ולא איפשרה את כניסתה של הקבוצה הבאה, עד שהקבוצה הקודמת לא עזבה את שערי ההר. כתוצאה מכך נוצרו לחץ, דוחק ותורים בשער המוגרבים, וגם מתפללים יהודים שבאו למקום והמתינו בשער שעות ארוכות, נשלחו לביתם ונמסר להם, כי עברו שעות הביקור המותרות ליהודים בהר. ביום רביעי אף פרצה קטטה על רקע זה בין השוטרים לבין אלו שהמתינו בתור, ושנמסר להם, כי לא יוכלו להכנס להר.בנוסף, ניצלו אחדות מן הקבוצות את אפשרות הביקור בהר, כדי להתפלל בתוכו, מתוך דפים מודפסים שאותם נשאו בכיסיהם. הדבר נעשה כבדרך אגב, תוך כדי מהלך הביקור, ובמצג של הרצאה לימודית. שומרי הוואקף שהבחינו בדבר, מסרו על כך לראשי הוואקף, ואלה התלוננו במשטרה, שהבטיחה מצידה למנוע הישנות תופעות מעין אלה.נראה כי מעצרו של גליק, אחד מהמרכזיים שבין פעילי הר הבית בשנים האחרונות, קשור הן לעובדה זאת, והן לזרם חסר התקדים של יהודים המבקשים להכנס לביקור בהר בימים האחרונים, וזאת בניגוד לעבר. בעבר, פסקו רוב הרבנים הדתיים ציונים שאסור להכנס להר בימינו, אולם בשנים האחרונות השתנתה הפסיקה, רבים מהם מתירים עתה את הכניסה למקום. על רקע זה מתירים לעצמם יהודים רבים יותר לבקר בו, והמשטרה מתקשה להתמודד עם המציאות החדשה, שעל פי החלטות הממשלה, מותרת.

הרבי ממונקאטש מטייל ו...שותה

האדמו"ר ממונקאטש, הרב חיים אלעזר שפירא, מחבר "מנחת אלעזר" ועוד, שנפטר לעולמו בתרצ"ז, היה אנטי ציוני מובהק ואף נסע לארץ-ישראל בתרצ"א כדי לפעול נגד ה"ציונים" וגם לחזק מוסדות שלו, למשל מתחם "כנסת ישראל" על רחוב בצלאל מול בית העם

קליפ מרגש ביותר באורך מלא (כאן) שצולם בתרצ"ג בעת חתונת בתו פרימה מציג אותו בדקה 1:00 עד 1:17 בערך נואם ומזהיר נגד חילול שבת אבל אם תמשיכו לצפות תוכלו לראות תמונות מחיי השטייטל כולל שירת התקווה בידי ילדים מבית הספר הציוני-כללי וגם ריקוד אמנם מעורב של נוער חלוצי. כדאי.

אבל מה שמשך אותי היה התמונה הזאת אשר צולמה במריאנבד עת נפש שם הרבי שמצאת בגליון אחרון של "המשפחה":



ומה משך את תשומת לבי במיוחד?

נכון.

הקשיות.

יש הגיון באי-ההגיון או: האומבודסמן טועה

בתגובתך לתלונתו של מר בן-ציון קליבנסקי לגבי כינוי דניאלה ווייס "המתנחלת", ענית:

"...הטענה שהמינוח מתנחלת נתפס ככינוי גנאי אינה נכונה - בקרב המתנחלים עצמם ובקרב התומכים בהם פוליטית זהו כינוי של כבוד ורק בקרב מתנגדי ההתנחלויות ההתייחסות היא שלילית."

ראה:

את אותה תגובה ניתן לענות לגבי הכינוי "ניגר" לאדם ממוצא אפרו-אמריקני. שהרי בינם לבין עצמם זהו כינוי של כבוד בין חברים, ורק בקרב שאר האנשים ההתייחסות היא שלילית. כנ"ל לגבי המילה "הערבי", תסכים איתי שלבן אדם ערבי זו אינה מילת גנאי.

לכן אני דוחה את טענתך מכל וכל, היא אינה עומדת במבחן המציאות.

שי קרפלס

הטור במיקרוסקופ גליון 313

החידה התקשורתית של השבוע/ ישראל מידד

הנה לפניכם כותרת שהתפרסמה בעיתון עברי יומי ביום ששי, לפני שבועיים:

"אנחנו חשופים לאלימות בירושלים באופן יום יומי".

1. באיזה עיתון היא הופיעה (רמז: באותו שבוע אירעו מספרים מקרים של אלימות כולל פיגוע דריסה)

א. "הארץ"
ב. "מעריב"
ג. "ידיעות אחרונות"
ד. "מקור ראשון"

2. מפי מי צוטטו הדברים?

א. מפקד מחוז משטרת ירושלים בתגובה למעשי טרור ערביים.
ב. ארגון ה'גאים', בתגובה למעשי הטרדה של חרדים.
ג. סטודנטיות בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית בתגובה למעשי הטרדה של מרצים.
ד. אנשי אקדמיה ופעילי שמאל בתגובה למעשה האלים שבוצע ליד ביתו של פרופ' שטרנהל.

ושאלת הבונוס -

באיזה עיתון מופיעה ידיעה ביום 2.10 בעמ' 6, בכותרת כפולה זו הסותרת את עצמה: "מת במשחק בנפל – המשטרה: רועה הצאן שנמצא ירוי לא נרצח בידי מתנחלים"?

א. הארץ
ב. אל קודס
ג. ידיעות אחרונות
ד. ניו-יורק טיימס


התשובות: 1. א' ; 2. ד'; 3. א'





ולכולם, גמר קריאה טובה.

לפעמים, החיים הם זבל

הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל והכניסה להר-הבית

שאלה: מביאים הרבה פעמים את הרב קוק כהוכחה לכך שהמקדש והר הבית זה מקום כללי ורק ע"י פעולות של כל עם ישראל.


... זה מאוד יפה להביא את הרב קוק. כידוע התורה לא התחילה ברב קוק. תביא גמרא,משנה, פסוק. מה אתה רוצה מהרב קוק , הרב קוק חי בתקופת הטורקים והבריטים והיה עולם אחר,אם הייתה אומר שהרב קוק אמר אחרי כבוש ההר זה משהו אחר. גם אז הייתי אומר מנא לן, גם הרב קוק צריך להביא פסוקים, גם הוא צריך להביא רמבמי"ם. אין דבר כזה הרב קוק אמר משהו לפני שמונים שנה, זה לא יפה , זה לא מכובד. מי אישר להם לזייף דברים בשם הרב קוק. אם אתה רוצה תפתח משפט כוהן של הרב קוק סימן צד ושם הרב אומר שצריך לקום ולבנות את המקדש מיד, אם אפשר להקריב קורבן אחד כבר עשינו דבר חשוב. תפתח תראה לא צריך לא נביא לא משיח ולא כלום.

(מתוך: מאיר הסגרין-שואל, משיב-הרב ישראל אריאל)


========

אליצור סגל- מרן הראי''ה קוק התיר את הכניסה להר הבית.

מרן הראי''ה קוק העיד לפני ועדת החקירה ששלחה ממשלת אנגליה לארץ בעקבות פרעות תרפ''ט. ועדה זו שהורכבה מחברי פרלמנט ושופט בריטים היתה צריכה להחליט מי אשם בפרעות היהודים או הערבים.
הרב היה בין עדי ההגנה של היהודים.

בספר ''ועדת החקירה דין וחשבון מלא מעבודת ועדת החקירה הפרלמנטרית בירושלים'' ישיבה שישים וחמש שואל מרימיאן עורך הדין של ההנהלה הציונית את הרב :
אמרת כי מנהגך לפרסם אזהרות למבקרי ירושלים היהודים שלא ילכו לשטח ''החארם'', מפני קדושתו?
הרב: דברתי רק על שטח מקום המקדש העתיק.
דברי הרב ברורים ונחרצים כל אזהרותיו לא כוונו לכל שטח הר הבית אלא רק לשטח בית המקדש.

גם בעיתון נתיבה תר''ץ (נדפס מחדש בחוברת משפט ועדות) הביאו את דברי הרב באותה צורה.

אמרת שפרסמת אזהרה למבקרים היהודים שלא ללכת לשטח ''החארם''?
התכונתי רק לשטח בית המקדש העתיק.
כמדומה שלא יכולים להיות דברים ברורים יותר.

ודברי הרב הם דברי הרמב''ם בהלכות בית הבחירה פ''ז ה''ו - אף על פי שהמקדש היום חרב בעונותינו חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבנינו. לא יכנס אלא למקום שמותר להכנס לשם.
היינו שפסק הרמב''ם שיש מקומות שמותר להכנס לשם.
והרמב''ם עצמו זכה לקיים את פסקו הלכה למעשה ונכנס להר הבית והתפלל שם. כפי שהוא מעיד על עצמו שביום חמישי ו' חשון הוא נכנס להר הבית והתפלל שם וכפי שהוא כותב לר יפת דיין עכו שהוא שהרמב''ם ואביו של הרמב''ם ואחיו וכן ר' יפת הדיין עלו להר הבית והלכו שם ברגש (אגרות הרמב''ם, שילת, כרך א' עמוד רכ''ד(.

וכן גם נכדו של מרן הראי''ה, הקדוש ר' אליהו שלמה רענן הי''ד. אמר רבות בעל פה ובכתב שמעולם לא עלה על דעת מרן הראי''ה לאסור לחלוטין את הכניסה להר הבית אלא רק למקום המקדש והוא עצמו היה עולה בקביעות להר הבית.

ברכה לשנה החדשה

הטור השבועי בשבועון בשבע

הנוסח שהתפרסם:

זאב זאב (1)/ ישראל מידד

מטען הנפץ שהונח ליד ביתו של פרופ' זאב שטרנהל, מעשה פלילי שאין לסבול אותו, איפשר לתקשורת הישראלית הממסדית (הברנז'ה) להשתחרר מכבלים של אחריות ממלכתית כביכול ולהסתער סוף-סוף על המטרה המרכזית: הימין. בעיתונות שמזמן קיבלה על עצמה שלא להזכיר את זהותו האתנית של חשוד, בעיקר כשמדובר בבן לאומה הערבית, סייגים כאלה אינם תופסים במקרה שלפנינו. מרכיבים תקשורתיים לכאורה טכניים כגון כותרות, תמונות, כיתובים לתמונות, טורים, מאמרי מערכת גויסו למען המאבק ועל מנת ליצור אגרוף מקומץ ומלוכד שיתן את מכת-המוות לאויב. נקלה להם הזדמנות לברוא, שוב, אווירה ציבורית אשר תיבנה על שנאה, סלידה וגועל-נפש.

למשל דברי אברום בורג שזוכים לכותרת ב'ידיעות אחרונות': "ההסתה התורנית נעשית היום בריש גלי. יש לייבש את המימון הציבורי לישיבות ולרבנים פנאטיים". האם אין בדברי בורג עצמו הסתה? הרי מי קבע שיש למעשה הזה בסיס תורני? והאם הוכח איזה קשר כלשהו לישיבות? ובורג הוא רק מקרה אחד מתוך רבים.

רק לפני שבועיים, לאחר מסע תקשורתי דורסני, התברר שאותו פרופסור מהאוניברסיטה העברית שנחשד במעשים לא-מוסריים ואף פליליים, יצא את הארץ כשהתברר שלמשטרה אין כל בסיס להאשים אותו. זה קרה אחרי שהעיתונות כבר שפטה והרשיעה אותו. הייתי חושב שהתקשורת למדה משהו מההשתלחויות המוטעות שלה.


הנוסח שנמסר לפרסום:

פיגוע תקשורתי / ישראל מידד

מטען הנפץ שהונח ליד ביתו של פרופ' זאב שטרנהל, מעשה פלילי שאין לסבול אותו, איפשר לתקשורת הישראלית הממסדית (בלע"ז "הברנז'ה") להשתחרר מכבלים של פסידו-אחריות ממלכתית ולהסתער סוף-סוף על המטרה המרכזית: הימין. בעיתונות שמזמן קיבלה על עצמה שלא להזכיר את זהותו האתנית של חשוד במיוחד כשמדובר בבן לאומה הערבית (אם כי חרדים אינם נכללים בקטגוריה זו משום-מה), סייגים כאלה אינם תופסים במקרה שלפנינו. מרכיבים תקשורתיים לכאורה טכניים כגון כותרות, תמונות, כיתובים לתמונות, טורים, מאמרי מערכת ומיקום גוייסו למען המאבק ועל מנת ליצור אגרוץ מקומץ ומלוכד כיתן את מכת-המוות לאויב. נקלה להם הזדמנות לברוא, שוב, אווירה ציבורית אשר תיבנה על שנאה, סלידה וגועל-נפש. דברי אברום בורג אלה זוכים לכותברת ב"ידיעות אחרונות": "ההסתה התורנית נעשית היום בריש גלי. יש לייבש את המימון הציבורי לישיבות ולרבנים פנאטיים" ובעצם אין כאן אלא הסתה כי מי קבע שיש בפעילות טרוריסטית זו בסיס תורני והאם הוכח איזה קשר כלשהו לישיבות? ובורג הוא רק מקרה אחד מתוך רבים ונצטרך לחכות עד שדו"ח מסכם ייכתב.

רק לפני שבועיים, לאחר מסע תקשורתי דורסני, התברר שאותו פרופסור מהאוניברסיטה העברית שנחשד במעשים לא-מוסריים ואף פליליים, יצא את הארץ כשהתברר שלמשטרה אין כל בסיס להאשים אותו גם אם התקשורת כבר שפטה אותו בצורה איומה (ונזכיר הכתבות של בילי מוסקונה-לרמן ושרי מקובר-בליקוב במוספשבת של "מעריב" ב- 8.8.2008). היית חושב שהתקשורת למדה משהו על ההשתלחויות המוטעות שלה. כנראה שהם אינם קוראים עיתונים.