גדה

תלונתי

בשעה 21:28 במהדורת "מבט" ביום חמישי, 24.4, פתחה מירב מילר כתבה על אירועים ביו"ש באזכור הכיוני "גדה".

אמנם השימוש בכינוי "הגדה המערבית" נידון לא פעם ולא פעמיים במשך השנים במסגרת עבודתם של הממונים על קבילות הצבור, אני מעלה העניין פעם נוספת. גם אם אתה ועורכי ומנהלי החדשות של הטלוויזיה הישראלית דבקים בשימוש בכינוי "הגדה המערבית" למרות ההוראות הקובעות אחרת, לומר "הגדה" ללא תוספת של "המערבית" יכולה להכשיל את צבור צרכני התקשורת. הרי איך הם צריכים לדעת באיזו גדה מדוברת - זו ה"מעריבת" או זו ה"מזרחית"? אם כבר, אזי יש תמיד לצרף את האיתור הגיאוגפרי, הלא כן?

אך מכיוון שאנו שומעים בחדשות "הגליל" או "הנגב", מה רע מלשמוע "השומרון", "דרום הר חברון" שהם מונחים גיאוגרפיים טהורים?

תשובת שפיגלמן

מר מידד הנכבד,

הכינוי גדה אינו אלה כינוי נוסף שעושים בו שימוש לתיאור האזורים יהודה ושומרון, כינוי זה מוכר לכל בר דעת בישראל וברור שאינו שמו הרשמי של האזור.

לכן אין כל טעם בהתחכמות בדבר התוספת מערבית או מזרחית.

בברכה,
אלישע שפיגלמן
נציב קבילות הציבור

תגובתי שלי

תודה על הערותיך.

אתה צודק לגבי ההגדרה של "כינוי לתיאור האזורים" אלא שאתה בוודאי מודע להשלכות הפוליטיות של השימוש בו. המונח א-דיפה אל-ג'ראביה הוענק לאזור בצורה רשמית רק על-ידי הירדנים לאחר 1949 על מנת לסמן את שייכותו לממלכה האשמית. הייתי מציע שתחשוב שבעצם השימוש בכינוי זה כושל משתי סיבות: ראשית, המונח "גדה" מסמל חוסר שייכות לישראל בעוד תולדות האזור מצביעים על שייכות חזקה דווקא לישראל ושנית, השימוש בו מסמל שייכות לירדן אשר נמצאת בגדה השניה ודבר זה פוגע באלה המאמינים שהאזור שייך לעם פלסטיני ובמידה אחרת הוא מכשיל אחרים החושבים שרוב הערבים שאזור יסתפקו רק בטריטוריה זו בעוד יש סימנים ברורים שגם שטחי מדינת ישראל מיועדים להיכלל במדינה הפלסטינית אם תקום

לאחר קריאת מסמך נקדי וסיכומי הדיונים מסביב לעניין זה משך השנים הייתי חושב שאימוץ של מונח נייטרלי יותר כפי שהצבעתי דהיינו יהודה ושומרון המינוח משך מאות שנים הוא הפתרון ואין צורך לא בהתחכמות שלי, לצורך הדגמה, ולא של מישהו אחר.

ואם אתה פתאום זקוק לביצים?

הולכים ללול של יונה צורף

קטע וידיאו של המפגין נגד פרשנות לחוק החמץ

אתם עדיין זוכרים את הסיפור של המפגין בעירום כנגד הפרשנות המשפטית שניתנה לחוק החמץ לגבי מושג ה"פומביות".

אם לאו, אז הנה

בת ים: צעיר התפשט ב"טיב טעם" במחאה על חוק החמץ

פורסם: 21.04.08, 16:51

צעיר כבן 27, שהציג את עצמו כבחור ישיבה, התפשט בסניף של רשת המרכולים "טיב טעם" בבת ים ונותר עירום כשרק גרב מסתירה את איבר מינו, במחאה על פסיקת "חוק החמץ".

הצעיר הסביר כי לא ניתן להעמידו לדין על מעשה מגונה בפומבי, משום שלפי הפסיקה, לא מדובר במקום פומבי.

יש עוד
כאן

רוצים לראות אותו בקליפ קצר לפני יציאתו לפעולה מחאתית?

כאן

סטיקר

מכתבי בעיתון הארץ היום

על מאמר מערכת של העיתון והמינוח אפרטהייד

מאמר המערכת מציין ש"מצב הביניים המדיני בשטחים נהפך למעין אפרטהייד בפועל" ולכן, אין מה להלין על הנשיא לשעבר קרטר שעשה שימוש במינוח זה של "אפרטהייד".

מה משמעות הביטוי: "מעין... בפועל"? או שהמצב הוא באמת של אפרטהייד, או שהוא איננו כזה.

זאת מערכה שקרית נגד מדינת ישראל, כאילו כדרום אפריקה נהיינו.

מדיניות האפרטהייד היא גישה גזענית של הפרדה מלאה בכל תחומי החיים, כולל הצבעות למוסדות ייצוגיים, שירותים, מתקני מים. המצב הפוליטי שנוצר וקיים בשטחי הבית היהודי הלאומי שנמסרו, בעקבות החלטת החלוקה ב-1947, לשלטון ערבי, אינו דומה כלל לאפרטהייד. זאת השמצה ועיוות. טענה זו גם פוגעת באפשרויות של ישראל להגיע למצב של שלום עם ביטחון.

ישראל מידד

שילה

והנה המכתב המלא לפני הצנזורה:

המאמר מציין ש"מצב הביניים המדיני בשטחים נהפך למעין אפרטהייד בפועל" ולכן, אין מה להלין על הנשיא לשעבר קרטר שעשה שימוש, לטעמי, נבזי, במינוח זה של 'אפרטהייד'.

על קביעת המערכת יש לשאול: מה המשמעות של הביטוי זה: "מעין...בפועל"? כפי שאומרים - או ש..., או ש..., או שהמצב הוא באמת של אפרטהייד או שהוא איננו כזה. מדוע "הארץ" נותן את ידו ואת עמודיו כסיוע לטיפוח אותה מערכה שקרית נגד מדינת ישראל, כאילו כדרום אפריקה נהיינו?

מדיניות האפרטהייד היא גישה גזענית של הפרדה מלאה בכל תחומי החיים כולל הצבעות למוסדות ייצוגיים, שירותים, מתקני מים ומה עוד. המצב הפוליטי אשר נוצר וקיים בשטחי הבית היהודי הלאומי אשר נמסרו, כתוצאה מהחלטת החלוקה ב- 1947 , לשלטון ערבי – החלטה שאין לה כל תוקף חוקי בגין הפלישה של צבאות ערב ועוד קודם, מעשי האיבה של קהילת הערבים נגד הישוב היהודי, - אינו דומה כלל לאפרטהייד. זאת השמצה ועיוות גם אם הכוונה היא טהורה ונשגבה, דהיינו השגת השלום. היא טענה משוללת המציאות ופוגעת באפשרויות של ישראל להגיע למצב של שלום עם בטחון. על "הארץ" לחדול משימוש בשפה זו, גם למען מטרותיו הוא

.

חופש הביטוי לפי בג"צ

כאן

הבה נדמיין אהרן ברק כאדמו"ר חרדי

אתיקה שמתיקה

הטור שלי בשבועון בשבע

אתיקה שמתיקה/ ישראל מידד

כפי שכרמלה מנשה מ"קול ישראל" למדה על ארנקה, אי אפשר להתעלם לאורך זמן מכללי האתיקה והחוק. על עבודתה במקביל עבור "ידיעות אחרונות" גזר עליה בית הדין למשמעת נזיפה חמורה וקנס בסך שלושה רבעים ממשכורתה. זאת למרות שמנשה קיבלה אישור בעל פה ממנכ"ל רשות השידור הקודם לעבודתה הנוספת. בפסק הדין נכתב: "הנאשמת מכרה חומר עיתונאי שהשיגה מתוקף תפקידה ברשות לעיתון...(ו)פגעה בבלעדיות החומר העיתונאי".

אבל ברשות לא לומדים. יואב לימור, הפרשן הצבאי של הערוץ הראשון התחיל לעבוד ב"ישראל היום", עוד בטרם זכה להיתר לכך עפ"י הנוהל החדש. לימור הסתמך על אישור בעל פה שקיבל מהמנכ"ל הנוכחי. כששמע על כך יו"ר הרשות משה גביש רגז. המנכ"ל הנוכחי טען, לפי "הארץ". 10.4: "לימור קיבל אישור לעבודה בעיתונות הכתובה על בסיס הנוהל המתגבש כעת. אני לא רואה בכך בעיה". והוא הוסיף שיתאפשר לעיתונאי הרשות לפרסם בעיתונות הכתובה ידיעות ופרשנות "...בתנאי שאין ניגוד עניינים ונשמרת העדיפות הברורה לערוץ 1...(ו)שהפרשנות... אינה מתחרה בעבודה העיתונאית ברשות...".

יסלח לי שקלאר, אך יש ויש בעיה. שום עיתונאי לא צריך לעמוד בפני הפיתוי הזה. מאדם שלכאורה מבין גם באתיקה וגם במוסר, היינו מצפים לעמדה ערכית אחרת.

פסח בתל שילה

הטור שלי בשבועון בשבע

אשת הפוליטיקאי והתקשורת/ ישראל מידד

אשתו של בנימין נתניהו, שרה, מהווה מטרה עבור התקשורת הישראלית. להערכתי, יותר ממחצית נשותיהם של כל החברים של אותם עיתונאים בכירים וחצי-בכירים, שלא לדבר על רוב רובן של נשות התעשיינים, בעלי ההון, של הזמרות, השחקניות, מתנהגות בצורה הרבה יותר גרועה משרה נתניהו. אבל כלפיהן התקשורת היא אוהדת. ויותר מאוהדת, היא מסתירה.

רק כאשר יש איזה ריב פומבי או תיק גירושים עסיסי, דוךף החוצה קצת ממה שקורה בעולם הנוצץ.

יש עוד אשת פוליטיקאי שמשום מה, התקשורת נזהרת בכבודה או אולי, בכבודו. כוונתי לסוניה פרס. אינני מתכוון שסוניה מתנהגת שלא כשורה. להיפך. היא בסדר גמור. אבל איך זה שהתקשורת מתעלמת, להוציא כמה ימים בתחילת השתכנותו של בעלה בבית הנשיא, שנשיא מדינתו חי בעצם בנפרד מאשתו? מדוע היא איננה עוברת למשכן נשיאנו? האם היא דרשה משהו ממנו וכוסעת עליו? האם יש עוד משהו? אם אשת פוליטיקאי היא מטרה מוצדקת לביקורת, מדוע לא אשתו של שמעון פרס? או האם התשובה היא שהתקשורת הישראלית איננה מסוגלת לדווח על שום דבר חריג כשמדובר בשמעון פרס?

תלונה בהשתלותה

תלונתי

במהדורת "מבט" ביום חמישי, 10.4, שודרה כתבתו של בזע שפירא על כנס מפלגת קדימה בפתח תקוה בהשתתפות ראש הממשלה. אלא שהצילומים מהאירוע התמקדו אך ורק על מר אולרט ולא נצפו שום זוית אחרת ולא ראינו שום משתתף.

לפני כשנתיים, הושמעה ביקורת חריפה על נוהג זה של אמצעי התקשורת בעוד באירועים ציבוריים ופומביים של מפלגות אחרות, צרכני התקשורת בבית יכלו להתרשם מהקהל. להעלים את הקהל כפי שנעשה רק מחשדיה את העורכים שהם בחרו להימנע מלבייש את ראש הממשלה ע"י אי-צילום הקהל. אי הצגת הקהל או אפילו חלק ממנו מעלה את החשד שהאולם היה ריק ברובו וגם זה נושא חדשותי שיש לדווח עליו.

התשובה של הממונה

למר מידד שלום,

אילו באמת לא היה קהל הייתה זו בהחלט ידיעה ראויה, אלא שלא זה המצב.

צילום הקהל אינו ערובה לדיווח מדויק כי הרשי אפשר לצלם בכל מיני זוויות וכל מיני סוגי תקריב כך שמי שרוצה לשדר שקר יכול
לעשות זאת גם אם יצלם קהל.

אין לי אלא לייעץ לך לתת אמון בכתב ולסמוך על כך שאת המידע הביא. אם אינך מאמין לכתב - צילומי קהל לא יפתרו את הבעיה.

בברכה,
אלישע שפיגלמן
נציב קבילות הציבור

העתק: בועז שפירא, ערוץ 1
האגודה לזכות הציבור לדעת

תגובתי

שוב, תודה על התייחסותך המפורטת לתלונתי.

כמעט והשתכנעתי שיש בדבריך אמת מסוימת אלא שאז צפיתי בכתבה הערב במהדורת "מבט" על ישיבת מרכז הליכוד. אני מזמין אותך לצפות בה גם.

ראשית, היה שם הרבה קהל, דהיינו תמונות של הקהל. צרכן התקשורת יכול היה לשפוט בעצמו אם האירוע היה עם קהל או עם פחות קהל. שנית, ראיינו חברי המרכז, דהיינו הראו שלליכוד יש חברים אמיתיים ולא, אולי, מיצג תקשורתי. שילישת, בנוסף לדברי ראש המפלגה, גם ראיינו והציגו חברים נוספים במפלגה זו. אני מניח שבאנגלית אפשר לומר שזאת הייתה כתבה
all-around,
דהיינו, כוללני ומקיף. ולא כמו הכתבה הקודמת נשואת תלונתי

מסקנתי היא שאם הכתב והעורך שלו היו באמת רוצים לשקף את המציאות באותה כתבה לפני שבוע, יכלו לעשות כן כי עובדה, ראינו תוצר אחר הערב. ולכן, אני מחזיר לך שוב את תלונתי. או שהכתב והעורך שלו אז כשלו מבחינה מקצועית או אולי בחדר העריכה נעשו טיפולים כדי שהכתבה תצא כפי שראינו אותה על המסך הקטן.

המטיף ג'ון הייגי במרכז בגין

ביום ששי, 4 באפריל, נכח המטיף ג'ון הייגי, יחד עם דוד ברוג, לאירוע השקת שני ספריהם אשר תורגמו לעברית ויצאו לאור בידי גפן

הייגי, אחד מגדולי ידידי ישראל וציוני במהותו, השתתף בפאנל יחד עם ח"כ הרב בני אלון ועם הרב שלמה ריסקין, רבה של אפרת

להלן תמונות מבואו למרכז ולאחר סיור במוזיאון





בתום ביקורו הודיע הייגי שמרכז בגין יקבל תרומה מארגונו

עוד טור מיקרוסקופ בשבועון בשבע

אשת הפוליטיקאי והתקשורת/ ישראל מידד

אשתו של בנימין נתניהו, שרה, מהווה מטרה עבור התקשורת הישראלית. להערכתי, יותר ממחצית נשותיהם של כל החברים של אותם עיתונאים בכירים וחצי-בכירים, שלא לדבר על רוב רובן של נשות התעשיינים, בעלי ההון, של הזמרות, השחקניות, מתנהגות בצורה הרבה יותר גרועה משרה נתניהו. אבל כלפיהן התקשורת היא אוהדת. ויותר מאוהדת, היא מסתירה.

רק כאשר יש איזה ריב פומבי או תיק גירושים עסיסי, דוךף החוצה קצת ממה שקורה בעולם הנוצץ.

יש עוד אשת פוליטיקאי שמשום מה, התקשורת נזהרת בכבודה או אולי, בכבודו. כוונתי לסוניה פרס. אינני מתכוון שסוניה מתנהגת שלא כשורה. להיפך. היא בסדר גמור. אבל איך זה שהתקשורת מתעלמת, להוציא כמה ימים בתחילת השתכנותו של בעלה בבית הנשיא, שנשיא מדינתו חי בעצם בנפרד מאשתו? מדוע היא איננה עוברת למשכן נשיאנו? האם היא דרשה משהו ממנו וכוסעת עליו? האם יש עוד משהו? אם אשת פוליטיקאי היא מטרה מוצדקת לביקורת, מדוע לא אשתו של שמעון פרס? או האם התשובה היא שהתקשורת הישראלית איננה מסוגלת לדווח על שום דבר חריג כשמדובר בשמעון פרס?

על קרבן הפסח

כאן

מכתבי שהתפרסם במוסף ספרים של הארץ

הארץ חלולה, כיכר השוק ריקה

בתגובה לרשימתו של יהושע סימון על ספר "ארץ חלולה" של אייל ויצמן ("הפוליטיקה של הארכיטקטורה, הארכיטקטורה של הפוליטיקה", "הארץ, ספרים" 2.4)..

לאחר קריאת הביקורת צצו לי שתי הערות. הראשונה, השם שניתן לארץ הזאת על ידי ויצמן - "חלולה". גישתו החיובית ביותר של סימון לספר, לתיאוריה האקדמית שלו ולמסקנות, היתה ממקמת אותו לכאורה, באותו חוג אשר קטל את שירה של נעמי שמר "ירושלים של זהב", בגין השורה "כיכר השוק הריקה". איך יכולה הכיכר להיות "ריקה" בעוד היא מלאה בערבים? וכמובן, התשובה היא שאותה כיכר היתה ריקה מיהודים. אבל שסימון יפסוח על הביטוי "חלולה"? מדוע?

ומכאן להערתי השנייה. מי יכתוב ספר על הארכיטקטורה של הארץ הזאת כשהיתה כבושה בידי התושבים הערבים שנדדו לכאן במאה השביעית? יש הרבה היבטים לארכיטקטורה הזאת: הבנייה החקלאית (חיקוי שיטת הטראסות), הבנייה על חורבות ועוד. דיון השוואתי הוא יסוד למחקר האקדמי. אנו רק יכולים להרוויח ממחקר נוסף על הארכיטקטורה של ארץ-ישראל הכבושה בתקופת היות הערבים כובשים.

ישראל מידד

שילה

נפתר עניין "גרעין הבנות"

הנה אנחנו, אני כמרצה בהזמנת דניאלה וייס, אצל גרעין הבנות באוזר שילה:-

תופעת גרעיני בנות Now, It's a Phenomenom of Girls

ההפרדה הגיעה גם להתיישבות או, הוחלט שכושר המנהיגות של הבנות טובה יותר

Seems either the separation of the sexes has now taken over the redeeming of the land or, someone has decided that girls are better leaders.

The posters are announcing a "girls only" organization for groups.

טור נוסף במיקרוסקופ של בשבע

בעיות תרגום/ ישראל מידד

לעיתון הארץ יש גם אתר בשפה האנגלית. נגישותו לקהל קוראי האנגלית ברחבי תבל, ובכללם כתבים ודיפלומטים זרים, מעצימה את השפעתו. הנה דוגמה אופיינית מיום שלישי השבוע לפעילות 'תשקורתית'.

בעברית, הידיעה נראתה נורמלית, לפחות על פי הסטנדרטים של הארץ: "הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בעיריית ירושלים אישרה תוכנית להקמת 600 יחידות דיור חדשות בשכונת פסגת זאב, בשוליים המזרחיים של כביש מספר 1...לופוליאנסקי הודיע כי אינו רואה כל בעיה בהרחבת הבנייה בשכונות ירושלים המצויות מעבר לקו הירוק".

אך באנגלית, ידיעה זו "תורגמה" כך:

Jerusalem Mayor Uri Lupolianski approved the expansion in Pisgat Zeev - a Jewish settlement surrounded by Arab towns in the West Bank

ובעברית: "ראש עיריית ירושלים אורי לופוליאנסקי אישר את הרחבתה של ההתנחלות היהודית פסגת זאב המוקפת בכפרים ערבים בגדה המערבית...".

לפי הנוסח האנגלי, מסתבר, פסגת זאב אינה שכונה של הבירה, אלא מין 'התנחלות' נידחת, מוקפת כפרים ערביים, ממש חיל חלוץ של הציונות הכובשת.

מזל שעוד אין להם אתר בצרפתית.

הודעה מאבי רואה על מחסום רימונים

תושבי בנימין,

בהוראת הדרג המדיני, החל צה"ל אמש לפנות מחסומים ובהם המחסום בצומת רימונים. בפעם הקודמת שבה הופקר המחסום נרצחה במקום אסתר גאליה הי"ד, תושבת כוכב השחר ואם לשבעה. בעקבות זאת נקיים היום יום ג' (1/4/08) בשעה 16:00 עצרת מחאה בצומת רימונים לגיבוש דרכי פעולה מול ההפקרות הבטחונית שמסכנת את תושבי בנימין.

בברכה,

אבי רואה