הטור שלי במדור מיקרוסקופ בשבועון "בשבע" גליון 465 מיום 27.10.2011

אסיף תקשורתי

יישר כוח ל'פרספקטיבה' שגרמה לידיעות אחרונות לפרסם 'תיקון' המסתייג ממה שכתב אסף גפן. העיתון מבהיר שתושבי קרית ארבע אינם נוהגים לירות על שכניהם הערבים... ויישר כוח גם לנעם בדין, אשר במכתבו למערכת 'הארץ' הוכיח שלארי שביט אין כלל מושג על המתרחש בעוטף עזה מבחינה ביטחונית, ושוודאי לא היו, כפי ששביט טען, "33 חודשים של כמעט שקט".

ונשמח גם בח"כ יריב לוין מהליכוד על הצעת החוק שלו שסכום הפיצויים בתביעות לשון הרע ללא הוכחת נזק יוגדל מ-50 אלף שקל כיום ל-300 אלף שקל, ואף למיליון וחצי שקל, אם תגובת התובע לא פורסמה כלשונה. לדברי לוין, "חופש הביטוי אינו חופש הביזוי". גם מאיר שטרית (קדימה) הצטרף לעקרון, אם כי ביקש לקבוע סכום נמוך יותר. יללת התקשורת נשמעה היטב, בעוד אף לא מילה אחת נאמרה על-ידם על הצורך לשמור על החוק הקיים שנרמס על ידה ברגל גסה, ואשר הביא להצעת החוק החדש. כי הרי התקשורת חושבת את עצמה, ולא את הכנסת, להתגלמות הדמוקרטיה.

ולענין גלעד שליט: גלעד בעצם חייב את חייו ל'חיבוק' התקשורת. חייל, אם הנך חושש מחטיפה, תדאג שהוריך יידעו מה זאת התנהלות תקשורתית חכמה ונבונה.

^

טיול ליום ששי

ביום שישי הקרוב, ר"ח מרחשון , (28.10 למניינם) נצא לטיול ר"ח בעמק שילה- מעדי עד לעלי. בעלי הרכבים יתכנסו בשעה 7:10 בשער הישוב עלי להשארת רכבים לסוף המסלול. בע"ה נצא מהישוב עדי-עד בשעה 7:30 לעבר היישוב היהודי ומערכת המסתור בחורבת כולצון. משם נרד לחורבת איסתונא ונרד במורד עמק שילה. לאחר שנחצה את צומת שילה נעפיל לשרידי חורבת רפיד, ונמשיך במורד הנחל עד להתרעננות בעין עז, וסיום בסביבות 13:30 בצומת עלי. אורך המסלול: כ-12 ק"מ !!!

מצ"ב מפת מסלול.

 

לפרטים: אהרן - 050-6432180

tavgeraa@gmail.com

שטח "מצומצם" אך מותר לכניסה - עולים להר-הבית

^

הזמר והנגון של כל חכמה

כִּי דַּע, שֶׁכָּל חָכְמָה וְחָכְמָה שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ לָהּ זֶמֶר וְנִגּוּן מְיֻחָד שֶׁזֶּה הַזֶּמֶר מְיֻחָד לְחָכְמָה זוֹ, וּמִזֶּה הַזֶּמֶר נִמְשֶׁכֶת הַחָכְמָה הַזּאת "זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל", שֶׁכָּל שֵׂכֶל וְחָכְמָה יֵשׁ לוֹ זֶמֶר וְנִגּוּן

וַאֲפִילּוּ חָכְמַת הָאֶפִּיקוֹרְסִית, יֵשׁ לָהּ נִגּוּן וְזֶמֶר הַמְיֻחָד לַחָכְמָה הָאֶפִּיקוֹרְסִית וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'אַחֵר מָה הֲוֵי בֵּהּ זִמְרָא יְוָנִי לא פְּסַק מִפֻּמֵּהּ וּכְשֶׁהָיָה קָם מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ, כַּמָּה סִפְרֵי מִינִין נוֹפְלִין מִמֶּנּוּ' כִּי זֶה תָּלוּי בָּזֶה כִּי עַל יְדֵי זֶמֶר הַנַּ"ל שֶׁלּא פָּסַק מִפִּיו עַל יְדֵי זֶה הָיוּ הַסִּפְרֵי מִינִין נוֹפְלִין מִמֶּנּוּ כִּי זֶה הַזֶּמֶר הָיָה מְיֻחָד לְזֶה הָאֶפִּיקוֹרְסִית וְהַמִּינוּת שֶׁהָיָה לוֹ נִמְצָא כָּל חָכְמָה וְחָכְמָה לְפִי בְּחִינָתָהּ וּמַדְרֵגָתָהּ כֵּן יֵשׁ לָהּ זֶמֶר וְנִגּוּן הַשַּׁיָּך וּמְיֻחָד אֵלָיו וְכֵן מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה כִּי בְּחִינַת הַחָכְמָה שֶׁבַּמַּדְרֵגָה הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹנָה יֵשׁ לָהּ זֶמֶר וְנִגּוּן יוֹתֵר עֶלְיוֹן לְפִי בְּחִינָתָהּ וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה עַד רֵאשִׁית נְקֻדַּת הַבְּרִיאָה שֶׁהִיא תְּחִילַת הָאֲצִילוּת וְשָׁם אֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה וְאֵין מַקִּיף לְאוֹתָהּ חָכְמָה...

ליקוטי מוהר"ן, ח"א, סד:ה

^

עונת הטיולים מתחדשת

יום שישי, ז' בחשוון (4/11/11)מההר למדבר – מאלון מורה לחמרה במהלך הטיול נרד את המתלול הגבוה ביותר בארץ – מרכס הכביר לבקעת תרצה (כ-900 מ'). נפתח בתצפית מרהיבה מחוות סקאלי. נבקר בתל מקראי עלום – תל זענוני. נבקר בעין דבור. נצעד במורד אפיקו של נחל תרצה לאורך אמת מים ונסיים במושב חמרה.

יום שישי, כ"ח בחשוון (11/25/11)חורבות ומעיינות בהרי גופנא – סובב נחליאל נצא משער היישוב נחליאל. נבקר חורבת כפר סום (קיבוץ גבעת מנחם). נבקר בוואדי הקסום שמצפון לנחליאל (הנקיק הירוק) ובמעיינותיו. נעפיל לחורבת נעלן – שרידי יישוב יהודי מימי בית ראשון ושני. נרחץ בעין אם טוח ונסיים בנחליאל (מסלול מעגלי).

יש עוד.

תולדות הישוב - שני כנסים

ראשון

העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל הכנס השנתי העשירי

מלחמת העולם הראשונה בירושלים

אולם וייז, האוניברסיטה העברית, קמפוס גבעת רם

בשותפות עם ארגון גמלאי האוניברסיטה העברית

ימים שני-שלישי, כ"ו-כ"ז תשרי תשע"ב, 25-24 באוקטובר 2011

יום שני, 24 באוקטובר 2011

8:00 - 9:00 התכנסות והרשמה

9:00 - 9:30 מושב פתיחה: יו"ר - אבי נבון

ברכות: אהרון ידלין, חתן פרס ישראל, שר החינוך לשעבר

ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים (לא אושר עדיין)

נציג האוניברסיטה המארחת

נציג יד בן-צבי

9:30 - 11:00 מושב ראשון - הרקע הצבאי-מדיני של כיבוש ירושלים

יו"ר - ד"ר אבי ששון

ערן תירוש: המהלכים הצבאיים שקדמו לכניעת העיר

ד"ר יגאל שפי: כיבוש או השתלטות? - שתי המערכות על ירושלים

ד"ר יוסי צ'רני: מדיניות ממשלת בריטניה לגבי כיבוש ירושלים במלחה"ע הראשונה

11:00 - 11:30 הפסקת קפה

11:30 - 13:30 מושב שני - שבר ומזור: הטיפול הרפואי בנפגעים ובחולים

יו"ר - ד"ר יגאל שפי

פרופ' ערן דולב: טיפול ופינוי הנפגעים בדרך לירושלים

ד"ר צבי שילוני: השירות הרפואי ובתי-החולים בירושלים

ד"ר דן בראל: טרגדיה ירושלמית: מגפת הכולרה בעיר בשנת 1916

ד"ר ריקה יצחקי-הראל: "אנשי הצללים"- פעילות המשטרה הצבאית במערכה בא"י .

13:30 - 14:15 הפסקת צהריים

14:15 - 17:30 סיור - המהלכים הצבאיים ממערב. באוטובוסים: תצפיות מבשרת, קסטל, סטף, יד ושם

18:00 - 20:00 מושב ערב חגיגי - הצדעה לפרשים האוסטרלים

יו"ר - עזרא פימנטל

ברכה: שגרירת אוסטרליה בישראל, הגב' אנדריאה פאלקנר (באנגלית)

טקס חתימת מסמך הבנות לשיתוף פעולה עם אגודת הפרשים הקלים האוסטרליתALHA

Barry Rodgers:The Anzac legend and the shaping of the Australian culture. יעקב גרוס: קטעי סרטים גנוזים על מלחמת העולם הראשונה - אנז"ק בא"י (מבוא והקרנת הסרט).

יום שלישי, 25 באוקטובר 2011

8:30 - 9:00 התכנסות

9:00 - 10:30 מושב שלישי - לוחמים ומיתוסים

יו"ר - ד"ר דב גביש

ד"ר רבקה ירמיאש: פילדמרשל אדמונד אלנבי - הדמות והמנהיג הצבאי

גל שיין: מהיסטוריה לפנטזיה: מספרי סיפורים מול דו"חות ומסמכים (איון אידריס,הנרי בוסטוק, מיינרצהגן, לורנס , ואחרים).

נפתלי רז: ביה"ח וולך וטקס הכניעה עם אלנבי

10:30 - 11:00 הפסקת קפה

11:00 - 12:30 מושב רביעי- ירושלים במלחמה

יו"ר - ד"ר רבקה ירמיאש

רחלי רוגל: "בצלאל" במלחמת העולם הראשונה.

רחל סילקו: בסימן 'מנורה' - הגדודים העבריים וירושלים

ד"ר נירית שלו-כליפא: ירושלים בשלהי המלחמה, רונלד סטורס מושל ירושלים, בין לחימה ובנייה.

שני

 

יום עיון "200 שנה לעליית הראש"ז – פועלם של הראשונים"

יום רביעי, כ"ח בתשרי תשע"ב, 26 באוקטובר 2011

תיאטרון ירושלים, אולם רבקה קראון

9:30-10:00 – התכנסות

11:00-10:00 : מושב פתיחה

פתח דבר פרופ' שמעון שמיר 

"חברה וכלכלה ביישוב הישן - מיתוסים ומציאות: מרדכי צורף כיזם כלכלי"

פרופ' ישראל ברטל

"דמותו ופועלו של שלמה זלמן צורף"

ד"ר שמחה מנדלבוים

11:00-11:15 : הפסקה*

12:45-11:15 : מושב ראשון. יו"ר – פרופ' שמעון שמיר

"מה ליהודי בבית משפט מוסלמי? המקרה של שלמה זלמן צורף"

פרופ' אמנון כהן

"איפה הן היו 'בבוקר לח בשנת תרל"ח': על חנה פרומה סלומון ורֵעותֶיה או: לטיפולוגיה של מייסדות ראשונות"

פרופ' יפה ברלוביץ

"יואל משה סלומון: בין 'ישן' ל'חדש'"

פרופ' יוסף שלמון

12:45-1:30 : הפסקה*

15:00-13:30: מושב שני. יו"ר – מר אפרים הלוי

"יואל משה סלומון כצייר נופים – דמיון וראליה ב'משא גיא חזיון'"

פרופ' טובה כהן

"'הפסגה אשר משמה ישקיפו על כלל הלאום הישראלי' – לשון, לאום ודת מבעד ל'הלבנון'"

ד"ר רוני באר-מרקס

"משד"ר לעורך עיתון: עיון מחודש ב'שלושה דורות ביישוב'"

מר יוחאי בר-גדליה

 

^

סטטיסטיקה שילונית

בבחירות לכנסת ה- 18, בקלפי שילה שכוללת גם שבות רחל, רשומים היו 1,171 מצביעים.

^

לימודים אקדמיים - משיחיות והציונות הרביזיוניסטית

"קבלה ומשיחיות ברביזיוניזם המשיחי" - ההיסטוריה הסודית של הציונות המשיחית הרדיקלית

תקציר הקורס:

המאבק על ארץ ישראל במאה ה 20- הוא פרק מרכזי בהיסטוריה של העם היהודי. רובנו מכירים את ההיסטוריה של התנועה הציונית, מאבק המחתרות, מלחמת השחרור, הקמת המדינה והעימות בין הימין הרביזיוניסטי למפא"י על גלגוליה השונים.

אולם מבעד לעובדות הללו בחלל הפנוי שבין תולדות הציונות לחקר הקבלה, והמשיחיות, התפתחה התנועה המשיחית החשובה ביותר במאה ה 20- תנועה זו שראשיתה ב"ברית הבריונים" המשכה באצ"ל ובלח"י ושיאה בחוג "סלם" של ישראל אלדד שייב )שב”ד(, הייתה תנועה משיחית שהשתלבו בה הספרות העברית המודרנית, הנבואה, ההגות הקבלית ופעולות משיחיות ממשיות שרצו לקרב את הגאולה.

תנועה זו מעולם לא נחקרה והיא תחשף לראשונה באופן בלעדי בסדרה זו בת שש הרצאות.

אם תרצו לדעת: מה כתוב "בהצהרת העצמאות" של המשיחיות הציונית?

כיצד השפיע רשב"י על ד"ר ישראל אלדד?

איך נרקמה התוכנית לפוצץ את כיפת הסלע?

מדוע התעלם גרשום שלום מ"חוג סולם" למרות שהבחין בחשיבותו?

מי ראה בשירת אצ"ג את חידושה של הנבואה המקראית?

מדוע שלל שב"ד את מחקרי המשיחיות של גרשם שלום למרות שהעריץ את רוחב למדנותו?

כיצד קשורים יוסף דילה ריינה, שבתי צבי ורשב"י ללח"י, לאצ"ג ולחוג סלם?

אם תרצו לדעת כיצד קשור תרגום לא ידוע של הזוהר למחתרת לח"י ולכתביה המשיחיים?

אם תרצו לשמוע על שתי חוויות מסטיות - קבליות של דמויות מרכזיות בספרות ובהגות העברית.

מי המשורר שהציל את שר החוץ הבריטי מסיכול ממוקד?

כיצד קשורים כל אלו להתנקשויות בלורד מוין, בברנדוט ובקסטנר?

ואיך פספס מחקר הקבלה את התנועה המשיחית הגדולה ביותר מאז השבתאות, אם כל אלו מעוררים את סקרנותכם אתם מוזמנים לסדרת הרצאות זו.

על המרצה:

ד"ר ברוך פלח, הוא חוקר רב תחומי במדעי היהדות, את הדוקטורט שלו כתב באונ’ בר-אילן, עוסק ב"חוג סולם למחשבת מלכות ישראל" מנתח את הקשרים המסועפים בין הספרות העברית המודרנית, הציונות, חקר

המחתרות והמחשבה היהודית לדורותיה. תוך שימת דגש על הרעיון המשיחי בישראל וחקר המיסטיקה יהודית והקבלה.

פירוט המפגשים:

21/11/11 מקומה של המשיחיות בהגות היהודית לדורותיה

28/11/11 היחס למשיחיות בתנועה הציונית

5/12/11 מברית הבריונים לחוג סלם: כרוניקה של משיחיות ציונית

12/12/11 אורי צבי גרינברג נביא, מיסטיקן ומנהיג רוחני

19/12/11 "ירושלים לא מחכה": פואטיקה, פוליטיקה ואפוקליפסה , טרור אישי כמכשיר לקרוב הגאולה

2/1/12 אצ"ג, שב"ד וגרשם שלום סוד אחדות ההפכים

מקום: אוניברסיטת בר-אילן. מחיר הקורס: 450 ש"ח

מועדים: ימי שני בין השעות 19:30-21:00

 

הרשמה:

moussaieff.Center@mail.biu.ac.il

אוני’ בר-אילן, ר”ג 52900

טל: 5317810 03-7363107     פקס: 03-5346305

 

^

מכתבים שלי ש"הארץ" החליט לא לפרסם

1.

בתגובה למכתב "התרומה המרכזית של ניל"י" מאת אפרים לוי ("הארץ", 7.10.2011)

ההערכות החיוביות לפועלם של אנשי ניל"י כגון אלה המוזכרות ע"י מר לוי שהוא התוודע אליהן רק לאחרונה, כלולות בספרו של שמואל כץ, "הרשת: ההגדה לביתת אהרונסון" שיצא לאור בשנת 2000 במהדורתו העברית. אף כלולה בספר במהדורתו האנגלית שיצא לאור ב- 2007 גם ציטטה זו מפי גריבונס שפורסמה עוד ב- 1959 בידי אניטה אנגל: "על היהודים לזכור ששום אדם לא עשה יותר מאהרון לאפשר את כיובשה של ארץ-ישראל בידי האנגלים".  גם גריבונס וגם גנרל ויליאם רוברטסון העריכו שבפעילותה ניל"י הצילה חייהם של 40,000 חיילים בריטיים.

2.

בתגובה לרשימה "בגידה שהצילה את העם" מאת אורי אבנרי ("הארץ", 7.10.2011)

אין חולק שפטריוט אמיתי צריך במצבים שונים להיחשב כבוגד אבל בוודאי הוא לא צריך להיות טיפש.  אם אבנרי מביא, כדוגמא ראשונה לתיזה שלו את מקרהו של מחתרת השושנה הלבנה מימי היטלר כדי לשכנע אותנו בצדקת דרכו ובמיוחד נסיעתו לביירות ב- 1982, הרי ההצגה הזאת ממש מקוממת.  עוד יותר גרוע, אבנרי עושה מניפולציה מכמה מהדמויות ההיסטוריות האחרות שהוא מביא.  כארכי-בוגד הוא מציין את "תבוסתנותו" של הנביא ירמיהו. 

אבל ירמיהו גם היה האיש אשר, על פי ספר ירמיהו פרק ל"ב, למרות היותו בבית הסוהר ולמרות המצור על ירושלים והמצב הפוליטי-צבאי-מדיני הבכי רע, מתעקש לקנות שדה מחנמאל קרוב משפחתו בענתות, ישוב שהיה בחדשות לאחרונה דווקא.  ולא רק לקנות אלא לומר על רכישת הקרקע הזו: "כי אמר ה'...עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת".  ואבנרי יודע איפה היום בדיוק "הארץ הזאת" - היא ענתות, ובית-אל ושילה ויש היום באזור בתים, ושדות וכרמים, ויינות משובחים ותוצרת כלכלית מתקדמת ומרכזי לימוד עד לרמה אוניבסיטאית, של יהודים, ואין כל סיבה לבגוד בירושה הזאת או בחזון הזה, וגם לא להיפחד מטרור, מלחצים בינלאומיים או אפילו מהתרסותיו של איש "פטריוטי" כאבנרי.

לא לשחרר אותנו משבי תמורת מחבלים עם דם על הידיים

עצומת מילואימניקים: לא לשחרר אותנו משבי תמורת מחבלים עם דם על הידיים

על העצומה, שיזמו חיילי מילואים החברים בתנועת 'ישראל שלי', חתמו בתוך שעות אחדות למעלה ממאה חיילים

קבוצת חיילי מילואים החברים בתנועת 'ישראל שלי', הקימה אתר אינטרנט ובו עצומת קצינים וחיילים הקוראים שלא לשחרר אותם תמורת מחבלים עם דם על הידיים, אם חס ושלום יפלו בשבי בעתיד. "אנו דורשים לא לשחרר רוצחים, גם במחיר חיינו האישיים", מבהירים המילואימניקים.

יו"ר 'ישראל שלי' איילת שקד, ודוד צביאל מיוזמי העצומה אומרים כי היא נועדה להקל על מקבלי ההחלטות, אם יידרשו בעתיד לשאת ולתת בעבור שחרור חיילי צה"ל משביים. "כאשר חיילים בסדיר ובמילואים מצהירים כי הם נכונים לשאת על כתפיהם אפילו את הסבל הנורא בשבי האויב, כדי לחסוך מעם ישראל את הסכנה הנוראה הנשקפת לו בעת שחרור מחבלים - מדינת ישראל לא תוכל עוד שלא להביע עמדה תקיפה, נחרצת וברורה מול ארגוני הטרור בעניין הזה", מוסיפים השניים.

ניתן לחתום על העצומה ולראות את שמות החותמים באתר שהוקם לצורך העניין:

http://www.miluimnikim.org.il/

לפרטים נוספים:

יו"ר ישראל שלי, איילת שקד 052-4233659

דוד צביאל (סמ"ר במיל') – מיוזמי העצומה 054-4879297

על התקשורת ו"מעשה גלעד"

מ"ישראל היום"

הם טעו, לדעתך? בנם יושב חמש שנים בכלא, המדינה הודפת ניסיונות סחיטה של ראשי חמאס, אין התקדמות, מה נשאר להם לעשות?

מררי: "בוא אגיד לך משהו על מספר השנים שגלעד ישב בכלא. אתה יודע למה חמש שנים ולא פחות? כי במקום להוריד פרופיל ולשמור על שקט, עשתה המשפחה גלים ורעש. זו טעות. אילו היה נשמר השקט בתקשורת והממשלה היתה שומעת את הדרישות של חמאס, היא יכלה לומר להם - אתם מצחיקים אותנו, אין על מה לדבר, אנחנו מוכנים לדבר איתכם על חמישה אסירים, על שבעה, על עשרה מקסימום. הכל היה נראה אחרת".

פרופ' מררי מדבר כמובן על העיקרון כי גם הוא מבין שהמקרה של גלעד שליט, שבו לא היה ידוע היכן בן הערובה נמצא בדיוק, שונה ממקרים אחרים שעליהם מייד ידבר. גם המחירים השתנו כלשונו "בגלל טמטום מוחלט" של הדרג המדיני שהחל, לטענתו, בתקופת עזר ויצמן ומנחם בגין.

כלומר, המשפחה היתה צריכה לשתוק בעת ניהול המו"מ החשאי בעניין שליט?

"בוודאי. אילו היה נשמר השקט ואילו אנשי חמאס היו רואים שהתקשורת אינה מתעניינת בשבוי - הם היו מבינים שצריך להוריד את המחיר. למדנו כבר שאין להם מחיר אבסולוטי והם פשוט אומרים: יש לנו ביד חייל אחד, כמה נדרוש תמורתו? כמה שנוכל לקבל...".

אתה בעצם אומר שהמהומה התקשורתית האריכה את השבי?

"נכון, וגם המחיר היה נמוך יותר. אנשי חמאס רואים את התמונות ואת הפגנות התמיכה בשבוי, שומעים את הקולות ואומרים לעצמם: בואו נחכה עוד קצת כדי שהישראלים יתכופפו. זה יקרה להם כי הם חלשים. הם ישחררו עוד ועוד אסירים שפוטים שלנו".

ואל תפספסו אלה

עליונות מוסרית?

-----------------

על הברכיים

^

פסטיבל המסיק - איך זה עובד

ק ו א ל י צ י י ת   ה מ ס י ק

                                                       17.10.11     

הודעה על מסיק זיתים

יום חמישי, 20.10-בכפר עוארתא, נפת שכם.   ובג'יוס נפת קלקיליה   

יום שבת, 22.10 – בכפר א'סאויה נפת שכם ובכפר קפין-נפת ג'נין

ובכל ימי חול המועד וימי החול         

 1. יום חמישי, 20.10  בכפר עוארתא , נפת ג'נין

הסעות:

תל- אביב: גן לוינסקי  בשעה  07:15                                    אחראית: רבקה ויטנברג

              רכבת ארלוזורוב, חניון ש. סיקסט, בשעה 07:30.      אחראית :

כפר-סבא, אגד כ"ס, רח' ויצמן פינת תל-חי,   בשעה  08:00.     אחראי יעקב מנור

תחנת הדלק בכניסה לאלפי מנשה על כביש 55,  בשעה  8:15

הרשמה מוקדמת

יעקב מנור-050-5733276, 09-7670801. דוא"ל: manor12@zahav.net.il   טלי ברגלס-052-4314146

עודד אפרתי-  oded@efgar.co.il      עדי שחטר- 054-5223190. רבקה ויטנברג- 050-2191714

מיקי פישר-    054-7202378.דוא"ל: mickyf@netvision.net.il

בעלי רכב מתבקשים לדווח על מקומות פנויים ואיסוף בנקודות הרכוז.

 2. יום חמישי, 20.10, בכפר ג'יוס, נפת קלקיליה.

מקום ריכוז:  מסוף אייל  בשעה  8:30

הגעה עצמאית במכוניות פרטיות. המסיק מתאים גם למשפחות עם ילדים.

הרשמה מוקדמת: עודד אפרתי- oded@efgar.co.il יעקב- manor12@zahav.net.il  נא לציין מס. טלפון

3.  יום שבת, 22.10,  בכפר א'סאויה- נפת שכם.

תל אביב, גן לוינסקי בשעה 7:15. רכבת ארלוזורוב 7:30. כפר סבא, אגד בשעה .8:00 . כפר קאסם, מסעדת פלפלה, 8:15.

הרשמה מוקדמת:  כפי שמופיע סעיף 1.  אחראית הסעה: ת"א. רבקה.   בכ"ס וקאסם- יעקב.   טלפונים לעיל.

4. יום שבת,  22.10, בכפר קפין נפת ג'נין.

פרטים והרשמה מוקדמת:    דני גרינבלט- 052-56555542

בכל רחבי הגדה חול המועד סוכות ובכל ימי החול

שומרי משפט-הרב יחיאל גריינמן- 050-2110639. יונתן- 050-2025997 משרד- 02-64882757. (לא בשבת ומועד). 

הסעות: ירושלים-גן חניון הפעמון בשעה 06:00.רכבת ראש העין (ליד מחלף קסם)- בשעה  07:15 להרשם מראש

ביום חמישי ושבת האחרונים השתתפו במסיק כ-140 פעילים.

השבוע נפעל בארבעה כפרים ואנו מצפים להשתתפות רבה

תרומות

השנה המקורות הכספיים שלנו מצומצמים ביותר ונזדקק לתרומותיכם כדי לכסות את עלויות ההסעות

השנה נשתמש יותר בהסעות באמצעות כלי רכב פרטיים. בעלי כלי רכב מתבקשים לדווח מראש.

תרומות לפקודת "מטה הקואליציה", ת.ד. 1335, כפר-סבא, 44113

 או לחשבון מס. 119442, בבנק הפועלים סניף 679,(טשרניחובסק כ"ס).

הליכה משילה לעלי

בעקבות הזמנה להשתתף בשמחת ברית מילה בעלי ביום טוב, כתב הרב אלחנן, מרא דאתרא ק"ק שילה את הדברים הבאים:

א. למרות שאינני בטוח שיהיו כאלה שינצלו את ההזמנה החמה של אורי ומזל, רציתי לנצל את ההזדמנות לומר, שאין אפשרות ללכת משילה לעלי בשבת ויו"ט. למרות שאין ביום טוב אסור טלטול, אבל יש אסור תחומין כמו בשבת. משילה לעלי יש יותר מתחום שבת אחד, ועל כן אין אפשרות ללכת לשם בודאי לא לגבעה המרכזית.

ב. שמעתי פעם מישהו שאמר, שכיון שאפשר ללכת משילה לגבעת הראל, ומותר ללכת מגבעת הראל לעלי, אם כך, מותר ללכת גם משילה לעלי דרך הגבעה. אין אמירה זו נכונה, שכן גם אם גבעת הראל נמצאת בתחום משותף, אין הוא מאפשר להכפיל את התחום הראשוני.

ג. תחום שבת אינו נמדד בקו אוירי אלא במדידת הליכה על גבי הקרקע בצורה מיוחדת על פי מה שנפסק בשו"ע. לכן מדידת התחום לכיון עלי ישירות תעצר להערכתי בעליה לגבעה ט', ואולי בגבעה עצמה. כמובן שלשם כך צריך למדוד את התחום, ולא להסתמך על השערה או קו אויר. דבר זה נעשה 3 פעמים לכיון גבעת הראל.

ד. בכל מקרה ההליכה משילה לגבעת הראל מחייבת להניח את עירוב התחומין רק בנקודה אפשרית אחת בקצה ה'עירוב' של גבעת הראל הנמצאת בקצה אלפיים משילה (מול ארגז המכונית הישן שהיה מונח מימין לדרך בתוך גדר החלקה של שיבי דרורי). במקרה זה, כל גבעת הראל מובלעת כ 4 אמות, אבל מקצה גבעת הראל אפשר למדוד עוד אלפים ובסיומם לעמוד גם אם הם בתוך עלי. אין כל עלי מובלעת בתוך התחום של שילה, כי העירוב אינו מונח בתחומה.

ה. הליכה מגבעת הראל לשילה מחיבת הנחת עירוב תחומין בנקודה אפשרית אחת בקצה ה'עירוב' של שילה מתחת לאזור התעשיה הישן. ישנה שם חבית מתחת לעמוד תאורה ובה מספר עירובי תחומין שהושמו שם במהלך השנים. מן הסתם התקלקלו בינתים ואף נאסרו בפסח כחמץ. בכל אופן במקרה זה כל שילה נחשבת

ו. כ- 4 אמות ואפשר למדוד מהקצה של שילה – שבות רחל אלפים לכיוון מזרח.

ז. אם לא יונח העירוב בין שילה לגבעת הראל בנקודות אלה, אפשר יהיה ללכת רק עוד אלפיים אמה נוספות ממקום העירוב, ואז לעצור. ההולך מגבעת הראל צריך יהיה להעצר באמצע העליה מהתל אל הבתים הראשונים. ההולך משילה לגבעת הראל צריך יהיה להעצר להערכתי מעט לפני בית הכנסת.

שוב בברכת 'מזל טוב' חמה וחג שמח לכולם.

אלחנן

ומי לא אוהב יין?

מ"מוסף תרבות וספרות" של עיתון "הארץ" מיום 29 ביולי 2011.

^

על הריקוד משמחה

מהספר "אור הנר" שהוא החלק השני של הספר "אילנא דחיי" של האדמו"ר מנחם מענדיל מרימנוב:

^



אין עונש מוות בישראל אבל יש הרוצים גדיעת ידיים

מתוך מוחו הקודח של הליברל רון חולדאי, ראש העיר תל אביב-יפו:

ראש עיריית תל אביב רון חולדאי גינה את המעשה של סחיווסחורדר ואמר כי "יש לגדוע את הידיים המרשות לעצמן לפגוע במקום הקדוש והחשוב לעם ישראל".

אדון רון, ומה עם 1000 טרוריסטים שרצחו ופצעו מאות רבות של יהודים?  מה עם ידיהם?  רגליהם?  זרועותיהם?  ראשם?

^

אורי אבנרי על זאב ז'בוטינסקי

הכתיבה הצחה של זאב ז'בוטינסקי

אורי אבנרי 27.09.2011

מעולם לא ראיתי אותו בעיני. מעולם לא שמעתי את נאומיו הגדולים. זאב ז'בוטינסקי הקסים אותי באמצעות המילים הכתובות. ואילו מילים! סגנון בהיר, בלי התחכמויות, היגיון חד כתער. הייתי נער בן 14, והוקסמתי מן היושר האינטלקטואלי, מהחוסר הגמור של צביעות. כבר בשנות ה-20 קבע שיש עם ערבי פלסטיני, ולעג למנהיגים הציונים שהכחישו זאת וניסו לשחד את הערבים. הוא היה לאומן תקיף וליברל אמיתי, כדוגמת לוחמי השחרור האיטלקים, שאותם העריץ.

בהשפעתו הצטרפתי לארגון הצבאי הלאומי. קראתי את מאמרו השבועי בכל יום שישי, עד יום מותו. כשלא הופיע, חשתי במחסור כמעט גופני. אחרי פטירתו ביוני 1940 התחלתי לפקפק בדעותיו. שללתי את התנגדותו להסתדרות ולקיבוצים, את התחברותו לשכבות הריאקציוניות, את הסכמתו לרצח ערבים חפים מפשע בפעולות "תגובה", את כניעתו לדתיים, למרות שהיה אתאיסט גמור וקנאי להפרדת הדת מן המדינה. אז פרשתי גם מאצ"ל. אבל אחרי כל השנים האלה, אחרי אלפי מאמרים שכתבתי, נשארה אצלי ההערכה לסגנונו כמודל לכתיבה צחה.

על חנן פורת ז"ל

"אחרי דוד בן גוריון, שקרא לנוער ליישב את הנגב - וליווה את קריאתו בדוגמה אישית - הלכו מאות.

אחרי פורת נהרו אלפים. לא היה כדבר הזה, אפילו מקצת מזה, בתולדות המדינה."

ישראל הראל, הארץ, 6.10.2011

רשימתנו ב"מראה" 169

להיכן נעלם הצונמי המדיני?

נילי בן-גיגי וישראל מידד

ממחקרים אחרונים מצביעים על התפתחות מבשרת רעות בתקשורת : דיווח המבוסס על תחזיות. זוהי צורה של עיתונאות שאינה מפנה את תשומת הלב לאירועים אמיתיים או לנתונים כמותיים, שמהם ניתן להסיק מסקנות ולאמת הנחות. בעיקרו של דבר, מדובר בעיתונאות ללא אחריות.

בשנת 1996 ג'יימס פאלוס, בספרו "כיצד התקשורת מערערת את הדמוקרטיה האמריקנית", כתב על התפתחות זו כי "היא יוצרת את התחושה שעיתונות מבוססת על חזיונות והסחות דעת... ההסחה חסרת התועלת הזאת הפכה להיות המומחיות של העיתונות הפוליטית. קל לייצר את התחזיות, הן מאפשרות לעיתונאים להתנהג כאילו שהם בעלי מידע פנים ייחודי, ואם הם טועים, אין לכך שום השלכות".

לאחר הפנייה של הפלסטינים לאו"ם בספטמבר, תקף שר החוץ אביגדור ליברמן את התחזיות הציוריות שפורסמו בחודשים לפני כן שהזהירו מפני "צונמי מדיני": "אין 'צונמי מדיני' או אפילו גשם ביום מעונן. אני זוכר את כל התחזיות של אבדון ואת כל האנשים שאמרו שתהיה קטסטרופה... יש לי הסתייגות מהחלטת הקוורטט", הוסיף, "אבל העובדה שהיא קוראת למשא-ומתן ללא תנאים מוקדמים הוא הישג גדול לישראל".

מי שצפה או קרא את הדיווחים של התקשורת הישראלית לקראת ספטמבר, היה עליו לשאול את עצמו מה הייתה כוונתם – למכור יותר עיתונים? לערער את עמדת הממשלה? לבלבל את הציבור? להביך את ישראל?

שר הביטחון אהוד ברק היה הראשון שהשתמש במטאפורה "צונמי". בשיחה עם המשתתפים של חטיבת המחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי ב-13 במארס, התייחס ברק לאסון הטבע שהתרחש ביפן בשבוע שלפני ואמר: "אנו עומדים בפני צונמי מדיני, שרוב העם אינו מודע אליו". הוא הוסיף כי "בשנתיים האחרונות אנחנו נמנענו מלשים את סוגיות הליבה על השולחן (של המשא-ומתן)". בדבריו אלה סיפק ברק לתקשורת כר נרחב לתקיפת ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

התקשורת הישראלית הפכה את הצהרתו של ברק לסדר יומה. בחודש מאי, במגזין סוף השבוע של ה"ג'רוזלם פוסט", כתב דיוויד הריס-גרשון, במידה מסוימת של הגזמה, על "פחד משתק מהעצרת הכללית של האו"ם בספטמבר" וחזה "שבעזרת ראש הממשלה, נבואת ברק על 'צונמי מדיני' עשויה באמת להתגשם".

הוא לא היה לבד. במשך חצי שנה התאגדה התקשורת סביב ה"צונמי". הכותרות, שאלות המראיינים, הפאנלים, פרשנויות המומחים ומאמרי המערכת – כולם היו קשורים לצונמי שיבוא בספטמבר. לא משנה הערוץ או האתר, צרכן התקשורת מצא את עצמו נשטף על ידי גל התקשורת הזה. ב-8 במאי, הכריזה כותרת אחת על "צונמי משפטי". אלוף בן, בטורו ב"הארץ", תיאר איך נתניהו נופל באפריל ל"מלכודת מדינית"'. ב-9 באוגוסט, במאמר מערכת באותו עיתון, כונתה ממשלת ישראל "היסטרית". ב-15 בספטמבר קבע ארי שביט, גם הוא מ"הארץ", שאלימות בלתי נשלטת תפרוץ בשטחים.

המשנה לראש הממשלה, משה יעלון, ניסה לבלום מגמה זו. בראיון ל-YNET ב-11 ביולי, באומרו: "...יש סדרה של טקטיקות הפחדה שהיו בשימוש מתוך הקואליציה". אבל הוא היה קול בודד, מחוץ למרכז המסגרת התקשורתית.

האחריות היא שם המשחק

קמפיין ההפחדה הגיע לשיאו בשבועות שקדמו לאירועים עצמם.

ב-11 בספטמבר כתב בן כספית ב"מעריב": "זה קורה עכשיו: ההתחלה של הצונמי. קשה למצוא מנהיג שלא הזהיר את נתניהו ושריו מהצונמי המתקרב... עכשיו כשזה מגיע – זה מאוחר מדי". ארי שביט הכריז שוב ב-1 בספטמבר כי "בעוד כמה שבועות, נתניהו ישלם את המחיר... המדינה הפלסטינית תוקם ברוב גדול...האביב נגמר, הסערה תכה בסתיו".

היו אמנם כמה עיתונאים שניתחו את המצב באופן שונה, אך הם לא זכו ליוקרה שמקבלים ה"כוכבים", הנהנים מהבמה לא רק במגרש הביתי שלהם, אלא מוזמנים גם לכלי תקשורת אחרים, בעיקר לרדיו ולטלוויזיה. ארי שביט, לדוגמה, הוא חבר קבוע בפאנל המומחים בתוכנית "יומן" המשודרת בערוץ 1 בערב יום שישי, שאין בה ובתקשורת איזון עם עמדות שונות משלו.

ומה, בסופו של דבר, הייתה דעתו של הציבור לאחר שהנבואה על הצונמי לא התגשמה? בסקר "דחף" שפורסם ב"ידיעות אחרונות" ב-30 בספטמבר, נמצא כי 66 אחוז מן הנשאלים מאמינים כי לעולם לא יהיה שלום עם הפלסטינים. 76 אחוז חושבים שנאום נתניהו היה טוב, ופחות מ-10 אחוזים חשבו שלא.

ואילו בסקר שנערך עבור "הארץ", 41 אחוז מן הנשאלים היו מרוצים מביצועיו של נתניהו באו"ם, לעומת 45 אחוז – שלא. כשנשאלו איך הרגישו כשצפו בנאום של נתניהו, 40 אחוז דיווחו שחשו גאווה, 21 אחוז – תקווה ורק 13 אחוזים – תסכול.

יקשה לא להסכים עם תגובתו של משה ארנס, שפורסמה ב-28 בספטמבר ב"הארץ": "מסתבר כי הצונמי שחזו שיפגע בישראל בחודש ספטמבר, הלך בדרך של תחזיות רבות אחרות שנעשו על המזרח התיכון בשנים האחרונות".

בדיעבד, נראה כי שוב התקשורת הישראלית קבעה לעצמה מטרה: מסע שנועד לכפות על ממשלת ישראל להעניק ויתורים לרשות הפלסטינית, הפעם בתמורה למשא ומתן. אפילו לאחר שהמהלך של הפלסטינים נכשל כישלון חרוץ, לא היה מוכן "ידיעות אחרונות" להודות בהצלחתו של נתניהו והעדיף לכתוב בכותרת ראשית, כי נתניהו חזר למצב חסר כל תקווה.

אותו סוג של התנהלות תקשורתית כבר התרחש במהלך הפינוי מגוש קטיף ומצפון השומרון. המפתיע הוא, שהציבור, שהיה אמור כבר להכיר את הגישה הבלתי דמוקרטית של התקשורת, אינו מגיב ואינו דורש ממנה לגלות אחריות, ובמיוחד מזו הציבורית. יש לראות בפרשנים שתחזיותיהם התבררו ככוזבות כתועמלנים ולא כעיתונאים, ועל הציבור לדרוש להחליפם.

אבא קובנר, ניצנים מירה בן-ארי, ישראל אלדד

חטא שלא נסלח ולא ייסלח

ד"ר שרה אוסצקי-לזר 11.10.2011

בתגובה על "תגידי לדני שהיתה לו אמא" מאת עופר אדרת ("הארץ", 7.10)

בין לוחמי ניצנים שהלכו לשבי המצרי היה ניסן רזניק, חברו של אבא קובנר להנהגת המחתרת בגטו וילנה. רזניק ידע שברגע האמת, שבו היה ברור שהגטו עומד לפני חיסול סופי, קובנר לא נתן את הפקודה שציפו לה לפתוח במרד, ובחר במקום זאת לצאת עם קבוצה מאנשי השומר הצעיר דרך צינורות הביוב אל היערות.

רזניק, איש הנוער הציוני, מעולם לא שפט את קובנר על החלטה זו ורק. שישה עשורים אחר כך נענה להפצרת בני משפחתנו לפרסם את זיכרונותיו בספר "ניצנים באפר" (הוצאת יד ושם), שבו הביע לראשונה את כאבו המר על הדף הקרבי שפירסם מפקדו לשעבר נגד אנשי ניצנים.

אין ספק שקובנר ידע כי ניסן רזניק נמצא בניצנים. רעייתו, דודתי יהודית רזניק, אף היא פרטיזנית מוילנה, הרי פינתה לבאר טוביה בתוך תרמיל גב את אהובה, בתם שנולדה באירופה אחרי המלחמה, כשהיא מורדמת כמו שאר התינוקות.

ממקום מושבו הבטוח בבאר טוביה בחר קובנר להשמיץ את לוחמי ניצנים שנותרו בודדים במערכה, ובתוכם את חברו לנשק שידע את האמת על התנהגותו בגטו. רזניק בן ה-94 לא סולח עד היום.

קיבוץ רמות מנשה

היא גם בתם של שני לוחמי פרטיזנים מהתנועה הרביזיוניסטית, הבית"רים חיים וחיה לזר.

מירה נפלה מות גיבורים:

מירה, שהיתה האלחוטנית של הכוח האחרון שנותר בניצנים, שידרה אותות מצוקה נואשים למטה הגדוד המרוחק. "המצרים על הגדר והתחמושת אוזלת", אמרה להם. "הצבא המצרי בכל המשק. העניין אבוד. אני משמידה את מכשיר הקשר ויוצאת להילחם".

זמן קצר לאחר מכן החליט מפקד הכוח, אברהם שוורצשטיין, להיכנע. בפקודתו, הרים אחד הלוחמים בד לבן על קצה הרובה שלו, והתרומם מהמחסה. המצרים, בתגובה, ירו בו והרגו אותו. לאחר מכן פשט אברהם את הגופייה הלבנה שלו, והרים אותה בידו. גם הוא נפגע, אך מיד קם שוב. ויחד עם מירה יצא לכיוון החיילים המצרים. המצרים ירו בו שוב - והפעם הרגו אותו. מירה, בתגובה, שלפה אקדח והרגה את הקולנול המצרי שירה בו.

המצרים, לא היססו וירו בה למוות. מירה בן ארי היתה בת 22 במותה. במקום בו נפלה הוקמה מקץ 50 שנה אנדרטת "יד לאשה הלוחמת" לזכרה ולזכר שתי לוחמות אחרות שנהרגו בקרב.

אגב, מירי הושפעה ע"י ישראל אלדד:

בדומה לרבים מן העולים הצעירים מגרמניה הייתה בן-ארי בת יחידה. היא החלה את לימודיה בגימנסיה 'בן-יהודה' (לימים 'שלווה'), בית ספר פרטי שהוקם ונוהל על ידי עולה מגרמניה, ד"ר לוינסון.45 במהלך שנות השלושים הפך בית הספר, שחינך מכיתה א ועד יב, למקום לימודים מועדף לעולים מגרמניה בראשית דרכם בארץ, מאחר שלוינסון לא נהג להחזיר אותם כיתה כפי שנהגו בבתי ספר אחרים. שלא כמרבית חברותיה לכיתה לא הצטרפה בן-ארי לתנועת נוער אלא הייתה חלק ממה שכונה הנוער העירוני. בין תחביביה היה ספורט ובייחוד סיוף. 'היא השתייכה למה שכינינו אז "התנועה לשיפור הים", כלומר אותם צעירים שנפגשו כל יום בים מבלי לעשות 'דברים מועילים" ', נזכרה חברתה שולמית קפלן. 'אבל מירה הייתה בשלה, בעלת אופי חזק, עם נעליים יפות ושיער ארוך בבקבוקים, והיא צפצפה על כולם'.46

אך לא לאורך זמן. בעת לימודיה התיכוניים בראשית שנות הארבעים הושפעה הצעירה מאוד ממורי בית הספר, ישראל שייב, לימים אלדד, והחלה לפעול בשורות הלח"י. הוריה לא ראו את הדבר בעין יפה, ובעקבות הסתבכות בפרשה כלשהי הוצאה בן-ארי במהרה מתל-אביב והועברה ליבנאל, ומשם לקיבוץ שורשים הסמוך, שהשתייך לתנועת 'הנוער הציוני'. שם, בגיל שבע-עשרה היא פגשה שוב כמה מחברותית לכיתה, שהיו ב'גדוד הבונים', אשר התאחד עם 'הנוער הציוני'.47 כך נסגר מעגל – מי שהעדיפה שיעורי סיוף והליכה לים על תנועת נוער מצאה עצמה בלב העשייה החלוצית עם חברותיה לכיתה. בקיבוץ פגשה גם את מי שעתיד היה להיות בעלה, אליקים בן-ארי, שעלה מפולין בשנת 1936. עם פירוק הקיבוץ בשנת 1944 עברו השניים לקיבוץ ניצנים ונישאו, ושם נולד בנם, דני. בן-ארי הייתה ממונה על הנוי בקיבוץ.48

47.   'גדוד הבונים' צמח מתוך 'הצופים הקשישים', אחד השבטים הגדולים של תל-אביב, ד"ר שאול לוין, מנהל מחלקת החינוך בעיריית תל-אביב, יסד את התנועה, ריאיון עם קפלן (שם).
48.   ריאיון טלפוני של המחברת עם אליקים בן-ארי, 14 בנובמבר 2002.

וגם כאן, בכתבה מ- 2003:

אליקים בן ארי זוכר, שבימי לימודיה בגמנסיה בן יהודה העריצה את המורה לתנ"ך שלה, ישראל (שייב) אלדד, ממפקדי לח"י, ואימצה את רעיונותיו, "אבל אחר כך היא כבר לא היתה כל כך קיצונית והצטרפה להגנה".

^

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" שב"בשבע" גליון 463 מיום 11.10.2011

אשמנו, בגדנו, פרסמנו

מכיוון ששערי תשובה טרם ננעלו סופית, נציין כמה דוגמאות שראויות לפחות לתשובה אתית:

ספרו החשוב של משה נגבי, 'חופש העיתונאי וחופש העיתונות בישראל', זכה לביקורת מחבקת ב'מוסף הספרים' של עיתון 'הארץ' ביום 14.9. הרשימה התחילה בעמוד הראשי והמשיכה בשני עמודים שלמים פנימיים. ברשימה תמצאו את הקביעה-הזוכה-לאהדה של הנגבי כי "מה שמכתיב כיום את התנהגות התקשורת... איננו בהכרח או בעיקר האינטרס הציבורי, אלא בראש וראשונה הרצון של בעליה-שליטיה למקסם רווחיהם". ומי כתב את הרשימה? אילנה דיין. כן, ההיא שנגדה פסק בית משפט. הנה הכותרת מעיתון 'הארץ' מיום 7.12.09: "ביהמ"ש המחוזי בי-ם: על אילנה דיין וטלעד לשלם פיצויים בסך 300 אלף ש' לסרן ר' בשל תחקיר עובדה". מילא ש'הארץ' הזמין אותה לכתוב, אבל למה הסכימה דיין להצעה? אני מקווה, לכל הפחות, שהיא לא קיבלה עליה שכר סופרים.

ביום פטירתו של חנן פורת ז"ל, הוזמנו אורי אליצור וניסן סלומיאנסקי לאולפן 'ערב חדש'. המנחה עידן קוולר העיר כי "על אף אדיקותו הימנית של חנן פורת היה בו הרבה מן המוסר", כאילו אין אפשרות שאיש ימין יהיה מוסרי. לפחות מיד קמו עליו שני המרואיינים וגם אראל סג"ל, שותפו להנחייה.

ותודה לגדעון לוי. בכתבה על פירוק אוהלי רוטשילד ביום שני לפני שבוע, בנוסף למלים יפות כגון "מה יפו האוהלים הללו" ושאלה נוקבת (מדוע לא נכחו דפני וסתיו ואיציק ורגב? אגב, מישהו יודע איפה דפני גרה כעת?), הוא גם הביא ציטוטים מהשטח, כולל אחד מפי "בודדים. חסרי ישע ומופקרים לגורלם... חלשי החלשים, מקופחי המקופחים...". ואחד מאלה אמר: "שיקרה לכם מה שקרה לאריק שרון... ברברים אתם, חיות אדם... אתם לא יהודים - אתם נאצים". אז מסתבר שלא רק חרדים או נערי גבעות משתמשים במטבע הלשון המגונה הזה.

ודוגמה אחרונה מהעיתונות הזרה. ביום חמישי, יצאה 'רויטרס' בכותרת: "מסע הצתת המסגדים של המתנחלים התרחב לתוך ישראל". נכון, נעצר חשוד יהודי, אבל בעבר היו רבים שנעצרו ושוחררו. האם אין אתיקה מקצועית ושמירה על העקרון של "חפות מפשע עד להכרעת דין" גם באחת מסוכנויות הידיעות הגדולות בעולם? או שמא רק כאשר העניין נוגע לארצנו הקטנה מתעוררות בעיות אתיות?

ימי ראשונים בשילה - מפגש עם חנן פורת ז"ל

המשפחות המייסדות של שילה ביקרו אצל הרב חנן פורת ז"ל כדי לשוחח עימו על ימי ראשונים והפיקו סרטון:-

נוכחים: בני משפחות נתנזון, שטרן, שטיין, לויתן, אברהם, רפפורט, בטיש, שחם.

עדות מרתקת.

ולפי סדר: (משמאל דהיינו מימינו של חנן) החל ב- 0:0:30 - שרה שטרן, יעל אברהם, תמי נתנזון, נתן (נוס) נתנזון, חנן ז"ל, שבח שטרן, שלמה לויתן, משה אברהם, חיים שח"ם, יהודית בטיש, יפה שטיין, אורית רפפורט, שולמית לויתן, מלכה בן-נון, ושלשה בני משפ' פורת - הרעיה רחל משמאל.  הצלם: משה בטיש.

^

ז'בוטינסקי: קודם בר וכעת, להקה

השם ז'בוטינסקי מתחיל לתפוס תאוצה תודעתית מודרנית.

קודם היה בר בירושלים, בקומה ראשונה של הבית ברח' שמעון בן-שטח בו נאסר בעקבות פעלות ה"הגנה" בירושלים שראש בית"ר עמד בראשה נגד הפרועים הערבים בפסח תר"פ.

והנה, ראה ראיתי להקה אשר אימצה לעצמה את השם "נהגי הפרדות" וכיודע, ז'בוטינסקי נפרד מתרומפלדור על רקע צורת ההתגייסות לצבא הבריטי כחיילים ב"גדוד נהגי הפרדות" שקדם לשלושת הגדודים הקרביים של קלעי המלך שנלחמו לא בגליפולי אלא בארץ-ישראל:-

^

הרשימה שלי במדור "מיקרוסקופ" שב"בשבע" גליון 463 מיום 5.10.2011

הארץ ומלואה

עקיבא אלדר הוא איש תקשורת מאז 1974 וכיום הוא עיתונאי ופובליציסט וחבר מערכת 'הארץ'. הקוראים פוגשים אותו שם גם ככותב מאמרי דעות, למשל "נאום השקרים של נתניהו" (26.9), וגם כבעל טור בשם "ביקורת גבולות". בטור הזה הוא משמש צינור שאליו מתנקזות דליפות מידע ממשרד החוץ, מדרור אטקס או מ'שלום עכשיו', כגון הקביעה שהיישוב שני-ליבנה "זולג" לתוך תחומי ישראל של הקו-הירוק (מיום 20.9). אלא שאלדר חובש גם כובע שלישי, ככותב ידיעות חדשותיות. ביום 25.9, אלדר דיווח ככתב מן השורה כי המסמך שמחמוד עבאס הגיש לאו"ם כבקשה לזכות בהכרה כמדינה "מקבל את תוכנית החלוקה", ולכן הוא קובע ש"מנוסח הפנייה הפלסטינית עולה הכרה במדינה יהודית". ואיך הגיע הכתב למסקנתו? לפי אלדר, "נכתב כי הבקשה לחברות באו"ם מתבססת על... החלטת עצרת האו"ם מ-29 בנובמבר 1947. מדובר בהחלטה בה דובר על הקמת מדינה יהודית לצד מדינה ערבית".

ערב יום הכיפורים יש עוד זמן להצביע על התקשורת החוטאת של אלדר, שבמקרה זה פשוט 'עובד' על קוראיו. ראשית, ההחלטה ב-1947 היתה בעצם רק המלצה. שנית, הערבים דחו אותה ויצאו למלחמה. כשהפסידו, הקימו את הטרור של הפדאיון ולאחר מכן את הטרור של אש"ף אשר מעבר לרצח של יהודים איננו מכיר בלאומיות יהודית כלל. ושלישית, אלדר מתעלם מאמירותיהם של בכירי הרש"פ אשר שוללים את האפשרות שיהודים בכלל יגורו במדינת פלשתין שלהם. ומי עדיין חושב שעובדות הן הבסיס לכל עשייה תקשורתית?

 

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" גליון 463 מיום 29.9.2011

עקיבא אלדר הוא איש תקשורת מאז 1974 וכיום הוא עיתונאי ופובליציסט וחבר הנהלת מערכת עתון "הארץ".  ולכן, הקוראים פוגשים אותו שם גם ככותב מאמרי דעות, למשל, "נאום השקרים של נתניהו" (26.9), וגם כבעל טור בשם "ביקורת גבולות" שם הוא משמש צינור שאליו מתנקזות דליפות מידע ממשרד החוץ או מדרור אטקס או מ"שלום עכשיו" כגון הקביעה שהישוב שני-ליבנה "זולגת" לתוך תחומי ישראל של הקו-הירוק (מיום 20.9).  אלא אלדר חובש גם כובע שלישי, כמחבר ידיעות של רפורטז'ה.  ביום 25.9, אלדר דיווח ככתב מן השורה (קשה לי לכתוב "מנין" בהתחשב ברוח החילונית של "הארץ") שהמסמך שמחמוד עבאס הגיש לאו"ם כבקשה לזכות בהכרה כמדינה "מקבל את תוכנית החלוקה" ולכן, הוא קובע ש"מנוסח הפנייה הפלסטינית עולה הכרה במדינה יהודית".  ואיך הגיע הכתב אלדר למסקנתו?  לפי אלדר, "נכתב כי הבקשה לחברות באו"ם מתבססת על...החלטת עצרת האו"ם מ- 29 בנובמבר 1947.  מדובר בהחלטה בה דובר על הקמת מדינה יהודית לצד מדינה ערבית".

וחודש הרחמים ראוי להיות הזמן להצביע על התקשורת החוטאת של אלדר.  לא רק שהוא צץ לנו בכל פינה תקשורתית אפשרית, שלא לדבר על הופעות בתקשורת המשודרת, אבל במקרה זה הוא פשוט 'עובד' על קוראיו.  ראשית, "החלטה" ב- 1947 הייתה בעצם המלצה.  שנית, הערבים דחו אותה ויצאו למלחמה וכשהפסידו, הקימו את הטרור של הפדאיון ולאחר מכן, הטרור של אש"ף אשר מעבר לרצח של יהודים, איננו מכיר בלאומיות יהודית כלל.  ושלישית, אלדר מתעלם מאמירותיהם של בכירי הרש"פ אשר שוללים את האפשרות שיהודים בכלל יגורו במדינת פלסטין שלהם.  ומי עדיין חושב שעובדות הן הבסיס לכל עשייה תקשורתית?

בג"צ עדי-עד

בבית המשפט העליון

בג"ץ 2186/11 בג"ץ 6205/11

בפני:	כבוד השופט א' רובינשטיין
	כבוד השופט נ' הנדל
	כבוד השופט י' עמית

העותרים בבג"ץ 2186/11:	1. מחמוד מוחמד מחסן אלאערג'
	2. ח'ולה מוחמד עבדאללה אלאערג'
	3. מחמוד אחמד מוחמד חזמה

העותר בבג"ץ 6205/11:

אסף אזולאי

נ ג ד

המשיבים:	1. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית
	2. ראש המנהל האזרחי בגדה המערבית
	3. מפקד מחוז ש"י של משטרת ישראל

עתירה למתן צו על תנאי

תאריך הישיבה: י"ג באלול התשע"א (12.9.11)

בשם העותרים בבג"ץ 2186/11: עו"ד מיכאל ספרד, עו"ד שלומי זכריה

בשם העותר בבג"ץ 6205/11: עו"ד דורון ניר צבי, עו"ד בצלאל סמוטריץ';

עו"ד אבינעם שמעון

בשם המשיבים בבג"ץ 2186/11: עו"ד ענר הלמן

בשם המשיבים בבג"ץ 6205/11: עו"ד אורי קידר

החלטה

השופט א' רובינשטיין:

א. ראשית הדברים בעתירה 2186/11, שהוגשה ב-17.3.11 על-ידי שלושה תושבי תורמוסעיא (להלן העותרים) כנגד מפקדי צה"ל והמשטרה באיו"ש, שעניינה אכיפת דרישת פינוי לפי צו בדבר שימוש מפריע במקרקעין פרטיים – גידור ונטיעת עצים – שהוצאה על-ידי ראש מינהל האזרחי ביום 21.9.10. נטען, כי דרי המאחז עדי עד פלשו למקרקעין, ומשנתגלה הדבר כנטען על-ידי העותרים ביולי 2010, ופנו למינהל האזרחי, הוציא המינהל דרישת פינוי ב-21.9.10, וזו נמסרה - כנטען – ב-7.12.10. לא הוגש ערר. בתגובתם המקדמית של המשיבים מיום 12.5.11 נמסר על הודאה לפינוי מכוח הצו לא יאוחר מסוף אוגוסט 2011. העותרים הגיבו, כי בינתיים ממשיכה הנטיעה בשטח. הוחל בסבב תגובות.

ב. והנה ביום 29.8.11 הוגשה "עתירה דחופה למתן צו על תנאי, צו ביניים וצו ארעי" נגד ראש המינהל האזרחי (בג"ץ 6205/11) על-ידי מר אסף אזולאי (להלן אזולאי או העותר), שבה הועלתה הטענה כי המשיב עומד לממש בכוח צו להריסת כרם ענבים וגידור חקלאי. בפסקה 3 לעתירה נאמר, כי "העותר מעבד ומחזיק כדין חלקת מקרקעין ובה נטע לפני שנים כרם ענבים", וכן בפסקה 6 "מזה שנים ארוכות מגדל העותר כרם ענבים" והשקיע בו מאות אלפי שקלים, ובפסקה 7 "לפני כשלושה חודשים נודע לעותר במקרה" על הוצאת צו שימוש מפריע נגד חלקת המקרקעין, ופנייתו (ב-5.7.11 (אל המשיב תבעה זכות שימוע וזכות ערר; היו מגעים לעניין מפת השטח בו מדובר אך לא הבשילו.

ג. ביום הגשת העתירה 29.8.11 ניתנה החלטה בדבר צו ארעי לעיכוב ההריסה, ונתבקשה תגובה תוך יומיים או אף לפני כן.

ד. בתגובה מקדמית מטעם המשיבים מיום 30.8.11 נטען, בין השאר, לחוסר נקיון כפיים, שכן הדרישה מכוח הצו פורסמה בשטח ב-7.12.10 (על-ידי תליית המסמך על גדר, ככל הנראה) ולא הוגש ערר בתוך 15 יום כדרישת הדין; אזולאי נחקר במשטרת ישראל ב-24.1.11 בחשד להסגת גבול ושימוש מפריע במקרקעין, והוצגה לו הדרישה שבצו וכן נמסר לו הצו; הדבר סותר חזיתית את טענת העותר באשר לכך שנודע לו על הצו רק כשלושה חודשים לפני הגשת העתירה. נטען לשיהוי כבד, ולכך שאין בעתירה טענת מועד עיבוד, בעוד שהשתילים בחלקה ניטעו אך חודשים ספורים לפני הגשת התלונה.

ה. אזולאי הגיב ב-31.8.11, כי בתגובה שמע לראשונה על העתירה 2186/11 שאליה לא צורף כצד וגם לא קיבל את הצו (אשר לשיטת המשיב נמסר לו במעמד החקירה). המשיבים שבו (11.9.11) ועמדו, באמצעות תצהיר, על כך שמר אזולאי קיבל את הדרישה בחקירת המשטרה.

ו. ב-31.8.11 ניתנה החלטה כי העתירה 6205/11 תישמע בתוך שבועיים יחד עם העתירה 2186/11, והמשיבים שם יצורפו כמשיב לעתירה זו, ועד 3 ימים לפני הדיון "יגיש העותר הודעה בצירוף תצהיר ובה פירוט זכויותיו - המהותיות-הנטענות, ויצרף כל אסמכתא להן".

ז. בהודעת אזולאי מיום 11.9.11, שהתייחסה לשתי העתירות, נטען באשר לאי צירופו וכן לקיום סעד חלופי לעותרים בבג"ץ 2186/11 בבית משפט אזרחי; נטען עוד, כי לעותרים בבג"ץ 2186/11 אין זכויות מהותיות והוא מוצא בטענותיהם פגמים. ולטענתו שלו, הוא מחזיק במקרקעין כהמשך לפלוני בועז מלט שהחזיק בהם מאז 1999, ועל כן יש לו זכות מכוח עיבוד וחזקה. צורף תצהיר של העותר ושל בועז מלט, ונטען לרכישה לפי סעיף 78 לחוק הקרקעות העותמאני 1859 ולפי סעיף 20 לאותו חוק.

ח. עוד ביקש העותר (ביום 7.9.11) להיות משיב בבג"ץ 2186/11. נאמר כאן, כי במהלך הדיון בפנינו ניתנה לכך הסכמת העותרים באותה עתירה ואנו מאשרים זאת, וכאמור צורפו העותרים בבג"ץ 2186/11 כמשיבים בבג"ץ 6205/11.

ט. בדיון בפנינו (12.9.11) טען עו"ד ספרד לעותרים בבג"ץ 2086/11, כי עתירה 6025/11 היא עתירת סרק הלוקה בשיהוי אדיר, כי אין ראשית ראיה לזכות כלשהי של אזולאי, ועתה הופיע שמו של מר מלט - שהוא אדם בעייתי לטענת העותרים הללו; מכל מקום, מדובר בנטיעות צעירות, ואין מקום להידרש לסעיפים 20 ו-78 לחוק הקרקעות העותמאני; יש גם חוסר נקיון כפיים, שהרי העותר לא ביקש לבטל צו שימוש מפריע ולא ערר על הצו.

י. עו"ד סמוטריץ' טען לעותר בבג"ץ 6205/11, אסף אזולאי, כי הוא לא קיבל את הצו והצו לא נמסר לו; הוא לא הבין בחקירה שיש צו נגדו, והקרקע מעובדת מ-1999. נטען כי ישנה חלקה שלגביה יש לעותר חוזה (מ-23.1.11) עם ההסתדרות הציונית וחלקה אחרת שהיא נשוא העתירה. יש צורך איפוא בשימוע ובהליך לפני ועדת העררים; נאמר איפוא כי משאלת העותר אזולאי היא הליך שימוע ואפשרות לערר על פי הדין.

יא. עו"ד קידר טען למדינה, כי הצו הוצג לעותר שגירסתו לא ברורה אלא מיתממת, והצעת העותר להישמע עתה עלולה לסכן את תכלית הצוים; ועוד, הגורמים הרלבנטיים באיו"ש לא היו ערים לחקירה ולקיומו של אזולאי, אחרת היה מצורף כצד.

יב. עו"ד זכריה טען לעותרים בבג"ץ 2186/11 כי התלונה הוגשה בסוף 2010 נוכח קיומן של נטיעות חדשות.

יג. לפי החלטתנו העביר לנו מר אזולאי ביום 13.9.11 נייר שכותרתו "הסכם מיוחד להקצאת שטח", מ-23.1.11 שהצדדים לו הם ההסתדרות הציונית העולמית באמצעות החטיבה להתישבות, אסף אזולאי ואגודה שיתופית שילה, ובו הקצאת שטח למשך 21 שנה (עד 2032) בתשלום דמי הקצאה סמליים של 1 ₪ לשנה.

יד. עיון בתמליל חקירת אזולאי במשטרה מ-24.1.11 בעניין נטיעת כרם ענבים כשימוש מפריע מתאר טענה להסכם האמור, וכן מדבר הוא על שטח שתושבי עדי עד מחזיקים בו מעל 10 שנים והוא טרם ניטע מטעמי תקציב. החוקר כותב (עמ' 2) "אני מציג בפניך צו שהונח בגדר החלקה שלך צו מפריע במקרקעין (כך במקור –א"ר) ואשר מיועד עבורך..." ואזולאי השיב, כי לא ראהו שכן המקום חשוף לרוח; הוא סירב לומר מי מן הישוב הקצה לו את השטח.

טו. מכל האמור עולות לא מעט תמיהות: התמיהות מופנות ברובן הגדול אל העותר אזולאי, אך גם לרשויות. מטבע הדברים, נועד הצו לעניין שימוש מפריע לאפשר לרשויות למנוע בניה בלתי חוקית בקצב זריז. עדיף, כמובן – וכבר הערנו על כך, לאחרונה בבג"ץ 5377/09 רגבים נ' שר הביטחון (לא פורסם) – כי בניה בלתי חוקית, והדבר נכון כמובן לגבי נטיעות, תטופל בעודה בראשיתה:

"נודעת חשיבות של ממש למימוש צוי הריסה כאשר המבנה הבלתי חוקי נמצא בראשית בנייתו. הן מהצד הרגשי ועגמת הנפש הבלתי נמנעת העלולה להיגרם מפינוי ממבנה מאוכלס, והן מבחינת העלויות הכרוכות בכך, ראוי ליתן חשיבות גדולה לרכיב זה במדרג סדרי העדיפויות; ראו גם דברי הנשיאה ביניש בבג"צ 8887/06 אל-נאבות נ' שר הביטחון (לא פורסם), פסקה 14. דבר זה מופיע, כאמור, במסמך מש/1, המתייחס כנראה בעיקרו לבניה ישראלית לא-חוקית, אך כמובן הרציונל שביסודו זהה לגבי כל בניה בלתי חוקית. ונזכיר, כי האפשרות להוצאת צוי הריסה מינהליים נועדה מכתחילה לזירוז הליכי האכיפה, כדי לוודא, במידת האפשר, שמבנה אשר הוקם באופן בלתי חוקי ייהרס בשלב מוקדם של הקמתו".

העותר בבג"ץ 6025/05 מגלה טפח ומכסה טפחיים, ותום הלב, שלא לומר האמת, אינו נראה כחברו הקרוב, גם אם הוא מונע מאידיאליזם. ראשית אין סיבה להטיל דופי באמירת השוטר כי הצו הוצג לעותר בחקירה, לפי רישום מזמן אמיתי, ואף הדעת נותנת שגם קיבל אותו, אף כי דבר זה לא נרשם מפורשות. שנית, החקירה נערכה ב-24.1.11 והחוזה שקיבל העותר (לחלקה אחרת) הוא מ-23.1.11, והדבר אומר דרשני. יתר על כן, העותר לא הזכיר בעתירתו הן את החוזה – קרי, לא נתן תמונה מלאה – והן את טענתו בדבר "קבלת הזכות" מבועז מלט, דבר שעלה רק בהודעה שהגיעה ערב הדיון. העותר גם טוען שדבר הצו הגיע לידיעתו לפני שלושה חודשים - במאי, ומהיכן תאריך זה. רשמנו לפנינו, כאמור, כי משאלתו של העותר אזולאי היא הפרוצדורה לפי הצו, כפי שמסר בא כוחו בפנינו.

טז. אשר לרשות, לא היה בה תיאום בין המשטרה לבין הייעוץ המשפטי לאיו"ש והפרקליטות, בעוד הצו הוצג (למצער (לעותר, קרי היה ידוע מי "אשר על הנטיעות", הוא לא צורף כמשיב לעתירה 2186/11 בטענה שלא ידעו עליו – והרי ידעה המשטרה.

יז. בשקלול כל האמור, ועם כל הסתייגותנו מדרכו החמקמקה של העותר, החלטנו להנחות את המשיבים בעתירה 6205/11 לקיים לעותר שימוע בתוך עשרים ימים מהיום, ואם יתעורר הצורך בעקבות זאת - לאפשר לו להגיש ערר לועדה הרלבנטית בתוך 15 יום לאחר ההחלטה בעקבות השימוע. הערר יישמע תוך חודש לאחר מכן. הודעת עדכון תימסר בתום שלושה חודשים מהיום. עד אז יעמוד בעינו הצו הארעי. להודעת העדכון יוכלו העותר אזולאי והעותרים בבג"ץ 2186/11 להגיב תוך 10 ימים. בעקבות זאת יוחלט באשר להמשך הטיפול. נוכח התוצאה אליה הגענו אין צורך להידרש כרגע ספציפית לעתירה 2186/11.

יח. לתשומת לב המזכירות – כאמור מצורפים העותרים בבג"ץ 2186/11 כמשיבים לעתירה בבג"ץ 6205/11, והעותר בבג"ץ 6205/11 מצורף כמשיב לעתירה בבג"ץ 2186/11.

ניתנה היום, י"ט באלול תשע"א (18.9.11).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט