האם השר נאמן "כבוש" ביד הפרקליטות?

הישיבה המאה-ושבעים-ושמונה של הכנסת השמונה-עשרה
יום שלישי, ט' בכסלו התשע"א (16 בנובמבר 2010):

אברהם מיכאלי (ש"ס):

ממשלות ישראל לדורותיהן הקפידו שלא להגדיר את יהודה ושומרון כשטח "כבוש" ואישרו קניית קרקעות ביהודה ושומרון על ידי יהודים. מעולם לא התקבלה החלטת ממשלה או עמדה משפטית של הממשלה הקובעת את ההפך. ואולם לאחרונה בעתירה לבג"ץ, שהוגשה על ידי פרקליטות המדינה נגד החלטת ועד העררים הצבאית, בבג"ץ 9296/08 נכתב כי אזורים אלה הינם שטח "כבוש", וכי אין ליהודים ולישראלים זכות לרכוש קרקעות בשטח זה. מי, מתי ובאיזו סמכות הוחלט על שינוי משמעותי זה במדיניות הממשלה כלפי אזורי איו"ש, ואם לא הוחלט כך – מנין קיבלה מחלקת הבג"צים של הפרקליטות את ההיתר לטעון טענות אלה?

שאלה שנייה, אדוני השר - -

שר המשפטים יעקב נאמן:

אם אפשר, הייתי מעדיף להשיב על השאלה הראשונה, כי יש שאלה זהה של חברת הכנסת ציפי חוטובלי. אני רוצה לציין בצער, שביקשתי תגובה מלשכת פרקליט המדינה, וקיבלתי תגובה שהיא בהחלט לא היתה לעניין. לפיכך חזרתי וביקשתי התייחסות נוספת. ברגע שאקבלה אעבירה לידיעת חברי הכנסת הנכבדים.

(היו"ר אורי מקלב, 18:06)

קריאות:

- - -

אברהם מיכאלי (ש"ס):

אל"ף, אדוני השר, אני מקבל את מה שהשר אומר ואני אמתין לתשובה מפורטת, באמת, כי השאלה שנוצרה כתוצאה מהבעיה של אותה תשובה של הפרקליטות – זה משליך לכל מיני כיוונים, לצערנו, היום, ולכן אני לא רוצה כרגע להרחיב מעבר לזה, עד שאני לא אקבל את התשובה המפורטת של השר. לפני שאני אשאל את השאלה השנייה, חברתי ציפי רצתה עוד לשאול שאלה בעניין הזה.

ציפי חוטובלי (הליכוד):

בדיוק אותה שאילתא.

אברהם מיכאלי (ש"ס):

אדוני השר, שאלה שנייה - כיצד השר מתכוון לפעול על מנת לקדם את מעמדו של המשפט העברי בפסיקה ובחקיקה?

שר המשפטים יעקב נאמן:

על שאלה קצרה זו יש לי הפעם תשובה ארוכה ומפורטת. על קידום מעמדו של המשפט העברי בפסיקה ובחקיקה מופקדת המחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים. במענה לשאלתו של חבר הכנסת הנכבד, מיכאלי, אני מבקש לתאר כאן את תפקידה ופעילותה של מחלקה זו, שאני מייחס לה חשיבות רבה. המחלקה פועלת בשיתוף עם זרועות המשרד השונות, ייעוץ וחקיקה, ופרקליטות, כשהיא מביאה בפניהם את עמדת המשפט העברי בכל נושא רלבנטי העולה לדיון, הן בהליכי הייעוץ, הן בהליכי החקיקה, והן בהליכים המתנהלים בפני בתי המשפט בישראל על כל ערכותיהן. המחלקה מייעצת לפרקליטים הן כשעולה נושא הדורש מומחיות במשפט העברי והן במסגרת סקירה השוואתית במסגרת ההכנות לחקיקה ולצורך הכנת טיעונים בפני בתי המשפט בהתאם להוראות חוק יסודות המשפט, התש"ם-1980.

במסגרת זו, נכתבות סקירות וחוות דעת בנושאים רבים ומגוונים והן מתפרסמות באתר האינטרנט של המשרד. המחלקה מייעצת גם ללשכות המשפטיות של משרדי הממשלה. כמו כן המחלקה מופיעה גם בפני ועדות הכנסת כדי להביא את דבר המשפט העברי במסגרת הליכי החקיקה. בנוסף לפעילות שוטפת זו, המחלקה שוקדת על הכנת כלים ספרותיים שמטרתם לאפשר למשפטנים, שופטים, עורכי דין ופרקליטים למצוא את דרכם בשבילי המשפט העברי בכוחות עצמם ולקבל תמונה עדכנית ומקיפה על עמדת המשפט העברי בזיקה לחוקי מדינת ישראל. פרויקט גדול זה, אשר החל עם חקיקת חוק יסודות המשפט, התש"ם-1980, הקובע זיקה, אני מצטט: "לעקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל", כבר הניב פרות יפים המעשירים את הספרות המשפטית העברית, והוא זוכה להערכה רבה בקרב הקהילייה המשפטית.

ואיפה הערבים הללו מסיקים זיתים?

בגן בלומפלד, ממול למרכז מורשת בגין

הפקר אמרנו?

מחפשים פעילות ייחודית בחנוכה?

ללמוד בשקט, ללא דיבוב שפתיים ותוך הליכה

אחרת, ימצאו הלומדים אתת דרכם החוצה במהרה.

הטור שהגשתי למדור "מיקרוסקופ" של "בשבע" גליון 419 מיום 25.11.10

דווקא בשבוע בו קראנו בפרשה את הביטויים "כִּי-חֶרְפָּה הִוא לָנוּ" ו"הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ", הקול היחידי בתקשורת אשר טרח לנתח את פרטי העיסקה שנרקמה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין הממשל האמריקאי ולהעמיד אותה במבחן התועלתני, הערכי והמהותי, איננו בא מהמחנה המוסרי וההומני של השמאל אלא היה אמנם של יהודי מהמתנגדים למפעל ההתיישבות בשטחי יהודה ושומרון ועוד קודם בעזה אבל לא מהטעמים של השמאל הישראלי. אלא שיהודי זה לא נמנה על מפלגת העבודה ולא על מר"צ ולא על השמאל הלאומי וגם לא על החוגים הרדיקלים או האנרכיסטים. ובתקשורת הישראלית, דבריו הופיעו רק בתרגום כי האיש שיצא חוצץ נגד ה'דיל' הוא שגריר ארה"ב בישראל לשעבר, דן קורצר, יהודי שומר מסורת בוגר "ישיבה אוניברסיטי", מבין יועציו של הנשיא אובמה בעבר, אשר פירסם מאמר-דעות בעיתון המכובד "וואשינגטון פוסט".

שלא תטעו, התנהגותה של ישראל בהקמת יישובים נחשבה בעיניו של קורצר כ"שיקול רע" ואל לה לארה"ב "לתגמל את ישראל" על מנת לפתות אותה שלא להמשיך בבנייה ביו"ש. אבל שלא כמו רוב רובה של התקשורת הישראלית, אשר דחף סילוק המתנחלים הוא המדרבן את כישוריהם העיתונאיים, מה שמפחיד את קורצר היא מערכת היחסים האסטרטגיים בין ארה"ב לבין ישראל שכעת, כאילו מוצעת למכירה – או כשוחד. ניתוח נוסף שהיה חסר בידווחים ובפרשניות על העיסקה שכמובן וכרגיל התמקדו במאבק הפנים-מפלגתי ופנים-ממשלתי לפי הכלל התקשורתי הישראלי שהחדשות הן סתם דרמה, הצגה של מאבק אישי והתמודדויות על רקע אידיאולוגי ולא עניין של גורל של העם. המסגור של הסיפור שוב הופך להיות 'האם יהיה לנתניהו רוב בקבינט/בממשלה/במפלגה?' ו'מי חותר נגדו כדי להחליף אותי"' במקום, כפי שקורצר עשה, גם אם הוא בא מפינה שוללת, בבחינת ניתוח של 'מה-טוב-לישראל'. התקשורת לא פירשנה צדדים רבים של המהלכים המדיניים האחרונים והדבר נעשה, במידה מועטה ע"י כותבי מאמרי הדעות שלא מקרב אנשי התקשורת עצמם. השכבה המקצועית של התקשורת התמסרה לסינון דרך עמדות פוליטיות אישיות. ושוב, צרכני התקשורת יצאו נפסדים בלי מידע מספיק, בלי דיון בהתחשב במכלול הפרטים וללא הבנה של ההשלכות הצבאיות, הכלכליות והמדיניות. ציר הדיווחים נסוב על תחרות אישית ולא על זו של מדינת ישראל. ושוב, חבל.

ישראל מידד

מצאתי תלויה על לוח מודעות

ללא מלים.

מצאתי מלים.

עוד מכתב למערכת "הארץ" שלא התפרסם

בתגובה על "ירושלים של שקרים" מאת עקיבא אלדר ("הארץ", 15.11.2010)

עקביא אלדר מציין שבכדי שבנימין נתניהו יזכה בחבילת תמריצים של הנשיא אובמה עליו להסכים שמספר התנחלויות כולל שילה (גילוי נאות: מקום מגוריי) וגם את מזרח ירושלים "יימחקו לעד מהמפה". אין לי בעיה עם הבנתו אלדר את משמעות הלחץ האמריקאי והאתנן המוצע אם כי הממשלה נדרשה רק לסכים לעוד 90 יום של הקפאה - אגב, אינפלציה מלפני כחודשיים כשמר נתניהו התבקש לתק'ופה של 60 יום בלבד. אך השימוש במילה 'למחוק' הזכיר לי עוד אמירות. פורסם בעיתונות ביום 5.9 השנה שנשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד אשר ביקר בוועידה בקטאר הזהיר: "אם נותקף - ישראל תימחק ממפת העולם". בכנס השנתי ה- 12 של התנועה האסלאמית "אל-אקצה בסכנה" שנערך ביום 7.9.07, אמר ראיד סלאח ש"ישראל תימחק מהמפה". ולפני 3200 שנה לערך, חרט פרעה בשם מרנפתח על אסטלה במצרים פרעה את המלים "ישראל חרבה, אין לה זרע". הייתי ממליץ בפני אלדר לחשוב בפעם הבאה אם לא להשתמש במונח אחר וזאת, רק כדי להימנע מאסוציאציות היסטוריות לא נעימות.

ישראל מידד

שילה

ונמצא כאן

----------------

ועוד אחד, ישן יותר:

בתגובה לרשימה "כשהצי המלכותי עצר אוניות", מאת סטויארט כהן ("הארץ", 7.6.10)

פרופ' כהן נוגע לשאלת הפעלת הכוח הימי של בריטניה מול המעפילים שלאחר מלחמת העולם השניה בהקשר כוללני של תכנון מבצעי, מוסריות ואסטרטגיה מדינית ומציין במיוחד את מספר הקטן של הנפגעים. וכמו לכל נושא היסטורי, יש לדבר עוד צד.

בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה ובתוכה, הצי הבריטי גם אז עסק במניעת הגעת יהודים לארץ-ישראל דרך הים. התנועה הרביזיוניסטית של ז'בוטינסקי ובמידה פחותה תנועת החלוץ פעלו להביא עולים ארצה דרך הים. אבל אז זאת הייתה שאלה של הצלת חיים ממש. בגלל המצור על חופי הארץ, מאות אלפי יהודים נתקעו באירופה ונשרפו חיים או הומתו במיתות שונות ומשונות. עשרות רבות אחרות של יהודים מתו בים ודווקא ביום פרוץ המלחמה, נורו למוות שני יהודים בידי רובי הבריטים על חוף ימה של יפו, נוסעי ה"טייגר היל". אם ניתן לכנות את פעולות הבריטים, מבחינה מנותקת, לאחר המלחמה כהישג טקטי מפואר, הרי מבחינה יהודית, פעילותה של הצי הבריטי בזמן המנדט הייתה הרת-אסון לעם היהודי וכמבצעי מדיניות הספר הלבן של 1939, מלחיה של בריטניה הגדולה גבלו בשיתוף פעולה עם מטרות המשטר הנאצי בגרמניה.

ישראל מידד

שילה

תיזהרו מן הבור

ירמיהו פרק מא

א ויהי בחודש השביעי, בא ישמעאל בן-נתניה בן-אלישמע מזרע המלוכה ורבי המלך ועשרה אנשים איתו אל-גדליהו בן-אחיקם--המצפתה; ויאכלו שם לחם יחדיו, במצפה. ב ויקם ישמעאל בן-נתניה ועשרת האנשים אשר-היו איתו, ויכו את-גדליהו בן-אחיקם בן-שפן בחרב--וימת אותו: אשר-הפקיד מלך-בבל, בארץ. ג ואת כל-היהודים, אשר-היו איתו את-גדליהו במצפה, ואת-הכשדים, אשר נמצאו-שם--את אנשי המלחמה, הכה ישמעאל. ד ויהי ביום השני, להמית את-גדליהו; ואיש, לא ידע. ה ויבואו אנשים משכם משילה ומשומרון, שמונים איש, מגולחי זקן וקרועי בגדים, ומתגודדים; ומנחה ולבונה בידם, להביא בית י-וה. ו וייצא ישמעאל בן-נתניה לקראתם, מן-המצפה, הולך הלוך, ובוכה; ויהי, כפגוש אותם, ויאמר אליהם, בואו אל-גדליהו בן-אחיקם. ז ויהי, כבואם אל-תוך העיר; וישחטם ישמעאל בן-נתניה, אל-תוך הבור--הוא, והאנשים אשר-איתו. ח ועשרה אנשים נמצאו-בם, ויאמרו אל-ישמעאל אל-תמיתנו--כי-יש-לנו מטמונים בשדה, חיטים ושעורים ושמן ודבש; ויחדל, ולא המיתם בתוך אחיהם. ט והבור, אשר השליך שם ישמעאל את כל-פגרי האנשים אשר הכה ביד-גדליהו--הוא אשר עשה המלך אסא, מפני בעשא מלך-ישראל; אותו, מילא ישמעאל בן-נתניהו--חללים.

בקבוקי דבש בשילה

מלכים א פרק יד

א בָּעֵת הַהִיא, חָלָה אֲבִיָּה בֶן-יָרָבְעָם. ב וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם לְאִשְׁתּוֹ, קוּמִי נָא וְהִשְׁתַּנִּית, וְלֹא יֵדְעוּ, כִּי-אתי (אַתְּ) אֵשֶׁת יָרָבְעָם; וְהָלַכְתְּ שִׁלֹה, הִנֵּה-שָׁם אֲחִיָּה הַנָּבִיא--הוּא-דִבֶּר עָלַי לְמֶלֶךְ, עַל-הָעָם הַזֶּה. ג וְלָקַחַתְּ בְּיָדֵךְ עֲשָׂרָה לֶחֶם וְנִקֻּדִים, וּבַקְבֻּק דְּבַשׁ וּבָאת אֵלָיו; הוּא יַגִּיד לָךְ, מַה-יִּהְיֶה לַנָּעַר. ד וַתַּעַשׂ כֵּן, אֵשֶׁת יָרָבְעָם, וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ שִׁלֹה, וַתָּבֹא בֵּית אֲחִיָּה; וַאֲחִיָּהוּ לֹא-יָכֹל לִרְאוֹת, כִּי קָמוּ עֵינָיו מִשֵּׂיבוֹ. ה וַי-וָה אָמַר אֶל-אֲחִיָּהוּ, הִנֵּה אֵשֶׁת יָרָבְעָם בָּאָה לִדְרֹשׁ דָּבָר מֵעִמְּךָ אֶל-בְּנָהּ כִּי-חֹלֶה הוּא--כָּזֹה וְכָזֶה, תְּדַבֵּר אֵלֶיהָ; וִיהִי כְבֹאָהּ, וְהִיא מִתְנַכֵּרָה. ו וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲחִיָּהוּ אֶת-קוֹל רַגְלֶיהָ, בָּאָה בַפֶּתַח, וַיֹּאמֶר, בֹּאִי אֵשֶׁת יָרָבְעָם; לָמָּה זֶּה, אַתְּ מִתְנַכֵּרָה, וְאָנֹכִי, שָׁלוּחַ אֵלַיִךְ קָשָׁה. ז לְכִי אִמְרִי לְיָרָבְעָם, כֹּה-אָמַר יְה-ה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, יַעַן אֲשֶׁר הֲרִמֹתִיךָ, מִתּוֹךְ הָעָם; וָאֶתֶּנְךָ נָגִיד, עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל. ח וָאֶקְרַע אֶת-הַמַּמְלָכָה מִבֵּית דָּוִד, וָאֶתְּנֶהָ לָךְ; וְלֹא-הָיִיתָ כְּעַבְדִּי דָוִד, אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְו‍ֹתַי וַאֲשֶׁר-הָלַךְ אַחֲרַי בְּכָל-לְבָבוֹ, לַעֲשׂוֹת, רַק הַיָּשָׁר בְּעֵינָי. ט וַתָּרַע לַעֲשׂוֹת, מִכֹּל אֲשֶׁר-הָיוּ לְפָנֶיךָ; וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה-לְּךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמַסֵּכוֹת, לְהַכְעִיסֵנִי, וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ, אַחֲרֵי גַוֶּךָ. י לָכֵן, הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל-בֵּית יָרָבְעָם, וְהִכְרַתִּי לְיָרָבְעָם מַשְׁתִּין בְּקִיר, עָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל; וּבִעַרְתִּי אַחֲרֵי בֵית-יָרָבְעָם, כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל עַד-תֻּמּוֹ. יא הַמֵּת לְיָרָבְעָם בָּעִיר, יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים, וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה, יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם: כִּי יְה-ה, דִּבֵּר. יב וְאַתְּ קוּמִי, לְכִי לְבֵיתֵךְ; בְּבֹאָה רַגְלַיִךְ הָעִירָה, וּמֵת הַיָּלֶד. יג וְסָפְדוּ-לוֹ כָל-יִשְׂרָאֵל, וְקָבְרוּ אֹתוֹ--כִּי-זֶה לְבַדּוֹ, יָבֹא לְיָרָבְעָם אֶל-קָבֶר: יַעַן נִמְצָא-בוֹ דָּבָר טוֹב, אֶל-י-וה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל--בְּבֵית יָרָבְעָם. יד וְהֵקִים יְ-וָה לוֹ מֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יַכְרִית אֶת-בֵּית יָרָבְעָם זֶה הַיּוֹם; וּמֶה, גַּם-עָתָּה. טו וְהִכָּה י-וָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם, וְנָתַשׁ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לַאֲבוֹתֵיהֶם, וְזֵרָם מֵעֵבֶר לַנָּהָר: יַעַן, אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת-אֲשֵׁרֵיהֶם--מַכְעִיסִים, אֶת-י-וָה. טז וְיִתֵּן, אֶת-יִשְׂרָאֵל--בִּגְלַל חַטֹּאות יָרָבְעָם, אֲשֶׁר חָטָא, וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא, אֶת-יִשְׂרָאֵל. יז וַתָּקָם אֵשֶׁת יָרָבְעָם, וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא תִרְצָתָה; הִיא בָּאָה בְסַף-הַבַּיִת, וְהַנַּעַר מֵת. יח וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ וַיִּסְפְּדוּ-לוֹ, כָּל-יִשְׂרָאֵל: כִּדְבַר י-וָה אֲשֶׁר דִּבֶּר, בְּיַד-עַבְדּוֹ אֲחִיָּהוּ הַנָּבִיא.

ליבסקינד נגד בנזימן בעין שביעית

כאן.

שלטון המיעוט מאת קלמן ליבסקינד

"חבורה קטנה של עיתונאים, המחזיקה בעמדות שמאל קיצוניות ואשר תפיסות העולם שלה ניגפות בבחירות פעם אחר פעם, קובעת כאן את סדר היום". תגובה לעוזי בנזימן

ההקפצה של ההקפאה

...צריך להפנים ולעכל דווקא את ההשפעה הנדל"נית של ההקפאה ביהודה ושומרון, שהיא בוודאי משמעותית בהרבה מכל ההצעות האזוטריות שהציג נתניהו.

אלה המספרים היבשים, בלי שום קשר לשאלה האם אתם בעד או נגד מפעל ההתנחלויות:

במשך עשרות שנים סיפקה יו"ש 3%-5% מהיצע הדירות שנמכרו לישראלים. לפני עשור למשל, היו ביו"ש (ובעזה) 705 דירות חדשות למכירה, מתוך 19.3 אלף דירות בכל הארץ (4%). בסוף 2006 הוצעו ביו"ש 413 דירות, מתוך 13.5 אלף בסה"כ (3%).

בשנה שעברה נרשמה צלילה: 129 דירות חדשות עמדו למכירה בסוף 2009, מתוך 10,115 בכל הארץ (1.3%). ובסוף ספטמבר 2010 נמצאו ביו"ש 41 דירות חדשות למכירה - פחות מחצי אחוז מכלל הדירות.

מבחן עסקאות המגורים במינהל מקרקעי ישראל ברור יותר: בשנת 2006 אישר המינהל עסקאות ל-6,119 יחידות דיור חדשות ביו"ש - 27% (!) מכלל העסקאות שאושרו בישראל.

בשלושת הרבעונים הראשונים של 2010 אושרו 46 יח"ד ביו"ש - 0.3% מהעוגה. בספטמבר 2010, למשל, אושרו 3 עסקאות חדשות, בהשוואה ל-340 יח"ד חדשות שאושרו בספטמבר אשתקד.

השורה התחתונה ברורה. בזמן שרוה"מ משתעשע בפתרונות שאולי יעבדו ואולי לא, המציאות החדשה ביו"ש מסבכת עוד יותר את משוואת ההיצע מול הביקוש.

מקור

נא להתפלל



הציבור מתבקש להתפלל לרפואת יפתח בן חמדה (רוט), תושב רחלים שנפצע קשה מזריקת אבן (בלוק) ביום חמישי שלשום בלילה ליד שילה ועבר ניתוח ראש. לא ברור מצבו.

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" בשבועון "בשבע" גליון418 מיום 18.11.10

מי מפחד מתלונות הציבור

אנחנו נוהגים להמליץ לצרכני התקשורת לא לחשוש להתלונן על חשד להפרה אתית מקצועית או עבירה על החוק אשר בוצעה בידי איש תקשורת. אלא שהתלונה היא רק תחילת תהליך. בדרך יש עוד כמה שלבים, בהתאם למבנה של ערוץ התקשורת. בעיתונות הכתובה, רוב העיתונים הגדולים בעולם מעסיקים 'אומבודסמונים' או 'עורך נציג הצבור' אשר תפקידם לבדוק את התלונות וליזום בעצמם חקירות. במקרים רבים, כמו בניו-יורק טיימס, בעל תפקיד זה בא מחוץ למאגר העובדים באותו עיתון. בנוסף, מוקצב לו מקום מכובד בעיתון לפרסם את מסקנותיו. בעמוד 2 למטה, ימצאו קוראי אותו עיתון כל יום תיקונים או פרסומים על ליקויים שהתגלו. עיתון גדול אינו מפחד להתנצל על טעויות.

בארץ חסרים 'אומבודסמנים' בעיתונות, גם אם את מקומם תופסת חלקית מועצת העיתונות הפועלת באופן בלתי מחייב. אבל הבעיה העקרית קיימת בתקשורת המשודרת. שלושת הממונים על קבילות הציבור ברשות השידור היו עובדים בדרך לפנסיה. בגלי צה"ל, עורך מבין העובדים באופן שוטף הוא האחראי על הבדיקות. גם ברשות השנייה הוא היה אחד מבין עובדיה. האם זוהי שקיפות ראויה? חוסר אינטרסים מובהק?

ואם כבר צדקת בתלונתך, מה מצפה לך? הנה, ביום ששי האחרון דפדפתי בחדשות של 'מעריב', כשלפתע צדה עיני בראש עמ' 8 כותרת "הבהרה" ותחתיה שבע שורות קצרות המודיעות לציבור שמסמך אשר מככב בכתבה גדולה של "סופשבוע" בעצם מזויף, ואין כל קשר בין גיבורי הכתבה לאותו מסמך. לפחות הם תפסו את עצמם בזמן, אבל במיקום כזה רוב הקוראים יפספסו את ההבהרה הנידחת. כך קורה, לרוב, גם עם פרסום החלטות בית הדין של מועצת העיתונות, שתופענה אי-שם בעמודים האחוריים. שנים אני מפעיל לחץ שתוקצה פינה שבועית לממונה על הקבילות ברשות השידור, אך נענה בשלילה. מדוע כל-כך קשה לתקשורת להודות בטעויותיה, כשרוב פעילותה היא לחשוף טעויות ושחיתויות של אישים ומוסדות אחרים של החברה והשלטון? מה, הם שונים מאתנו?

דע מה להשיב על הצעות ארה"ב למען המשך ההקפאה

היכונו ליום המודעות להר הבית

הטור שלי ב"בשבע" 11.11.10

עיתונאים בסיכון

אנחנו מכירים אותם מן הסרטים: עיתונאים אמיצים, הרודפים אי-צדק ושחיתות או מתלווים לכוחות צבאיים במלחמות סדירות ומחתרתיות בהרים ובג'ונגלים. הם פועלים לקעקע משטרים רודניים וגם מפריעים למדינות דמוקרטיות. לפי "הוועד להגנת עיתונאים", מאז 1992, 838 עיתונאים נהרגו בעת עבודתם וכבר בשנת 2010, נהרגו 37. רק לפני שובע, העיתונאי הרוסי אולג קשין, הוכה קשות והורדם בנסיון להציל את חייו. רבים מאתנו צפו בסרטון של הרג אנשי רויטרס בידי הצבא האמריקאי בעירק. בהחלט, קיים סיכון בלהיות עיתונאי. אבל בשנה האחרונה, ובמיוחד בארה"ב, מסתמן סיכון אחר: של פיטורין או "התפוטריות" על רקע התנהגות בלתי-אתית.

רשימה חלקית של ה"נפגעים" כוללת: הלן תומאס על רקע דברי שטנה; ריק סנצ'ז בגין התבטאויות אנטישמיות; חואן וויליאמס בגלל התבטאות מזלזלת במסולמים; אוקטביה נאסר פוטרה לאחר שהביעה הערכה מתחנפת למנהיג חיזבאללה, פדלאללה; ולאחרונה, קיית' אולברמן, אחד הבכירים הושעה לאחר שהתגלתה העובדה שתרם לשלשה מועמדים לבחירות מבלי להגיש אישור מן הממונים עליו. לכאורה, מעשיהם אולי נחשבו למעשים פזיזים, פשוטי ערך של החלקה לשונית. אלא שמקרי הבעות הדעות האישיות הללו התגברו והציבור האמריקאי, שממילא מכיר היטב את העמדות הפוליטיות של המנחים והפרשנים, כנראה משפיעים על בעלי התחנות וראשי ההנהלות לרסן את ההפקר שהתפתח שם.

והמצב בארץ? אז נכון, בלחץ שהופעל, ביוזמת ובעידוד "לדעת", גבי גזית ברח מתחנה אחת לשנייה וגם אמנון אברמוביץ' נאלץ לעבור מקום. אבל כמות ההפרות האתיות, וגם ממש עבירות על פי חוק, של עובדי הערוצים שהם בעצם ציבוריים ולא פרטיים-מסחריים כמו בארה"ב, ממש מסכנות את הציבור וגם את הדמוקרטיה הישראלית (שלא להתייחס למקרים כגון דחיית תביעת הדיבה של תושבי הר-ברכה נגד גדעון לוי, צלם הכתבה ואת עורל עיתון "הארץ").

הזן האגדי של העיתונאי כנראה חלף-הלך לו והיום, העיתונאי הוא אידיאולוג, בעל עמדות שהוא מקדם, ללא מערכת פיקום נאותה כשהעורכים שלו אף דוחפים בו להיות יותר גרוע מבחינת האתיקה המקצועית. יש בוודאי עיתונאים בסכנה אבל יש גם סכנה האורבת לציבור שלכאורה, העיתונאי אמור להיות המורה-דרך שלו או שבמקום כלב שמירה אנו מקבלים כלב-נחייה.

ישראל מידד

 

למחוק את שילה?

כדי לזכות בחבילת התמריצים הנדיבה ראש הממשלה בנימין נתניהו נדרש להציג רשימה של התנחלויות שיימחקו לעד מהמפה.

הרשימה הזאת צריכה לכלול את חברון ושילה, בקעת הירדן וצפון ים המלח. וכן, גם את מזרח ירושלים.

 

עקיבא אלדר ב"הארץ"

ברוך דיין האמת - לוחם האצ"ל מנחם הפנר

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" בשבועון "בשבע", גליון 415, מיום 4.11.2010

הידד למתלוננים

דובר צה"ל הגיש תלונה למנכ"ל רשות השידור נגד הכתבת איילה חסון על טיפולה, כמנחת משדר ברשת ב', בנושא חקיר המשטרה בפרשת מסמך גלנט

ישראל מידד

דובר צה"ל הגיש תלונה למנכ"ל רשות השידור נגד הכתבת איילה חסון על טיפולה, כמנחת משדר ברשת ב', בנושא חקירת המשטרה בפרשת מסמך גלנט. לפי ההודעה הרשמית של דו"צ, התלונה הוגשה להנהלת רשות השידור, "נוכח העובדה שבתוכנית הבוקר ברשת ב' בהגשתה של איילה חסון, הכפישה הכתבת את דובר צה"ל ואת הרמטכ"ל, ראיינה את העיתונאי ארי שביט אשר ביקר בחריפות גם הוא את הרמטכ"ל, וזאת מבלי שפנתה קודם לכן בבקשה לקבלת התייחסות או בבקשה לקבלת תגובה להאשמות הקשות, כמתחייב באתיקה העיתונאית. מנכ"ל רשות השידור הבטיח לבדוק את הטענות".

מתברר שהיו פניות ללשכת דובר צה"ל מצד מפיקת התוכנית של חסון, אך הן נעשו רק במהלך השידור. ומדוע לא חשבו חסון והעורכים שלה שיש לבקש מדובר צה"ל להשתתף בתוכנית, או לפחות לבקש שנציג מטעמו יקשיב לדברים מבעוד מועד? זו אתיקה? לפי הפרסום עוד היתה לצוות ההפקה תרעומת כשמישהו צוטט אומר: "דובר צה"ל סירב להגיב. אולי כי אין להם תגובות והדרך היחידה שלהם היא דרך של איומים והפחדה".

שתי מחשבות עולות מההתנהלות הזו. ראשית, יש אנשים שכנראה חושבים שמותר להם לעקוף נהלים ולפנות במישרין למנכ"ל. הרי בשביל מה מעסיקים ברשות השידור ממונה על קבילות הצבור? האם לציבור יש גורם אחד ולמיוחסים גורם שני? ושנית, להתלונן זה טוב ומקובל. עובדה, אפילו דובר צה"ל מתלונן, אז גם אתם מוזמנים. באתר האינטרנט של 'לדעת' קיים מדור המאפשר לכלל הציבור להגיש תלונות באמצעות טופס קל למילוי, והמתלונן יכול לפרט ולמקד את תלונתו בגישה ידידותית. בהצלחה.