הצפה של ערבים

ראשוני: מאות ערבים מהכפר קוצרא מתקדמים לעבר גוש שילה

לפני זמן קצר החלו מאות ערכבים מהכפר קוצרא לעלות לעבר הישוב אש קודש שבגוש שילה. הערבים הציתו שריפה גדולה. כוחות צה"ל שהגיעו למקום אינם מצליחים להשתלט על הערבים שממשיכים להתקדם. כיתות הכוננות שלן ישובי האיזור ותושבים הגיעו למקום.

יש לציין כי גם ביום שישי שעבר הציתו ערבים מהכפר קוצרא שריפה באיזור.

 

מקור באתר הקול היהודי -

הטור של במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 457 מיום 24.8.2011

זרים בתוכנו

יחסי הגומלין בין העיתונות הישראלית לכתבים הזרים נדונו רבות, בעיקר מן ההיבט הביטחוני. מוכר היה המנהג המגונה של עיתונאים ישראלים המוגבלים עפ"י חוק מלדווח על נושאים צבאיים, שיזמו העברת מידע לעמית מכלי תקשורת זרה. הוא פרסם ידיעה בחו"ל ובעקבות זאת, יכלה התקשורת המקומית ל'צטט' את מה שהם בעצם יצרו במהלך סיבובי. השיטה רק השתכללה לאחרונה עם תופעת הבלוגרים. למשל, אמיר מחול, שנחשד במאי לפני שנה כמרגל ותחת צו איסור פרסום נעצר ונחקר. מחול, מנכ"ל אתיג'אה - ארגון גג של ארגוני החברה האזרחית הערבית ופתאום, בגלל שהיה 'כוכב' של הקרן החדשה לישראל ושות' (המימון הישיר הופסק ב- 2002 אבל פרויקטים פרטניים כן הצליחו לזכות בכספי התורמים מחו"ל) זהותו פורסמה בידי בלוגר אנטי-ציוני וכל המחנה המתקדם בארה"ב התקומם נגד הרודנות הישראלית, עד שמחול הודה באשמה.

תופעה בעייתית אחרת היא הדיווח לפי הפריזמה האידיאולוגית של הליברליזם הרדיקלי שהוא ביתם הרוחני-פוליטי של רוב הכתבים הזרים, כך שהמציאות הישראלית 'זוכה' לעיוות מובנה.

לאחרונה, המצב אף החמיר. כתב מרכזי של רשת אל-ג'זירה, ערוץ תקשורת שאינו מהידידים הגדולים של מדינית ישראל, בשם איימן מוי-ילדין, הצטרף לרשת NBC. ואם היה חשש שאל-ג'זירה תורשה לשדר לאמריקנים דרך תחנות הכבלים שם וכך להחדיר את ההשקפה האיסלמית לאזרחי הדמוקרטיה הגדולה בעולם, הנה נמצא הפתרון: בהתגנבות יחידים, אל-ג'זירה נכנסת לתוך-תוכו של ה'מיינסטרים' התקשורתי שם.

ישראל מידד

 

^

בהמשך לפרשת גלן בק

בבלוג שלו, בעד גלן בק, נגד בן-דרור ימיני ..., מגן מנחם בן על גלן בק והנה קטעים ואחריהם, החשוב: התגובה של בן-דרור והתגובה לתגובה של מנחם:

נתחיל דווקא בעניין האחרון. תופעת הנוצרים האוונגליסטים אוהבי ישראל (שהמורמונים נספחו אליהם באחרונה) , שמקור אהבת ישראל העצומה שלהם מונח בתנ"ך, התחילה למעשה רק בעשורים האחרונים, הלכה והתפתחה ותפסה ממדים עצומים בארה"ב של היום. מספר החברים הרשומים בתנועת אוהבי ישראל של המטיף ג'ון הייגי, למשל, הוא כיום 750 אלף, כשעד לפני שנים אחדות היה מדובר באלפים בודדים. ומדובר רק בקבוצה אחת, אם גם הגדולה ביותר, בין קבוצות הנוצרים אוהבי ישראל באמריקה. ומדובר בחברים רשומים בלבד.

שמעתי השבוע את גלן בק בכנס באמפיתיאטרון בקיסריה, כפי ששמעתי את ג'ון הייגי, אדם בעל כושר דיבור מהפנט ממש. אצל שניהם אהבת ישראל וההזדהות עם הצדק הישראלי היא מוחלטת. אין לי מושג מאיפה הביא בן-דרור את הטיעון, שניתן לזהות ניצנים אנטישמיים בכל מיני התבטאויות עבר של גלן בק. האיש דיבר שוב ושוב על אהבתו לא רק לישראל כמהות, ולא רק לעם היהודי כעם הנבחר , אלא גם ליחיד היהודי כפי שהוא (ומי כמונו מכיר את פגמיו). אבל כל ההתדייקויות ההיסטוריות האלה לא ממש חשובות עכשיו. מה שחשוב הוא שקם לנו מוקד כוח אדיר וחדש באמריקה, שאם לא נבין את עוצמתו ואת ידידותו אלינו, ואם נקדם את פניו בפאראנויות יהודיות עויינות המייחסות לו "אנטישמיות" ו"רצון להמרת היהודים לנוצרים" (ענין שאין לו שחר), אנחנו עלולים לאבד חס וחלילה את משענתנו האחרונה בעולם. ממש כך. כי בלעדיהם אמריקה הפוליטית תהיה משהו אחר לגמרי, ורוחה תהיה דומה הרבה יותר לרוח הקמפוסים הליבראליים בארה"ב, שמי כמו בן-דרור ימיני מכיר את האנטי-ישראליות והאנטישימיות שלהם. לכן, גלן בק, ג'ון הייגי וחבריהם הם ההצלה שלנו.

מי ששומע את האנשים האלה מדברים, יודע שלהט אהבת ישראל שלהם גדול לא פחות, ולפעמים יותר, מלהט המתנחלים. והם אינם רוצים כלום מאיתנו, פרט לכך שלא נדחה אותם מעלינו.

...ולבסוף, המתנחלים וההתנחלויות. הרי בן דרור ימיני הוא מן המפוכחים שבנו ברוב העניינים. אז איך איננו רואה שאחרי הנסיגה מכל סיני, הרס ימית וההתנתקות, אין דבר מטורף יותר, הרסני יותר , קטלני יותר מפינוי עוד התנחלויות מארץ ישראל? הרי כולם ייהפכו לבסיסי אוייב. הרי מן הבית הפרטי שלי בהתנחלות נופים, יירו מחבלים ישר אל לב תל-אביב. גם קאסמים, גם גראדים, וגם גרוע מזה. ממש כמו שקורה עכשיו ביישובי עוטף עזה ואילך.

בן דרור ימיני עונה:

בשלושת העניינים עמדתי נובעת מרצוני לשמור על מדינה יהודית ודמוקרטית.

ראשית, בעניין גלן בק. הוא אכן ידיד ישראל. אבל העובדה ששמונה מתוך תשעה אנשים שמהווים סכנה לעולם, ברשימה שפרסם, הם יהודים; העובדה שגופים פרו-ישראליים, כמו הליגה נגד השמצה, יצאו נגד התבטאויות שלו בענייני השואה; העובדה שהוא ניצב בקצה הימני קיצוני של קשת הדעות בארה"ב - כל אלה, על קצה המזלג, מעוררים סימני שאלה. האינטרס הישראלי מחייב קצת מרחק מאישיות שנויה במחלוקת. כבדהו וחשדהו. היום יש קונצנזוס פרו-ישראלי, למשל בקונגרס. הזדהות עם גלן רק תפגע בישראל.

למרות האמור לעיל, אני עובר שוב על מקורות המידע שבגללם אני ממליץ לשמור מרחק מגלן. אם יתברר שטעיתי - לא אהסס לכתוב זאת.

שנית, בעניין העובדת הזרה ובתה. נתחיל בנתונים. יש בארץ 101,000 זרים שנכנסו כתיירים, אשרתם פגה, והם נותרו. יש 73,034 עובדים זרים עם אשרה חוקית, ועוד 15,381 עובדים זרים שאשרתם פגה. ויש 35,638 מסתננים שהגיעו דרך גבול הדרום, ונשארו בישראל, חלקם פליטים. הנתונים הללו אינם כוללים את ההגירה הפלסטינית באמצעות "איחוד משפחות", והגירה ירדנית שאינה מופיעה ברישומים, ועוד כאלה שהסתננו לישראל ואינם רשומים בשום מקום.

אז מדוע לא להשאיר אותם כאן? ובכן, דעתי אינה רחוקה מדעתו של בן. אני נגד מסלול הגיור החרדי, בגרסתו הקלריקלית והרדיקלית. להפך. כתבתי כבר בעבר כהאי לישנא: "יהודי הוא כל מי שקושר את גורלו בגורל עם ישראל במדינת ישראל ומצהיר על נכונותו להיות אזרח נאמן, הנושא בכל החובות, והוא אינו בן דת אחרת" (מתוך "היהודים החדשים", 13.7.2010). ההגדרה מתייחסת גם לחלק מהעובדים הזרים, שיש מקום להפוך אותם לישראלים.

דא עקא, שזה לא הסיפור של רוב השוהים הבלתי-חוקיים. חלק ניכר מהם אינו רוצה לקשור את גורלו לישראל. הסיבה פשוטה - אין נתונים מדויקים על התפלגות לפי דתות, אך נדמה שרוב השוהים הבלתי חוקיים הם מוסלמים. אין להם שום תוכנית להתגייר.

גם השוהה הבלתי חוקית ובתה אופק, שעליהן כתבתי, שייכות למחלקה אחרת. מדובר בשוהה בלתי חוקית, שיש לה משפחה בפיליפינים, ויש לה שם בן. היא לא קשרה את גורלה לישראל, לא ביקשה להיות יהודיה, והרצון הטוב, של מנחם בן, שאני מצטרף אליו, אינו קשור לסיפור שלה.

למעשה, המעורבות של שרה נתניהו בעניינה של אופק איננה מתחום ההומניות או היחס האוהד של יהודים לגרים (והיא אינה גרה ואין לה כוונה להיות כזאת). מדובר במעורבות שנבעה ממקור אחר לחלוטין. הפרטים יפורסמו בטור שלי, במוסף שבת, ביום שישי הקרוב. נא להמתין.

שלישית, בעניין ההתנחלויות: בין מדינה יהודית קטנה למדינה אחת גדולה - אני מעדיף את האופציה הראשונה. אני לא מאמין באופציה הדו-לאומית. כתבתי על כך רבות. זה ויכוח ישן. הוא מופיע במאמרים קודמים. לא אחזור לכך שוב.

מנחם בן עונה לתשובת בן-דרור ימיני:

בן-דרור, נדמה לי שהמרחק בינינו הולך ומתקצר וזה טוב. עצם העובדה שאתה מתנגד להליך הגיור הרבני המיושן עד אימה ומסכים ש"כל מי שרוצה לקשור את גורלו עם העם היהודי ובלבד שאיננו בן דת אחרת" יכול להצטרף אלינו - יוצרת מכנה משותף גדול בינינו. השאלה היא רק מדוע ללכת להגדרה הדתית - יהודי, נוצרי, מוסלמי - בשעה שקיימת הגדרה בלתי-דתית: "ישראלי" (גם אם מבחינה היסטורית ישראלי הוא יותר יהודי מיהודי). והרי אתה עצמך מוכן לצרף לזהות הישראלית את בני המשפחות המעורבות שאינם יהודים. מדוע יהודי שאיננו מאמין בכלל באלוהים , אוכל חזיר ומאמין שמוצא האדם מהקוף, ל"יהודי" ייחשב, ואילו ישראלי עברי המאמין בישו (כגון היהודים מאמיני ישו או עדי יהוה למיניהם, ואני עצמי אגב יודע בוודאות תנ"כית שישו איננו המשיח, כי המשיח על פי הגדרה הוא מי שהביא את העולם למצב של גן העדן, והרי אנחנו לא בגן עדן. לכן אף אחד הוא עדיין לא המשיח) מדוע הוא ייחשב לבלתי יהודי בהגדרה? לכן, אני מציע לדלג כליל על כל ההגדרה הדתית: ישראלי הוא מי שארצו המרכזית ישראל, שפתו המרכזית עברית , והוא רואה את עצמו מזדהה עם מדינת ישראל , גורלה וערכיה. במסגרת זו המפתח הוא בעברית, ובאמת, ערבייה כמו לוסי אהריש, למשל, המנחה המקסימה בערוץ 1, היא ישראלית מוחלטת בעיני, ואני בכלל לא נכנס לשאלת המוסלמיות שלה כביכול. כנ"ל ילדי העובדים הזרים בבית ספר ביאליק-רוגוזין. הם ישראלים כי שפתם עברית והם רואים את עצמם כישראלים והווייתם היא ישראלית , בלי קשר להגדרה הדתית שלהם. ממש לא כדאי שמישהו יתחיל לפשפש בזמנינו המודרניים בהגדרה ה"דתית" של בני אדם. די שהם רוצים להיות חלק מאיתנו, וברור מה אנחנו: יהודים, עבריים וישראליים. הסכנה הגדולה היא שמישהו יחליט לשלוח אותם לבית ספר מוסלמי ערבי חס וחלילה או משהו כזה. או אז הם ייתווספו באמת לאוייבינו. על כל פנים, העובדת הפיליפינית ובתה בוודאי רוצים להיות חלק מאיתנו. אז בואו נחבק אותם באהבה.

כך גם ביחס לנוצרים אוהבי ישראל. הטענה שהם רוצים לנצר אותנו היא נטולת יסוד. ומה בכלל הפחד מוויכוח דתי? עדיף להאמין בדארווין? להיפך, אני מבטיח לכם אישית שאני אשכנע אישית את הנוצרים האוהבים שלנו , אם אצליח, שישו אינו המשיח, למרות שהיה דרשן מקסים. העיקר שימשיכו להיות איתנו ולהאמין שאנחנו העם הנבחר של אלוהים. אגב, גם מוחמד אומר את זה בקוראן. הם מקור כוח עצום וחדש שלנו. רק שלא נרחיק אותם מאיתנו בפחדים היהודיים שלנו. גלן בק, ידיד נפלא לישראל, הוא בכל מיקרה רק דוגמא אישית אחת, ואין צורך להתתעכב עליה יותר מדי. מדובר בעשרות מיליוני אמריקאים אוהבי ישראל, שבלעדיהם אנה אנחנו באים וכך צריך להתייחס אליהם.

ולבסוף, בעניין ההתנחלויות ארבע שאלות לבן דרור:

א) האם אתה מאמין כי אחרי שנפנה למשל (חס וחלילה וחלילה וחס) את כל ההתנחלויות ממש עד ההתנחלות האחרונה ונחזור פונקט לגבולות 67 , העולם הערבי והפלסטינאי (חמאס למשל. איראן למשל) ישלימו עם קיומנו ולכמה זמן זה ?

ב) האם אתה מבין שנסיון לפנות את מאות אלפי המתנחלים פירושו פירוק ישראל מבפנים ומלחמת אחים נוראה?

ג) האם אתה מבין שפינוי ההתנחלויות יעלה מאות מילארדי שקלים שאין לאף אחד?

ד) האם אתה מבין שאין דרך להגן על פנים הארץ - כלומר , על תל אביב - בלי להחזיק בגבעות השומרון?

ה) האם אתה מבין שכל השיח על מדינה בעלת רוב יהודי הוא מיושן לגמרי והתאים לתקופה שלפני אוסלו? מאז אוסלו (וההתנתקות) קמו שתי ריבונויות פלסטינאיות,שאזרחיהם אזרחי פתח לנד וחמסטן (ויש להם ראשי ממשלה ונשיאים ופרלמנט ומה לא) , וממילא הרוב היהודי שלנו מובטח? כל ההגבלות עליהן הן הגבלות בטחוניות ואף אחד לא כובש אותם. להיפך, פתיחת "המדינה הפלסטינאית" להגירה פלסטינאית תוביל לאובדן הרוב היהודי בין הים לירדן, עניין בעל משמעויות חמורות מאוד.

לכן, בן דרור יקירי, הגיע הזמן שתהיה בעד ההתנחלויות, בעד הנוצרים אוהבי ישראל ובעד ילדי העובדים הזרים (ואגב, גם בעד שלי יחימוביץ , כמוני...)



נצור לשונך מרע...

רבנים נגד הפגנת התמיכה של גלן בק בישראל

...מספר רבנים יצאו נגד ההפגנה וקראו לתלמידיהם לא לקחת בה חלק מכיוון שלטענתם זהו אירוע בעל אג'נדה נוצרית. מינה פנטון, חברת מועצת העיר ירושלים לשעבר מטעם המפד"ל, סיפרה שגייסה שבעה רבנים מובילים שקראו לתלמידיהם לא ליטול חלק באירוע. בין הרבנים הבולטים ברשימה ניתן למצוא את מנהיג הציבור החרדי-ליטאי, הרב שלום אלישיב, רב השומרון וראש ישיבת ההסדר באלון מורה, אליקים לבנון, ראש ישיבת עטרת כהנים, הרב שלמה אבינר, הרב של קרית ארבע-חברון, דב ליאור, ורב היישוב שילה, אלחנן בן נון.

"גלן בק מוביל מסע צלב תיאולוגי נגד עם ישראל", אמרה פנטון...עוד אמרה פנטון על השדרן האמריקאי כי "מי שיקשיב לשידוריו יבין היטב שמטרתו היא לקדם את הנצרות ואת ישו. נכון שאנחנו צריכים הסברה לטובת ישראל וצריך לגייס כספים, אבל יש כאן מטרה נוצרית מובהקת ויש כאלה שלא מסתנוורים".

בשיחה עם וואלה! חדשות אישר הרב לבנון כי ביקש מתלמידיו שלא להשתתף באירוע, אך אמר שלא קרא לכך באופן פומבי. "מקוצר זמן לא ירדתי לעומקו של גלן בק, ולכן לא יצאתי בקריאה לציבור, אך מי ששאל אותי אמרתי לו שלא ישתתף באירוע. דעתי לא נוחה מהעובדה שיש פה גורמים נוצריים. לא מכולם צריך לקבל תמיכה. יש ארגונים רבים של נוצרים אוהבי ישראל שמשקיעים כסף במוסדות בניסיון לקשור אותם לאג'נדה שלהם".

גם הרב בן נון הצטרף אתמול לקריאה, ואף הוציא הודעה האוסרת השתתפות באירוע דומה, שקיימו בק ואנשיו אמש בקיסריה. זאת על אף שלאירוע אורגנו הסעות בחינם מההתנחלויות אפרת, אריאל וקרני שומרון. "אין ספק שמבחינה מדינית הקשר עם בק הוא חשוב", אמר בן נון אך סייג וטען כי "אם הדברים כרוכים באלמנט דתי אז הדבר הוא אסור". רב היישוב שילה הביע דאגתו מהשלכות האירוע על משתתפיו ואמר כי "האמונה הנוצרית היא עבודה זרה. יש כאן סכנה של טשטוש הגבולות בין היהדות לנצרות ואדם שאיננו בקיא ומגיע לאירוע שכזה, יכול לחשוב שאנחנו אחים. המיסיונרים משתמשים בשיטה הזו, ולכן עלינו להציב את הגבול. האירועים של בק הם דתיים ולכן אסור להשתתף בהם".

מעניין שדווקא האתר שעליו סומכים רוב הרבנים שאינם, גם לפי הודאתם, מכירים מספיק טוב את 'רזי' הנצרות דהיום על כל פלגיה, כתתותיה, השקפותיה התיאולוגיות וגם מעשיה בשטח, Jewish Israel, העניק הכשר לאותו אירוע של יום ראשון.  הנה האנגלית במקור:

"Overall I felt the event was harmless, and greatly subdued considering all the Christian hype it was given over the past weeks on the Glenn Beck show. The speakers seemed to be very careful, and put a great deal of effort into their wording and the subjects. Kudos for that effort! There was no reference to Ruth or Esther, as was made many times over the past months. "

ובתרגום קל: - "האירוע כללי היה ללא-נזק כלל, וממש מינורי בהתחשב בפרסומת הקודמת כאילו הוא יהיה אירוע נוצרי... שכויח על המאמץ בנוגע לניסוחים ולנשואים. לא היה שום הפניה לרות או לאסתר..."

זאת אומרת - לא כצעקתה.  זאות אומרת - שניתן לעבוד איתם ואפשר להשפיע עליהם, או על חלק מהם ולמצוא עמק-השווה שמתיר שיתוף-פעולה לטובת עם ישראל בארצו ההיסטורית.

הערה: מזמן, נודע לי, ניתקו ראשי האתר Jewish Israel, מגב' מינה פנטון.  אם זה בגלל הקיצוניות שלה או אי-דיוק שלה בהבנת הנושא או חוסר יכולתה לשלטו על החומר, איני יודע.  גירסתה של פנטון באתר ערוץ שבע.

הייתי נוכח באירוע יחד עם מאות חובשי כיפות ונשים חובשות-שביסים ופאות.  שאלתי רבים 'האם הרגשת שהייתה כאן הטפה מסיונרית בכל צורה שהיא?' ומכיוון שכמעט כולם שהגיעו היו או אמריקאים או אנגלים, והיה להם נסיון של היכרות עם נוצרים, עם אלה מביניהם שכן מנסים להעביר יהודים על דתם, ועם אלה שהם אוהבי-ציון כנים, ככל הנראה ידעו איך לקבל את מה שהוצג, איך להבחין ואיך להיזהר.  ללא פאניקה, ללא חשש אלא בחוכמה ובתבונה.  אגב, מאוד כדאי ששיעורים על המצב דהיום של הנצרות יועברו לבחורים מתאימים וזאת באמת כדי למנוע את מה שהרבנים נזהרים מהם.

איסור גורף בעייתי כי הוא משליך על כולנו ובמקום שהרבנים ימצאו את הדרך להבטיח את מעמדה המדיני של מדינת ישראל, על בטחונה, על בעיות הסברה, על תרומות מותרות.  הנושא מורכב אבל אין שום בעיה שיימצעא פתרון לו.

^



קרני אלדד מתארחת

אינכם רואים מקדש / קרני אלדד

...ולא תשבו במושב לאומים באין זה הֹר ההר

משען לגבכם בעולם.

במושב לאומים ישב זה שמשען לו הרכם.

... בלי זה ההוד, מה ביקום ערככם?

טלו צפון מן עולם והיה – משולש.

טלו מזרח מן עולם והיה – לא עולם.

 

ישראל בלי ההר הוא - לא ישראל מתוך "ישראל בלי ההר", אורי צבי גרינברג

בית המקדש בוער בתוכי תמיד ובעיקר בתקופה זאת של השנה, בין י"ז בתמוז לט' באב, בשלושת השבועות בין נפילת החומה לשריפתו במציאות ההיא שלפני הגלות הגדולה. ולמרות שגודלתי וחונכתי להאמין שהגאולה קרבה, ושבכל יום בוא יבוא, שנותיי משילות ממני את התמימות ואיתה את התקווה.

שתי תופעות הפוכות, מנוגדות בעם, מרחיקות מאיתנו את המשיח; ומקור שתיהן בגולה הגדולה, שאולי יצאנו ממנה אך היא לא יצאה מאיתנו. האחת ברורה: נמיכות הרוח ושפלות הנפש, חוסר יכולתנו לכבוש ולמלוך, הרעל המפעפע בדמנו, ההרס העצמי של הפרטת הציונות, של הנמכת החזון, האמונה והכיסופים לעכשוויזם בזוי. עם עבדים שאלפיים שנה למד לשרוד בלי להרגיז את המלכות, קשה לו להבין שעכשיו הוא המלכות. הוא ממשיך לרקוד בפני האומות "מה יפית". המשיח, לתפיסתו, הוא אגדה. הוא שם גנאי לקבוצה שתמיט עלינו קלון במקרה הטוב, ואולי אפילו אבדון.

אבל הלב שותת דווקא מאותה קבוצת "משיחיסטים", שהתרחקה כל כך ממהותה, מייעודה. מאז פטירתו של הרב קוק האב, שהיה באמת עצום, לא עשו הולכי דרכו דבר מלבד להקצין הלכתית. למרות היותה של קבוצה זו למלח הארץ, אובדן ההנהגה מורה לה להתקבע ולהתחפר במוכר, במקום להעז ולחדש.אני בוכה על בית המקדש, על חורבנו במציאות ובלב. בפעם האחרונה שזה קרה הייתי בעיר העתיקה, ופנתה אליי צעירה מהציונות הדתית ושאלה איפה הכותל, כי היא רוצה להתפלל לכיוונו.

הר הבית ומקום המקדש שאליו יש לכוון את תפילותינו אינו חלק מהלקסיקון שלה. כשהיא מבקשת "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", היא אומרת זאת מן הפה ולחוץ. אין מקדש בלבה. אין מלכות. יש כותל ויש דמעות.

לאחרונה שאלתי רב נחשב מהכיפות הסרוגות מה יעשה אם יינתנו לו המפתחות להר המוריה, ואל-אקצה ייעלם. הוא אמר לי בלי להסס רגע: "אבנה חומות אדירות, למנוע מהיהודים להיכנס למקום שאסור להם". יש יהודים המאמינים שבגלל טומאתנו אסור לנו לגשת לחלקים מסוימים בהר הבית. יש כאלה שמאמינים שעד שתימצא פרה אדומה שאפרה יטהר אותנו – אין לנו רשות לעלות.כך בעניין הרשות לעלות. ומה בדבר החובה? החובה להקריב קרבן פסח? ומה בדבר הריבונות? ומה בדבר אלפיים שנה של בכי וגעגועים? ומה בדבר העובדה שזרים על ההר ואנחנו בגיא? ומה בדבר מלכות ישראל?

משיח הוא אדם שנמשח. שנבחר. הוא בא מתוך העם ולא ירד מהשמים בליווי מופע זיקוקים וחצוצרות. אולי הוא כבר בתוכנו אבל הגלות מסמאת אותנו ואין אנו יכולים לראות אותו. אנחנו מעדיפים לבנות חומה מאשר לעלות בחומה. להתבצר במוכר ובבטוח, בלי להרגיז עלינו עמים ולאומים, ולבכות כל שנה בתשעה באב, ולצאת לידי חובה. כי למה אנחנו צריכים את כל הבלגן הזה.

כי הרי בסופו של דבר, בית המקדש הוא בית. והוא ייבנה ככל מבנה אחר: יצא מכרז ממשרד הדתות או משרד התשתיות או אפילו ממשרד ראש הממשלה, ויובאו ארזים מלבנון וברושים מיער ירושלים, ופועלים סינים יבנו אותו. אתם רואים אותו נבנה? אתם רואים מנופי ענק מעל הכותל המערבי?

לא. אינכם רואים. ובגלל זה הוא לא ייבנה. לא עכשיו. ועל אלה אני בוכייה. עיני עיני יורדה מים, כי רחק ממני מנחם.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ה' באב תשע"א, 5.8.2011

עוד מכתב שלא פורסם ב"הארץ", לצערי

בתגובה למאמר "בשם אביו" מאת מיכאל ספרד ("הארץ", 8.8.2011)

עו"ד מיכאל ספרד, מגינם של אדמות פלסטיניות שעליהן נטען נמצא הישוב מגרון, מציין "העובדה הפשוטה שהקרקע שבה מתגוררים בנו [של ישראל הראל] וחבריו היא קרקע פרטית מוסדרת ורשומה של פלסטינים".  מבלי להטיל ספק באמינות ה"עובדה" הזאת, לצורך העניין, אני מניח שלעו"ד ספרד לא תהיינה שום נקיפות מצפון, שלא לדבר על הטיות-לב, כדי להתייצב לצדם של יהודים בעלי קרקע שנרכש באזורים אחרים של יהודה ושומרון בקניין גמור ולהגן על זכותם להחזיק בנכס, להינות מהפירות שלו ועוד, לבנות עליו או לטעת בו.  הרי הצדק מצווה לו על כך. 

ויתר על כן, מכיוון שספרד מביע סלידה ממעשי נישול וגזילה ומגנה קיום של אידיאולוגיה הרואה "באדם אחר...אדם פחות", אין לי מאידך ספק שהוא בוודאי יתגייס להילחם נגד אנשים שכן רואים באדם אחר, ובמקרה זה, יהודי שהיה תושב חברון או כפר עציון או עזה או שכם או שכונת שמעון הצדיק וגורש מביתו ומעל אדמתו ביד בני אדם אחרים, במקרה ערבים, שלא רק היו פורעי חוק אבל גם רוצחים, אנסים וגנבים.  ואם לאו, אין כאן צדק כלל.

ישראל מידד

שילה

חבל.

^

על גלן בק ועל השתתפות באירועים של נוצרים תומכי ישראל

להלן חילופי התכתביות ביני לרב המרא דאתרא שילה, הרב אלחנן בן-נון:



לתושבי שילה, שלום וברכה!

הובא לידיעתי כי מחר, יום ראשון, כא' במנחם אב אמור להתקיים כנס תמיכה בישראל ע"י השדרן האמריקאי גלן בק ולצדו הכומר ג'ון הייגי וההסטוריון דוד ברטון.

לכנס זה הוזמנו גם יהודים מרחבי יש"ע וגם מבנימין, ולצערי הרב ישתתף שם גם הרב ריסקין ואחרים. לאחר בדיקת המידע על הכנס ועל תכנו ברצוני להודיע כי חלק מהכנס יהיה בודאי טכס נוצרי דתי גם במלל וגם בשירה. גם אם החלק הזה של הטכס מופנה לקהל נוצרי שיהיה שם, יש אסור הלכתי להשתתף בכנס זה, לדעת רבנים רבים, להערכתי, רוב מוחלט של הרבנים והרבנות הראשית בכלל. האסור הוא ענף של השתתפות בטכס של ע"ז שזהו אסור חמור מאד. על כן, ברצוני להודיע שאסור להיענות להזמנה זו.

התמיכה בישראל במיוחד בעת הזאת חשובה ביותר, אבל לא כל דבר מותר לשם כך. יתר על כן, הכומר ג'ון הייגי הוא תורם קבוע למוסדות מסיונריים בארץ, ויש לו ענין חשוב מאד בהשפעה נוצרית על יהודים. שתוף הפעולה אתו ועם אנשים וארגונים דומים לו מביא לבסוס מעמדם בארץ, לאפשרות רכישת נכסים קרקעיים גדולים מאד לצורך הקמת מוסדות נוצריים, ולהשפעתם על חוגים רבים כשהם משתמשים בתפישה המדינית הימנית שלהם, שהיא נראית לנו קרובה מאד לתפישתנו. כנראה כחלק מהמדיניות ישנן הסעות חינם לטכס, מה שמאפיין את השיטה המסיונרית.

בכלל ישנה בארץ מתקפה נוצרית שלמה המגיעה באופן מתוחכם דרך השותפות המדינית, שמדינת ישראל מחפשת אותה מאד. כאמור עם כל החשיבות המדינית, ישנם גבולות הלכתיים, וצריכים להיות עירניים מאד לסכנה הבאה יחד אתה.

בתפלה לבשורות טובות, אלחנן בן נון

 

במקרה, באותו זמן ממש, מחשבון אחר שלי, שלחתי העתק לרב אלחנן את מה ששלחתי למינה פנטון בנוגע לכנס אחר שיתקיים בירושלים אשר נדפסו ב"זמן ירושלים השבוע" והם היו:

"המטרה שלו [של גלן בק] היא שתהיה להם [לנוצרים] זכות שווה ליהודים לשלוט במדינת ישראל. לא אכפתת לי שיש אנשי ימין שמחבקים אותו בגלל הנטיות הימניות שלו, אבל לדעתי הם מתעלמים מהמטרה האמיתית שלו"

וכתבתי לה ולרב: 

מתוך ההיכרות שלי עם הנושא, ומבלי להקל ראש לא במאמצי מסיון ולא בהלכות עבודה זרה, אני רק מבקש לציין שיש כאן בלבול וחוסר הבנה מסוימת בדברים ובמציאות בשטח ובהשלכות מנקיטת צעדים ללא דיון מעמיק מכל הבחינות, ואני בטוח שמורי הלכה היודעים להבדיל עד "כזית" ידעו איך להסתדר עם התופעה של "בני נכר" אשר בונים את חומות ירושלים וישרתו אות ירושלים מתוך רצון ה' (ישעי' ס'). הרי להעלות טענה של "רצון לשלוט בארץ" או ש"אנשי ימין מתעלמים" אני יכול להעיד שזאת מופרכת. אם רוצים דיון רציני, צר לי על דברי מינה ועל מי שסומך עליה.

וזאת התשובה שקיבלתי:

שבוע טוב,

בהמשך להערות של ישראל אני רוצה להוסיף הערות משלי, להבהרת דעתי.

1. לדעתי, אין כאן שום בלבול מושגים.

כשהם מגדירים טכס דתי, זה בודאי כך.

אם משמיעים קטעים של טקסטים או שירים דתיים זה טכס דתי.

השתתפות בטכס כזה, אינה תלויה כלל בכוונת השפעה, זה אסור כי זה אסור.

2. המלה 'מסיונר' אינה מונח הלכתי. בכל מקום שיש אפילו חשש השפעה של ע"ז זה אסור.

לכן קבעו רבותינו כללי הרחקה מגויים עובדי ע"ז. כל אסורי שתיה ובשול של גויים נועדו לזה.

חכמים ידעו שצריך לשמור מרחק מגויים עובדי ע"ז.

אם אינני אוכל אתם ולא משלהם, אבל אני מתקרב אליהם באופן שתהיה להם השפעה עלי או על אחרים,

אני הולך נגד אסור התקרבות לע"ז. המחשבה לפתור בעיה הלכתית ע"י איזו עקיפה של היתר, אינה יכולה להתעלם מהיסוד ההלכתי העקרוני בענין.

3. סיוע ברכישת מעמד ע"י אנשים התומכים בהשפעה דתית על יהודים היא מסוכנת, והוגדרה הלכתית ע"י הרב שפירא והרב אליהו זצ"ל כמו גם אחרים כ'אביזרייהו דע"ז'. לכן הם אסרו לקיחת כסף אפילו מיהודים שיש להם קשרים עם מסיונרים.

4. כל עזרה שאין בה חשש כזה בין אם חקלאית ובין אם מדינית או כספית היא מותרת כמובן. לצערי, לא כל האנשים הנמצאים בקשר אתם עוקבים אחרי כל פעולותיהם. המעיין באתר של jewish israel (ובעברית והנה קטע המוקדש לבק) יוכל לחדור עמוק יותר למעשיהם וכונותיהם. כיון שמדובר אסור של תורה, הרי אנחנו מחמירים גם בספק שהוא מן התורה.

5. זרובבל, עזרא ונחמיה דחו את עמי הארץ הגויים שרצו להתקרב אליהם ולהשתתף אתם בבנין ירושלים. הם אמרו 'לא לכם ולנו לבנות את בית א-להינו'. מצבם הצבאי והמדיני היה קשה אלפי מונים משלנו.

בברכה, אלחנן

ואני העברתי כמה שאלות:

א. אם הם אינם מגדירים את האירוע כטכס דתי, האם ניתן להשתתף אם אין אמירה של מילות תפילה?

ב. האם המסגרות להרחקה פועלות בכל זמן או בעיקר במציאות שלצורך העניין מתוארת כ"חברתית" בלבד?

ג. אם נוצרי מודיע שהוא אינו מעוניין לרכוש "מעמד" או שאין כל הוכחה לכך, מה מותר ומה אסור?

ד. מכיוון שאותו אתר רואה בכל פעילות נוצרית בצורה שאיננה מבדילה בין תחום לתחום, בין קבוצה לקבוצה ועוד, האם קיימים מקורות אחרים שלכל הפחות ניתן להשוות אם באמת הנתונים של אותו אתר נכונים?

ה. אכן, היו דחיות כמו בימי עזרא ובעיקר בגלל המצב הירוד של עם ישראל ובמציאות שכבר נישאו לנשים נכריות עוד בבבל. דומני שאין כאן השוואה היסטורית מקבילה ולכן, ולכן, אולי קיים צורך לעניות דעתי לבחון כל מקרה, וכל קבומה, וכל אדם לגופו של עניין בהתחשב במצבה של מדינת ישראל ובתפקיד שהמידנה צריכה למלא?

ישראל

 

לא שאלתי מה קרה לפסוק מישעי'.

 

עד כאן בינתיים.

____________________

גבורתה של חיילת צה"ל - עם פינצ'טה וחזייה

החיילת ש.ז., סגן משנה, לא נפצעה בפיגוע למרות היותה באוטובוס.

לפי דברי אביה בערוץ ראשון, היא התאוששה, לקחה את הפינצ'טה שלה והחלה לסייע לחיילים הפצועים בהוצאת שברי זכוכית.

חייל אחד דימם קשה אך לא היה חסום-עורקים בנמצא.

היא לא חשבה פעמיים, הורידה את חזייתה והשתמשה בו בחלופה, ובהצלחה.

אביה בראיון בערוץ הראשון:

כל הכבוד לתושייה.

^

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליוןן 456 מיום 18.8.2011

על ילדים ומחאות

יש לי לא מעט ותק ומעורבות בפעולות מחאה, במיוחד למען מפעל ההתנחלות בארץ-ישראל. אחד הנושאים שהתקשורת מנגחת בהם את מפעל ההתיישבות הוא השתתפותם של הילדים מהיישובים בהפגנות, במאהלים שהוקמו, בהשבתת ימי לימוד בבתי ספר ועוד. והנה, מבלי להניד עדשה של המצלמה או המיקרופון, ילד בן 12, ושמו אור אקטע, נציג תנועה קיקיונית בשם 'המאבק הסוציאליסטי', לא רק משך אליו תשומת-לב והתעניינות תקשורתית אלא גרף אהדה עד כדי הופעה בתוכנית 'אחד נגד מאה'. האם מישהו חשב שיש כאן ניצול קטין לצרכים פוליטיים, לפחות כמו ש'המתנחלים עושים'? למה לא היה דיון תקשורתי בנושא?

אבל הוא לא לבד. ראיתם בוודאי את צעדות העגלות. תינוקות של ממש הובהלו בחום ובזיעה, ללא רחמים, כדי לסייע להוריהם להרוויח עוד קצת כסף. האם מישהו בתקשורת אמר לעצמו 'רגע, כעסתי של המתנחלים, ולכן אתייחס אל התופעה הזאת באותה צורה'? האם התקשורת היתה ביקורתית כלפי עצמה, או אולי שוב פעלה הסולידריות בין אנשי תקשורת מרכזיים לבין מחנה השמאל, מחנה אני-לא-אוהב-את-ביבי?

ישראל מידד

 _______________

הגירסה הלא-ערוכה

כחודש ימים של מחאה, של הפגנות ועצרות וצעדות ואתרי מאהל, של זמרים וחופות על הדשא אשר כולם זכו לסיקור תקשורתי והנה, משהו נופל על באר-שבע ושוב עלינו להתמודד בשאלה שניסו להשתיק: כלכלה מול הבטחון, רמת החיים מול סכנת החיים. למשל, ביום שני, החלה כניסת כוחות צבא מצריים גדולים לחצי האי-סיני ובעצם, מתמוטט אחד מיסודות הסכם השלום בין ישראל למצרים והוא הפירוז הצבאי, אפילו בהסכמה. בכיכרות העיר בתל-אביב, בחיפה, בבאר-שבע ועוד מקומות רבים, המעמד הבינוני דורש צדק חברתי (ונניח לעניין זה), בעוד בכיכר תחריר בקהיר אירעו שתי אסיפות לאחרונה. בראשונה, כשלו הכוחות המתנגדים למהלך האיסלמיזציה של מצרים ובשניה, ראינו מאות אלפים הדורשים מה שדורש "האחים המוסלמים": צדק תיאולוגי. ולכן, עדיין יש מקום שביקורת התקשורת תתעסק במגמות של הליווי והקידום שהיינו עדים להם הקיץ כדי לדעת אם היא ממלאת את תפקידיה.


כידוע, יש לי לא מעט ותק ומעורבות בפעולות מחאה ובמיוחד למען מפעל ההתנחלות בארץ-ישראל. אחד הנושאים שהתקשורת מבכרת להעלות כנושא לניגוח הוא ההשתתפות של הילדים מהישובים אם בהפגנות, אם במאהלים שהוקמו, עם בהשבתת ימי לימוד בבתי ספר ובעוד מעשים. והנה, מבלי להניד עדשה של המצלמה או המיקרופון, ילד בן 12, ושמו אור אקטע, נציג תנועה קיקיונית בשם "המאבק הסוציאליסטי", לא רק משך אליו תשומת-לב והתעניינות תקשורתית אלא גרף אהדה עד כדי הופעה בתוכנית "100 נגד אחד". האם חשבו שיש כאן ניצול קטין לצרכים פוליטיים, לפחות כמו ש"המתנחלים" עושים"? היה דיון תקשורתי בנושא? אבל הוא לא לבד. ראיתם בוודאי את צעדות העגלות. תינוקות של ממש הובהלו בחום ובזיעה, ללא רחמים, כדי לסייע להוריהם להרוויח עוד קצת כסף. האם מישהו בתקשורת אמר לעצמו 'רגע, כעסתי של המתנחלים ולכן, אתייחס אל התופעה הזאת באותה צורה'? האם התקשורת הייתה ביקורתית כלפי עצמה או האם, שוב, פעלה לא כל-כך תת-תודעתית הסולידריות שקיימת בין אנשי תקשורת מרכזיים לבין מחנה השמאל, מחנה אני-לא-אוהב-ביבי? הזאת תקשורת לא-אתית או סתם התגייסות של הברנז'ה?

^

כנס מחקרי עיר דוד

הסיסמא החדשה



עם הוקרה ל אורי ב.

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 455 מיום 11.8.2011

לא העלו אותו לאתר:

^

על גל יוסף שמעתם?

הודעה שהופצתה:

א. לצערנו הרב התבשרנו אתמול, כי שלוש המשפחות המתגוררות באוטובוסים ב'גל יוסף' קבלו צו פנוי לאוטובוסים.

בביהמ"ש בו נדון הענין, הסביר עוה"ד, כי המשפחות מתגוררות ברכבים מפני שאינם מוגדרים כמבנים והם ניידים, דוקא מפני שאינם רוצים ללכת בהתרסה כנגד החוק, וביהמ"ש לא התנגד לסדור זה אם כי לא נתן לזה חותמת כשרות. המינהל אינו מוכן לקבל זאת, ומנסה כל דרך להרוס את המקום.

ב. ברור שברגע שהמקום יפונה יעלו הערבים על החממות ישחיתו אותן ושטח שהוא אדמות מדינה ויועד לעבוד חקלאי יופקר שוב.

ג. צריך לציין כי המגורים במקום דורשים מסירות נפש עילאית, מאחר והחום במהלך היום נורא. קשה לתאר את המסירות של המשפחות למקום.

ד. המשפחות והמועצה נוקטים צעדים משפטיים כדי למנוע את ההרס, ונקוה שהם יצליחו.

ה. כיון שאין בטחון בדבר, אני פונה לכל תושבי שילה להיות מוכנים לקריאה, ולבוא לתמוך במשפחות 'גל יוסף' במקרה שהנסיונות המשפטיים לא יצלחו.

לא יתכן, שיתבצע הרס במקום, ולא תהיה השתתפות במחאה צבורית גדולה.

אין מדובר במשהו אלים, ואין שום כונה להתעמת עם כחות הבטחון, אלא בהפגנה ברורה המבטאת את שאט נפשנו מהרס ישובים שהוא פשע לאומי ומוסרי בכסות משפטית. ככל שצבור התומכים במקום יגדל, כן תהיה השפעתו חזקה יותר.

^

למרות ימי החופשה אנו צריכים לזכור, שאין חופשה מגורל כל פסת קרקע בא"י. הדבר בהחלט שוה אבדן של ימי חופשה אם יהיה צורך בכך.

בני בגין נגד יהודית קרפ

בתגובה על "ציון במשפט תיפדה?" מאת יהודית קרפ ("הארץ", 10.8)

יהודית קרפ במאמרה תקפה בחריפות תמוהה ובלא הצדקה את מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה. כמבוא לכך בחרה להסתמך על שרשרת ההיגיון הבאה:

1. מדברי (קול ישראל, 3.8) עולה, שאני תומך בגזל קרקעות; .2 מדברי התודה למנהלת מחלקת הבג"צים, שהבעתי באותו ראיון, עולה, כי היא משת"פית שלי; 3. מסקנה: מחלקת הבג"צים תומכת בגזל קרקעות.

לשרשרת היגיון מופרכת זו אין קיום כבר כשנשברת חולייתה הראשונה, ודברי הובאו במאמר כשהם מסולפים עד כדי היפוך כוונתם. לטענת קרפ, אמרתי כי זכותו של כל יהודי להתיישב על כל חלקת קרקע בנחלת אבותינו - ואילו אני אמרתי כי הכלל הוא, שיישובים יהודיים בשומרון וביהודה יוקמו ויאושרו על אדמות מדינה, או על קרקע פרטית בבעלות יהודית.

חבל, כי דיון ציבורי ער דרוש לנו וביקורת על הממשלה היא חשובה, אבל כל זאת רק כשהם מיוסדים על העובדות לאשורן.

זאב ב. בגין

ירושלים 

בתשובה לספרד ממגרון

מתוך מכתב ב"הארץ":-

...מה לא יהודי כאן? נוכחות ריבונית בחברון? [ישראל] הראל, בנו איתי, אני והציבור הגדול שעמו אנו נמנים איננו מסתתרים מאחורי צדק וזכויות. הציבור במדינת ישראל שהזהות היהודית ברורה לו, שיודע מי הם אבות ואמהות האומה וגם מזדהה עם הערכים שהם מסמלים, יודע ששלום עכשיו וספרד הצליחו למתג את כל אדמות מגרון ויהודה ושומרון כ"אדמות פלסטיניות פרטיות".

אם הדבר כך, מדוע מתוך 64 חלקות יש רק ארבעה עותרים? ומדוע לא קיבלה המדינה את עתירת הפלחים הנגזלים, כשתבעו אותה על אובדן פירותיהם לאורך השנים באדמת מגרון?

הבה נפתח את הקלפים, נוריד את הגלימות השחורות ונרכך את חרצובות הלשון של השיח ההומני הדמוקרטי: יש מגמה. יש מגמה לעם היהודי היושב בציון - לשבת בארצו. לבטח. הוא לא גוזל אדמות. מדינת ישראל בחרה ליישב חבל ארץ על אדמות נפקדים, שהמלך הירדני חילק לנתיניו למטרות חקלאות. נתיניו לא ניצלו את אדמתם למטרה זו, וישראל, בהתאמה מדויקת לחוק הטורקי והירדני, בחרה להקים יישוב.

זה אינו לפי שיטתו של ספרד ולא לפי אמונתו. אך מדוע הוא מציג ציבור שלם כגזלן כשלא כאלה הם פני הדברים?

עם ארבע החלקות שיש להן עותרים נסתדר. שאר החלקות, 60 במספר, שעליהן מקיים היישוב מגרון את חייו, מחכות לדיון ענייני, מקצועי, הומני ושואף צדק.

איתי חמו, עובד סוציאלי

מגרון 

מאהל באולפני הטלוויזיה?

מי ישמור על כלבי השמירה?

ליואב ליפשיץ יש רעיון:

הרעיון היה להקים מאהל באולפני הטלוויזיה, בתוך ובזמן מהדורות החדשות. נשמע מופרך? לפני חודש המחשבה על רפובליקת אוהלים הייתה נחשבת גם היא הזויה. אחרי ‫שתבענו לעצמנו מחדש את המרחב הציבורי ברחוב, חשבתי שהגיע הזמן לתבוע מחדש את המרחב הציבורי הטלוויזיוני. כמו שעפרי אילני אמר, הטלוויזיה הרי גם כך שייכת לנו.

...התקשורת מתרכזת כמעט אך ורק במאהל רוטשילד המגניב, סליחה - בארבעה אנשים, אולי שבעה, מתוך המאהל - ומתעלמת לחלוטין מן המאהלים בשכונות ובפריפריה. ערוץ 10 למשל מעולם לא שידר את "לילה כלכלי" מלוינסקי, ובמקום לשדר את העצרות המלאות מבאר שבע ועפולה במוצאי שבת האחרונה, שידרו בערוץ 2 את ארץ נהדרת. מדוע שלא ישדרו 24/7 מהמאהלים בכל הארץ במקום את הקוביות של איתן אורבך?

חשבתי שאם הטלוויזיה לא באה אל העם, העם צריך לבוא אל הטלוויזיה.‫בדיוק כפי שגרמנו לביבי לשמוע את העם, צריך להכריח גם את הטלוויזיה לשמוע - ולשדר - את העם. גם עם עורכי אולפן שישי צריך לנהל משא ומתן. אפשר לדבר איתם

...התקשורת, ההון והשלטון, והפתרון עד עכשיו המוחים באו בדרישות רק אל ביבי. המחאה היא מחאה פוליטית והיא פעלה אך ורק נגד הדרג הפוליטי. למעט קריאות "הון, שלטון - עולם תחתון", והתפרצויות בודדות וסמליות לסניפי בנקים, המחאה עדיין לא יוצאת בגלוי נגד שתי הצלעות הנותרות של השיטה - ההון והתקשורת. ביבי אולי אחראי, אך הוא אינו האשם היחידי, ואפילו לא האשם העיקרי. שותפים לו הטייקונים, המרוויחים הגדולים של השיטה, והתקשורת, שמעודדת את תרבות הצריכה.הגיע הזמן שהמחאה תתפשט למרחבים ציבוריים נוספים, מלבד הרחובות. הגיע הזמן לבוא בדרישות ולנהל מו"מ עם הטייקונים ועם גופי התקשורת, בדיוק כפי שדורשים לנהל מו"מ עם ביבי (שכוחו גם כך מוגבל). אם נהפוך את המחאה הזו לא רק לבעיה של השלטון (והשלטון המקומי), אלא גם לבעיה עבור ההון והתקשורת - הם יקדמו פתרון...

על סאטירה שלא ידעתי

דווח:

טל גלעד, תסריטאי ראשי של 'מהדורת השבט', תוכנית הסאטירה של חבורת 'לאטמה' מסביר בבלוג שלו מדוע החליטו לוותר על צילום מערכון נגד השמאל.

לא מכים את השמאל מתחת לחגורה. עדייןתסריט המערכון המדובר מתחיל כשאדם בעל פנים נעימות ותרבותיות, משקפיים עגולים, מדבר למצלמה. פניו ממלאות את המסך. הוא אומר: “זכותנו להחרים אותם. זה חלק מחופש הביטוי. כולנו יודעים שליהודים אין מה לחפש שם, זו לא הארץ שלהם."

"הם פרזיטים המסכנים את המדינה, עושים שם עסקים ועושקים את האוכלוסיה המקומית. אני קורא לכולם לא לקנות אצלם שום דבר. רק ככה נלמד אותם לקח.”

התמונה נפתחת ועוברת בהדרגה לצבעי שחור לבן, מסתבר שהאיש מחזיק פחית צבע ביד ועומד להשלים את הכיתוב JUDE וציור מגן דוד על חנות של יהודי בברלין בשנות השלושים. הוא שולח חיוך קל למצלמה ויוצא.

הקטע שהיה אמור להיות מצולם למהדורת השבט, עורר ויכוח בין חברי מערכת התוכנית, ולבסוף ירד אחרי שחלק מהחברים טענו בתוקף שהקטע קיצוני. גלעד מסביר כי "למרות שהשמאל הוא זה שמשווה את הימין לנאצים בכל פעם שמתנחל מתעטש, התשובה היתה "העובדה שגם הם עושים את זה, היא טיעון חלש"."

"מה לעשות, עדיין לא הגענו לשלב שבמסגרת העימות עם המוטציה הקרויה "שמאל", אנו מוכנים להשיב לו כגמולו באותו מטבע, אפילו כאשר זה מתבקש."

 

למרחבים

מתיישבי בנימין: פותחים שטח צבאי סגור

בוועד מתיישבי בנימין הבינו שסגירת 'עלי עין' בצו שטח צבאי סגור זו רק ההתחלה. ביום ו' האחרון החלו לארגן טיולים באזור למרות הצו.

מאז ההרס האחרון בגבעת עלי עין בגוש שילה הכריז הצבא על שטח צבאי סגור ואסר כניסה של יהודים אליו. בוועד מתיישבי בנימין מזהים בתקופה האחרונה מגמה של הצבא בשימוש בצעד זה. הם חברו ליוזמה מקומית של תושבי 'אש קודש' והחליטו לפעול.

ביום שישי האחרון יצא טיול של כ-30 מטיילים לאזור אש קודש ולשטחים החקלאיים שליד כפר קוצרא. במקום התקיימה תפילת מנחה רב הישוב, הרב אלחנן בן נון רב הישוב העביר שיעור במקום.

בוועד הביעו שביעות רצון מהעובדה שלא זו בלבד שהצבא לא הוציא אותם משם אלא אף העניק להם אבטחה. אחד המשתתפים, פעיל בוועד מתיישבי בנימין סיפר: "בהתחלה החיילים אמרו לנו לעזוב את המקום, אולם כשהסמ"פ הגיע למקום הוא אמר שיש אישור מהמח"ט לעמוד במקום שאנחנו עומדים בו אבל לא להתקדם לכיוון הכפר. בסופו של דבר 2 ג'יפים של מג"ב איבטחו אותנו בכל השהות שלנו שם".

יו"ר הוועד, סא"ל במיל' איציק שדמי אמר: "מתחת לרדאר של כולנו מתבצע גירוש שקט במעטה של שמירת הסדר. אנו כוועד נהיה ערניים לכל פעילות כזו שנועדה להצר את פעילותנו ונוכחותנו בשטח ולא ניתן להפקיר את האזור. למדנו מהעבר את הלקחים הנדרשים ולא נסכים שבחיתוך איטי יצירו צעדי יהודים מתיישבים בבנימין".

בשבועות הקרובים צפויים בוועד מתיישבי בנימין לארגן טיולים וסיורים נוספים באזורים אלו. בפלייר שייצא לתושבים בימים הקרובים נכתב: "הצבא הכריז לפני כחודשיים על שטח הישוב עלי עין כ"שטח צבאי סגור", מסיבה אחת בלבד: שיהודים לא יוכלו ליישב את הארץ ולבנות בה ישובים חדשים! כך התחילו הבריטים בספר לבן ראשון, שני ושלישי, וכך הם המשיכו עד לחנק ההתיישבות היהודית והפסקת העלייה היהודית לארץ ישראל. אנו מוחים על הכוונה המסתמנת בצעדים אלו שנוקט הצבא בשיטת "הסלאמי": גבעה ועוד גבעה תיסגר בפני יהודים (רמת מגרון, גאון הירדן, מעוז אסתר ועוד) והתהליך חלילה לא ייעצר ויגיע לתוככי הישובים הקיימים והמבוססים.

אנו קוראים לכל הציבור לא לשקוט ולא לשבת ספון בביתו! הצטרפו למחאה! מידי יום שישי נתכנס כולנו, משפחות וצעירים, ונביע את מחאתנו על הכרזת שטחי עלי עין כשטח צבאי סגור, וזאת עד לביטול הצו ולבניית הישוב מחדש. מתכנסים עם הרכבים ביציאה מאש קודש לכיוון עלי עין, ויוצאים לסיור ותצפית על האדמות החשופות שמתחילות לתת פירותיהן ועל הישובים הפורחים שמסביב. מתוך הסיור נלמד להכיר בחשיבות ההתיישבות במקום".

 

^

מכתבי אשר התפרסם ב"הארץ"

בתגובה על "אני מתפטרת" מאת אסתר ונדר ("הארץ", 1.8)

(רשימתה של ונדר כאן)

אם קיים "חוסר אמונה בדרך", הוא איננו במחנה של הימין - השותק, המקובע, המביש, כדברי אסתר ונדר - אלא בעולמה היא. ונדר "מתפטרת", במקום להתמודד עם המציאות, הכוללת גם דרישות לצדק חברתי וגם ביטחון, גם שלום וגם זכויות לאומיות יהודיות, גם פלורליזם וגם ערכי תרבות יהודיים.

מחנה הימין על כל הוגיו ראוי להנהיג, להוביל ולהדריך.

ישראל מידד

שילה

ט"ו באב בחאן לבונה

"לילות שומרון"

סיורי ערב והרצאות באתרים ייחודיים בשומרון

בערבי הקיץ, נצא בין הערביים לאתרים מרתקים, המספרים סיפור מיוחד הקשור לתקופת השנה. נערוך סיור בסביבות האתר, ולעת ערב נתכנס באתר קדום, להרצאה על המקום בו אנו נמצאים.

"ט"ו באב - מהו סודו של החג שנשתכח?"

לקראת ט"ו באב, בעקבות כרמי שילה וחג מרתק שהתרחש בנופי עמק לבונה

יום חמישי י"א אב 11/8

מדריך- נתנאל אלינסון

על המקום- ההרצאה מתקיימת ב"חאן לבונה"- חאן עתיק יומין, למרגלות המעלה הקדום. החאן יושב בשולי עמק לבונה, מוקף בוסתנים, ולצידו מפכה מעיין קטן. בחאן וסביבתו התרחש חג הבנות שבשילה (שופטים כא), וסיפורו של "פסל מיכה" (שופטים יט).

על ההרצאה- "וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה... וַיְצַוֻּ אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים. וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן"...

החג המפורסם בו יצאו בנות שילה לחול בכרמים, מוזכר לראשונה בסוף הסיפור הטראגי של פילגש בגבעה. אולם חג זה, לא הומצא בסיפור זה, אלא כבר היה- "מימים ימימה"... נהוג במשך שנים בעם ישראל. נצא למקום בו התרחש החג, בעמק לבונה, וננסה להבין את הרקע להיווצרותו של חג זה, ואת הקשר המיוחד שלו לשבט אפריים. נראה, שבתקופה שישב עם ישראל בארצו, ועיבד את אדמתו, לחג זה הייתה חשיבות רבה והוא היה כעין "רגל רביעי"- בו עלו לרגל. מה הקשר לכרמים? מדוע חג זה נתייחד לבנות? מה הקשר לתפילת חנה ולעלי שחושב אותה לשיכורה?- ננסה לענות על השאלות בסיור ובהרצאה.

לו"ז

18:00 מפגש בשער היישוב עלי (השער התחתון).

18:15- יציאה לסיור- חורבת אל עוף- חורבה קסומה שישבה על "המסילה"- דרך האבות הקדומה, ותצפית אל נופי עמק לבונה.

19:30 התכנסות בחאן לבונה- קפה ועוגה.

19:45 לאחר השקיעה- הרצאה ומצגת- "טו באב- בעקבות החג שנשתכח" (נתנאל אלינסון).

21:15 סיום.

^

מי ומי ב"צוות המומחים" - שמתם לב?

איך זה שרוב חברי "צוות המומחים" של מתנחלי שדרות רוטשילד הם אנטי-ציונים, פוסט-ציונים או סתם שמאלנים, רחמנא-ליצלן?

הנה:

1. טליה ששון מ"דוח המאחזים הבלתי חוקיים", אשת מר"צ.

2. אורן יפתחאל- פוסט-ציוני, חתום על עצומות להחרים את אריאל ולסרב לשרת בשטחים.

3. עדי אופיר- פוסט-ציוני שבעצמו נכלא בשל סירובו לשרת בשטחים.

4. ד"ר סנדי קידר - מנהל את העמותה למען צדק חלוקתי שנתמכת על ידי הקרן החדשה לישראל.

האם התקשורת תגלה לכם?

^

האם מותר הומור בתשעת הימים?

המחולות בכרמים

שקיעה, כרמים, אויר הרים, שרידי עיר קדומה, ירח מלא עולה, נשים בלבן, ט"ו באב בשילה הקדומה !

מדי שנה מתקיים ב- ט"ו באב, פסטיבל המחול היהודי לנשים!

מטרת הפסטיבל להוות בית ובמה פתוחה לעולם המחול היהודי ההולך וצומח.

הפסטיבל מתקיים באתר שילה הקדומה ומשמר מסורת עתיקת יומין של בנות שילה שהיו יוצאות ומחוללות בכרמים- " וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג-יְהוָה בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה... אִם-יֵצְאוּ בְנוֹת-שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת..." (שופטים כ"א)

מחוללות בכרמים - פסטיבל המחול היהודי לנשים בשילה הקדומה יתקיים ביום שני, ט"ו באב תשע"א, 15.08.11.

16:30 - התכנסות ורישום / התפנקות בבית הקפה הממוזג

17:30-20:30 - סדנאות מחול לבחירה (2 סדנאות לבחירה) פינות שלווה ורוגע, בית קפה פתוח.

הסדנאות: מחול מודרני, מדרש מחול, ריקודי עם - שורות, מחול מזרחי, פלמנקו, ג'אז - היפ הופ (קצב ותנועה), קונטקט אימפרוביזציה, מחול אפריקני, ני-ה.

20:30 - "מחוללות בכרמים" - מופע מחול מרכזי

21:15 - "השמיעיני את קולך" - מופע מוסיקלי בהשתתפות אתי אנקרי, מיקה קרני ואודלי-ה ברלין

22:30 - סיום משוער

אפשרות להסעות בתשלום מירושלים ות"א בתיאום בטלפון 02-9944019.

מידע נוסף ניתן למצוא באתר http://www.gobinyamin.org.il/

^

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ש"בשבע" גליון 454 מיום 4.8.2011

צדק תקשורתי

כבר נכתב ועוד ייכתב רבות אודות תפקודה ותפקידה של התקשורת בתקופה הנוכחית, בין מחאה לבין מהפכה. באתר 'העין השביעית' שאל העורך עוזי בנזימן די בבוטות: "האם ייתכן שהאופן שבו מצטייר המרי בתקשורת מושפע מהזדהות עיתונאים עם מטרותיו?" והוא לא היחיד שמבחין במעורבות הפעילה של התקשורת ביצירת אווירה ה'עליהום' הכל-כך שקופה. קשה לבנזימן, ולכן בכל זאת הוא משלם במטבע לידידים בשמאל וכותב "עיתונאי הימין אינם אפוא, למרבה הצער, עדים מהימנים לפענוח חידת המחאה", וממשיך כמעט בעל-כורחו, "אך גם האופן שבו עיתונות הזרם המרכזי מסקרת את ההתרחשויות אומר דרשני".

כדי לסייע לחוקרים, נציין כמה הבחנות שיעזרו לזהות את השיטה. ראשית, שימו לב לכותרות. המילה 'ביבי' מופיעה ברבות מהן. הממשלה לא מוזכרת ויש סיבה לדבר. אם הדיווחים הם אישיים, המסר התקשורתי הוא כפול: תשומת הלב מופנית אל איש אחד, דבר המקל על המוחים. זה 'אנחנו' נגד 'ההוא', גם אם ברור שלא בידי איש אחד הפתרונות. בנוסף, הפרסונליזציה הזאת משכיחה כל מי ששותף באחריות למצב מממשלות קודמות.

שנית, אם מתרחשים דברים לא מחמיאים, כגון גילויי אלימות, יש להקדיש את המינימום ההכרחי לסיקור האירועים ולא ללבות יותר מדי. מקללים ומגרשים נציגי ציבור? אז מה. זורקים מים על חברת כנסת ומטילים בקבוקי-מים מגגות על שוטרים? לא נורא. ובוודאי אין לשאול איפה כתבי-האישום.

ודבר שלישי, יש להכריז שההפגנה במוצ"ש האחרון היתה "אם כל ההפגנות", גם אם המשטרה דיווחה על מספר נמוך ב-40 אחוז ממה שהמארגנים ציינו, וגם אם כולנו יודעים על הפגנות אחרות שהיו גדולות הרבה יותר.

ישראל מידד

 

עוד תאונת דרכים

ידיעה חדשותית על תאונת דרכים ליד צומת שילה בכביש 60 (אבל דומה שזה לגכיוון מעלה לבונה).

^

בתשעת הימים לא אוכלים בשר





ובעפרה - עמיר בניון

בג"צ מגרון

כאן

מן המסקנה:

בית משפט זה עשה כל מאמץ לגלות ריסון ואורך רוח למרות הפרת החוק הבוטה, משום הצורך בדרכי שלום בקרבנו פנימה ומשום הרצון להימנע מכל מראית עין שהמחלוקת שבפנינו היא מחלוקת פוליטית בין ההשקפות השונות המתמודדות ביניהן בדעת הקהל הישראלית...הקו המנחה ובעל המשקל המכריע בהכרעותינו השיפוטיות הוא כי על רשויות המדינה לפעול לקיום החוק ולאכיפתו באזור, במיוחד כך כאשר הפרת החוק פוגעת בזכויות הקניין של התושבים המוגנים; זאת, כפי שצוין קודם, אף בהתאם לעמדתה המוצהרת של המדינה אשר הובאה בפנינו פעמים רבות. אין חולק כי על פי דין אין להקים ישוב על קרקע פרטית של תושבים פלסטינים, וגם לשיטת המשיבים יש לראות בחומרה רבה פגיעה בזכות הקניין של תושבים אלה. לפיכך אף הציבה המדינה עקרון זה בראש סדרי העדיפויות לאכיפת החוק באזור.

מדיניותה המוצהרת של ממשלת ישראל עולה בקנה אחד עם העקרון הבסיסי המנחה את בית המשפט הזה עוד מראשית דיוניו בסוגיית הקמת הישובים באזור יהודה ושומרון...ברוח הדברים שנאמרו בפסק-הדין האמור ['אלון מורה'] ובפסקי-דין רבים נוספים שיצאו מלפנינו במשך השנים, נאמר אף אנחנו, כי הדין מחייב את המדינה שלא לנהוג בגרירת רגליים מתמשכת בנסיבות בהן עליה לפעול לאכיפת החוק, במיוחד כך כשהיא עצמה אינה חולקת על חובתה זו.

לפיכך, החלטנו ליתן צו החלטי המחייב את המדינה לפנות את המאחז מגרון. לא נותר לנו אלא להביע משאלה שיושבי המאחז יתעשתו ויקבלו על עצמם בהסכמה את חובתם שלא להצטייר כפורעי חוק ולהתיישב בכל אתר אחר שהמדינה תאפשר להם. אנו נותנים למשיבים שהות ניכרת להיערך כדי לקיים את הצו ההחלטי ולנקוט בהליכי הפינוי הנדרשים, וזאת עד ליום 31.03.2012.

^

על ז'בוטינסקי בכנסת ישראל

קטעים מתוך ישיבה 268 של הכנסת ה-18 שציינה את יום הסתלקותו של ראש בית"ר, זאב ז'בוטינסקי"

ראובן ריבלין:

...מכובדיי, בקיץ 1940, לפני שבעים ואחת שנים, נדם לבו של זאב ז'בוטינסקי. וכך אמר מנחם בגין מורי, וגדול תלמידיו של ז'בוטינסקי, לזכרו: "נעצמו העיניים - שהיטיבו לראות מעיני כל בני דורנו; עמד הלב- שכלו אהבה לעם הדווי, ושותק המוח, שהעמיק חשוב יותר מכל בני תקופתנו". ז'בוטינסקי לא היה סוציאליסט, על כך אין ויכוח. הוא היה ממתנגדיה המובהקים של הציונות הסוציאליסטית ושל שיטתה הכלכלית. ואולם, כמי שחזר והכריז ש"כל יחיד הוא מלך", תהיה זו טעות לחשוב שהתנגדותו נבעה מגישה המפקירה את היחיד לשיניו של בעל ההון ולחסדיו של השוק החופשי. בל נטעה, משנתו הכלכלית-חברתית של ז'בוטינסקי היא לא זאת שנוסחה מאחר יותר על-ידי מילטון פרידמן. משנתו של ז'בוטינסקי היא זאת שהקדימה והיטיבה לשרטט את דמותה של מדינת הרווחה, הרבה לפני שהיה זה מושג שגור בפי כל. בעולם שהיטלטל בין משטרים טוטליטריים רצחניים, הנאציזם מזה והקומוניזם מזה, משנתו הכלכלית-חברתית של ז'בוטינסקי הייתה מגדלור של שפיות וקדמה.

ככל שחולף הזמן הולך ומתברר כוחו הנבואי של ז'בוטינסקי, אשר ידע להבחין כבר אז בין ליברליזם סוציאלי, לקפיטליזם דורסני. ז'בוטינסקי הבין שאותו היחיד, עליו הוא הגן בחירוף נפש, עשוי להידרס בתחרות הפרועה של השוק החופשי. בבסיס החזון הכלכלי-חברתי שלו הוא הציב את היסוד הערכי של חמשת המ"מים. אותם חמישה מ"מים המתנופפים היום על דגלי המחאה: הזכות למעון, הזכות למזון, הזכות למרפא, הזכות למורה והזכות למלבוש. ז'בוטינסקי ראה בזכיות האלה את חובתה היסודית של המדינה כלפי אזרחיה. חמשת המ"מים הם לב לבה של המורשת החברתית הרויזיוניסטית. הם מצפן חברתי-מוסרי, והם תנאי ליכולתו של הפרט לממש את חירותו.

מכובדיי, המחאה החברתית הנוכחית היא הזעקה ל'חמשת המ"מים'. היא מחאה שהימין הנאמן למורשתו של ז'בוטינסקי, מבין אותה ומאמץ אותה אל ליבו. היא מבטאת את התביעה, להשיב את דמותה של החברה הישראלית כמדינת רווחה, כחברה צודקת. וכך כתב זאב ז'בוטינסקי: "אין כישראל באמות העולם שעד לתחתית תהומות מצפונו, הנה הוא חדור אותו הצמא ליושר חברתי". המחאה הנוכחית, רבותיי, היא תשוקה ליושר חברתי.

מכובדיי, בעשורים האחרונים נראה שאבדנו את דרכנו. זנחנו את היסודות האידיאולוגיים מהם ינקנו את השראתנו. ניהולה של הכלכלה הישראלית ברמת המקרו, נעשה ביד רמה, והצעיד את ישראל לשיעורי צמיחה יוצאי דופן, ולשיעור אבטלה מהנמוכים בתולדותיה. בעוד שמדינות מסביב ספגו פגיעה אנושה במשבר הכלכלי האחרון, ביניהן יוון, ספרד, אירלנד ואף ארצות הברית, מדינת ישראל, בזכות העומדים בראשה בקדנציה הזאת ובקדנציה הקודמת, צלחה את המשבר ביציבות מעוררת השתאות. ואולם, נדמה שמרב שיקולי מאקרו לא הבחנו, כיצד הפלנו חללים במיקרו. ממשלת ישראל, מימין וגם משמאל, לא המליכו עליהם את היחיד כמלך, ואולי אף ראו בו מכשול לצמיחה.

חטאנו למשנתו של ז'בוטינסקי ולמורשת היהודית, אותה הוא נשא בגאווה. ברור, כי המצוקות החברתיות לא נולדו בקדנציה הנוכחית, הן פרי באושים, הזנחה של שנים. כך עם מעמדו המידרדר של המגזר הציבורי, כך עם בועת הנדל"ן, כך עם פני החינוך וכך עם מחירי הצריכה. ואולם, לפתחן של הממשלה הזאת והכנסת הזאת, מונחת הזדמנות לתקן את הדרוש תיקון, ולהביא את המשברים הנוכחיים לידי פתרון. עלינו לאפשר לממשלה הנוכחית להמשיך בעבודתה המאומצת והנמרצת למען רווחתו של הציבור כלו.

ולפני סיום, אבקש לומר, אני חושש היום ממה שאני מזהה כניצנים של אנרכיה. עלינו לזכור, כי לצד הזכות הקדושה של המחאה, ל"משחק הדמוקרטי" כללים קדושים משלו. אוי ואבוי לנו, אם המחאה הנוכחית תגלוש לפסים של הרס וחורבן, אם האנרכיה תחליף חלילה את הדמוקרטיה. תלמידיו של ז'בוטינסקי, הממלאים היום את שורות הבית הזה מהקואליציה ועד האופוזיציה, אינם צריכים לצאת מעורם כדי להיענות לאתגר הנכון להם, אלא לשוב הביתה לבית מדרשו של ז'בוטינסקי.

אני מתכבד להזמין את ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, לומר דברים ביום זה. אדוני ראש הממשלה, ולאחריו תישא דברים ראש האופוזיציה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

...לפני שבוע התרגשתי. מכון ז'בוטינסקי הביא לי את כרך אגרות ז'בוטינסקי משנת 1936, שיצא זה עתה לאור, והספר ריגש אותי לא רק ברמה הלאומית, אלא גם ברמה האישית, כי הוא מכיל מכתב אישי של זאב ז'בוטינסקי מ-1936 אל אבי, שהיה אז בן 26, והוא מדבר במילים נרגשות, אפילו פיוטיות, על סבי ז"ל...

- - -

...ובהתייחסות למשבר הנוכחי, ז'בוטינסקי אמר משהו שלדעתי ישים בצורה נפלאה. הוא אמר: "בכוחו של המשטר הבורגני..." - כך הגדירו באותם ימים משטר דמוקרטי – ליברלי – "...בכוחו של משטר זה לא רק לסבול זעזועים בלי להתערב אלא אף לכלול אותם בתוך שיטתו". והוא מוסיף: "..וכן להבטיח לעצמו אפשרויות אין ספור של השתכללויות. אני מאמין ביציבותה של שיטה זו". כלומר, הוא האמין שמשטרים דמוקרטים חופשיים מסוגלים לתקן את עצמם. וזה מה שאנחנו עושים עכשיו. אנחנו נתקן עיוותים, לפעמים גם עוולות של שנים, והגישה של ז'בוטינסקי היא נכונה. הוא הבין שלא רק שצדק חברתי אינו מנוגד לשוק החופשי. הוא הבין שצדק חברתי תלוי בשוק החופשי. אנחנו רואים מה קרה בחלקים מסוימים של הגוש המזרחי או בגוש המזרחי כולו שדיבר על צדק חברתי שמנוגד לשוק החופשי ואנחנו רואים מה קורה בחלקים אחרים בעולם אבל אנחנו יודעים מה אנחנו צריכים לעשות.

יש לנו תיקונים שאנחנו צריכים לעשות. בכל אותם חמשת המ"מים. בראש ובראשונה במ"ם הכבד ביותר, שהוא המעון. שם אין קרטל של השוק הפרטי. שם יש קרטל עוד יותר גרוע. שם יש קרטל ממשלתי. ואת זה אנחנו מתקנים. אני לא ארחיב, אבל אתם יודעים שאנחנו מנסים להקל בביורוקרטיה הנוראה הזו שחונקת- -

...המ"ם השני שאזרחי ישראל סובלים ממנו – המזון. גם הוא מוחזק בקרטלים שהיו היסטוריים, בשליטת הממשלה או חצי בשליטת הממשלה, ואנחנו מנסים לשנות זאת. התחלנו במשק החלב ונצטרך לטפל גם בהמשך. העובדה שיש לנו כלכלה חופשית מאפשרת לנו לטפל במ"מים האחרים. במורה, כשיש כסף בקופה אפשר לתת מיליארדים להשכלה הגבוהה ועכשיו ברפורמות אחרות, כי אין אפשרות לתת צדק חברתי, אין אפשרות לתת את הטיפול הנדרש בלי שתהיה אותה צמיחה, בלי שהעץ יצמיח את הפרות. אם רק קוטפים וקוטפים, בסופו של דבר, ולא עודרים ולא משקים, מדי פעם גוזמים את העץ, הרי הוא לא יכול להניב פרות. ומהר מאד כל אחד יכול לקטוף אבל מוכרחים לגדל, במקביל, גם את העץ. העובדה שיש לנו עץ כלכלי צומח מאפשר לנו לעשות גם את הטיפול הדרוש במערכת ההוראה, מערכת החינוך. אני לא מדבר על מלבוש כי אחד הדברים שקרו, ודן מרידור הרבה פעמים מזכיר את זה – זה שפתיחת השווקים ליבוא ולתחרות הורידו את מחירי הלבוש, הרי איננו מייצרים כאן יותר טקסטיל או בגדים. אנחנו קונים את זה במחיר תחרותי למדי כי זה פתוח לתחרות.

והמ"ם האחרון – המרפא. גם בו אנחנו צריכים לטפל, והבעיה הזו תיפתר כי יש בכוחנו היום, יש לנו את המשאבים. הבעיה הזו יכולה להיפתר והיא תיפתר כי יש לנו את המשאבים לתת את המענה. עושים את זה כבר, חלקית, ברפואת שיניים חינם, בתוספת תקנים, אבל יש עוד עבודה, וזה מתכנס, לדעתי, לפתרון, אני מקווה, בקרוב.

ז'בוטינסקי היה מאמין גדול בערכים הבסיסיים של הדמוקרטיה: בחופש, בזכויות הפרט, בשוויון הזדמנויות אמיתי. הוא נפטר לפני 71 שנים אבל משנתו החברתית והמדינית והביטחונית, ששורשיה נטועים עמוק בתנ"ך ובמורשת עמנו, פועמת בשאיפתנו לבסס את ישראל כחברה חופשית משגשגת וצודקת.

היו"ר ראובן ריבלין:

תודה לראש הממשלה בנימין נתניהו. אני מתכבד להזמין כאחרונת הדוברים את ראש האופוזיציה, חברת הכנסת ציפי לבני, בבקשה.

ציפי לבני (קדימה):

מכובדיי, אדוני היושב ראש, משפחת ז'בוטינסקי, חבריי חברי הכנסת. אני רוצה קודם כל להודות לחבר הכנסת רוני בר און שבזכות יוזמתו אנחנו מציינים את היום הזה בכנסת כי במשך הרבה שנים משנתו של ז'בוטינסקי היתה לא ברורה מחוץ לכותלי אולי תנועה מסוימת או מפלגה מסוימת ובמשך שנים גם עיוותו את משנתו. לקחו מתוך תורה שלמה, מעמיקה, מורכבת, חובקת כל נושא, רק את אותה זווית שניתן היה להשתמש בה ככלי ניגוח פוליטי, של ממשיכי דרכו, בין אם צמאי דם, קראו להם "פאשיסטים", "רודפי מלחמה ולא שלום", "לא חברתיים, נגד העובדים", ועוד כהנה וכהנה, ובמשך שנים צריך היה להילחם בדימוי הזה שאין רחוק ממנו מן האמת, ומן התורה של ז'בוטינסקי כולה. ולכן ההזדמנות הזו כאן בכנסת היא הזדמנות חשובה מאין כמוה, במיוחד היום, כי גם אם יש הרבה פעמים מקרים שבהם אומרים אחרי הרבה שנים אחרי מותו של תלמיד או הוגה דעות – אומרים: זה מרתק בהיבט ההיסטורי, זה מעניין ברמה הפילוסופית, אבל זה לא רלבנטי להיום כי העולם השתנה...

.