נצחון לשילה; מפלה לשלום עכשיו

הממשלה אישרה 120 יחידות דיור בהתנחלות שילה 

בתגובה לבג"צ של שלום עכשיו נגד בנייה לא חוקית של 50 יחידות דיור בהתנחלות שילה הודיעה המדינה לבית המשפט ששר הבטחון אישר קידום תכניות בניה ל-119 יחידות שיכשירו בדיעבד את הבניה הלא חוקית.

שלום עכשיו: "בעוד שהממשלה ממשיכה להתחמק מלפנות מספר בתים במאחזים לא חוקיים, היא מאשרת מאות יחידות דיור חדשות בהתנחלויות. ממשלת נתניהו ממשיכה לבנות בהתנחלויות, כולל בהתנחלויות המבודדות שלכולם ברור שייאלצו להתפנות במסגרת הסכם שלום". האישור של שר הבטחון נחתם ב-11/10/2011 והוא מאשר קידום ואישור של תכנית מס' 205/13 לבניית 94 יחידות דיור, ותכנית מס' 205/12 לבניית 25 יחידות דיור.

ממאז תום ההקפאה בספטמבר 2010 אישר שר הבטחון תכניות של לפחות 327 יחידות דיור בהתנחלויות (בין השאר: 50 יח"ד בכפר אלדד, 27 בחלמיש, 40 באורנית, 42 בענתות, 50 באלפי מנשה). כמו כן דווח שאושרו תכניות להכשרה של מאות יחידות דיור לא חוקיות שנבנו בהתנחלויות (בין השאר: רותם, חמדת, נופים, סנסנה). יחד עם זאת, ייתכן שאושרו תכניות רבות נוספות אך אישורי שר הבטחון אינם מפורסמים בפומבי ולא על כולם יש לנו מידע.

בנוסף, מאז הקמת ממשלת נתניהו אושרו לשיווק לפחות 1,500 יחידות דיור בהתנחלויות. האישור לשיווק הוא אישור שנדרש בחלק מההתנחלויות כדי להתחיל בבנייה, לאחר שאושרו כל התכניות.

מעבר לאישורים לתכנון ולשיווק בשטח נמשכת הבנייה בקצב מואץ. לפי ספירת שלום עכשיו, מעשרת החודשים מאז תום ההקפאה החלו להיבנות בהתנחלויות 2,600 יחידות דיור.

הטור שלי במדור מיקרוסקופ שב"בשבע" גליום 469 מיום 24.11.2011

חופש ביטוי סלקטיבי

ערב יום חמישי, 10.11, במשדר 'הערב' בערוץ הראשון, ישב פרופ' משה צימרמן בתור פרשן. גאולה אבן ראיינה אותו בנושא איסור השידור בטלוויזיה הגרמנית של תוכן עם אופי של סמלים נאציים. בהמשך עברה אבן לענין מעורבותה של גרמניה בפיתוח מתקנים גרעיניים באירן וציינה את נכונותם, לכאורה, של מנהיגי גרמניה לתמוך בעמדת ישראל בנושא. צימרמן טען שמנהיגי גרמניה "שבויים" בידי ישראל אם כי הם ביקורתיים מאוד כנגד "צעדים" שישראל נוקטת, ואז הוסיף: "כנראה בצדק". זו הבעת דעה שיפוטית - צימרמן חצה את הקו שמפריד בין פרשן למי שמביע דעה אישית. האמירה שלו לא הייתה ביטוי של נייטרליות עובדתית מקצועית ומלומדת, אלא עמדה פוליטית אישית. היה על גב' אבן להעיר לו על כך ולציין את הבעייתיות האתית בפני הצופים. זאת היא לא עשתה.

התלוננתי על כך. אלא שאלישע שפיגלמן, נציב קבילות הציבור חשב אחרת. "יש גבול", הוא כתב אלי, "לנסיונות לסתום פיות. הפרופ' צימרמן אינו עובד רשות השידור, הוא מומחה בעל שם עולמי לנושאי גרמניה ובתור פרשן בנושא זה - ברור שפרשנותו מושפעת מדעותיו, ולכן חשיפת עמדתו האישית - היא יותר מלגיטימית".

השבתי לו שהמושג "סתימת פיות", כנראה, מוזכר רק כאשר אנשי ימין מצביעים על הפרה של כללי האתיקה. התעניינתי גם האם, בינתיים, שפיגלמן פעל לתקן את סתימת הפיות המתמשכת לאורך חודשים רבים, למרות תלונות, בהרכב הפאנל הקבוע בתוכנית 'יומן השבוע' שהוא בלתי-מאוזן בעליל. אני מניח שגם קריין גלי צה"ל, עופר חזות, מתוכנית 'בוקר טוב צה"ל', שהודח מתפקידו לאחר שהעלה לשידור אדם שהציג תיאוריית קונספירציה על רצח רבין, היה רוצה ללמוד על נוהל "סתימת פיות" ועל איך לא להפעיל "שיקול דעת שגוי". אולי הוא השתתף בכנס החירום שהתקיים ביום ראשון בתל-אביב של עיתונאי ישראל למען פעולה משותפת נגד מה שמכונה על-ידי רזי ברקאי כ"מתקפה על התקשורת"? ואולי בעצם יש כאן מתקפה של התקשורת?

בהמשך, שלחץי לו חומר על המעיד על פעילותו בחו"ל של פרופ' צימרמן המווה מעשה הרסני לתדמית המדינה על בסיס השקפה קיצונית בלתי-מאוזנת המטעה אנשים שאין להם הידע המספיק להבין את התהליכים המדיניים והבטחוניים של המדינה ואלישע השיב לי:

מר מידד שלום

פרופ' צימרמן הנו מומחה בינלאומי לחקר והבנת המתרחש בגרמניה קביעה זו נקבעה על ידי אנשי מקצוע שאני איני אחד מהם בתור פרשן מומחה הוא מגיע לחוות את דעתו ולהסביר לנו תהליכים ומהלכים בגרמניה וביחסיה עם עולם ומלואו .יש לאיש דעות פוליטיות שזכותו להביע אותן בהקשרים של דיונים פוליטיים ואין לי ספק שהן גם משפיעות על פרשנותו.יחד עם זאת אין זה מתפקידו של עורך בערווץ 1 לתקן או לצנזר את פרופ' צימרמן או להתנות את הופעותיו בתחום התמחותו בכך שיובא מומחה בעל דעות פוליטיות אחרות או מנוגדותולכן תשובתי לשאלתך פשוטה אינני מאזן פרשן מומחה לנושא כלשהו על ידגי הבאת פרשן מומחה אחר שיש לו דעה פוליטית אחרת

אלישע שפיגלמן

 

ואני הגבתי

אני חולק על גישתך.מבחינה מעשית, הרי בזמן בחירות, המראיינים והמנחים כל הזמן מתערבים בשיחות עם מרואיינים ומזהירים אותם מלגלוש לתעמולה אסורה ואף מפסיקים אותם. מה עוד, אלא שאפילו בזמנים רגילים הם מאומנים להפליא לחסום את שטף הדיבור של אנשים כדי לשאול שאלות נוספות.ולכן, אין כל בעיה שגב' אבן הייתה אומרת משהו כגון: "סליחה, פרופ' צימרמן, הוזמנת למסור לנו פרשנות על יחסה של גרמניה כלפי ישראל ולא לבטא את עמדתך האישית בנוגע למדיניותה של ישראל, אם היא צודקת או לאו". מה העניין שאתה מתקומם כל כך נגד זה? אם מישהו היה מנבל את פיו, היא לא הייתה מתערבת? היא איננה מצנזרת אלא שומרת על הכללים. אם צימרמן היה מוזמן להציג את יחסו לממשלת ישראל ומעשיה על רקע ההיסטוריה הגרמנית, ניחא. אבל גם אז הייתי מצפה לאיזון ושפרופסור אחר, מהצד השני של המתרס הפוליטי, היה מוזמן. הכללים אינם מונעים מידיעות או דעות להישמע אלא מבקשים לעשות סדר הגון בכוח ובעוצמה שיש בידי אנשי תקשורת שכלים ציבוריים נמסרים לידיהם למען האזרח. אבל אם אותם כלים, המצלמה והמיקרפון, מנוצלים כדי לשרת את השקפותיהם של אותם אנשי תקשורת, החוק לא עומד לצדם. לאזרח אין אלא החוק כדי להגן על עצמו ואין לצפות ממנו שהוא יהיה טיפש עד כדי כך לחשוב שהוא חייב לסמוך על מי שהוא לא בחר בהם (אנשי תקשורת) במקום להיעזר באלה שהוא דווקא כן בחר בהם.

ישראל מידד

 

על אבנים, חומות ומטבעות

ישראל היום - ניוזלטר 24.11.2011 

ליאור אלפרוביץ'

על הורדוס ובית המקדש

"המפעל הקדוש והיפה ביותר מכל מה שנעשה בימינו", במילים אלה תיאר ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו...(ו)אלפיים שנים מאוחר יותר שני ארכיאולוגים ישראלים, פרופ' רוני רייך ואלי שוקרון, יגלו באקראי 17 מטבעות ברונזה, שעל ארבעה מתוכם מוטבע סימן המבהיר כי הם שייכים לימיו של הנציב הרומי ולריוס גרטוס, שמשל 20 שנים לאחר מותו של הורדוס.

וכך, בזכות ארבע פיסות מתכת אלה, התברר כי אף שהחל בבנייתו, לא זכה הורדוס לראות את המקדש בתפארתו. מה שאומר כי הכותל המערבי, שהיה חלק מהחומה המערבית שהקיפה את הבית, לא נבנה בימיו של הורדוס. וכך מאבד הורדוס אבן יסוד משמעותית בחומת התהילה שביקש לבנות סביב דמותו.

...דווקא שיגעון הגדלות שאפף את המלך בעל הנטיות ההלניסטיות...הוא שהביא אותו לבנות את המקדש בירושלים, ולא הרצון לפאר את בית המקדש של היהודים...

הורדוס, כך מתברר מהעדויות החדשות כאמור, לא בנה את הכותל...לתגליות מהסוג הזה יש חשיבות במיוחד בימים שבהם מנסים גורמים פלשתיניים להכחיש את עובדת הזיקה ההיסטורית בין עם ישראל לארץ ישראל בכלל, ובין עם ישראל לירושלים ולהר הבית בפרט.

בעניין זה כדאי לציין את "מחקרו" של המשורר אל-מותווכל טה, שבעבר כיהן כיו"ר אגודת הכותבים הפלשתינים, ולפיו הכותל המערבי אינו אלא הגדר המערבית של מסגד אל-אקצא.

יש שיאמרו שזהו שיח עקר של שני נרטיבים העוינים זה את זה, ולכן יש לכבד כל עמדה ודעתה. אך התגלית הארכיאולוגית היא שמחזירה את הוויכוח מהזירה האידיאולוגית אל מקומה הראוי בזירה ההיסטורית.

הכותל המערבי נבנה לפני כאלפיים שנים במסגרת פרויקט בניין המקדש השני והרחבת מתחם הר הבית. הורדוס, מתברר, אמנם לא חתום על השלמתו, אבל אין שום ספק כי הוא היה גולת הכותרת של כל מפעלי ההנדסה של ממלכת יהודה באותם הימים, ומכך חשיבותו גם ליהודים בני זמננו, שזכו להתפלל אליו.

סאטירה איננה הוצאת לשון הרע או דיבה

למדנו:

שופט בית המשפט השלום בירושלים, עודד שחם, דחה על הסף את תביעתו של נעם פדרמן נגד שידורי קשת בגין מערכון ששודר בתכנית "ארץ נהדרת".

באחת מתכניות "ארץ נהדרת" שודר מערכון שעסק בתושבי היישוב היהודי בחברון. במסגרת המערכון, הוצגו דמויות הפוגעות בחיילי צה"ל וכן כאלה המתעללות בערבים. במסגרת הכתוביות בסופו של המערכון הוזכר נעם פדרמן כיוצר הסדרה וככותבה הראשי.

פדרמן גרס כי המערכון הוא מבחינת לשון הרע, לאחר שהוצג כאדם שדוגל בפגיעה בערבים ובחיילי צה"ל, אותם הוא מכנה נאצים. בית המשפט קיבל את טענות הנתבעים וקבע כי המערכון הינו מערכון סאטירי ועל כן יש להבין את הדברים המובאים בו בהקשר זה.

בית המשפט הדגיש כי במערכון יש אמירה הומוריסטית אשר אינה מתפרשת כטענה עובדתית ובמקרה זה אין בה משום לשון הרע במובן החוק. השופט כתב "מן הרגע שמתעורר דיון ציבורי שאינו במישור עובדתי - עמידותו של הנפגע צריכה להיות גבוהה יותר ועליו להיות נכון לספוג הערות ביקורתיות המתייחסות לדיון זה".  כאמור, שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, עודד שחם קיבל את טענות הנתבעים שיוצגו על ידי עוה"ד יגאל קווה ושלמה מנחם ממשרד רון גזית רוטנברג ושות' ודחה את תביעתו של פדרמן על הסף.

^

סיור רכב באזור שילה

סיורי רכבים -

30 ₪ למבוגר, 20 ₪ לילד, עד 120 ₪ לרכב

נחל שילה וקרב מעלה לבונה

נחל שילה – נחל מדהים, מצוקים, מעיין, תצפית אל עמק לבונה ובי"כ במבנה המשכן

אתרים – גבעת היובל, נחל שילה, עין עוז, בי"כ שילה

- פתיחה בגבעת היובל – תצפית יפהפיה אל עמק לבונה, שילה הקדומה ועמק שילה

- נחל שילה, נחל מרשים הכולל מצוקים מרשימים, בוסתנים ומעיין

- עין עוז, מעיין ובו 2 בריכות – לגדולים ולקטנים

- בי"כ של הישוב שילה – בי"כ הבנוי עם מרכיבים על בסיס המשכן ששכ בסמוך – בשילה הקדומה

09:00 יציאה משבי-שומרון

09:30 מפגש בצ. עלי בעלייה לישוב עלי.

14:00 סיום

תאריך: יום רביעי, כ"ה בכסלו, 21.12

דורנר מתקשה להבדיל בין דמוקרטיה לאנרכיה

בריאיון הבוקר (שלישי) לרשת ב', אמרה דורנר כי הצעת החוק מסוכנת ופוגעת בתקשורת החופשית, ותרתיע עיתונאים מלבצע תחקירים. "מדינה דמוקרטית צריכה לשמור על המיעוט", הזהירה. לחברי הכנסת מהימין, שקידמו את החוק בשיתוף, קראה: "אינכם יכולים לעשות הכל, אפילו בדמוקרטיה, גם למיעוט יש זכויות".

מליאת הכנסת אישרה אמש בקריאה ראשונה את התיקון לחוק לשון הרע, שבין מקדמיו הבולטים היו יריב לוין מהליכוד ומאיר שטרית מקדימה. התיקון קובע כי ניתן יהיה לתבוע כל אדם או גוף תקשורת בגין פרסום דיבה או לשון הרע, גם ללא הוכחת נזק, ולדרוש פיצויים עד גובה של 300 אלף שקלים – פי שישה מהמצב הנהוג כיום. מבין הנוכחים באולם, 42 חברי כנסת תמכו בהצעה, לעומת 31 בלבד שהתנגדו לה. ההצעה, בשלב זה, כוללת סעיף לפיו במקרים שבהם תובע יצליח להוכיח שכוונת הפרסום הייתה לפגוע בו, בית המשפט יוכל לפסוק עבורו פיצויים בגובה של 600 אלף שקלים. בנוסף, המפרסם הפוגע יחויב לצטט את תגובת הנפגע כלשונה. אם לא ניתנה לתובע אפשרות נאותה להגיב, ניתן יהיה לתבוע עד מיליון שקלים וחצי ללא הוכחת נזק

האם אי-אפשר לחייב עיתונאים לנהוג לפי כללי ההוגנות, האתיקה והאמת?  מה רע בלנסות ולהשיג הטוב ביותר של המקצוע?  האם צריכים לתת להם להלך אימים על אישי צבור בשם איזה זכות של...מה?..."מיעוט".  זאת דמוקרטיה - או אנרכיה?

^

מפעל תיירות בעיר העתקיה ירושלים

הודעה על תמיכה במוצרי תיירות ליליים ייחודיים בעיר העתיקה בירושלים

מפרסם : הרשות לפיתוח ירושלים

נושא/ים : תמיכות

תאריך פקיעה : 29/12/2011

סטטוס : ארכיון

תאריך פרסום 08/11/2011

סוג המודעה : תמיכות

הרשות לפיתוח ירושלים

הודעה על תמיכה במוצרי תיירות ליליים ייחודיים בעיר העתיקה בירושלים

כחלק מקידום התיירות בירושלים, מייעדת הרשות לפיתוח ירושלים ("הרשות"), תוכניות לסיוע בקידום, פירסום ושיווק של מוצרי תיירות ליליים ייחודיים בעיר העתיקה בירושלים, אשר ימשכו קהל ויגבירו את פוטנציאל התיירות הלילית.

התוכניות מיועדות למוצרים תיירותיים ליליים וייחודיים אשר יפעלו במרחב הציבורי בעיר העתיקה, וכן למוצרים אשר יפעלו באתרי תיירות בתשלום.

הסיוע למוצרי התיירות הליליים אשר יבחרו על-ידי הרשות, יכלול פעולות פרסום ושווק, לרבות פרסומים במדיה הארצית והבינלאומית, שילוב המוצרים באירועים המרכזיים המתקיימים בעיר העתיקה ובפרסומיהם, שילוב המידע באתר האינטרנט של העיר העתיקה, הפקת חוברת מהודרת במספר שפות ועוד, הכל כמפורט בנוהלי התוכניות. כמו כן, תתאפשר השתתפות כספית של הרשות בהפקת מוצרים ייחודיים אשר יפעלו באתרי תיירות בתשלום, כמפורט בנוהל התוכנית.

תנאי הזכאות, נוהלי התוכניות ודרך הגשת הבקשות מפורסמים באתר האינטרנט של הרשות –

http://www.jda.gov.il/

הסיוע כפוף לעמידה בכל תנאי הנוהל, והוא ינתן לפי החלטת הוועדה המאשרת של הרשות, לפי שיקול דעתה, ובהסתמך על ייעוץ מקצועי.

הרשות תקיים מפגש למעוניינים בקבלת מידע נוסף ובמענה לשאלות ביום 28.11.11 בשעה 11:00 במשרדי הרשות, כיכר ספרא 2, ירושלים.

תקציב הסיוע לכל אחת מהתוכניות מוגבל.

נא הגישו בקשותיכם בהקדם ועד לתאריך 29.12.11

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" שב"בשבע" גליון 468 מיום 17.11.2011

חובות משלמים

שפשפתי את עיניי, אבל המלים שעל המסך עדיין היו שם. לפי דיווח בוואלה אמרה דליה דורנר, שופטת ביהמ"ש העליון לשעבר וכיום נשיאת מועצת העיתונות, שמשבר ערוץ 10 הנוכחי (חובות של כ-60 מיליון שקלים), גורם ל"השלכות חמורות על הפלורליזם החדשותי בישראל". פלורליזם? האם יש אדם אחד בציון שבאמת מאמין שהתקשורת המשודרת בישראל – הערוץ הראשון, השני ו-10, קול ישראל וגל"צ - מציגה בפני צרכניה גיוון ואיזון? אחרי הקמפיינים האחידים והמתוזמנים ואולי אפילו מתואמים למען מחאת 'הצדק החברתי' ונגד 'הפצצת מתקני הגרעין האירניים', דורנר איננה מסוגלת לקלוט שבמעבר מהערוץ הראשון לשני ומהשני לערוץ 10 התרחש שיבוט של חשיבה מערכתית? אין פלורליזם, ויש מגזרים רחבים שהודרו מן המסך ומהמיקרופון. לא קמו בתי-ספר לעשייה עיתונאית חלופית, והמשקיעים והמנהלים באו מהמגזר הידוע של בעלי-הון 'סוציאליסטים' (הזהות האמיתית של השמאל הישראלי) המתעבים את כל מה שהימין מסמל במדינה. התקשורת הציבורית והציבורית-למחצה בנתה את עצמה על הכסף של כולנו ונהנתה משך שנים רבות, במיוחד במקרה של ערוץ 10, מתמיכות וכיסוי גרעונות ומביטולים ודחיות של מיליוני שקלים רבים מהפוליטיקאים, מבלי שתהיה מוטרדת מקרבתם. ופתאום, התלות והקרבה לפוליטיקאים הפכו ל'אסון מוסרי' על גבול 'ריסוק הדמוקרטיה'.

חובות יש לשלם. אתיקה עיתונאית מקצועית יש לקיים. זה כל הסיפור, גברתי השופטת.

ישראל מידד

^

עוד תלונה, הפעם נגד הופעתו של פרופ' משה צימרמן

הנה תלונתי:

בערב יום חמישי, 10.11, בקטע האחרון, הועלה למסך בפני הצופים פרופ' משה צימרמן. תפקידו במסגרת התכונית היה לפרשן איסור השידור בטלוויזיה הגרמנית של תוכן עם אופי של סמלים נאציים. לאחר מכן, עברה גאולה כהן לנושא של מעורבותה של גרמניה בעניין פיתוח מתקנים גרעיניים באירן, סליחה, בעניין הנכונות, לכאורה, של מנהיגי גרמניה לתמוך בעמדת ישראל בנושא.

הפרשן פרופ' משה צימרמן טען שמנהיגי גרמניה "שבויים" בידי ישראל באופן כללי עם כי הם ביקורתיים מאוד כנגד "צעדים" שישראל נוקטת ואז הוסיף: "כמראה בצדק".

במלים אלה, דומני, צימרמן חצה אתת הקו מפרשן לבין הבעתת דעה אישית. בתפקיד שיועד לו, הוא היה צריך לפרשן את גרמניה - לא את ישראל. גם אם ביקש להציג את מדיניותה של גרמניה כלפי ישראל במלואה, גם אז ההתבטאות שלו לא הייתה במקומה כי היא נגעה למדיניותה של ישראל באופן שיפוטי ולא בחינה פרשנית. בכך, האמירה שלו לא הייתה בטוי של נייטרליות מקצועית אלא של עמדה פוליטית אישית. היה על גב' אבן להעיר לו על כך, לכל הפחות ולציין את הבעייתיות האתית בפני הצופים. זאת היא לא עשתה ועל כך תלונתי.

הנה תגובת הממונה על קבילות הצבור:

לישראל מידד שלום רב,

יש גבול לנסיונות לסתום פיות, הפרופ' צימרמן אינו עובד רשות השידור, הוא מומחה בעל שם עולמי לנושאי גרמניה ובתור פרשן בנושא זה - ברור שפרשנותו מושפעת מדעותיו ולכן חשיפת עמדתו האישית - היא יותר מלגיטימית.

בברכה,

אלישע שפיגלמן

נציב קבילות הציבור

העתק:

יו"ר

מנכ"ל

מנהל חט' החדשות

גאולה אבן

האגודה לזכות הציבור לדעת

והנה תגובתי אני:

לאלישע, תודה על הבהרת עמדתך הערכית.

ולגבי המנטרה של "סתימת פיות", האם תוכל לציין בפני מתי פרשן גרמניה המחזיק בדעות אידיואלוגיות הפוכות מאלה של פרופ' צימרמן או הדומים לו, ובכלל זה אני מציין בפירוש עובד רשות השידור מר דוד ויצטום, לצערי, הופיע? או האם מושג "סתימת פיות" שייך רק כאשר אנשי ימין מצביעים על הפרה של כללי האתיקה בתחום הבעת דעה אישית שאיננה לעניין או על חוסר דיוק עובדתי או של חוסר איזון?

אגב, האם, בינתיים, פעלת לתקן את סתימת הפיות בהרכב הפאנל הקבוע בתוכנית "יומן השבוע"?

ממתין להתייחסותך.

ישראל

^

וזה נמשך לאחר כמה ימים:

מר מידד שלוםפרופ' צימרמן הנו מומחה בינלאומי לחקר והבנת המתרחש בגרמניה קביעה זו נקבעה על ידי אנשי מקצוע שאני איני אחד מהם בתור פרשן מומחה הוא מגיע לחוות את דעתו ולהסביר לנו תהליכים ומהלכים בגרמניה וביחסיה עם עולם ומלואו .יש לאיש דעות פוליטיות שזכותו להביע אותן בהקשרים של דיונים פוליטיים ואין לי ספק שהן גם משפיעות על פרשנותו.יחד עם זאת אין זה מתפקידו של עורך בערווץ 1 לתקן או לצנזר את פרופ' צימרמן או להתנות את הופעותיו בתחום התמחותו בכך שיובא מומחה בעל דעות פוליטיות אחרות או מנוגדותולכן תשובתי לשאלתך פשוטה אינני מאזן פרשן מומחה לנושא כלשהו על ידגי הבאת פרשן מומחה אחר שיש לו דעה פוליטית אחרתאלישע שפיגלמן

ואני משיב

לאלישע,

אני חולק על גישתך.מבחינה מעשית, הרי בזמן בחירות, המראיינים והמנחים כל הזמן מתערבים בשיחות עם מרואיינים ומזהירים אותם מלגלוש לתעמולה אסורה ואף מפסיקים אותם. מה עוד, אלא שאפילו בזמנים רגילים הם מאומנים להפליא לחסום את שטף הדיבור של אנשים כדי לשאול שאלות נוספות.ולכן, אין כל בעיה שגב' אבן הייתה אומרת משהו כגון: "סליחה, פרופ' צימרמן, הוזמנת למסור לנו פרשנות על יחסה של גרמניה כלפי ישראל ולא לבטא את עמדתך האישית בנוגע למדיניותה של ישראל, אם היא צודקת או לאו". מה העניין שאתה מתקומם כל כך נגד זה? אם מישהו היה מנבל את פיו, היא לא הייתה מתערבת? היא איננה מצנזרת אלא שומרת על הכללים. אם צימרמן היה מוזמן להציג את יחסו לממשלת ישראל ומעשיה על רקע ההיסטוריה הגרמנית, ניחא. אבל גם אז הייתי מצפה לאיזון ושפרופסור אחר, מהצד השני של המתרס הפוליטי, היה מוזמן. הכללים אינם מונעים מידיעות או דעות להישמע אלא מבקשים לעשות סדר הגון בכוח ובעוצמה שיש בידי אנשי תקשורת שכלים ציבוריים נמסרים לידיהם למען האזרח. אבל אם אותם כלים, המצלמה והמיקרפון, מנוצלים כדי לשרת את השקפותיהם של אותם אנשי תקשורת, החוק לא עומד לצדם. לאזרח אין אלא החוק כדי להגן על עצמו ואין לצפות ממנו שהוא יהיה טיפש עד כדי כך לחשוב שהוא חייב לסמוך על מי שהוא לא בחר בהם (אנשי תקשורת) במקום להיעזר באלה שהוא דווקא כן בחר בהם. ישראל מידד

יש סיור בעמק שילה בפברואר

א' באדר התשע"ב - 24/2/2012

יום ששי

היסטוריה ונוף בסביבות עמק שילה

טיול מס' 5

נצא מהיישוב עדי-עד לחורבת כולצון – שרידי יישוב יהודי מימי הבית השני ומרד בר-כוכבא.

נבקר בשרידים המרשימים שבחורבת איסתונא. נחצה את עמק שילה ונבקר בחורבת רפיד הקדומה.

נצעד במורד ערוצו היפה של נחל שילה. נתרענן במימי עין עז ונסיים בשער היישוב עלי.

אורך המסלול: כ- 12 ק"מ

7:30 מפגש בשער היישוב עלי

7:45 יציאה למסלול מהיישוב עדי-עד

13:30 סיום משוער בשער היישוב עלי (על כביש 60) ובסוף המסלול תהיה הקפצת נהגים לעדי-עד.

^

הותקפתי (לפני שנים) ע"י הלל כהן

מואזין בשר ודם

ישראל מידד משילה, במכתב (מוסף "הארץ" 6.4) שבו התייחס לטור של אריאל הירשפלד על קולות המסגדים (מוסף "הארץ" 16.3), רצה לתקן ונמצא מקלקל, ויש מקום להעמיד דברים על דיוקם. ראשית, ברובם של מסגדי ירושלים הקריאה לתפילה (אד'אן) הנשמעת באשמורת אחרונה באה מפי מואזין בשר ודם, ולא ממכשיר הקלטה. כך עלה בסקר מדגמי שעשיתי השנה. איני יודע כיצד נעשה האד'אן בכפר תורמוס-עיא, שעל עתודות הקרקע שלו התיישבה שילה.

בנוסף, אין לקשר בין הקריאה לתפילה, שכל כולה כניעות לפני בורא עולם, לבין דרשות יום השישי שבהן מושמעים לעתים ביטויי שנאה כלפי ישראל והיהודים; ואף על השנאה עצמה אין לתמוה, כפי שאמר משה דיין כבר באפריל 1956 על קברו של רועי רוטברג: "מה לנו כי נטען על שנאתם העזה אלינו... למול עיניהם אנו הופכים לנו לנחלה את האדמה והכפרים בהם ישבו הם ואבותיהם". דומה שאפשר לקבוע בצער, אחרי ארבעים שנות שלטון ישראלי בשטחים, שההתנחלות בהם לא צימצמה את האיבה וגורמיה, אלא, כנראה, הגבירה אותם.

ונקודה אחרונה בנוגע לשילה. זו זכורה בתולדות עם ישראל לאו דווקא בזכות בנותיה המחוללות בכרמים, אלא יותר בשל היוהרה, הניצול הכלכלי והשחיתות של כוהני הדת שישבו בה ("אשר ישכבון את נשים הצובאות פתח אוהל מועד"), שהביאו לתבוסת ישראל ביד פלשתים.

הלל כהן

ירושלים

^

 

השקפת נטורי קרתא על האירועים שקדמו לפרעות תרפ"ט

מתוך בטאון שמצאתי באקראי משבת פרשת עקב, 18 באוגוסט 2011. הקטע מתייחס לעצרת שנערכה לאחר פירוק המחיצה ליד הכותל ביום כיפור* ואגב, מוזכר בו ז'בוטינסקי:

דיווח מאספת העם שהתקיימה ביום 26 בספטמבר 1928, דומני שלא זו שדובר בה לעיל:

______________

*

פרשת הכותל: בליל יום כיפור התכנסו מאות יהודים להתפלל ברחבת הכותל וקבעו מחיצה בין נשים וגברים, בניגוד לסטטוס-קוו העותמאני. התקרית בכותל המערבי גרמה לחששות רבות בקרב הציבור המוסלמי בארץ ישראל כי כוונות היהודים להשתלט על מסגד אל אקצא. התקרית הובילה בהמשך להסתה נגד הציבור היהודי בארץ ישראל ולגל מעשי אלימות שבוצע נגד היישוב בכל רחבי המנדט הבריטי.

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 467 מיום 10.11.2011

דרוש: שולחן ערוך תקשורתי

בבדיקה בקטלוג הקורסים של מכללת ליפשיץ, מצאתי קורס בשם 'יהדות ותקשורת' שהוא קורס חובה של החוג לתקשורת. הבדיקה נעשתה לאחר שעיני צדה לאחרונה מודעה המבשרת על פתיחת 'בית מדרש' לאנשי תקשורת ויוצרים. בית המדרש הוא בחסות 'קולות', ובהנחיית ברוך ברנר, בעל השכלה רבנית, בוגר ישיבת ההסדר הר עציון ובוגר הסטודיו למשחק של ניסן נתיב. המודעה מזמינה "ללימוד ייחודי סביב סוגיית כוחו ועוצמתו של הדיבור. קבוצה זו תבחן את היחס של מקורות היהדות לדיבור, לעוצמתו וליכולתו ליצור עולם, להרוס, לפגוש. כל זאת, אל מול כוחה של העשייה התקשורתית במרחב הציבורי בעולם המודרני".

לפני שנה קיים בית מדרש 'דעה' שליד ישיבת ההסדר 'אורות שאול' בפתח תקווה יום עיון שעסק במקומה הראוי של התקשורת במדינה לאור המקורות. בחנו בו כיצד מתיישב העיקרון של זכות הציבור לדעת עם יסודות איסורי הלבנת פנים ולשון הרע, וכיצד ניתן לייסד תקשורת על-פי ההלכה. כעבור חדשים אחדים פירסם הרב יובל שרלו, העומד בראש הישיבה, מאמר בו קבע ש"התקשורת צריכה להבחין בין עובדה לפרשנות". הרב שרלו הזכיר שפעם כינס רבנים עם מערכת 'מעריב' לדיון בשאלה "האם אפשר פחות הלבנת פנים ולשון הרע. ישבנו 8 שעות והתשובה היתה - לא".

בין בתי המדרש ובתי הספר המקצועיים לתקשורת, האם התלמידים, העיתונאים לעתיד, מצטיידים מספיק טוב כדי למלא את המשימה של "חובת הצבור לדעת"? ואולי הגיע הזמן שהרבנים דהיום יסדרו עבורנו מין שולחן-ערוך של דיני תקשורת שנוכל ללמוד ממנו?

_______________

הגירסה לפני העריכה:

ללמוד תקשורת

בבדיקה בקטלוג הקורסים של מכללת ליפשיץ, מצאתי קורס בשם "יהדות ותקשורת" שהוא קורס חובה של חוג התקשורת אך ברשימת הקורסים בביה"ס "מעלה" לא הבחנתי בקורס דומה. בדיקה זו נעשתה לאחר שעיני צדה מודעה לאחרונה המבשרת על פתיחת "בית מדרש" לאנשי תקשורת ויוצרים. בית המדרש הוא בחסות "קולות", ובהנחיית ברוך ברנר, בעל השכלה רבנית ובוגר ישיבת ההסדר הר ציון בוגר הסטודיו למשחק של ניסן נתיב. הוא מורה למשחק בבית הספר לקולנוע "מעלה" ואמן קול. המודעה מזמינה "20 אנשים בכירים מתחומי המדיה השונים, ללימוד ייחודי סביב סוגיית כוחו ועוצמתו של הדיבור. קבוצה זו תבחן את היחס של מקורות היהדות לדיבור, לעוצמתו וליכולתו ליצור עולם, להרוס, לפגוש. כל זאת, אל מול כוחה של העשייה התקשורתית במרחב הציבורי בעולם המודרני". ויש גם צ'ופר: "נבדקת אפשרות של נסיעה למפגש לימודי ושיח עם יוצרים יהודים מהוליווד באביב 2012, אשר יעברו תהליך לימוד דומה במקביל לקבוצה בישראל". לפני שנה במרס, בית מדרש "דעה" שליד ישיבת ההסדר "אורות שאול" קיים יום העיון של כנס שעסק במקומה הראוי של תקשורת במדינה לאור המקורות. בחנו כיצד מתיישב העיקרון של זכות הציבור לדעת עם יסודות איסורי הלבנת פנים ולשון הרע? ועוד, כיצד ניתן לייסד תקשורת על-פי ההלכה? וכעבור חדשים אחדים, בספטמבר, פירסם הרב יובל שרלו העומד בראש ישיבת "אורות שאול" מאמר בו דרש ש"התקשורת צריכה להבחין בין עובדה לפרשנות" זאת מדברים שנשא במסגרת יום העיון בנושא 'תשובה וצדק חברתי' שנערך בבית המדרש של מכללת שערי משפט. הרב שרלו נזכר שפעם כינס רבנים עם מערכת 'מעריב' ודנו בשאלה "האם אפשר פחות הלבנת פנים ולשון הרע, ישבנו 8 שעות והתשובה הייתה- לא."

בין בית מדרש אחד למשנהו ועד לבית ספר מקצועי בתחום, אחד המדגיש את הפן של הטכניקה, של המשחק, של הקול, של ההבעה, לבין בית מדרש המדגיש אתת הפן הערכי והמוסרי, של האחריות הציבורית מול הרצון, אם לא היצר ממש, לזכות בפרסום עצמי על-ידי השגת סקופ על חשבון האמינות והאמת, האם התלמידים, אנשי התקשורת לעתיד, מצטיידים מספיק טוב למלא את המשימה של "חובת הצבור לדעת", וזאת בצורה הטובה והדרושה ביותר? במרס השנה, כתב עמיחי חסון במוסף "שבת" של "מקור ראשון" על אדם ברוך כאילו כתב "הלכות תקשורת". ברוך, נצר למשפחה ששורשיה במאה שערים, לפחות לא היה זר למושגים של לשון הרע. האם רבנינו לא-ז"ל דהיום יסדרו עבורנו מין שולחן-ערוך של דיני תקשורת שנוכל ללמוד ממנו?

 

 

הלו! זאת עברית זו?

איזו מילה:-

ערוץ 10: סמנכ"ל הפרוגרמינג נתי דינר פוטר

^

חופש העיתונות לפי דעתו של יו"ר הכנסת

איך יו"ר הכנסת תופס את התןבנה של 'חופש הדעה':

..."חופש הביטוי עומד בפני מתקפה חוקתית שבאה מתוך הכנסת. היוזמה להגדלת פיצויים ללא הוכחת נזק, על הוצאת דיבה, בשיעור של פי שבעה ואף יותר, פוגעת אנושות בחופש הדיבור ועלולה להמיט אסון על שוק העיתונות. היא תגרום לסגירתם של כלי תקשורת קטנים אך חשובים מאין כמותם לשיח הציבורי בישראל, ותסרס את היכולת של האחרים, מלמלא את תפקידם החשוב בדמוקרטיה".

עוד אמר ריבלין כי "בעשור האחרון מנצלת התקשורת את קדושת חופש הביטוי לחופש ביזוי ושיסוי. אחת התוצאות היא הצעת החוק הזו. התקשורת הרוויחה את היוזמה הזו ביושר אבל הצעת חוק זאת איננה מידתית...

...חופש הביטוי והעיתונות הכרחי לקיומה של חברה דמוקרטית ללא חופש עיתונות האזרח שרוי באפילה ויכולת קבלת ההחלטות שלו נפגעת באורח קריטי...התוצאה של הגבלת חופש העיתונות תזיק בסופו של דבר למערכת השלטונית, מכיוון שהיא תמנע מאתנו לנהל ממערכת ממשלתית יעילה".

מפה של אזור שילה

לנוחיותכם:-

ותודה לעמוד-ענן.

^

מביטים אחורה בצביעות

בעיתון "מראה":-

 

מביטים אחורה בצביעות

 

מאת ישראל מידד ואלי פולק

מיד עם החזרת רס"ל גלעד שליט משבי חמאס, פתחו מקורות תקשורתיים רבים – ממוסדים ועצמאיים כאחד – באורגיה של התבוננות פנימית.

ניר וולף מ"ישראל היום" התמקד בחברת יחסי הציבור שהעסיק אביו של גלעד, נועם. תמי שינקמן, שהובילה את המאמץ היח"צני, הגדירה את "הקוד התקשורתי" שלה בראיון לגלובס, כ"העצמת רגשות". האסטרטגיה שלה הייתה להפוך את השבי של שליט לטעון רגשי וכך להפוך את החייל "לבן של כולנו".

מן ההיגיון התעלמו במכוון.

התפקיד שמילאה התקשורת בסיוע למאבק היח"צני הפך לנושא חם. כתב המדיה של "גלובס", לי-אור אברבך, ראיין את איילה חסון מערוץ 1, את רוני דניאל מערוץ 2 ואת אלון בן-דוד מערוץ 10. חסון הודתה שהסיקור של שליט היה: "לגמרי לא אובייקטיבי... המדיה גויסה. תראו לדוגמה את הספירה היומית (של ימי שליט בשבי) בכמה מכלי התקשורת".

רק רוני דניאל הכחיש שהוא או התקשורת היו מגויסים לטובת שליט. אלון בן-דוד הסכים עם חסון: "בדיוק כמו בקמפיין המחאה החברתית, התקשורת התגייסה למען שליט".

מונחים כמו "הבן של כולנו", או "הילד", במקום "החייל", שיקפו את סדר היום התקשורתי. שליט לא תואר כחייל חסון המגן על מולדתו, אלא כילד עדין הזקוק לתמיכה ולדאגה.

מעניין להשוות בין ה"לפני" וה"אחרי" במאמריו של ארי שביט מ"הארץ". במאמר שכתב לפני שנתיים, תמך שביט בעסקה, אך הזהיר מפני תוצאותיה, בציינו כי זו עלולה להוביל לעשרות קורבנות ישראליים. מסקנה זו חוזרת על עצמה במאמר שקדם לשחרור שליט ב- 10 באוקטובר: "יש סיבה אחת מכרעת לתמוך בעסקת שליט: הסולידריות הישראלית... ללא תחושה של ערבות הדדית, אין משמעות לחיינו כאן". אך מיד לאחר העסקה שביט כותב: "בוקר ראשון שלאחר אובדן שיקול הדעת והעשתונות. בוקר ראשון לאחר 1,940 ימים ו-1,940 לילות שבהם הקיטש שלט בנו".

לעומת זאת, רביב דרוקר מערוץ 10 דבק בעקביות בביקורתו על העסקה. בריאיון ל"דה מרקר", טען דרוקר כי "התקשורת... התנהלה ברגש, בטירוף ובאי-הגיון... היא התנהגה בילדותיות, (המסר היה) תחזירו את גלעד, לא אכפת לנו איך, אנחנו לא רוצים לשמוע מה המחיר".

אפילו נציב תלונות הציבור של רשות השידור, אלישע שפיגלמן, הצדיק תלונה על הסיקור המוטה של התקשורת, כשהוא מציין "התקשורת כולה – לצערי גם עיתונאי רשות השידור בכלל זה – חרגה מכל כללי האיזון לאורך השנים האחרונות".

האם ההודאה, לאחר מעשה, של חלק מאושיות התקשורת הבכירות בישראל, כי התקשורת נכשלה כישלון חרוץ, היא התפתחות חיובית? הייתכן כי בפעם הבאה לחלק ממעצבי הדעה שלנו יהיו הרהורים שיגרמו להם להתנהג אחרת? לא ממש. הכאה על חטא היא תכונה קבועה בשיח התקשורתי של ישראל. אין חדש תחת השמש.

קל יותר כשהתקשורת תומכת בך

התקשורת, אשר תמכה באופן גורף בשמעון פרס לראשות הממשלה בבחירות של 96', הוכתה בתדהמה לאחר שהתברר דבר ניצחונו של בנימין נתניהו. אולם רק ימים ספורים לאחר מכן, הודו אנשי תקשורת בהעדפתם את פרס. מי שזכה אחר כך בפרס ישראל, נחום ברנע, כתב אז ב"עין השביעית" : "ספק אם רוב העיתונאים יכלו להיחשב 'בעד פרס', אבל הם היו בהחלט נגד נתניהו...נתניהו היה צריך להתגבר על התקשורת העוינת. הוא נאלץ להתמודד מול שתי חזיתות שנפתחו נגדו – מפלגת העבודה והתקשורת".

האם ההתבוננות העצמית הזו הובילה לשינוי כלשהו? בעקבות הבחירות של 99', כתבה אילנה דיין ב"'ג'רוזלם פוסט": "פובליציסטים ובעלי טורים היו כאחד. ניזונים מתוך שנאה, התגייסו בהמוניהם על מנת לגרום לכישלון של נתניהו".

ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, זכה אז לשבחים על "מנהיגותו" כאשר הוביל את הנסיגה החפוזה של ישראל מלבנון, כשהיא מותירה מאחור את משתפי הפעולה הלבנוניים ומכשירה את הקרקע למצב שהוביל בסופו של דבר למלחמת לבנון השנייה. חנן נווה, כתב רשת ב' בשעתו, הודה מאוחר יותר כי שלושה עורכי חדשות שבניהם הוצבו בלבנון החליטו כי "הצבא חייב לעזוב".

התקשורת שמרה מכל משמר גם על ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון מחקירה פלילית, כאשר החליט, ולאחר מכן גם ביצע, את הנסיגה החד-צדדית מרצועת עזה ומצפון השומרון.

בדיון תחת הכותרת "זמן של מחילה-חשבון נפש ישראלי ערב יום כיפור", שנערך באוניברסיטת בר-אילן ב-2006, הצהיר דוד לנדאו, שהיה אז עורך "הארץ": "תמכנו בהתנתקות... חשבנו שעצירה של שחיתות גדולה כמו זאת של כיבוש עזה, מצדיקה התעלמות משחיתות קטנה יותר".

ללא התקשורת, המחאות החברתיות האחרונות היו מסתכמות בלא כלום. שכן כפי שכבר סיכמה שרה ב"ק מערוץ 2, ההבדל בין המחאות נגד ההתנתקות לבין המחאות החברתיות הוא פשוט: קל יותר כאשר התקשורת תומכת בך.

אם זהו המצב, האם עלינו לסמוך על התקשורת שלנו ולהתייחס אליה ברצינות? האם הם באמת מכים על חטא, או שהם רק מנסים לחמוק מאחריות? האם זהו עוד ניסיון למצוא "נושא חם" למלא בו את הטור ולמכור עוד פרסומות? רק העתיד יוכל להגיד, אבל התחזית אינה נראית מעודדת.

 

* המאמר התפרסם גם ב-Jerusalem Post בכותרת Media Comment: Duplicity and Repentance in the Media.

בואו לבקר אתת תל שילה

אתר התל - שילה הקדומה

כאן

כאן.

יש גם פסטיבלים. ואירוע מחול. ותפילת חנה. ואפילו דווח עליהם.

או בסביבות התל גם.  וכאן.

עוד בסביבה.

מידע.

על המזבח בגבעת הראל.

יינות אפשר לקנות ולשתות.

רוצים לצפות בתמונות?

עוד דיווח.  ועוד.

אולי נזכה לשיר-ניגון.

בואו.

^

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ שב"בשבע" גליון 466 מיום 3.12.2011

לא מיישרים קו

מאבק איתנים מתפתח במגזר של העיתונות החרדית. בעברשלטו בתחום 'המודיע', ועד שנסגר, גם 'שערים'. גם 'פנים-אל-פנים' החזיק מעמד שניםרבות. עם התמורות הפוליטיות קמו 'יתד נאמן' של דגל התורה ואחר כך 'יום ליום' של ש"ס. ולאחרונה, 'המבשר'. אבלהיום, מי שעובר ליד דוכני העיתונים צופה במגוון רחב וצבעוני של שבועונים בגרפיקהמודרנית וטכנולוגיות דפוס עדכניות. אם כי התכנים הם לפי ערכים הלכתייםמחמירים ולפי 'קו' הרבה יותר מצומצם עם ועדות השגחה.

בשנתיים-שלוש אחרונות, עובר אורח בשכונות החרדיותהיה יכול לקרוא בפשקווילים על הקירות על הקמפיין נגד האינטרנט שנכשל. כעת,ארגון 'למעננו - לתנופה רוחנית', בראשות הרב יוסף מאיר אלטמן, התעורר. בעבר הובילהארגון את הקמפיין נגד תחבורה מעורבת, והמשיך משם נגד תרבות הפנאי של יציאהלבתי-מלון. עכשיו, החליטו שם כנראה שהגיעה העת לנהל מערכה נגד השבועונים החרדיים.עוד בחודש אב פרסם איגוד הסמינרים תקנון לתלמידותיו, שאחד מסעיפיו כלל את הקביעהש"יש להתרחק מכל סוגי העיתונות שלא הוקמה ביוזמת גדולי ישראל". השבוע הציבורנקרא, עפ"י הפשקוויל, להיזהר מפני השבועונים, והומלץ שבית חרדי יישמר מהם לחלוטין. מדוברב'משפחה', 'בקהילה', 'שעה טובה' וכמובן, החינמונים של 'קו עיתונות דתית' ו'מרכזהעניינים'. אם בעבר נכנעו עורכים ומוציאים-לאור בפני פסקים ומודעות מסוג זה,אין המציאות היום דומה למה שהיה. אתרים כמו 'בחדרי-חדרים' ו'כיכר השבת' ואחריםתוססים עם חדשות מן השטח ועושים עבודה תקשורתית מעניינת. לפי מחקר אחד, נפתחובשנתיים האחרונות למעלה מ-200 פורומים חרדיים ב'הייד-פארק'. נכון, המצב עדייןרחוק ממושלם, ונזכיר שבחלק מהעיתונים החרדיים אסור אפילו להזכיר שם של כתבת, ובערוץרדיו תקשורת ממלכתי, 'קול ברמה', לא מאפשרים לנשים לשדר. אבל השבועונים נראיםכמחזיקים מעמד ועוד מפרנסים כתבים, פרשנים וציבור הולך וגדל. קורה משהו בחברההחרדית, וזאת לא מילתא בעלמא.

^

רכיבה באזור שילה

הנה תיאור יחד עם למעלה מ- 200 תמונות מטיול אופניים באזור שילה:

לרכוב עם האמונה: שילה ועמק שילה

הסופר הצרפתי ז'ילבר קסברון אמר: "עם האמונה אין אנו עושים דברים גדולים, אך בלעדיה אין אנו עושים דבר". ולכן, תוך אמונה עמוקה אני וחברי ממשיכים במסורת העמוקה לרכוב בארץ ישראל השלמה. לרכוב ולהטביע את חותמנו על עוד ועוד חלקת ארץ מארץ ישראל השלמה. אנו רוכבים בעוד פלח ארץ, פלח ארץ מיוחד הקשור בקשר הדוק למורשת ישראל ולעצם קיומנו בארץ הזאת.

הפעם יצאנו לרכוב באזור שמסמן יותר מכל את בירת ישראל הקדומה ואת מקום המשכן – שילה. ככתוב: "ויקהלו כל עדת בני ישראל שילהוישכינו שם את אהל מועד - זה היה אחר י"ד שנה משבאו לארץ: שבע שכבשו ושבע שחלקו. וי"ד שנים אלו היה אהל מועד בגלגל, ואחר כך שכינוהו בשילה, ואז נאסרו הבמות כל זמןשהיה בשילה" (יהושע י"ח). בנוסף רכבנו בעמק שילה מקום המסמן את אחת מהפרשיות המביכות של בני ישראל לאחר מקרה פילגש בגבעה – חטיפת נשים, ככתוב: "וימצאו מיושבי יבש גלעד ארבע מאות נערה בתולה...ויביאו אותם אל המחנהשילה...כי נשמדה אשה מבנימין. ויאמרו הנה חג לה' בשילה מימים ימימה...ויצוו אתבנימין לאמר: לכו וארבתם בכרמים וראיתם והנה אם יצאו בנות שילו לחול במחולות ויצאתם מן הכרמים וחטפתם לכם איש אישתו מבנות שילו" (שופטים כ"א).

יצאנו מעלי והתחלנו לטפס טיפוס בריא עד לגבעת הראל. משם גלשנו לעמק שילה. חצינו את כל העמק והתחלנו לטפס בשביל שלא קיים באף מפה. טיפוס ארוך, חלקו דרדרתי, בין הרים וגאיות, כרמים ועצי זית, עד בואנו לצומת אחיה. מטפסים לכיוון שבות רחל ומשם מתחברים לדרך שלוקחת אותנו עד לשילה.

בשילה אנו הולכים לראות את בית הכנסת המיוחד במינו והיחידי בארץ – בית כנסת "זיכרון משכן שילה", שנבנה כהעתק מדויק של המשכן בשילה – המשכן בו היה הארון. לאחר שסיירנו בבית הכנסת ירדנו לשילה העתיקה. בשילה העתיקה, נפגשנו עם מנהלת האתר (הזמנתי הדרכה מראש). קיבלנו הדרכה על המקום ועל החפירות המתנהלות במקום, סיירנו בכל התל פשוט מרתק.

 



^

מאבק נגד מעצרים בהר-הבית ומניעת כניסה

בעקבות ריבוי מעצרי השווא בהר הבית לאחרונה אני מבקש להביא לתשומת ליבכם:

עלית להר הבית ונעצרת קח את פרטי השוטר העוצר ומסור לו את המסמך הבא ואמור לו

"להתראות בבית משפט!!"

אסור לנו לוותר!!

חוק השמירה על המקומות הקדושים תשכ"ז 1967 - נתקבל בכנסת ביום יט בסיון תשכז 27/6/67 (בה"ח 731 תשכ"ז עמ' 156)

2. א. המחלל מקום קדוש או הפוגע בו בכל דרך אחרת דינו - מאסר שבע שנים

3. העושה דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם או ברגשותיהם כלפי אותם מקומות , דינו - מאסר חמש שנים.

פקודת הנזיקין סימן ב' - "כליאה"

26. כליאת שוא היא שלילת חירותו של אדם, שלילה מוחלטת ושלא כדין, למשך זמן כלשהו, באמצעים פיסיים או על ידי הופעה כבעל סמכות

סימן ה -

71. כל בית משפט אזרחי יהא מוסמך בתחומי שיפוטו ליתן תרופה לעוולה על פי פקודה זו, בכפוף להוראות כל דין חקוק החל על אותו בית משפט, ורשאי הוא ליתן ציווי בשל עוולה גם כשלא נתבעו או לא נפסקו פיצויים או סעד אחר

76. פיצויים אפשר שיינתנו הם בלבד או בנוסף על ציווי או במקומו

אסור לנו לוותר - בנפשנו היא

יהודה גליק

הארגון למען זכויות אדם בהר הבית

הקרן למורשת הר הבית והמקדש לע"נ יצחק וטליה אימס הי"ד

0528990399