שבת המוקדשת לחיזוק ההתיישבות בחבל בנימין בישיבת שילה

שבת ויחי - עד כי יבוא שילה

משה רט

דווקא עכשיו - חיזוק ההתיישבות בחבל בנימין

לאור אירועי התקופה המתוחה לאחרונה - תכנית ההקפאה של הממשלה ושערוריית ביטול אחת מישיבות ההסדר - החליטה ישיבת שילה לקיים בשבת פרשת ויחי שבת נוער ייחודית ביישוב שילה.בשבת זו נקרא בפרשת השבוע את הפסוק "עד כי יבוא שילה". בישיבה שילה,החליטו לנצל את הפרשה בה מופיע אזכור ראשוני בתורה ליישוב שילה הקדום,בכדי לעורר קריאה ברורה ולהזכיר לממשלה ולעם למי שייכת הריבונות הראשוניתעל חבלי ארץ ישראל.

רבים מהנוער בציונות הדתית מחפשים לאן להפנות את המשאבים בעקבות מאורעות השעה. ישיבת שילה מציעה, כאמור, אלטרנטיבה משלה: שבת עיון לנוער בנושא החיות והשמחה בלימוד התורה.

השבת תעסוק בשאלת הדרך להשגת חיות ושמחה בלימוד התורה. במהלך השבת יתקיימושיעורים מאת רבני הישיבה, אשר ידונו בהתחברות של כל תלמיד ללימוד התורה כבקשת-אלוקים, ככלי מעורר שמחה וסיפוק, אך מתוך מחויבות עמוקה לתורה ומצוותיה. אחד ממארגני השבת מתלמידי הישיבה מספר על מה שקדם והביא לארגון השבת:

"אנשים היום מבולבלים: מוסרים חלקים מארץ ישראל, מפסיקים את הבנייה, ראשי המדינה שולחים יהודים להילחם באחיהם... לנו יש רק מענה אחד לכלהבילבול הגדול הזה: התורה! מי שמעלה על דעתו שיישוב כמו שילה לא אמור להיות בשלטון יהודי – צריך רק לפתוח את פרשיות השבוע ולהיזכר למי הובטחההארץ. לכן אין מתאים יותר מבחינתנו מאשר לקיים שבת כאן, בשילה, ולעסוק בהבחיזוק לימוד התורה, שהיא, ורק היא, זאת שנותנת לנו את הריבונות על הארץ".

ראש ישיבת שילה, הרב מיכאל ברום, קורא לנוער לשבות בשבת זו בשילה, "דווקא בתקופה זו אנו נדרשים להתעורר ביתר שאת לעניין החיות ושמחה של מצווה. זודרכנו: רק להתחזק בכל הטוב שהקב"ה נתן לנו, הן בבניינה של האומה בארץ-הקודש והן בפיתוח כל עולם התורה בעשרות השנים האחרונות, ולהגביר אתהטוב הזה עוד ועוד. אל לנו להיבהל מגזירות כאלו או אחרות, וכמובן אסורלהתייאש ולשקוע במרה שחורה. עם ישראל יונק את כל חיותו ושמחתו מהתורה, ובהנגיל ונשמח לנצח. היא התשובה הנצחית, ולא הפגנה כזאת או אחרת, עם כלהחשיבות הרבה שיש גם לצד הזה של המאבק".

השבת תיחתם בהתוועדות עם ראש הישיבה, הרב ארלה הראל. ההתוועדות תתקייםבמוצאי-השבת בליווי כלי נגינה, בדברי תורה, שירה וריקודים. בני הנוערהרבים יחד עם תלמידי הישיבה, יצברו כוחות של שמחה ואורך רוח לקראת הדרך הארוכה שבוודאי עוד צפויה להם. הרב ארלה אף יצא לאחרונה בקריאת כיוון דרךלעת הזו לכל אלו שההתיישבות בארץ חשובה להם: "לאחר שהמגמה בציונות הדתיתבשנים האחרונות הייתה לחזק את הקשר עם הערים, הגיעו האירועים האחרוניםלהזכיר לנו שאל לנו לשכוח כמה חשוב להמשיך ולחזק גם את היישוב היהודי בכל רחבי יהודה ושומרון. הביקוש לדירות עצום, ואין מענה בגלל הקפאות כאלו אואחרות, אז אנו נבוא ונעבה את ההתיישבות על ידי חיזוק כל מוסדות החינוךביישובים: המכללות, בתי הספר, התיכונים, ישיבות ההסדר, המדרשות ועוד".

לפרטים נוספים ולרישום לשבת הנוער בשילה (לבנים בלבד)

ניתן בשמחה רבה לפנות למשה רט - 054-5649323.

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ", "בשבע, גליון 374 מיום 31.10.12.09

בית ספר להיסטוריה/ ישראל מידד

הנה לכם התגייסות תקשורתית פוסט-ציונות מהסוג המעוות ביותר. ביוזמת יו"ר בית אצ"ג גאולה כהן הוצע למשרד החינוך לעסוק בנושא 'עולי הגרדום' והתגבשה תוכנית לימודית. בעיתון 'הארץ', שם יש מי שמעדיפים לכנות את לוחמי המחתרת העברית 'מחבלים', הוחלט כנראה לטפל בנושא. תחילה פורסמה ידיעה שציטטה "מורה ותיק להיסטוריה" וגם "היסטוריון בכיר", כשהכותרת דיברה על כך שהתוכנית "מקדשת את המוות". שר החינוך גדעון סער מצא את עצמו על הכוונת, מטרה לחיסול ממוקד. עקיבא אלדר שיחק את תפקיד הפרובוקטור ושאל: "מה נאמר לילד משדרות האצ"ל, שישאל שאלות על המחתרת שהציגה 'תג מחיר' לכובש הזר?" שמתם לב לערבוב מונח השייך למגזר ההתנחלותי?

אבל אנשי "הארץ" מסתירים שאלדר בעצם מצדיק כמעט כל מה שהפלשתינים עוללים לנו. וגם אם העיתון אינו סובל את אצ"ל ולח"י, מה הבעיה בלספר את האמת, את העובדות? גם זה אסור?

מעניין ש'הארץ' שכחו שבשנים האחרונות העיתון דווקא תמך ביוזמות פדגוגיות אחרות, כגון לימוד שירי מחמוד דרוויש בספרות או את ה'נכבה' בשיעורי היסטוריה. האם רק נרטיב אחד מקודש מבחינה פדגוגית במדינת ישראל - זה של האויב? תארו לכם שתלמידי ישראל עוד עלולים להכיר פרשיות כגון ירי בגבו של איש ניל"י ליד מטולה ביד אנשי 'השומר', או על הנשים בזכרון יעקב שצהלו כששמעו על מאסרה של שרה אהרונסון, או על הצעדה של בית"רים צעירים ברחוב אלנבי בתל-אביב בתרצ"ג כאשר נזרקו עליהם אבנים ובקבוקים.

אם עיתון מבקש לעסוק בהיסטוריה ולא רק בחדשות, ראוי שיעשה זאת בהגינות ולא בצורה מעוותת, עקומה ואף מרושעת.

איזכורים

ברוטר:

פעילי שמאל: דרך חדשה להילחם בשוטרים

המצטט ערוץ 7:

פעילי שמאל: דרך חדשה להילחם בשוטרים

האם המשטרה תמנע מפעילי שמאל קיצוני להשתמש במראות כדי לסנוור את השוטרים בעת מילוי תפקידם? הפרעה לשוטר במילוי תפקידו?

עוזי ברוך

פעילי השמאל הקיצוני המפגינים בשכונת שייח גארח בירושלים במחאה על ההתיישבות היהודית במקום מצאו דרך חדשה להפריע לשוטרים המוצבים במקום.

בהודעה שפרסמו מארגני המחאה נכתב "בשבועות האחרונים מתקיימת מדי יום שישי הפגנה נגד גירוש תושבי שייח ג'ראח מבתיהם. האלימות בשכונה מצד המתנחלים מתעצמת, והשבוע כללה גם יידויי אבנים, פריצה לבתים וגרפיטי גזעני. המחאה מתעצמת ומשבוע לשבוע מצטרפים אנשים רבים לצעדה ולהפגנה שכונה. גם השבוע בואו לצעוד אתנו והביאו מראות!".

ישראל מידד, מאנשי מרכז מורשת בגין ותושב שילה תהה הבוקר (חמישי) האם גם במקרה הזה יואשמו פעילי השמאל בהפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו כפי שעל פעולות פחות אגרסיביות מואשמים פעילי ימין?. בעבר נגזרו עונשי מאסר בפועל "מטרדינים" מהסוג הזה.

בשבועות האחרונים מתעמתים פעילי שמאל עם יהודים בשכונת שייח' ג'ראח במזרח ירושלים במחאה על ההתיישבות היהודית במקום. לפני כשבועיים צעדו כ-150 פעילי שמאל לכיוון רחוב הנביאים, סמוך לשכונת מאה שערים. כמה מהם השמיעו קריאות בגנות הכיבוש הישראלי בשטחים, בסגנון "פלסטין אל ייאוש, עוד נגמור עם הכיבוש".

המשטרה עצרה שישה מהם, היתר הגיעו לשכונת שייח' ג'ראח, שם המתינו להם שוטרים נוספים ודרשו מהם להתפנות.

טרור של השמאל

האם המשטרה תמנע מהם להשתמש במראות כדי לסנוור את השוטרים? שזאת פעולה של חבלה חמורה או לפחות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו? (ואגב, זו האשמה שמאשימים ילדים מפגינים מהמחנה הלאומי)

על מה אני מדבר?

על הודעה זו:

*צעדת מחאה שבועית מרחבת המשביר לשייח ג'ראח הצעדה ממערב למזרח ירושלים, במחאה על העוולות הנעשות לציבור הפלסטיני במזרחהעיר. הצעדה תסתיים בשייח ג'ראח בהפגנה נגד מפעל ההתנחלות בשכונה, ונגד דיכויהמחאה הפלסטינית.

*נצעד ביום שישי בשעה 13:30 מרחבת המשביר ברחוב קינג ג'ורג' פינת בן יהודה להפגנה בשכונת שייח ג'ראח שתתחיל ב - 15:00

בשבועות האחרונים מתקיימת מדי יום שישי הפגנה נגד גירוש תושבי שייח ג'ראחמבתיהם. האלימות בשכונה מצד המתנחלים מתעצמת, והשבוע כללה גם יידויי אבנים ,פריצה לבתים וגרפיטי גזעני. המחאה מתעצמת ומשבוע לשבוע מצטרפים אנשים רביםלצעדה ולהפגנה שכונה. גם השבוע בואו לצעוד אתנו והביאו מראות!
לפרטים- justjerusalem@gmail.com

גלי 0544679756
או מאיה 0547423044

צדק

כ"ח באדר תשס"ט
‏‏24 במרץ 2009

לכבוד
האלוף גדי שמני
אלוף פיקוד מרכז
בפקס: 02-5305741


-דחוף-


שלום רב,

הנדון: סגירת כביש אדם - עטרות


1. לפורום המשפטי למען א"י, נודע כי בכביש אדם – עטרות, בין היישוב אדם דרך מחסום קלנדיה לאזור עטרות מוצב מחסום המונע מעבר בכביש זה אך ורק מאזרחים ישראלים יהודיים (להבדיל מאזרחים ישראלים ערביים).

2. קטע הכביש הנ"ל והמחסום, נמצאים בתחום השטח המוניציפאלי של עיריית ירושלים.

3. מחסום זה מהווה פגיעה אנושה בחופש התנועה של התושבים היהודים, ויוצר אפליה אסורה וחוסר שוויון בין אזרחים ישראלים, על רקע לאומי.

4. ההצדקה הביטחונית, ככל שתהיה, למנוע מעבר של תושבים יהודים בכביש, איננה יכולה להוות עילה לאפליה אסורה כאמור. על צה"ל, וגורמי הביטחון להשקיע את המשאבים הנדרשים על מנת להבטיח את ביטחונם של התושבים היהודים, ושל כל האזרחים הישראלים הנוסעים בכביש.

5. קשה להכביר במילים, במסגרת מצומצמת זאת, בעניין מעמדה הנכבד של הזכות לחופש תנועה בישראל. בית המשפט העליון קבע כי "...חופש התנועה הוא מזכויות היסוד של האדם והוכר במשפטנו הן כזכות יסוד העומדת על רגליה היא..." (בג"ץ 672/87 עתאמללה נ' אלוף פיקוד הצפון, פ"ד מב(4) 708, 709, 712).
בבג"ץ 5016/96 חורב נ' שר התחבורה, פ"ד נא(4) 1 (להלן – "פרשת חורב") קבע השופט ברק כי חופש התנועה הוא "מהזכויות היותר בסיסיות" (שם, עמ' 49) וכי חופש התנועה הוא "חופש המצוי ברמה הגבוהה ביותר במדרג הזכויות בישראל" (שם, בעמ' 53). עוד ציין השופט ברק כי "לרוב, מעמידים את חופש התנועה בתוך גבולות המדינה על רמה חוקתית דומה לזו של חופש הביטוי" (שם, בעמ' 49).

6. חופש התנועה מוכר גם כזכות יסוד במשפט הבינלאומי, ומעוגן בשורה של אמנות בינלאומיות, בדבר זכויות אדם, ובין היתר בסעיף 12 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות (International Covenant on Civil and Political Rights, 1966), בסעיף 13 להכרזה האוניברסאלית על זכויות האדם (Universal Declaration of Human Rights, 1948), ובסעיף 2 לפרוטוקול הרביעי מ- 1963 לאמנה האירופית בדבר זכויות אדם מ - 1950) ונראה כי הוא מעוגן גם במשפט הבינלאומי המנהגי.

7. בית המשפט העליון קבע כי על המפקד הצבאי, להפעיל את שיקול דעתו בסבירות, ועליו להביא בשיקוליו, בין היתר, גם "...את הצורך למזער את הפגיעה בחופש התנועה..." (ר' פסקה 7 לדברי הש' ביניש בבג"ץ 1890/03 עיריית בית לחם נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 736).

8. על פניו נראה כי בעניין המחסום בכביש אדם – עטרות, לא נשקל הצורך, המובן מאליו, למזער את הפגיעה בחופש התנועה, בפרט כאשר פגיעה זו נעשית באופן מפלה.

9. זאת ועוד, הצבת מחסום בכביש המצוי בתוך שטח מוניציפאלי של עירייה בכלל, ועיריית ירושלים בפרט, הינו צעד חסר תקדים בחומרתו, הפוגע באופן אנוש במרקם החיים בעיר, בתנועת האזרחים והתושבים בתוכה, ומעיד יותר מכל על חוסר היכולת של גורמי הביטחון לאפשר חופש תנועה מלא, לצד הבטחת ביטחונם האישי של התושבים והאזרחים בעיר ירושלים.

10. נוכח האמור, דורש הפורום המשפטי לאפשר באופן מיידי מעבר של יהודים על כביש זה, תוך השקעת המשאבים הרלוונטיים לשמירה על ביטחון כל המשתמשים בדרך בכביש אדם – עטרות, ללא כל אפליה.

11. נוכח חשיבות הנושא, והפגיעה המתמשכת והיום יומית בתושבים היהודים - אבקש את תשובתך בעניין בדחיפות.

12. ככל שתשובתך לא תגיע לידנו בזמן סביר, ישקול הפורום המשפטי צעדים משפטיים נוספים, לרבות פנייה לערכאות הרלוונטיות.


בברכה,

רועי אזרד, עו"ד
ב"כ פורום משפטי למען ארץ ישראל (ע"ר)

מה עושה קנטואר בהר-הבית?

רוצה לדעת יותר על תמונה זו למעלה?

תקרא כאן באנגלית ובינתיים עוד תמונות:

כתבי אצ"ג - הכרך ה- 17

קריאת שמע ב....פרס?

מכתבי על עולי הגרדום

בתגובה על "היסטוריונים: תוכנית הלימוד של שר החינוך מקדשת את המוות" מאת אור קשתי ("הארץ", 22.12)
הופיע מכתבי:

בידיעה מובאים קולות של "מורה ותיק להיסטוריה בתיכון בתל אביב" וכן "היסטוריון בכיר", היוצאים נגד התוכנית ללמד את תלמידי ישראל על גבורתם של יחידים מול השלטון הזר הבריטי, במאבק המזוין לשחרור לאומי.

אני תוהה, הרי בשנים האחרונות נשמעו קולות שתבעו לימוד של נושאים אחרים הנתונים במחלוקת, כגון שירי מחמוד דרוויש וה"נכבה". האם אותם אנשים שצוטטו, אפילו בעילום שם, יצאו נגד היוזמות הללו בזמנן, או אולי רק נרטיב אחד מקודש מבחינה פדגוגית במדינת ישראל - זה של האויב?

ישראל מידד

וכן מכתבו של יהודה קידר:

אין דבר הממחיש יותר את החיוניות של יוזמת שר החינוך, גדעון סער, מאשר דבריו של אבשלום חביב בפני בית הדין הצבאי שדן אותו למוות: "העוז ותעצומות הנפש נשאבים כאן משני מחצבים: המגע המחודש של הנוער העברי עם אדמת אבותיו, המחזיר לו את מסורת העוז של גיבורי העבר, ולקח השואה, המלמד אותו כי אנו עומדים במערכה לא רק על חירותנו, כי אם על עצם קיומנו" (הוצא להורג ב-29 ביולי 1947).

חיזוק לדבריו נשמע מגרונם החנוק של חבריו עולי הגרדום, ויחיאל דרזנר: "יצאנו להוכיח לכם, שיש בארץ זו דור עברי חדש שלא יסבול השפלה... ויילחם על כבודו בכל מחיר" (הוצא להורג ב-16 באפריל 1947). חבריהם שעלו לגרדום הוסיפו, שכבוד העם ודבקותם במולדת דחפו אותם למעשי הגבורה, שאולי נראית לדור של ימינו כ"מקדשת את המוות", ולא היא.

אין בקולם גם לא מלה אחת על מוות, ולא חלילה על ההתאבדות, אף כי המצב שבו היו נתונים הביא עליהם גורל מר כזה.

בשיחות הרבות שהיו לי עם בחורים יפי נפש אלה שמעתי אותם מביעים את רצונם להוכיח לעולם, שהעם שלנו הוא עז נפש, ושהדור שלהם/ שלנו לא צמא דם הוא אלא שואף לחיים בריאים במולדת הנכספת.

חשתי תמיד בשיחותי עם דוב גרונר (שעלה לגרדום ב-16 באפריל 1947) ועם מאיר פיינשטיין (שהתאבד בצינוק בתלייה ב-21 באפריל 1947) את עומק הצער על השואה: אני שומע את גלגלי הרכבות שהובילו את אחינו ואחיותינו לשמד. הרעש הזה לא נותן לי מנוחה, אמר פיינשטיין.

לא היו לי מלים בפי לנחמם.

בבגדים אדומים, נידונים למוות על ידי בתי משפט צבאיים של המנדט הבריטי, בחצר הקטנה של הכלא התהלכו הלוך וחזור. כבוד העם שלנו היה משאת נפשם.

הם לא היו דתיים במובן הריטואלי, אבל חרדים היו לגורל העם, שהיה נתון תחת הכיבוש האכזרי הזר, שחסם את הדרך להצלת שארית הפליטה. גיבורים היו מאונס. לא בחרו להיות גיבורים. לא קידשו את המוות. קידשו את החיים.

אומץ לבם ונחישותם מוכרחים להיות נר לא רק לרגלי הנוער שלנו בדור הזה, אלא יסוד ומסד לדורות הבאים. חובה על מערכת החינוך להנציח מורשת זאת למען בניית חברה מוסרית שורשית ולמען עתידנו בארץ.

פרופ' יהודה קידר

אסיר ציון/פדוי שבי, לוחם פלמ"ח

ערד

הסוכנות למען...נוצרים?

המתקבל אצלי:

לכ'
מר נתן שירנסקי
יו"ר הסוכנות היהודית.
שלום רב

הנדון: שיתוף נוצרים אבנגליסטים בפעילות הסוכנות היהודית וייזום פרויקטים עבורם.

הנושא של שיתוף נוצרים אבנגליסטים בפעילות הסוכנות היהודית היה קיים עוד לפני
שנכנסת לתפקיד היו"ר. לתומנו השבנו שהסוכנות היהודית היא אכן יהודית,שכל פעילותה מיועדת ליהודים בתפוצות והעלאתם ארצה, וכן כי, בעלי התפקידים הם יהודים , כולל השליחים בתפוצות. למגינת לבנו ולדאבוננו המצב שונה.

1- נציגות של קרן נוצרית אבנגליסטית בהנהלה, חבר הנאמנים "נרכשה", הותנתה בתרומות שאותה העבירה אותה קרן לסוכנות היהודית.על כך התנהל פולמוס בעיתונות.

הקרן הנוצרית אבנגליסטית , היא IFCJ - International Fellowship of Christians and Jews "האחווה הבינלאומית של נוצרים ויהודים" הקרויה בארץ "הקרן לידידות".
נציגם של מאמיני הברית החדשה וחזונם לביאתו השניה וכינון מלכותו בירושלים, הנוצרים האבנגליסטים,בארה"ב, הוא מייסד ונשיא הקרן, יחיאל אקשטיין. בעלי התפקידים הבכירים בקרן הם כמרים, מטיפים, אנשי כמורה

2-סיוע להעלאת עולים וקליטתם בכספים ובעבודה בשטח ע"י ארגונים נוצריים.
ICEJ השגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים.
בער"ה תש"ע פורסם שמתוך 600 עולים שהגיעו ארצה באותה תקופה סייעה השגרירות הנוצרית ל350 מהם. מדובר בסיוע כלכלי ורוחני. בשליחים נוצרים השוהים מזה שנים ברחבי חבר העמים. הם גאים בכך שהם מסייעים לפוטנציאל העולים במציאת המסמכים המוכיחים אתיהדותם. הם ממשיכים בארץ בקליטתם בתמיכה כלכלית חברתית ורוחנית.

3- תכנית להבאת נוצרים לארץ והכנת תכנית שנתית לימודית עבורם,
מדובר ב-EFRAMATES עתה בראשות DON ESPOSITO , לפניו היה Joel Bell מ- Front Line Israel .
במכתב שהפיץ דון אספוסיטו לאחיו, קהל המאמינים, הוא מבשר בשמחה (תרגום חלקי של המכתב)
" סגרנו באופן רשמי עיסקה עם הסוכנות היהודית להביא מאמינים לישראל לתקופה של בין 9 חדשים לשנתיים....
התכנית באה להכין את אלו החיים בתפוצות בין העמים, ויהפכו אותם לשגרירי העם של ישראל......(נזכיר שע"פ תפיסתם הם ישראל האמיתי, וורוס ישראל) הם יקבלו אולפן מלא ללימוד השפה העברית.
הם ילמדו מהי המשמעות של הכנת המלך והכהן.. ב- YAHWEH מיד עם כינון מלכותו.( של ישו)נבקר בהתנחלויות, קיבוצים ובצבא...אחרי האולפן האנשים ישארו לפעילות התנדבותית למשך מספר חדשים עד שנה שנתיים.
התכנית תתחיל בנובמבר 2010 .

ולסיום-יברככם YAHWEH בשפע בתקופה זו של אחרית הימים בה אנו חיים. על החתום DON כוונתם בהכנת שגרירים לפרויקט העליה הנוצרית שהם מתכננים ואף מקווים להעבירה במסגרת חוק השבות.

ממתי הסוכנות היהודית משלבת ומכינה תכניות לנוצרים?
אודה על התייחסותך וקבלת הבהרות לגבי התכנית הזו.

בכבוד רב

מינה פנטון
לשעבר חברת מועצת עיריית ירושלים

פוסט-ציונות - הקו המעוות

קודם הייתה ידיעה ב"הארץ" על תוכנית הלימודים אודות "עולי הגרדום" ואחר-כך עקיבא אלדר (איך הוא נושא את השם 'עקיבא'?) ותשובה של ד"ר קידר באתר ערוץ 7.

איזו תוכנית?

זו.

אני שלחתי שלשום תגובה זו:

בתגובה לידיעה "היסטוריונים: תוכנית הלימוד של שר החינוך גדעון סער מקדשת את המוות" ("הארץ", 22.12.09)

בידיעה מובאים קולותיהם של "מורה ותיק להיסטוריה בתיכון בתל אביב" וכן, "היסטוריון בכיר" המדברים נגד אותה תוכנית המלמדת את תלמידי ישראל אודות גבורתם של יחידים מול השלטון הזר הבריטי במאבק המזויין לשחרור לאומי ונימוקותיהם עימם. אך תהיתי: הרי בשנים האחרונות נשמעו קולות שתבעו את לימוד נושאים אחרים שהם במחלוקת כגון שירי מחמוד דרוויש בספרות או ה'נכבה'. האם אותם אנשים צוטטו, אפילו בעילום-שם, נגד יוזמות הללו בזמנו או האם רק נראטיב אחד מקודש מבחינה פדגוגית במדינת ישראל – זה של האויב? ואם גישה חינוכית כזו עוד מסוגל משרד החינוך ללמד על פרשיות אחרות כגון ההתנכלויות לקבוצת הריגול ניל"י על ידי אנשי "השומר" שירו ביוסף לישנסקי בגבו או אותן נשים בזכרון יעקב שצהלו למקרה מאסרה של שרה אהרונסון (אגב, נושא מרתק למחזה), או על הצעדה של בית"רים צעירים ברחוב אלנבי בתל-אביב בפסח תרצ"ג כאשר, בהובלה של אשה הפעילה בשורות מפא"י, נזרקו עליהם אבנים ובקבוקים או אפילו על מבצע ה'סיזון' כאשר למעלה מ- 1000 איש הוסגרו לבושלת הבריטית בהוראת ראשי הישוב כאשר כתוצאה מכך, מעבר למכות שספגו בדרך לבולשת, יותר מ- 300 יהודים הוגלו ליבשת אפריקה בסיוע שכניהם.

היא עדיין לא התפרסמה.

אלדר כדרכו יוצר פרובוקציות וכותב:

אז מה נספר לילדה מרחוב שלמה בן יוסף, שתתעניין בפועלו של חלוץ עולי הגרדום, שהשתתף בהתקפה על אוטובוס נוסעים ערבי והוצא להורג בידי הבריטים ביוני 1938? מה נאמר לילד משדרות האצ"ל, שישאל שאלות על המחתרת שהציגה "תג מחיר" לכובש הזר?

נו, מה הבעיה בלספר?

ראשית, מאחד כמו אלדר שמצליח להצדיק כמעט כל מה שהפלסטינים עוללים לנו, כמעט הכל, אבל הרוב גם מוביל לקו ה'מבין' את המאבק המזויין שלהם, מה הבעיה באמת?

שנית, גם אם הוא ומרעיו התנגדו אז לאצ"ל ולח"י, מה הבעיה מלספר את האמת? את העובדות. היה שלטון זר. היה טרור ערבי. והגיבו יהודים. וחלק מהם עלו לגרדום.

שלישית, ומה, לעמים אחרים לא היו עולי גרדום? איך הם מעיזים לחנך את תלמידיהם? בארה"ב יש את נתן הייל.
(כמובן, שבעבר היו בעיות מללמד את תלמידי ישראל את ההיסטוריה של תקופת המנדט. ואולי זאת הבעיה היום של אלדר?)

רביעית, כמובן היו עולי גרדום אחרים: יוסף לישנסקי ונעמן בלקינד מניל"י; שלמה עזאר ומשה מרדוק מ'העסק הביש', חיילי צה"ל; וגם אלי כהן, אף הוא מצה"ל. אף היה עוד אחד מה'הגנה', מרדכי שוורץ אם כי קצת מתביישים בו חושבים אותו לא לגיבור חיל.

ואולי נעשתה טעות התוכנית הייתה צריכה לכלול את כל עולי הגרדום כי העלייה לגרדום היא הנושא ולאו דווקא אצ"ל ולח"י. הרי אלדר ומרעיו יתנגדו לאצ"ל ולח"י כל עוד הם מחזיקים עט בידיהם או לכל הפחות, יכולים הם להקליד על מחשב.

אבל דבר אחרון: זו רשעות, עלילה וזוהמה פוליטית לנסות ולקשור בין לוחמי החופש היהודים לבין אנשי הטרור הערבים. מלחמתם של עולי הגרדום וחבריהם לנשק הייתה מוצדקת כי הערבים הם שקמו עלינו וכי השלטון הבריטי היה זר. אם רוצים להתווכח על שיטות, נו, זה לא העניין. אלדר מבקש לקעקע את היסוד המדינתי והחשביתי ביסוד המרד נגד בריטניה ועל ההבנה לגורל הציונות בתגובות נגד הטרור הערבי אם בפוגרומים ואם בהתקפות כנופיות ואם בחבלה סתם.

הבעיה של אלדר היא שהוא אינו יכול לסבול את המחשבה שהיהודים צודקים במלחמה שלהם על הארץ הזאת.

ורק חבל שיש לו עאת "הארץ" שלו. כי שם הכל מעוות, הכל עקום, הכל אנטי-ציוני.

מדברי הספד של בן 16 על אביו הנרצח

...אם רוצים להנציח את אבא צריך לעשות את הדברים האלה. לא לפוצץ ערבים ובמקלות. אנחנו בני אדם לא נלך ונירה בהם בראש סתם, אנחנו בני אדם, אנחנו נוער של השומרון, תמשיכו בדרך של אבא, תמשיכו את האמונה תלמדו לזכר אבא, הכי ישמח את אבא לראות אותנו לומדים. אבא היה שואל למה הנוער לא שומר נגיעה? למה הנוער לא שם ציצית? אבא היה רוצה לראות את הנוער אומר – אני יהודי גאה".

אליהו פנה לאביו ואמר, "לפני שנתיים החלטתי שאני לא רוצה להיות דתי, עזבתי הכול. אני יודע שקרעתי אותך. שנתיים לא דיברנו הסתכלתי עליך בעיניים ורציתי להגיד אבא אני אוהב אותך. בשבועות האחרונים הייתה לי הרגשה שאתה הולך לעזוב אותנו, אני מבקש ממך סליחה מעומק הלב ואני בטוח שתסלח לי. לפני יום כיפור שלחתי לך SMS לא יכולתי להגיד לך בטלפון שאני אוהב אותך, שאני מבקש סליחה. בפעם האחרונה שדיברתי איתך אמרת לי תחזור הביתה השעה מאוחרת, רציתי להישאר עם החברים. אמרת לי תבוא הביתה אני רוצה שתקום לתפילה. מהיום והלאה אין מצב שאני לא אקום לתפילה, אין מצב שאני לא אגיד קדיש, אולי זה היה צריך לקרות ככה כדי שאני אתעורר. אני מבקש ממך סליחה אבא".

לסיום אמר, "אני פונה לכולם ואומר לא להישבר. אני אדם חזק ואף אחד לא ישבור אותי, אני אתגייס לצבא למקום הכי טוב שאוכל, ולך ברק אני אומר – אל תפסול את הנוער שלנו".

מקור

כנס ענק

כנס זה:

הכינוס השנתי החמישה עשר לחידושים בחקר ירושלים נערך בבר-אילן

מרכז אינגבורג רנרט ללימודי ירושלים, המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה ע"ש מרטין (זוס) והפקולטה למדעי היהדות יקיימו ביום הקרוב ז' בטבת התש"ע (24.12.09) את הכינוס השנתי החמישה-עשר "חידושים בחקר ירושלים". ביום העיון ייחשפו חידושים היסטוריים וארכיאולוגיים אודות ירושלים ויוצגו 20 מחקרים חדשים המקיפים את תולדות העיר למן תקופת הברונזה ועד לעת החדשה. בין המחקרים הבולטים שיוצגו בכינוס מחקר על מערת מפלט מתקופת מרד בר-כוכבא שהתגלתה בהרי ירושלים ובה מטמונים של מטבעות וממצאים נוספים וכן מחקר חדש שינתח את מבנה האבן הגדול שחפרה אילת מזר בעיר דוד ושזוהה על ידה כארמון דוד . המחקר ינסה לקבוע את תאריך הקמתו ואת תפקידו של המבנה. מחקרים נוספים שיוצגו כוללים ניתוח של תעלה II בעיר דוד- מבנה "אופוס רטיקולטום" ליד רחוב הנביאים, מחקר על קורה מעוטרת שהתגלתה בהר הבית, תבליט של קנטאור שהתגלה בהר הבית, ניתוח של תפריט הדגים של תושבי ירושלים בשלהי ימי הבית השני לפי הממצאים הארכיאולוגיים ועוד. הכינוס מוקדש לזכרו של ישראל שלם ז"ל, עמית במרכז רנרט הכינוס ייערך באולם מינץ , בניין 403 , בקמפוס אוניברסיטת בר- אילן. להלן תוכנית הכינוס המלאה : 8:20 כינוס 8:45 ברכות – פרופ' יהושע שוורץ, ראש מרכז רנרט פרופ' אברהם פאוסט וד"ר אייל ברוך - דברי פתיחה מושב א' יו"ר: אייל ברוך 09:00 רוני רייך ואלי שוקרון: תעלה II בעיר דוד, מאפייניה הטכניים, תקופתה ותפקידה 09:20 אברהם פאוסט: ארמון דוד, מצודה יבוסית או מבנה הלניסטי: מבט חדש על מבנה האבן הגדול לאור הפרסום הראשוני של תוצאות החפירה 09:40 משה גרסיאל: שלבי חיבורו של ספר שמואל וערכו כמקור היסטורי למלכות דוד שבירתה ירושלים 10:05 אהוד נצר: מבנה אופוס רטיקולטום ברחוב הנביאים בירושלים 10:25 רם בוכניק, עומרי לרנאו, גיא בר-עוז ורוני רייך: תפריט הדגים הירושלמי בשלהי ימי הבית השני 10:45 דיון 10:55 הפסקה מושב ב' יו"ר: יהושע שוורץ 11:20 מיכאל בן ארי: שמחת בית השואבה – התהוותו של מנהג 11:40 ורדה זוסמן: עיצוב נרות חרס הרודיאניים בסכין או במפסלת 12:00 זאב ח. ארליך (ז'אבו): מהו הכותל הקטן? 12:20 עמוס קלונר: שער שכם: האומנם ביצור מימי הבית השני? 12:40 יואב פרחי ועודד ליפשיץ: בולה נדירה של הדריאנוס מחפירות רמת רחל 13:00 דיון 13:10 הפסקת צהריים מושב ג' יו"ר: יוסף דרורי 14:20 יהושע פלג: האם שוקמו שערי הר הבית במאה השנייה? 14:40 גבריאל ברקאי ויצחק צויג: תבליט רומי של קנטאור מהר הבית 15:00 פרץ ראובן: קורה מעוטרת מן התקופה הרומית הנמצאת ברחבת הר הבית 15:20 בת שבע גרסיאל: היחס לירושלים בכתבי האסלאם הקדום 15:40 מיכאל ארליך: הרבעים הדרומיים של ירושלים בימי הביניים – מבט רב תקופתי 16:00 עודד שי: תרומתו של הנזיר הירושלמי האב אנטונין למדעי היהדות ולחקר התרבות החומרית בארץ-ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית 16:20 דיון 16:30 הפסקה מושב ד' יו"ר: בועז זיסו 17:00 עמוס פרומקין ובועז לנגפורד: חקר מערה קרסטית ששימשה למפלט בהרי ירושלים 17:20 בועז זיסו ורועי פורת: מטמון מטבעות וממצאים נוספים מזמן מרד בר-כוכבא ממערת מפלט בהרי ירושלים 17:40 גיא שטיבל: על חודי כידונים – כלי נשק ממערת מפלט בהרי ירושלים 18:00 חנן אשל: הממצאים החדשים ממערת מפלט בהרי ירושלים ותרומתם למחקר מרד בר כוכבא 18:20 דיון

ההצגה של הממצאים ממערת התאומים היו מרתקים ומרגשים וגדולים.

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ", "בשבע", גליון 373 מיום 24.12.09

האתרוגית /ישראל מידד

בשבוע שעבר נתן 'הארץ' במה חופשית לרועי פלד, מנכ"ל 'התנועה לחופש מידע', שכתב על פסק דינו של שופט ביהמ"ש המחוזי נעם סולברג בעניין אילנה דיין: "בתי משפט טועים לפעמים. העובדה שבית משפט קבע שאדם זכאי או אשם, אינה מחייבת אותנו להגיע לאותה מסקנה". גם מערכת התוכנית 'עובדה' הגיבה בבוטות: "פסק הדין שגוי וגדוש בקביעות שאינן עולות בקנה אחד עם עקרונות העיתונות החופשית ועם ערכיה של חברה דמקורטית". במאמר ארוך ב"העין השביעית", קבע חנוך מרמרי שעיתונות התחקירים רוסקה. הגדיל לעשות המשפטן אביגדור פלדמן אשר חיבר ניתוח ספרותי בו הישווה את השופט ל"מלך" אשר "קבע את מקום מגוריו בהתנחלות 'אלון שבות'" (המרכאות במקור). "עניין לנו איפוא במלחמה בין נושמי אוויר פסגות לבין דיירי המישורים הסמויים מן העין", מבהיר פלדמן ומסיים: "השופט סולברג שכח לחייב את 'עובדה' לשנות את שמה ל'פראבדה".

הנה בא מבצע 'אתרוג 2', כשאבירי הדמוקרטיה וההומניזם המזויף במדינה יוצאים למנוע פגיעה בתקשורת - הכלי העיקרי לביסוס שלטונו של הרדיקליזם הפוסט-ציוני. הכול כשר במאבק זה, גם היפוך אידיאולוגי. כי הרי מי אם לא המראיינים למיניהם תוקפים כל פוליטיקאי על כך ש"החוק אומר..." ו"בית המשפט קבע...".

הגירסה המקורית לפני עריכה:

התקשורת כמגן בית המשפט לא

ב- 13.12 איפשר "הארץ" מתן בימה חופשית לרועי פלד, מנכ"ל גוף המכונה "התנועה לחופש מידע מגלה טפח של דמוקרטיה" ובין היתר, הוא כתב כך על פסק דינו של שופט ביהמ"ש המחוזי נעם סולברג בעניין תיק אילנה דיין ש"בתי משפט טועים לפעמים. העובדה שבית משפט קבע שאדם זכאי או אשם, אינה מחייבת אותנו להגיע לאותה מסקנה." אני מודה: גישה זו היא די מעניינת והיא מבשרת תופעת ההתגברות של הפאשיזם הליברלי כשבמרכז התובנה הפוליטי-התרבותי הלזו התקשורת. מערכת תוכנית "עובדה" הגיבה די בבוטות: הם סברו "שפסק הדין שגוי וגדוש בקביעות שאינן עולות בקנה אחד עם עקרונות העיתונות החופשית ועם ערכיה של חברה דמקורטית". במאמר ארוך ב"העין השביעית", חנוך מרמרי קבע שעיתונות התחקירים רוסקה והגדיל לעשות המשפטן אביגדור פלדמן אשר חיבר ניתוח ספרותי בו הישווה השופט ל"מלך" אשר "קבע את מקום מגוריו בהתנחלות 'אלון שבות'" (המרכאות במקור) ומציע ש"עניין לנו איפוא במלחמה בין נשומי אוויר פסגות (הרי גוש עציון מתנשא לגובה אלף מטר) לבין דיירי המישורים הסמויים מן העין" ומסיים "השופט סולברג שכח לחייב את 'עובדה' לשנות את שמה ל'פראבדה."

אכן, היותו השופט סולברג חובש כיפה ותושב ישוב באזור 'מעבר-לקו-הירוק' ועוד יותר, מותקף בידי עקיבא אלדר על רקע תביעת אריה קינג נגדו (וגם כמפסיד במירוץ למינוי יועץ משפטי לממשלה), הקל על מגיני דיין ועוד יותר, את כלי העבודה החשובה הקיימת בידי האליטה התרבותית-האידיאולוגית במדינתת ישראל: ערוצי תקשורת ההמונים.

אם נזכור את אמרתו של אמנון אברמוביץ אודות שיטת האתרוגיזם כפעולה שהתקשורת מבצעת על מנת לשמור על פוליטיקאי המגשים את מאוויתיהם של רוב נציגי התקשורת השמאלנית-מתקדמת בישראל, הנה באה מבצע "אתרוג II” כשאבירי הדמקורטיה וההומניזם המזוייפת במדינה יוצאים למנוע פגיעה בתקשורת, הכלי העיקרי לביסוס שלטונם של הרדיקליזם הפוסט-ציוני בארץ כמכשיר הלא-נבחר, הלא-מייצג והלא-אחראי כלפי האזרח ביותר. הכל כשר במאבק זה גם במחיר ההיפוך כי הרי מי אם לא המראיינים הרבים בכל השנים אשר תוקפים כל פוליטיקאי על כך ש"החוק אומר..." ו"בית המשפט קבע...". פתאום, הנה הם הם האשמים המוכחים והם מייד מפעילים שיטות של טרור אישי אם כי עד השלב של מחבלים-מתאבדים לא הגענו.

השופט סולברג כתב בסוף פסק-דינו ש"הכל לפי המבייש והמתבייש", לפי המשנה במסכת בבא קמא ח, א והרמב"ם בהלכות חובל ומזיק, ג, א ובוודאי עוד יותר הרגיז את מבקריו שרק לפני שבוע הספיקו לחסל את נסיונו של השר נאמן למלא אחרי הוראות חוק יסודות המשפט, התש"ם-1980, הקובע זיקה בין המשפט הישראלי לבין "עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל".

(למתעניינים: פסק הדין במלואו כאן)

ישראל מידד

"יאופשר לו לעלות ככל יהודי אחר"

קבלתי הודעה מיהודה גליק שהמשטרה מונעת ממנו לעלות להר הבית:

אתמול הוציאו שופטי הבג"ץ רובינשטיין ג'ובראן ומלצר החלטה שלדברי משפטנים רבים חסרת תקדים בחריפותה, ובו כתבו בין השאר " נושא חשוב כמו העליה למקום קדוש מקדושים כהר הבית הופך לסאגה של טענות הדדיות חסרות חשיבות... בושנו למקרא הדברים ויבושו הכל" עוד כותבים השופטים בהחלטתם כי "בית המשפט זה מתבקש לפעול כגננת... דבר זה לא יצלח" לבסוף מורים השופטים כאמור למשטרה ולעותר להיפגש ביניהם באחד הימים שבין יז-יט טבת (3-5/1) ובעקבות פגישה זו " יתנו הפרקליטות והמשטרה אל ליבן כי ככל שיעמוד העותר בתנאים, יאופשר לו לעלות ככל יהודי אחר. המפגש צריך להוליד סיכום, שיכובד על-ידי הכל."

השופטים מסכמים את דבריהם "פשוט אין לשאת עוד את ריבוי הניירת וההתעסקות בכך והעסקת בית המשפט על לא צורך, ואיננו יודעים מי נהנה מכך - אנו לא, מכל מקום."

בתגובה אומר יהודה גליק "יש לשמוח על כך, שאמנם באיחור מה, מוצא בית המשפט העליון מקום לדרוש מהמשטרה להפסיק להתחמק מקיום החוק ומקיום פסקי בג"ץ. יש לקוות כי בשאר העניינים הנוגעים להר הבית תמצא המשטרה לנכון להתעשת ולכבד את זכויות היסוד של היהודים במקום מבלי שנצטרך לפנות לעזרת הבג"ץ"

ההחלטה:

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 4852/09
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט ח' מלצר

העותר:
יהודה גליק

נ ג ד

המשיב:
משטרת ישראל מחוז ירושלים

בקשה שניה לצו לפי פקודת בזיון בית המשפט

בשם העותר:
עו"ד אביעד ויסולי ובעצמו

בשם המשיבה:
עו"ד גלעד שירמן

החלטה

השופט א' רובינשטיין:

א. שוב חוזר הניגון של חיכוכים בלתי מובנים - משום כיוון - בין המבקש-העותר לבין משטרת ישראל בעניין עלייתו להר הבית, ובית משפט זה מתבקש לפעול כגננת, ולהחליט, מה שאין בכוחו על פי דרכי עבודתו, מי צודק בשאלה האם טילפן העותר ביום פלוני ונקבעה לו פגישה או שמא לא. דבר זה לא יצלח. ועוד, נושא חשוב כמו העליה למקום קדוש מקדושים כהר הבית הופך לסאגה של טענות הדדיות חסרות חשיבות. תמוה מאוד גם הכרכור שבין מסמכי בית דין בחתימת העותר עצמו לבין כאלה הנחתמים על-ידי בא כוחו, דבר שבלשון המעטה אינו מוסיף כבוד לבית המשפט ולא לעותר. בושנו למקרא הדברים ויבושו הכל.

ב. פסק הדין בתיק ניתן ביום כ' באלול תשס"ט (9.9.09). נאמר בו:

"כפי שהצענו, ולמעשה נתקבל על דעת הצדדים לעתירה, יקוימו מפגש או מפגשים בין העותר ובא כוחו לבין קצינים שתקבע המשטרה. במפגשים אלה ייאמר לעותר שוב ברחל בתך הקטנה, והדבר יתועד בכתובים, מהם התנאים וההגבלות לעלייתו ולשהייתו בהר. טוב שהדבר ייעשה בזכרון דברים שיהא בידי העותר וכן המשטרה. העותר יתחייב לכבד תנאים אלה ויפעל לפיהם כפי שפועל המקיים התחייבות בתום לב, בדרך הישרה והברורה, ללא תוספות מיותרות וללא חריגות כלשהן. חזקה על המשטרה כי במקרה שכך ייעשה, תפעל למימוש זכות העותר, בנידון דידן, כזכותם של אחרים, בתבונה וברגישות".

ג. לימים הוגשה על-ידי העותר בקשה לעניין ביזיון בית המשפט (הבקשה הראשונה). בהחלטה מיום כ"ח בחשון תש"ע (15.11.09) נאמר:

"לאחר העיון בבקשה ובתגובה לא ראינו מקום לצו לפי פקודת בזיון בית המשפט. ברי לנו, לצערנו, כי דבר שנראה לנו הגיוני וברור ופשוט, נבלע בחיכוכים מיותרים. לגופם של דברים, העותר חתם על ההתחייבות שהכינה המשיבה, גם אם "תחת מחאה". הנושאים שהעלה במכתבו מיום 29.9.09 עניינם על פניהם הסדרים החלים על כלל היהודים העולים להר הבית, ועל העותר לכבדם כאחרים. אין מקום להעדיפו לטובה וגם לא להפלותו לרעה מיהודים אחרים. בסוגיית יהודים דתיים בהר הבית, המהוה חלק ניכר מהשגות העותר, הוצהר על-ידי המשיבה אשר הוצהר בפנינו בדיון בעתירה ביום 7.9.09 ונכתב בפסקה ב' לפסק הדין, ולעניין זה על העותר למצות את ההליכים עם הגורמים המתאימים. ולנושא העתירה, גם אם ההתחייבויות שעליהן חתם העותר אינן נוחות לו, ולא ניכנס לשאלה של ניסוח זה או אחר ואם היה מקום לניסוח פלוני או אלמוני מצד המשיבה, העיקר מבחינת העותר הוא העליה להר הבית. לעניין זה אינו שונה כאמור, לטוב או לרע, מכל יהודי אחר, ועליו לנהוג, ועל המשיבה לנהוג בו, כזאת לא פחות ולא יותר. הדברים צריכים להיפתר בשטח וברוח הוגנת ועניינית מכל הצדדים, וגם השכל הישר יועץ טוב לכל".

ד. והנה הוגשה (ביום 2.12.09) בחתימת העותר בקשה שניה לפי פקודת בזיון בית המשפט, שעיקרה הטענה שהעותר כבר חתם (עוד ב- 19.9.09) על נוסח התחייבות מתוקן מטעם המשיבה ללא כל הסתייגות, ולאחר מכן ניסה פעם אחר פעם להגיע להר הבית וכן להיפגש עם נציגי המשטרה, אך לא נענה.

ה. בתגובת המשיבה (מיום 10.12.09) נאמר, כי מהתנהלות העותר ומהצהרותיו לאחר פסק הדין מתחייבת הבהרה שהוא חוזר בו מהצהרותיו הקודמות, וכי היו מגעים כאלה ואחרים עם העותר ובא כוחו לעניין פגישות. נטען, כי אין מקום לצו לפי פקודת הביזיון בהיעדר צו שיפוטי שניתן לאכפו. אכן העותר חתם על נוסח ההתחייבות שהציעה המשטרה, אך נקט לשון "מסתייגת ומתחכמת" ויש חשש פן עלול הוא להפר סדרים ולגרום לסיכון הידרדרות. לכן הוצעה פגישת הבהרה נוספת וחתימה נוספת של העותר, בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, על נוסח התחייבות עדכנית לביטול הסתייגויותיו.

ו. על העותר להחליט היטב אם מבקש הוא לאכול ענבים או ללקות מן השומר. על המשטרה להיות קשובה לכך שככל שימלא העותר אחר התנאים יינתן לו לעלות להר הבית. מבלי שניכנס לניתוח אם פסק דין כמו זה מאפשר הליכי ביזיון, וגם אין בידינו להיכנס לפרטי העובדות והמפגשים שלא קוימו ולהכריע לגביהם כאמור, אנו מורים כי באחד התאריכים י"ז בטבת תש"ע (3.1.10), י"ח בטבת תש"ע (4.1.10), י"ט בטבת תש"ע (5.1.10) - המועד ייקבע במתואם ויש לקוות שהישג כזה הוא אפשרי - ייערך מפגש בין העותר ובא כוחו לבין קציני המשטרה שתקבע המשטרה, וכן נציג הפרקליטות במשרד הפרקליטות או המשטרה. ברי כי הצעה לקיים את המפגש במשרדי עמותה זו או אחרת מטעם העותר, כפי שעלתה, אין לה שחר. הגם שהעותר כבר חתם על התחייבות, כיון שהמשטרה מבקשת שיוסרו "הבהרות" והצהרות כאלה או אחרות שהשמיע, ונוכח רגישות הר הבית, אין מקום למנוע כי תהיה חתימה נוספת על ההתחייבות. העותר יתן אל ליבו כי רצונו לעלות להר הבית, ועל כן יעמוד בתנאים - ורוב דברים אך למותר. בהנחה כי זו מטרתו של העותר ולא חיכוך עם המשטרה. יתנו הפרקליטות והמשטרה אל ליבן כי ככל שיעמוד העותר בתנאים, יאופשר לו לעלות ככל יהודי אחר. המפגש צריך להוליד סיכום, שיכובד על-ידי הכל. פשוט אין לשאת עוד את ריבוי הניירת וההתעסקות בכך והעסקת בית המשפט על לא צורך, ואיננו יודעים מי נהנה מכך - אנו לא, מכל מקום.

ניתנה היום, ‏ה' בטבת תש"ע (22.12.09).

שו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט

הסרטון: חרדים להר

נוף הנשקף מגבעת מגוריי

צפונה לכיוון עלי,

ובמרכז-ימין, השכונה המזרחית של אריאל ותפוח

מזרחה -

הרי מואב על האופק וגבעת אחיה בשמאל של התמונה -

יש דין; לית דיין

מתוך רשימתו של יואב יצחק על צייד השופט סולברג בידי עיתונאים חברים של אילנה דיין:

...הערת המחבר: כדאי לקרוא את פסק הדין המלא, כדי להתרשם. אין לסמוך על אמצעי התקשורת השונים או על ספסרי-עיתונות, בנושא זה. [ראו מסמך: פסק הדין המלא]

...עוד ועוד עיתונאים מתגייסים להטות-שכם כדי לפגוע בלגיטימיות של פסק הדין...היא [דיין]פועלת בימים אלה, בנסותה ליצור דעת קהל נגד פסק הדין, ובמיוחד להשפיע על שופטי בית המשפט העליון האמורים לדון בערעור - אם וכאשר יוגש...היא מנסה לגייס תגבורת-עיתונאית כדי לסדר לעצמה תנאי-רקע כאלה שיציגו אותה כקורבן האומלל, וכמי שנפגעה קשות מפסק דין שגוי שניתן על-ידי שופט "מסובב", הזוי - ...אלה אינם מהססים להכניס עצמם לזירה ולכתוב עוד ועוד הבלים בגנותו של סולברג, ולאזכר שוב ושוב את מקום מגוריו בהתנחלות הסמוכה לגוש עציון, הכל למען המטרה: לנגוס בפסק הדין, ולהציג את סולברג כמי שכתב פסק דין תוך שיקולים זרים, וכאילו מדובר במתנחל, איש ימין קיצוני, שמסוגל להכשיר בנקל הריגת ילדות ברפיח על-ידי חיילי צה"ל, ואגב כך "ליירט" עיתונאית-שמאלנית שהייתה ליקירת התקשורת.

העובדה שאילנה דיין עיוותה את המציאות...שדיין גייסה שלושה "עדים מומחים" להליכי המשפט – רפיק חלבי, רוני דניאל ושלום קיטל - ואלה תיאמו עדויות לטובתה באופן הנוגד את החוק...אינה מאוזכרת אצל אותם פרשנים-עיתונאים...שנציב תלונות הציבור גיורא רוזן ניסה "למרק" את מעשיה הנלוזים של דיין...

ייאמר כן: טענתו של הקצין ר'...הוכחה בבית המשפט על כל חלקיה, בשורה של עדויות...השופט סולברג מצביע בפסק הדין על דרכה הנלוזה של דיין, בנסיונה "לסגור" על הקצין ולהפלילו. השופט קובע חד-משמעית כי אופן התנהלותה מעיד על חוסר תום לב. וכך פסק השופט סולברג: אילנה דיין פעלה "באופן גס, כמעט מרושע"...בלהיטותה של אילנה דיין להעביר את המסר הציבורי, את הבשורה שחשבה שחשיפת הסיפור תביא בכנפיה, "לא נקט[ה] לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא"...[סעיף 175 בפסק הדין]...בכתבה גם הוחסרו פרטים עובדתיים אחדים שחשיבותם הייתה רבה להצגת תמונה מאוזנת ושלֵמה. כל אֵלו, בהצטברם יחדיו, מוציאים ללא ספק את הסטיה מן האמת מכדי פרט לוואי, ויוצרים אצל הצופה מסר שלילי שגוי ביחס לדמותו של התובע. לבד מכל זאת, ספק עד כמה היה עניין ציבורי בשידור חומרי חקירה ביום שבו ממילא הוגש כתב אישום...

שמי שילה הבוקר

על שחרורה של צביה שריאל

ב"ה ג' בכסלו תש"ע
בית הדין לעניני עם ומדינה
החלטה בענין צביה שריאל
והחלטות נילוות בענין העמדת המשפט.

רקע:

צביה שריאל, סמל לאמונה ונאמנות לתורה ולארץ, שוב בכלא

צביה שריאל נעצרה פעמים אחדות במאבקיה למען יישוב ארץ ישראל ומניעת חורבנו. היא מתמידה בכך. צביה אינה מכירה בסמכות בית משפט המתנכר לחוקי התורה, במיוחד לאחר שחוותה שמערכת המשפט בארץ מייצגת סדר יום המיועד להוריש את ישראל מארצו ושבתי המשפט לא מצילים מהם.

לפני שלושה שבועות נעצרה צביה שריאל בהגינה על נערה בת 17 , תושבת רמת מגרון, מפני בריונות השוטרים וכוחות הביטחון האחרים שפינו את היישוב.

צביה שריאל וחברותיה נעצרו בטענות שווא כאילו הן אינן מזוהות ואולצו להתפשט על ידי שוטרות בטענה שהן אולי מחזיקות סמים או נשק ולעבור חיפוש גופני משפיל שכל טעמו התעללות בעצירות.

לפני שנה לאחר מעצר ממושך שלא כדין שנמשך שלושה וחצי חודשים שוחררה צביה שריאל לאחר שהתבררה בבית המשפט עלילת הדם שרקחו נגדה השלטונות על ידי גיוס ערבים כדי להפלילה.

בית הדין התורני לענייני עם ומדינה בראשות הרב ישראל אריאל ז' באדר ב' תשס"ח [14 מרץ 09 למנינם] הורה לשלטונות הכלא להביא את הנערה בפני בית הדין. הסוהרים אכן צייתו לפסק הדין והביאו את הנערה תחת משמר כבד לבית הדין.

בית הדין הורה לשחררה על אתר לאחר שנוכח, לא רק בחפותה המוחלטת אלא בצדקתה ובבור ליבה ונקיון כפיה..
בדרך כלל קשה מאוד להוכיח את עלילותיהם של השלטונות, אולם, במקרה זה,לאחר יומיים,
נוכח בית המשפט בניהולה של השופטת נאווה בכור, בעל כורחם של דברים, בחפותה המוחלטת. והנערה
שוחררה.

השופטת בכור ציינה בהחלטתה שמוכתאר הכפר השכן לאלון מורה הודה כי דורבן באיומים על ידי רב סרן איאד עמאר להיכנס לאלון מורה ולביים מסיק זיתים שלא בעונתו. המוכתאר בן השמונים הועלה על רכב של המינהל האזרחי יחד עם עוד ישישים והם הונחו להתגרות בנערות בתוך אלון מורה באמצעות מצג של מסיק. צביה שריאל וחברותיה העירו בתקיפות לאורחים כי הם אינם רצויים ואז קפצו עליהן אנשי המינהל ועצרו אותן.

הקצין לא הועמד עד היום לדין מה שמלמד שהאיש הבין ששקריו יזכו לגיבוי הממונים עליו והמערכת כולה.

לעומת השופטת בכור, השופטת מרים ליפשיץ, שלפניה הובאה צביה שריאל להארכת מעצר, הורתה להמשיך במעצרה של שריאל, הגם שיש להעריך שידעה שטענות התביעה שיקריות. השופטת אכן איפשרה לה להשתחרר אם תמסור טביעת אצבעות, אך קודם לכן קיבלה גם את טענת השוטרים כאילו היא אינה מזוהה. צביה שריאל הודיעה שלא תשתתף בהצגות בפשעים ובשקרים של המערכת.

לצערנו זהו אכן פרי הבאושים של שיתוף פעולה בין המשטרה למערכת המשפט. המשטרה טלפנה לאימה של צביה שריאל ביום המעצר והודיעה לה על מעצר בתה ובכך הודתה המשטרה כי זהות הנערה ידועה לה.

תביעות אצבעותיה של צביה שריאל נלקחו ממנה בכוח כבר לפני זמן רב וצירוף הטענות הללו לא נועד, אלא, כדי להשפיל ולכופף ולשבור את רוח הנערה.

צר לנו שהשופטת מרים ליפשיץ מעמידה את עצמה וכבוד תפקידה בדיעבד כשרות להתעללות המשטרה. לא יעשה כן בישראל להתעמר איש באחיו, להשפיל בת ישראל שכל כבודה בת מלך פנימה ולהפקירה לאגרוף רישעה. כאחיה של בת מתתיהו מצווים אחיה היהודים לחלצה ממיצר וממעצר.

השופטת ליפשיץ שהיא אישה דתית מחללת שם שמים בהופכה לזרוע שלטונית הפועלת בזדון כנגד יהודים מעצם היותם אמונים על גאולת העם והארץ. לפיכך מוצדקת עמדת צביה שריאל שאינה מכירה במערכת מטעמים עניניים ומטעמים של תורה צרופה. אנו רואים בהתנהגותה של צביה שריאל מופת לרבים.

הציבור היהודי נקרא להתגבש סביב בתי דין של תורה בכל אתר ואתר לקיים מצוות היסוד דברים פרק טז
(יח) שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק:...
(כ) צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: ס
כל עוד לא יהיה משפט ראוי בארץ לא נוכל לרשתה.
כאמור –ישעיהו פרק א(כז) צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה:

אב"ד - ישראל אריאל, דב שטיין, הלל וייס.

ליריחו - הבריח של ארץ ישראל

"מעריב" מרים יד על האמת ועל האתיקה

רכז תדמי"ת מיסודו של הפורום המשפטי שלח אתמול מכתב לעורך מעריב ולמו"ל ובו דרישה להתנצל בפני ציקי בלונדר על שער העיתון, לאחר שהעיתון הציג אותה כאלימה.

בלונדר, אשה בת 52 מהישוב צופים, הגיע לזירת האירועים, וראתה את השוטרים נוהגים באלימות קשה נגד שניים מבניה, ונגד נערים ונערות מהיישוב.
בסערת רגשות, היא דיברה עם אחד השוטרים ודרשה ממנו שלא לגעת בבנות ולא לפעול באלימות.

צלם "מעריב", רענן כהן, צילם את האשה, והנציח אותה כשידה האחת מקומצת ומורמת כלפי מעלה תוך כדי שיחה. עורכי העיתון הוסיפו לתמונה את הכיתוב "מרימה עליו יד", ויצרו בכך דימוי ברור של אלימות, ההפוך לחלוטין מהמציאות. ניתן לראות בבירור כי השוטר, המיומן בהתמודדות עם אלימות, אינו מתגונן בפניה: הוא אינו מרים את ידיו נגדה ואף אינו מגונן על פניו.




עו"ד שמרית אלקלעי, ב"כ הפורום המשפטי דרשה במכתב למערב לפרסם הודעת התנצלות בעמוד השער באופן בולט ומודגש, בעיתון ובגליון האלקטרוני, תוך הדגשת הטעות שפורסמה, עד לסוף שבוע זה, ולפצות את הגברת בלונדר בסכום של 50,000 ש"ח.

הפרטים נמצאים כאן:

______________________

ובנוסף, היד הקמוצה בעצם איננה שלה

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ש"בשבע" גליון 372 מיום 17.12.09

התקשורת נגד פינויים / ישראל מידד

* בכמה עיתונים קיימת העדפה לכנות את אותן התקהלויות של אנשי שמאל, המוכנים דרך קבע "פעילים", בשכונת שייח ג'ראח (שמעון הצדיק) בימי ששי כמשתתפים "בהפגנה נגד המשך פינוי המשפחות הפלשתניות". הייתם חושבים ש'פינוי' זה דבר רע, אבל בקיץ 2005 לא ראינו אותם בשכונותיהם של גוש קטיף. אבל האמת היא שהם בעצם מוחים נגד מערכת המשפט בישראל. הרי בית המשפט הוא שפסק שלאותם ערבים אין כל זכות חוקית בבתים שהם השתלטו עליהם בזמן הכיבוש הירדני. אבל הנוסח שציינתי נשמע הרבה יותר מוסרי ויפה-נפש. השאלה היא מדוע משתפים העיתונים פעולה עם ארגוני השמאל? את התשובה אנחנו יודעים.

* לפני מספר ימים פירסם 'הארץ' כותרת ש"המתנחלים יחסמו את כבישי הארץ". המתנחלים בה"א הידיעה. ואני שואל: כל המתנחלים כולם? המתנחלים מן השומרון? וגם מבנימין? כנראה שמערכת העיתון למדה משהו: ביום ראשון שלאחר מכן כבר התמקדו: "פעילי הימין הקיצוני מהתנחלות ליד שכם הציתו את המסגד". לפחות הם צמצמו ממאות אלפים לכמה אלפים.

* ושוב, השין-גימיל משלם את המחיר: כהונת נציב תלונות הציבור ברשות השנייה לא תוארך. לאחר הביקורת שהוטחה בו ע"י השופט נעם סולברג, שבדיקתו את כתבתה של אילנה דיין היתה 'שטחית', שר התקשורת גמר אומר שעשר שנים מספיק לגיורא רוזן. אבל הפעם הפשלה שלו הייתה באמת מרכזית לכל הפרשה. כעת נראה אם בג"ץ יחייב את הבכירים, את אילנה דיין ושות', לשלם את הקנס.

אריק אשרמן מתחיל לפנטז

בעקבות התקרית אתמול בבוקר בין חקלאי שילה לבין קבוצת ערבים הטוענת לבעלות על הקרקע (אגב, העניין נמצא בדיון משפטי ורק בנוגע לחלק של שטח המריבה) כאשר יעקב שרביט משילה הופל ארצה ונחבל בראשו ונזקק לטיפול בבית חולים, תושב הישוב יונה צורף, אשר הכיר אריק אשרמן מתקריות קודמות של מהומות מצד ערבים, שלח אליו דוא"ל זה:

From: צורף

To: ' אריק אשרמן'
Cc: קבוצת שילה ; שרביט יעקב
Sent: Wednesday, December 16, 2009 7:03 PM
Subject: המהומות הבוקר בשילה

שלום לך רביי אריק אשרמן. נפגשנו כבר בעבר במסיק של שילה במטעיו. שוחחנו גם על ביקור שלך אצלנו. חילוקי דעות הם דבר לגיטימי בין יהודים אך מעשים צריכים להבחן בהתאם לתוצאות. כידוע לך יש לי קשר רב ביותר עם שכנינו ויתכן שאני בקי בהלך הרוח שם יותר ממך. אנחנו איננו מתפרנסים ממהומות אלא חיים כאן אף על פי שהדבר אינו לדעתך. ידוע לך וגם לנו שהמהומות באזור נגרמות בעיקר עקב היוזמות שלך וכמוך נוספים .יחסית האזור שלנו שקט ביותר. מעשיך אינם לרוחנו ואף פעם לא ארגנו לך פרובקציות בתוך ביתך. אני מבקש להציע לך אולי לחפש עיסוק אחר.

חבר היישוב שלנו מר יעקב שרביט שוכב עכשיו פצוע בבית החולים והדבר נעשה על ידך ותוצאה ישירה שלך. גם במשפט האזרחי וגם בדין התורה אין רשות לאדם לגרום לחבלה גופנית לרעהו. אני חושב שעליך להתנצל בפניו ולפצות אותו.

אני מבקש ממך להפסיק להסית את שכנינו כלפינו ולחפש לעצמך עיסוקים אחרים נעלים יותר.

יונה צורף 052-4416740

וקבל תשובה זו - עם כל שגיאות הכתיב לפי המקור):

From: Rabbi Arik Ascherman [mailto:ravarik.ascherman@rhr.israel.net]
Sent: Wednesday, December 16, 2009 8:18 PM
To: צורף; ' אריק אשרמן'
Cc: קבוצת שילה; שרביט יעקב
Subject: Re: המהומות הבוקר בשילה

ליונה שלום,

אם באמת נפצעת, אני וכל המשלחת שלנו מאחל לך רפואה שלימה. במידה ואתה מסכים, הייתי גם בא לבקר אותך בבית החולים. אם תמסר את השם העברי שלך, אתפלל עבורך.

ליונה שלום,

כאשר הזמנו את המשטרה לפני שבוע כאשר אנשים, ככל הנראה משילה, חרשו באדמה שם, לא היתה מהומה כי הם ברחו לפני שמשטרה הגיעה. אנחנו הגענו לשטח קצת לפני שברחו. כאשר נטענו עצים באותו שטח לפני מספר שנים, אף אחד/ת לא העיז/ה לשקר ולומר שהאדמה שלו/ה, וגם לא היה שום מהומות. מאז שהתחלנתם לבוא ולטעון טענות בעלות ממפוקפקות (לאומת הפלשתינאים שירדו היום עם נערות בעלות, מר מוסקוביץ' הכיר בזה שאין לו שום מסמכי בעלות. לסרוגין הוא טען חזקה ושהוא מזכיר מהסוכנות.

יש לנו עדים רבים הכולל, כולל אותי, שראו שיעקב תקף את הצלם וניסה לחטוף את המצלמה, ושלאחר מכו גם מר מסקוביץ' תקף אותו. גם לא ברור לנו אם הוא פגע בעצמו, האם המצלמה פגע בו כאשר ניסה לחטוף, אם הרובה של החייל שניסה להפרד פגע בו או האם הנתקף פגע בו בהתגוננות. אם כל הצער אם הוא באמת נפגע (אינני מאחל רע לו או לאף אחד/ת) כאשר אדם פותח באלימות, זה לפעמים חוזר עליו .

כפי שאמרתי בפעם הקודמת, אסכים לשבת אתכם ללמוד תורה ביחד ו/או לדבר על כל מה שבינינו.

חג אורים שמח,

הרב אריק אשרמן
מנכ"ל
שומרי משפט - רבנים למען זכויות האדם
טל: 6482757 2 972
פקס: 6783611 2 972
נייד: 5607034 50 972
Rabbi Arik W. Ascherman
Executive Director
Rabbis For Human Rights
Tel: 972 2 6482757
Fax: 972 2 6783611
Mobile: 972 50 5607034

אז דעו לכם: אנשי אשרמן, יהודים וערבים, משתמשים בגימיק: הם דוחפים לפנים שלך מצלמה וכאשר אתה מנסה להסיר את המכשול, הנה - עדות מצולמת של תקיפה.

וכן, באמת יעקב שרביט נפצע. אפילו "הארץ" פירסמה את הדבר.


לדעתי, יש יסוד מוצק שהמשטרה תפתח בחקירה נגד ארקי אשרמן בגין שידול ו/או סיוע לעבירה של תקיפה.

הוא זה שבא עם הערבים שפעם אחר פעם מתפרעים וככל הנראה, מרגישים שעם הליווי היהודי הכשר של "רב", הם יכולים לבצע את זממם האלים.

ואנו שוקלים את הדבר ביעוץ משפטי.

______________________________

יונה משיב:

לאריק שלום. לצערי נראה לי שלא הקפדת לקרוא בעיון את מכתבי . ציינתי בפירוש שהפצוע הוא יעקב שרביט. גם לדברי האחרים כנראה לא שמת לב..כוונתי העיקרית הייתה שעדיין לא הבנו עד היום מדוע אתה מתרוצץ כל כך הרבה בשילה. נהוג גם שמי שבא לטעון צדק עבור אדם מקבל שכר ממרשו. אצלך הדבר הפוך אתה משלם להם. אגב יש לך ד"ש מנהג הטרקטור ידידי שער מקריות . יונה צורף

כנס אקדמי מחקרי על ירושלים והר-הבית

הערב. סיבוב השערים

בהפציע שחר מעל שילה

היש הגיון לתקשורת?

לכבוד
דוברת הרשות השניה

שלום רב

הנידון: שיפור האיזון בבחירת מנחים ל"תוכניות שיח דעתני" בערוץ 2

1. היום קבלתי מענה לתלונה שהגשתי לנציב התלונות שלכם. בתלונתי הבעתי תרעומת על כך שמנחה מטעמכם, מר קירשנבאום, צרח "תפסיק לקשקש!!" על שר בממשלת ישראל שהרהיב עוז להביע התנגדות לירידה מרמת הגולן.

2. במענה הבהרתם לי, שהתלונה לא מוצדקת, מפני שיש קטגוריה של תכניות שמכונה "תכניות של שיח דעתני", והקטגוריה הזו שונה מתכנית ראיונות, בכך שהמנחה אמור להביע את דעתו "בגלוי וללא כל מסווה". אכן לא ידעתי שיש ז'אנר מיוחד של "תכניות שיח דעתני", ואני למר רוזן על ההבהרה החשובה.

3. אני משערת שנוכל כולנו להסכים על כך, שמר קירשנבאום הוא איש שמאל. רצוני לשאול האם יש לכם תוכניות "שיח דעתני" אחרות, שבהם המנחה הוא איש ימין ואם כן, אילו הם והאם יש איזון סביר בין שעות השידור בין מנחי הימין והשמאל בתכניות ה"שיח הדעתני" השונות. אני מציעה זאת מפני שלא זכור לי שאי פעם הבחנתי במנחה מטעמכם שצורח "תפסיק לקשקש!!" על שר שמביע דיעות שמאלניות טפשיות והזויות - לדעתנו הימין.

4. אם אין לכם אף תכנית "שיח דעתני" המונחה על ידי מנחה ימני, מה דעתכם להנהיג מעתה הנחייה מפוצלת של התכנית של לונדון וקירשנבוים. למשל - זוהי רק דוגמא אחת - אפשר לקרוא לתכנית "תכנית לונדון קירשנבאום והעצני" ולהזמין את האחים בועז ונדב העצני להנחות את התכנית אחת לשבועיים בסגנון ימני, ואחת לשבועיים ימשיכו ה"ה לונדון וקירשנבאום להנחות בסגנון השמאלי קיצוני האופיני להם.

5. אשמח לשמוע מה דעתך, כי האיזון חייב להישמר בכל הנוגע במשאבים ציבוריים. אם גורם אחר ברשות, ולא את, אמור להשיב לפניות אופרטיביות מסוג זה, אשמח אם תעבירי פנייתי אליו.

בברכת חג חנוכה שמח,

סוזי דים, רחובות

זריחת השמש מעל שילה הבוקר

המשך ההקפאה?

יש פעילות בגוש עציון:

ומה קורה בצפון מטה בנימין?



איזו בניה, טוב, חפירה זו?



משה רציני.

הסנהדרין הגינוי להצתת המסגד

סנהדרין

טל. 02-5661962 Tel. , נייד 050-6733831 mobile, פקס. 057-7976007 fax
דואל dbtc@actcom.com mail, רחל אמנו 47 ירושלים 93228 Rachel Eimenu 47 Jerusalem
-------------------------------------------------------------------


כ"ו בכסלו תש"ע
בשם הא-ל א-ל עולם

התנכלות למקום תפילה לא-ל אחד, באשר היא – מגונה!

גורמי מימשל ותקשורת מזדרזים כרגיל להטיח או לכוון האשמות כנגד "גורמי ימין". אין "גורמי שמאל"...בלכסיקון שלהם.

הניסיון מוכיח כי רוב ההתנכלויות הן תוצאת פעילות שבהן מעורבות ידי המימשל כדי להעליל עלילות דם על גורמי ימין. המפורסמת שבהם עלילת רצח רבין, המוכחת שבהם פרשת האחים קהלני, כששליחי המימשל עיקרו את כלי הנשק שלהם והעלילו עליהם עלילת דם אשר בגינה ישבו שנים רבות בכלא.

אם יהודים מסתבכים במעשים פליליים על רקע לאומני אין זאת כי איבדו את שפיותם מן הרדיפות אשר הצר הצורר אותם - שלטונות המדינה, המכורים לאינטרסים זרים ולשנאת ישראל- העבירום על דעתם.

יצויין שהן הנורמות של ערבים להשתמש במסגדים כמגינים אנושיים, מחסני נשק ואתרי שיגור רקטות; והן הנורמות של המתהדרים בחופש הדת והדמוקרטיה; הוכחו כחורשי רע , כאשר מדובר בבתי תפילה של יהודים, בתי קברות ושאר מקומות קדושים.

בגוש קטיף, המימשל ה"דמוקרטי", פעל ופסק לשרוף, לנתץ ולהחריב כל זכר לבתי תפילה ואתרי קודש ישראלים, לרבות עקירת קברים, כחזון המשורר הפלשתיני מחמוד דרוויש שר"י.

בפרשת הר הבית המימשל המתהדר בחופש הדת, סייע לערבים להשליך את שרידי בית מקדשנו למזבלות. לפיכך, מה לו כי ילין. עדיף שאנשי המימשל יביטו במראה ויבינו מי הוא המביא שואה חדשה על עם ישראל ועל מי מוטלת האשמה להפיכת אזרחים יהודים נאמנים לנרדפים מתוסכלים המוצאים פורקנם בהתנכלות ליעדים פסולים.

למרות כל זאת אם ימצא שיד ישראלים בעניין, מכל צד שהוא, אנו מגנים זאת בכל פה.

אנו מצפים מאיגוד המדינות המוסלמיות השש להתגדר בפגיעה במסגד מוסלמי שיוכיח כנות יחסו בגינוי שריפת בתי הכנסת ונתיצתם בגוש קטיף ובצפון השומרון ובזכויות הדתיות של בני ישראל בכל רחבי ארץ ישראל כאמור בתורה ומוכרים גם בקוראן – ספר אמונתם שלהם.

דובר הסנהדרין מזכיר הסנהדרין
רבי פרופ' הלל וייס רבי דב שטיין

מוזמנים לסיור - בניה בלתי-חוקית - של ערבים

10/12/2009

הזמנה לסיור בנושא:

ממשלת ישראל מפקירה את מזרח ירושלים לידי הרשות הפלשתינאית ומדינות ערב
ולעיריית ירושלים אין מענה!

לאור עמדת משרד הביטחון והמשרד לביטחון הפנים (באמצעות משטרת ירושלים)המונעת מעיריית ירושלים, לבצע את שמחובתה לבצע על פי חוק: אכיפת חוקי התכנון והבנייה בתחומי ירושלים כנגד עברייני בנייה ערבים.

לקראת פרסום דו"ח אודות השתלטות ערביי ירושלים על אדמות יהודים ואדמות מדינה במזרח ירושלים באמצעות בנייה בלתי חוקית כחלק מהמאבק הבלתי לגאלי כנגד מדינת ישראל. (הדו"ח יראה אור בינואר 2010).


הקרן לאדמות ישראל מזמינה אותך לסיור ב8 אתרים שונים במזרח ירושלים, בהם התבצעה / מתבצעת עבירת בנייה על קרקעות יהודים (שרשומים בטאבו!).

כל 8 אתרי עבירות הבנייה מצויים בתחומיה המוניציפאליים של העיר ירושלים, אולם משרד הביטחון והמשרד לביטחון הפנים מונעים מפקחי הבנייה של עיריית ירושלים ומשרד הפנים לבצע את עבודתם.

מצ"ב תשובת עיריית ירושלים לבג"ץ בעניין אחד מאתרי הבנייה שבהם נבקר, מתשובת העירייה עולה תמונה עגומה לפיה- ממשלת ישראל מונעת מעיריית ירושלים לאכוף את החוק, על אף רצונה של העירייה לאכוף את החוק!


הסיור מיועד לעיתונאים מקומיים, ארציים ולכלי התקשורת הזרה.

מטרת הסיור:

להביע את מורת הרוח באפליית עברייני הבנייה הערבים לטובה, לעומת עברייני הבניה היהודים בירושלים וביהודה ושומרון.

להעלות למודעות הציבור לנבחרי הציבור את העובדה המצערת והיא- ששר הביטחון והשר לביטחון הפנים פוגעים בריבונות ישראל במזרח ירושלים ומסייעים לערביי ירושלים לקבוע עובדות בשטח באופן בלתי חוקי!


נבקר במספר שכונות, על מנת שתיווכח שלא מדובר במקרה בודד פה ושם, מדובר בתופעה מצפון לדרום, בכל חלקי מזרח ירושלים:

סמיר עמיס- בגבול העירוני בין ירושלים לרמאללה (8 מבני פאר / 25 יחידות דיור שנבנו ללא היתר ונבנים בימים אלו באדמות יהודים ישראלים).

בית חנינא – במרחק 300 מטר מכביש בגין צפון, 400 מטר משכונת רמת שלמה, נבנו ונבנים בימים אלו כ- 50 יחידות דיור באדמות יהודים ישראלים ויהודים מחו"ל).
בתל אל פול / גבעת שאול – במרחק 300 מטר משכונת פסגת זאב, נבנו מבנים לא חוקיים באדמות ששייכות ליורשי הרב שמואל סלנט והרב חיים זוננפלד, הנכס מנוהל ברשלנות על ידי משרד המשפטים.

בשכונת ענתא- נבנו 132 יחידות דיור ללא היתר על אדמת יהודים ישראלים. דירות אלו נבנו במרוכז ב8 בניינים נפרדים.

בא-טור – במרחק 150 מטר ממנהרת מעלה אדומים, קרקע בבעלות יהודים ישראלים, הינה יעד בימים אלו ממש לפלישות ולבנייה בלתי חוקית.

בית צפאפא – בקרקע בבעלות יהודי ישראלי, נבנה דיר כבשים ללא רישיון וללא היתר, בקרקע נוספת בבית צפאפא בבעלות יהודי ובבעלות מדינה נבנתה ללא היתר גדר ונפתח עסק לשטיפת מכוניות.

בהר הזיתים- בשטח שייעודו "בית קברות ליהודים" בשטח בבעלות מדינה ויהודים פרטיים, נבנה מסגד ובסמיכות לו מבני מגורים ללא היתר.

בוואלג'ה- נבנו עשרות מבנים ללא היתר באדמות יהודים.


מועד הסיור:

יום שני, 21/12/2009 בין השעות 09:00- 13:00.

מספר המשתתפים מוגבל, לאור הצורך בנסיעה ברכב הסעות ממוגן. נא לאשר השתתפות במשרדינו : 026223195 או במשלוח מייל ל: office@israellanfdund.com

בסיור נפגש עם:

עברייני הבנייה,

בעלי חלקות יהודיים,

עו"ד המייצג חלק מבעלי החלקות בעניין הפלישות ועבירות הבנייה.



אריה קינג
מנכ"ל
הקרן לאדמות ישראל

משרד: 02-6223195

נייד: 054-3331058



israellandfund@gmail.com

אני מכיר את הנערה הזאת

ב"מעריב" ב"סופשבוע" התפרסמה כתבת-תמונות על הנסיון למנוע את כניסתם של פקחי הביה למעלה לבונה.








צילום: קובי גדעון / פלאש 90