שתי מודעות לשני קהלים

אותו אירוע אבל הקהל המיועד מכתבי את הגרפיקה

^

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליוןן 440 מיום 28.4.2001

קושיות תקשורתיות

הנה כמה שאלות שנשארו מעיתונות החג:

* מה ראה לנכון מיכאל טוכפלד לכתוב, בראיון עם דובר צה"ל היוצא אבי בניהו ב'מקור ראשון', שבניהו "נודע כמי שקיבל לראשונה כתבים דתיים לגלי צה"ל וקידם אותם במודע" (יומן, 15.4, עמ' 26)? זה שיר הלל שאינו מתאים לבניהו. זאב דרורי, מפקד גל"צ בין 1998 - 2000 קלט וקידם כתבים דתיים. הדבר מוכר לי באופן אישי מפעילות אגודת 'לדעת'. אבל מדוע להאמין לי? הנה מה שאמר אורי אורבך בכתבה ב'הארץ' ביום 16.5.2002: "אחד האחראים למהלך הזה (קבלת דתיים לתחנה) הוא זאב דרורי, שפתח את הדלת לדתיים".

* מדוע הידיעה אודות הכרזתו של הרב יעקב אריאל, רבה של רמת גן, ש"אין איסור הלכתי בהשכרת דירות לערבים" לא עשתה כותרות בעיתונות החילונית, למרות שעבר כבר יותר משבוע מאז פרסומה בעיתונות הלאומית והדתית? יכול להיות שהעורכים מבקשים להסתיר מקוראיהם שלא כל הדתיים 'קיצונים' ו'פנאטים'?

* מדוע לא נמצא מקום בכתבות הרבות אודות התחקיר של רביב דרוקר על נסיעותיו של בנימין נתניהו ליידע את הקוראים שבשנת 1999 חויב דרוקר, יחד עם אחרים בגל"צ, בתשלום פיצויים בסך חצי מיליון ש"ח ליו"ר הכנסת לשעבר, דן תיכון, בגין לשון הרע שפרסמו? האם העורכים חושבים שאין זכות לציבור לקבל מידע אמין, מדויק ומלא - למשל שהשופט צבי זילברטל קבע שמה שפורסם לא היה אמת, וכי דרוקר וחבריו פעלו בלי לבדוק את העובדות?

הגירסה המנקורית

קושיות תקשורתיות
יסלחו לי קוראיי אלא גם אם כאפיקומן לא הייתי גומר על השאלות דלקמן את ההלל, זה מה שנשאר מהחג:
1. מה ראה לנכון מיכאל טוכפלד לכתוב, בראיון עם דובר צה"ל היוצא אבי בניהו ב"מקור ראשון", שבניהו "נודע כמי שקיבל לראשונה כתבים דתיים לגלי צה"ל וקידם אותם במודע" (יומן, 15.4, עמ' 26)? זה שיר הלל שאינו מתאים לא לבניהו ולא לטוכפלד. זאב דרורי, מפקד גל"צ בין 1998 – 2000 קלט וקידם כתבים דתיים במודעות והדבר מוכר לי באופן אישי עת נפגשנו איתו, אני ואלי פולק, במסגרת פעילות אגודת "לדעת" אז. אבל מדוע להאמין לי? הנה מה שאמר אורי אורבך בכתבה ב"הארץ" ביום 16.5.2002: "אחד האחראים למהלך הזה [קבלת דתיים לתחנה] הוא זאב דרורי, שפתח את הדלת לדתיים". להזכירכם, בניהו מונה למפקד גל"צ ב- 2001.
2. מדוע הידיעה אודות הכרזתו של הרב יעקב אריאל, רבה של רמת גן, ש"אין איסור הלכתי בהשכרת דירות לערבים" לא עשתה כותרות בעיתונות החילונית למרות שעברו כבר יותר משבוע מאז פרסומה בעיתונות הלאומית/דתית? האם הידיעה איננה מעניינת? האם הרב אריאל לא מספיק דמות רבנית? האם העורכים מבקשים להסתיר מקוראיהם שלא כל הדתיים קיצוניים ופנאטים, כביכול?
3. מדוע לא נמצא מקום בכתבות הרבות אודות ה"תחקיר" של רביב דרוקר בענייניו של בנימין נתניהו ליידע את הקוראים שב- 1999, דרוקר יחד עם אחרים בגל"צ חוייבו ע"י בית המשפט המחוזי בתשלום פיצויים בסך חצי מיליון ש"ח ליו"ר הכנסת לשעבר, דן תיכון, בגין לשון הרע שפרסמו? האם הדבר אינו שייך לשיפוט העצמי של צרכן התקשורת או האם העורכים חושבים שאין זכות כזאת, לקבל מידע אמין, מדוייק ומלא כדי שנתנהג כאזרחים בעלי תודעה על מנת להיזכר שהשופט צבי זילברטל קבע שמה שפורסם לא היה אמת, וכי וכי פעלו בלי לבדוק את העובדות?
4. ואחרונה: איך לא התבייש ניר חסון לכתוב כתבה על "נקודת חיכוך חדשה במזרח ירושלים" ועוד לציין שהשכונה, בתי ניסן ב"ק, הוקמה באמצע המאה ה- 19 ושרוב יהודיה נטשו אותה ב- 1929 כאשר 19 מתושבי השכונה נרצחו בידי "פלסטינים"? הרי מי באמת מחכך את מי במקום?

מתי נכבשה יריחו וחומותיה נפלו?

כ"ח בניסן- יום כבוש יריחו

15:00 הקפות יריחו בשופרות,

14:30 יציאה מירושלים

נפגשים בצומת אלמוג

הרשמה חובה

התוועדות עם הרב יציק שפירא,

שעה 18:00

נגינה עם סני תור בשעה 20:00 בבית חגלה

ארנה 0528699300, יוני 0523527313

^

מעבר לחומה בירושלים

מקור -

שם: שכונת אשל אברהם (בתי ניסן ב"ק) בירושלים,

תיאור: שכונת אשל אברהם (בתי ניסן ב"ק) הנטושה. המבנה מימין - כנסיית סנט אטיין; המבנה משמאל - קולג' שמידט תאריך צילום: שנה 1950

שם הצלם: חנה לוירר

שם תורם הצילום: יהונתן לוירר

מקום הצילום: נוטרדאם (ירושלים)

את זבח קרבן פסח הם פספסו

^

מי היה? מי זוכר?

אם למישהו זכרונות מעדות ראשונה או תמונות, נא לעדכן:-

^

תגובה של שילה למקרה של מעצר שוהה באזורנו

התפרסמה ידיעה זו:-

אישום: תושב שילה ביצע מעשים מגונים בקטינות

יום שישי, 22 באפריל 2011, 9:34

פרקליטות מחוז ירושלים הגישה הבוקר (שישי) לבית המשפט המחוזי בעיר כתב אישום נגד יוסף שטרית, בן 50 מהיישוב שילה. כתב האישום מייחס לו שלושה אישומים, בהם עבירות של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנה, שלא בהסכמתה החופשית, תקיפת קטין וגרימת חבלה של ממש. הפרקליטות הגישה בקשה לעצור את הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

 

נמסר מהישוב שילה:

בעקבות מעצרו של יוסף אליהו והחלטת הפרקליטות להגיש נגדו כתב אישום, התפרסם שהנאשם היה "תושב שילה".  הישוב שילה מבקש להבהיר: יוסף אליהו גר בשומרון ובבנימין כחמש עשרה שנה ומצא בישובים מסגרת תומכת ומסייעת על אף מצבו האישי-נפשי.  אליהו סובל מבעיות של הפרעה נפשית וכתוצאה מכך ישן במבנים נטושים או במבני ציבור ואף התארח אצל אנשים שביקשו להטיב עימו ופתחו בפניו את ביתם.  בשנים האחרונות התמקם באזור שילה. שתי משפחות משבות רחל ניסו לתת לו מחסה ולסייע לו להגיע למסגרת טיפולית אך ללא הצלחה. מלבד תופעות מוזרות כמו חיטוט בפחי אשפה או לינה במקומות ציבוריים ללא רשות, לא נודע שהיסב נזק כלשהו לסביבה. למרות התופעות החברתיות הלא-קלות, לא נרשמו שום אירועים פליליים או מזיקים.  בחודש האחרון התקבלו 3 תלונות מילדות בגילאי 6-10, על ניסיון ליצירת מגע והטרדה לכאורה בעלת אופי מיני. מיד עם היוודע דבר התלונות, כל הגורמים בשילה ובשבות-רחל הקשורים ללויווי שלו דאגו להעברת התלונות למשטרה וכן, הילדות הנפגעות ובני משפחותיהן לטיפולם של עובדים סוציאליים ואנשי מקצוע נוספים. המקרה טופל במהירות וביעילות ע"י המשטרה, וכולנו תקוה שתימצא ליוסף אליהו מסגרת שיקומית טיפולית המתאימה לו.

פרסומים אחרים

Ynet

נענע10

סרוגים

^

כנס מכון המקדש פסח תשע"א

אתמול, נערך כנס מכון המקדש והנה כמה תמונות.

א.  האולם (שהיה מלא כפול מכנס עטרת כהנים יום קודם:

ב.  חסיד בלז ר' יוסף אלבאום

ג.  עוד מבט על המשתתפים:

ד.  יהודה עציון מציג הפרוגאמה לתכנון העיר ירושלים העתידית בזמן שהמקדש כבר יהיה על תלו

ה.  פרופ' זהר עמר מציג את נושא לחם הפנים כולל מתכון מעשי לאחר ניסויים:

^

עולים להר הבית - או לא

מאבקו של הרב אבינר לחבל במאמצים לקדם את נושא מימוש זכויות יהודים בהר-הבית ע"י הכרזה על איסור הכניסה לתחומי ההר עולה ובנוסף לכנס שהתכנס היום,

אשר לוותה גם במודעה זו:

 הוא דאג לפרסום המודעה הגדולה הזאת שגם הופיעה ב"אמת ואמונה" של מכון מאיר (ראו למטה) וגם בעמודי הפרסום בישובים:

בכנס היום, נוכחתי בשתי ההרצאות הראשונות של הרב אלישע וישליצקי:

ושל הרב אבינר עצמו

כאן נמצא הדיווח של ערוץ 7 והנה המודעה החדשה בנושא:

כשאני עזבתי, נכחו שם כ- 50 איש ואישה.  להבנתי, שיעורו של הרב אבינר היה לא-מרשים ולא-משכנע במיוחד בעיקר כי הוא בחר שלא להתווכח שלא לטעון שהאיסור על הכניסה הוא מסורת בידי רבני ירושלים מתרי"ג (1853) כפי שנמצא כאן:

לאחר שההר נפתח למבקרים שאינם מוסלמים בשנת 1853, עיגנו רבני היישוב הישן נוהג זה בפסיקת הלכה, ויהודים אשר עלו להר נתקלו בהתנגדות עזה, כגון החרם שהוכרז לזמן-מה כנגד משה מונטפיורי, לאחר שעלה להר למרות אזהרותיהם של הרבנים‏. גם לאחר מלחמת העולם הראשונה הוסיפו הרבנים, ובראשם הרבנות הראשית, לאסור את העלייה להר.

ובפסיקה של הרב אברהם יצחק הכהן קוק:

 ואם כי הזכיר ארבע פעמים שהרבנות הראשית קבעה וחזרה וקבעה איסור כניסה, הרי רב ראשי אחד, הרב שלמה גורן, בכל זאת פרסם ספר בנושא המתיר כניסה ובשיחות פרטיות ולא-כל-כך פרטיות, הטיף לכניסה.  חוסר ההתמודדות של הרב אבינר לא הוסיפה לו מזדהים בקרב אלה אשר באו מתוך סקרנות.

ומי היה יוסף טריגודה?

מקובל לציין את יום "שבירת ההבלגה" בידי אנשי הארגון הצבאי הלאומי בפקודתו של דוד רזיאל כיום ראשון ("יום ראשון השחור") ה- 14 בנובמבר 1937. אלא שהדבר אינו נכון במדויק.

כפי שדוד ניב מציין בכרך שני של "מערכות הארגון הצבאי הלאומי - מהגנה להתקפה 1937 - 1939", מעשי התגובה החלו כבר בקיץ תרצ"ז/1937.

ב- 19.5 נורה ונפצע יהודי ברח' סטורס במרכז העיר ירושלים. למחרת , נורה למוות ערבי מוקדם בבוקר ליד מועדון "מנורה" שברחוב בצלאל שהיום הוא בפינת רח' תרומפלדור (מקודם: הגדם) בידי לוחם האצ"ל.

לאחר עוד שלשה מעשי טרור ערבי, כאשר ב- 3.6 נזרקה פצצה לתוך אוטובוס יהודי שנסע ממאה-שערים לגבעת שאול, וב- 13.6 נורה המפקח הכללי של משטרת הארץ הבריטי ספייסר וב- 22.6, נורה ונפצע יוסף טריגודה בעיר העתיקה, (והנה מצאתי ידיעה של ספייסר [Spicer] ב"פלסטיין פוסט":

והנה הידיעה שהתפרסמה בעיתון "דבר" ביום 4.7 על שחרורו של טריגודה מבית החולים:)

שני ערבים נורו ונפצעו סמוך לרחוב בן-יהודה במרכז העיר ביום 14.6.

ניב טוען שלא אנשי האצ"ל נטלו חלק בפעולה זו והיא

...כולה היתה, כנראה, מעשה ידיהם של אנשי "הגנה" מאחר שלא גונתה על ידי עתונות הסוכנות וההסתדרות"

ב- 30.6 נורה ונהרג ערבי ליד טחנת-הרוח ברחביה בירושלים, ועוד קודם, אוטובוס ערבי ביצא מליפתא הותקף, לאחר שיום קודם נרצחו שני יהודים, דניאל סטניצקי ואיסר טנקוס ליד כרכור בידי כנופיה ערבית. באותו ערב נורה ערבי ליד סנהדריה ומת מפצעיו בשעות הלילה. למחרת, ערבי נוסף נמצא ירוי ומת בקרבת המקום. היו פעולות תגובה גם בתל-אביב באותו יום ויותר מאוחר בקאקון ומזרחית לחדרה שני ערבים אחרים נורו ונהרגו. גם אנשי "הגנה" ביצעו מעשי תגובה ושני ערבים נורו למוות בפרסי כרכור.

לסיכום -

דפוס פעולה של תגובה, או אף נקם, לאחר פעולות טרור, רצח, אונס ושוד שבוצעו בידי ערבים נגד הישוב העברי לא היה 'חטא' של האצ"ל בלבד אלא אומץ גם בידי אנשי ה"הגנה", אם ולפעמים בלי פקודה.  דפדוף ב"ספר ההגנה" מגלה פעולות נוספות בתחילת תקופת המאורעות באפריל 1936 ובהמשך, כגון זריקת פצצה בשכונה הערבית ליד הכותל המערבי וגם יריות ברחובות.

השינוי שחל לאחר ה- 14 בנובמבר 1937 היה שמאותו תאריך, האצ"ל התמיד בפעולות כגון אלה, שכללו אמצעי לחימה כגון מוקשים ובניית מעבדות כימיה, הכשירו את הלוחמים והקדישו מאמצים לרכישת ציוד וכלים בארץ ובחו"ל למען המטרה הזאת מכיוון שמבחינה מדינית, ההחלטה הבריטית בקיץ 1937 לקדם תוכנית של חלוקה נתפסה כ'נצחון' של הטרור הערבי ומדיניות האצ"ל של תגובה לא הייתה עוד דחף רגשי של נקם והענשה אלא קו מדיני-צבאי לאזן את הלחץ הערבי על שלטונות המנדט כדי לגרום לכך שהצד היהויד ייחשב לצד החזק והבטוח יותר.

__________

ובאנגלית, מאמר הכולל ראיון עם אחד משני המתנקשים במפקח ספייסר שיש בו פרטים רבים ומעניינים.
^

אתה מנוי? את מנויה?

^

גיפטי - זה לא ה"גיפט" הרצוי

על אף מקדם מכירות באתר חרדי כגון כאן, כנראה שהקנאים בירושלים לא שבעו נחת מהפרסום:

^

אוהבים לרכוב על סוסים?

מכאן

^

"טרבל" זאת מילה?

שמעתם על המילה "טרבל"?

בעולם הספורט, יש מושג של triple-winner דהיינו מי שזוכה בעונה אחת או בסדרה אחת שלוש פעמים.  בכדורגל אירופאי זה גם נקרא hat-trick כאשר מישהו מכניס שלשה שערים סליחה, גולים - ושים לב, לגלות בעברית זה להוציא משטח ולהעביר למקום אחר [אבל כאן המשמעות היא להכניס למקום הנכון] - כמו שהרומאים וקודם לכן, הבבלים עשו לנו).

בעברית, כנראה, קשה האות P ולכן יש לנו הצורה של treble.  אבל מדוע צריכים לאמץ מילה מהלטינית במקום מילה עכשווית מהאנגלית כמו triple?

^

מכתב שלי ב"הארץ" בנושא צ'רצ'יל

השנאה של צ'רצ'יל

בתגובה על "רצח? רכילות" מאת תום שגב ("הארץ", 8.4)

תום שגב קובע ש"רצח הלורד מוין היה מהפעולות שהזיקו לעניינה של התנועה הציונית... מקובל לומר שרציחתו עשתה את צ'רצ'יל לאחד משונאי הציונות". מקובל בידי מי?

ראשית, אין כל עדות לשנאה של צ'רצ'יל לציונות לאחר הרצח הזה. בעצם הוא הפסיד בבחירות פחות משנה לאחר ההתנקשות בקהיר והשפעתו פחתה.

שנית, נאומיו בשנת 1947 בפרלמנט הבריטי הוא דווקא לחץ על בריטניה להיפטר מן המנדט, בטענה שהמלחמה שמנהלים ארגוני המחתרת אצ"ל ולח"י הופכת ל"שפלה וקטנה", ושאין לסבול אותה כי היא גורמת נזק גדול לממלכה. נאומים אלה שלו רק סייעו להקדמת המהלך של הפינוי הבריטי, שהביא להכרזת המדינה כבר ב-1948 - ולא שנים אחדות לאחר מכן.

שלישית, עדות אם לא לשנאתו כי אז להתאכזרות של צ'רצ'יל לעם היהודי וליישוב מתוך קהות חושים מוסרית היא סירובו לשנות את מדיניות "הספר הלבן" של 1939 - שאפילו דוד בן גוריון כינה אותו "ספר המעל". כתוצאה מכך, פליטים יהודים אחרי השואה לא יכלו לעלות ארצה.

בנוסף, צ'רצ'יל עמד בסירובו להקים מסגרת צבאית יהודית שתשתתף במלחמה לצד בעלות הברית עד 1944 - למרות בקשות של ידידו חיים ויצמן. זאת ועוד, הוא סירב להתיר טיסות הפצצה של פסי הרכבת בדרך לאושוויץ.

ישראל מידד

שילה

המכתב הלא-ערוך:

תום שגב מגיש לקורא שיעור לא רק בהיסטוריה אלא איך לעוות אותה. קובע שגב ש"רצח הלורד מוין היה מהפעולות שהזיקו לעניינה של התנועה הציונית...מקובל לומר שרציחתו עשתה את צ'רצ'יל לאחד משונאי הציונות...".  מקובל בידי מי? 

ראשית, אין כל עדות לשנאתו לציונות לאחר הרצח ובעצם, הוא הפסיד בבחירות פחות משנה לאחר ההתנקשות בקהיר והשפעתו הופחתה.  שנית, דווקא נאומיו בשנת 1947 בפרלמנט הבריטי בהם הוא לחץ על בריטניה להיפטר מן המנדט בטוענה שהמלחמה שמנהלים ארגוני המחתרת אצ"ל ולח"י הופכת ל"שפלה וקטנה" שאין לסבול אותה כי היא גורמת נזק גדול לממלכה.  נאומים אלה שלו רק סייעו להקדמת המהלך של הפינוי הבריטי שהביא להכרזת המדינה כבר ב- 1948 ולא שנים אחדות לאחר מכן. 

שלישית, עדות אם לא לשנאתו אז לפחות להתאכזרות של צ'רצ'יל בעם היהודי ובישוב תוך קהות-חושים מוסרית היא סירובו לשנות מדיניות "הספר הלבן" של 1939 שאפילו דוד בן-גוריון כינה אותו "ספר המעל" וכתוצאה מכך, בריטניה הפכה לסייענית לרצח המוני של המשטר הנאצי בעוד פליטים יהודים לא יכלו לעלות ארצה.  בנוסף, צ'רצ'יל עמד בסירובו להקים מסגרת צבאית יהודית שתשתתף במלחמה לצדה של בנות הברית עד  1944 על אף תחינותיו של ידיו חיים וייצמן ומה עוד אלא סירב להתיר טיסות הפצצה של פסי הרכבת בדרך לאושוויץ.  מי היה זקוק למידה של שנאה אם כך התנהג כלפנו צ'רצ'יל?

^

יום כיף

היום, צוות עובדי מרכז מורשת מנחם בגין יצאו לטיול שנתי להרודיון, מערת המכפלה יחד עם סיור באזור של אברהם אבינו ולבסוף, הגענו לאתר עמק האיילים עם ספורט אתגרי וגם האומגה הארוך בארץ:

הנה מפה איפה שהיינו וגלשנו מעל ואדי סג'מה:

כיף ממש.

^

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 439 מיום 14.4.2011

בל יראה

זמן ביעור חמץ הגיע שוב. הבעיה המרכזית של התקשורת ממשיכה להיות דבקות-יתר במצוות 'בל יראה'. אין כמו התקשורת להסתיר ולהתעלם מנושאים מסוימים עד כדי או השתקה או עיוות המציאות. עשרות מפגיני שמאל זוכים לזמן מסך יותר מעשרות אלפים מהמחנה האחר. וגם אם בשנה החולפת לא מעט תלונות הוכרו כצודקות, בפועל המצב ממשיך להיות כפי שהוא, כי אין אכיפה ואין גוף מפקח חיצוני. מדוע למשל ממשיך חבר הפאנל הקבוע של "יומן שבת" בערוץ ראשון להיות ארי שביט מהשמאל, ללא כל שותף מהעבר השני? מאז ימי אמנון אברמוביץ' ומשה נגבי, המערכת שם מתעלמת מטענות על חוסר גיוון וחד-ממדיות בפרשנות שהיא מציגה.

נזכיר את ה'חמץ' של ההשפעה התקשורתית הגולשת מעולם הפרסום לתוך התחום החדשותי-אקטואלי. אילן זרמון, מנכ"ל משותף במשרד הפרסום זרמון-גודלמן שאחראי למסעות פרסום שרמת האסתטיקה שלהן היא מן הנמוכות בישראל, תמצת את הגישה באומרו: "...האשמה בשטחיות היא ארוכת שנים לכל מה שנקרא פרסום. יש מי שטען שדיון עמוק צריך להתקיים במקומות אחרים. דיון ארוך ועמוק מתקיים לטענתי במרחב הציבורי בכל הממדים, אם בדיון באוניברסיטה, בכתבות עומק בעיתון או בפרסום...". אלא שעומק זה הדבר הקבוע שחסר בתקשורת שלנו.

כאפיקומן, קבלו את אירוע 'פרס התקשורת לשלום' שהוענק השנה בלונדון ע"י 'קרן המאה הבאה' שאחד מחברי ההנהלה שלה הוא ארי רט. רט, עורך הג'רוסלם פוסט לשעבר, ביקש ב- 2005 שתוענק לו אזרחות אוסטרית, הארץ בה נולד והוכרח לברוח ממנה בעקבות התגברות האנטישמיות בה. זוכה הפרס השנה הוא דב אלפון, עורך 'הארץ'. כמה טוב שיש חברים.

 

הגירסה לפני עריכה

זמן ביעור חמץ הגיע שוב. בשנה העוברת, הבעיה המרכזית של התקשורת ממשיכה להיות דבקות-יתר במצוות "ולא יראה". אין כמו התקשורת להסתיר ולהתעלם מנושאים מסוימים עד כדי או השתקה או עיוות המציאות. עשרות מפגיני שמאל זוכים לזמן מסך/מיקרופון יותר מעשרות אלפים מהמחנה האחר. וגם אם בשנה החולפת לא מעט תלונות הוצדקו, בפועל המצב ממשיך להיות כפי שהיא – עבריינית תוך הפרה של כללים – כי אין אכיפה ואין גוף מפקח חיצוני. מדוע חבר הפאנל הקבוע של "יומן שבת", למשל, של הערוץ ראשון ממשיך להיות ארי שביט ללא כל שותף מהעבר השני? מאז ימי אמנון אברמוביץ' ומשה נגבי, המערכת שם מתעלמת מטענות של אי-גיוון וחד-ממדיות בפרשנות שהיא מציגה (אם כי, ציוןו לשבח מגיע לשביט על רשימתו ב"הארץ" לפני שבוע בו כתב: "לא קשה לתאר מה היה מתרחש, אם ג'וליאנו מר היה נרצח בידי יהודים. הרצח היה זוכה לכותרת ענק ב'הארץ'. מתחת לכותרת היו מופיעים חמישה מאמרי זעם - אחד מהם שלי...[אבל] הרצח של מר לא עורר מחאה או התקוממות או זעם קדוש. השמאל הישראלי, היודע בדיוק מה לעשות ברצח מידי יהודים, אינו יודע מה לעשות ברצח מידי פלסטינים.").

נזכיר את ה'חמץ' של השפעה התקשורתית הגולשת מעבר לתחום הפרסום לתוך התחום החדשותי-אקטואלי. אילון זרמון, מנכ"ל משותף במשרד הפרסום זרמון-גודלמן האחרי למסעות פרסום שרמת האסתטיקה שלהן היא מן הנמוכות בישראל, תימצת את הגישה התודעתית השלטת ונצטט מדבריו המבהירים את המסד השקפתי לניצול התקשורת בידי פוליטיקאים מצד אחד, ומעצבי דעת הקהל מהצד השני באומרו: "...האשמה בשטחיות היא ארוכת שנים לכל מה שנקרא פרסום. יש מי שטען שדיון עמוק צריך להתקיים במקומות אחרים. דיון ארוך ועמוק מתקיים לטענתי במרחב הציבורי בכל הממדים, אם בדיון באוניברסיטה, בכתבות עומק בעיתון או בפרסום...". אלא שעומק זה הדבר הקבוע שחסר בתקשורת שלנו.

וכ"אפיקומן", קבלו את אירוע "פרס התקשורת לשלום" שהוענק השנה בלונדון ע"י 'קרן המאה הבאה' שבמקרה חבר ההנהלה שלה הוא ארי רט בין שמות מוכרים אחרים לי אחרים מהאגף השמאלני. רט, עורך הג'רוסלם פוסט לשעבר, הסכים ב- 2005 לבקש שתוענק לו אזרחות אוסטרית, הארץ בה נולד והוכרח לברוח ממנה בגבור האנטישמיות בה. זוכה הפרס הוא דב אלפון, עורך "הארץ". כמה טוב שיש חברים.

^

להתראות בשילה בחול-המועד

ליהודה גליק מותר לעלות ולהיכנס להר-הבית - בצו שופטת

הנה העמוד הראשון של הפסק, בן שלשה עמודים:

והנה ההחלטה למעשה:

השאלה היא, כמובן, האם בית משפט יכול לאסור על דבר שלכאורה, אם כי יש להתקין תקנות, מותר?

להלן "חוק השמירה על המקומות הקדושים, תשכ"ז-1967":-

1. שמירת המקומות הקדושים

המקומות הקדושים יהיו שמורים מפני חילול וכל פגיעה אחרת ומפני כל דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם או ברגשותיהם כלפי אותם המקומות.

2. עבירות

(א) המחלל מקום קדוש או הפוגע בו בכל דרך אחרת, דינו - מאסר שבע שנים.

(ב) העושה דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם או ברגשותיהם כלפי אותם מקומות, דינו - מאסר חמש שנים...

נחכה ונראה.

________________

ידיעת עדכון

למרות החלטת בג"ץ בעבר ובניגוד לזכות יסוד הפולחן, הודיעה היום שופטת בית משפט השלום בירושלים, אביב מלכה כי היא אוסרת תפילות יהודים בהר-הבית.


...למרות ההצלחה של גליק בהחלטה שהתירה לו להמשיך ולעלות להר הבית, קבעה השופטת וכתבה: "אני אוסרת על המבקש (גליק) לעשות בהר הבית איזו שהיא פעילות פולחנית והמבקש יציית, קטנה כחמורה להוראות ולנהלים שבמקום". השופטת אף הורתה לגליק להפקיד 10,000 ₪ בקופת בית המשפט כדי להבטיח שיעמוד בתנאים שהעמידה.

אמירה זו של השופטת תמוהה בעיקר לאור החלטת בג"צ בנושא זה (3374/97) בה קבעו השופטים: "התשתית הנורמטיבית על פיה יש להכריע בענינו של העותר אינה שנויה במחלוקת. העותר, כמו כל אדם בישראל, נהנה מחופש מצפון האמונה, הדת והפולחן. במסגרת זו עומדת לו הזכות לעלות להר הבית ולהתפלל שם".

ראש חטיבת מנהיגות יהודית בליכוד, משה פייגלין אמר בתגובה: "בהחלטה שערורייתית מאין כמוה לוקחת על עצמה השופטת את תפקיד המחוקק ואוסרת על הרב יהודה גליק לקיים פעילות פולחנית בהר הבית. לא זו אף זו מחייבת השופטת את הרב להפקיד סכום של 10000 ₪, כדי להבטיח שהרב יעמוד באיסור החדש שהמציאה.עד היום פסק בית המשפט העליון שמותר ליהודים להתפלל בהר הבית, ורק סיבות ביטחוניות יכולות למנוע באופן נקודתי את התפילה. זו הפעם הראשונה שאוסר בית המשפט באופן גורף תפילת יהודים במקום המקודש ביותר לעם ישראל, בניגוד לזכות היסוד של חופש הפולחן".

^

ולחשוב שהייתי יכול להסכים עם אילון זרמון

מהבלוג של אילון זרמון בנענע,

 זרמונים והאש

ניהול מטומטם של השמאל הישראלי הרג את השמאל הישראלי. ג'וליאנו מר נרצח. גם יסמין אבו זעלוק. בשני המקרים לא קמו קולות זעקה. אנחנו מקבלים את רוע הגזרה. ככה זה בחברה איסלאמית, דתית ושוביניסטית. מאמרי תוגה התפרסמו בתקשורת הישראלית, בכי על יופיו של הנרצח ועליבות חייה של הנרצחת. אף מילה על הקודים האיומים של החברה האיסלמית הקנאית השכנה לנו. החברה החיה בתוכנו.

האם זה הפחד? אולי. האם זו כניעה אל מול תרבות פרימיטיבית ואלימה? אולי. אבל הדממה הזאת פוגעת בעיקר בנו.

חוסר הביקורת על אירועי ימי הביניים הללו, אירועי כבוד המשפחה הפתטיים, מעשי הרצח הדתיים החשוכים, עליבות הנשים בחברה הערבית, הקנאות, הגזענות, הפשיזם- חוסר הביקורת על כל זה, מציג את אנשי השמאל הישראלי כתלושים וסהרוריים. וככאלה קולם הולך ונחלש, דעותיהם הופכות ללא רלוונטיות, טענותיהם קלות לביטול.

גדעון לוי הוא כנראה המזיק הגדול ביותר לשמאל הישראלי. במבחן ההיסטוריה ניתן יהיה להוכיח איך הוא רצח את הויכוח הלגיטימי והחשוב בחברה הישראלית. איך במו עטו האגואיסטית, חיזק את הימין והפך לנציגה הליצני של הדעה החותרת לשלום ולהומאניות.

כמו סוס סתום עיניים, כמו פיל בחנות חרסינה, ממשיך גדעון לוי לדהור אל תוך החומה המחוררת של השמאל ולפגוע באמיתות טענותיה. עצוב במיוחד שכמרצה לתקשורת הוא לא מבין את אחד הכללים הבסיסיים: החוכמה אינה רק לומר את דעתך- החוכמה היא שיקשיבו לה

כמו סוס סתום עיניים, כמו פיל בחנות חרסינה, ממשיך גדעון לוי לדהור אל תוך החומה המחוררת של השמאל ולפגוע באמיתות טענותיה. עצוב במיוחד שכמרצה לתקשורת הוא לא מבין את אחד הכללים הבסיסיים: החוכמה אינה רק לומר את דעתך- החוכמה היא שיקשיבו לה.

יש תזמון לכל מסר. כמו שאי אפשר ללכת לניחום אבלים ולהבליט את מגרעות המת, גם אם יש כאלה, כך אינך יכול לומר אמת צורבת ברגע של כאב. הדיסוננס חריף ורועש מדי מכדי שיקלטו את הטענה. "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים" כתב קוהלת כבר לפני אלפי שנים - "עת לשמור ועת להשליך". אבל גדעון לוי כנראה לא מוכן לשמוע על זה. נדמה לי שהוא נהנה מזה. והנאה היא ביטוי מובהק לאגואיזם.

מתוך חוסר התחשבות בחשיבות הפלורליזם, מתוך אגואיזם ניאנדרטאלי, ממשיך גדעון לוי לפנק את עצמו במאמרים שמעמיקים את התפיסה המוטעית על השמאל הישראלי, כמו המאמר האחרון שלו שכופר בחרטה של ריצ'ארד גולדסטון, או מאמר הקינה על ג'וליאנו מר, ומקהה את האמת האנושית, החברתית והפוליטית הטמונה בטיעוניה.

מתוך התעלמות קטגורית בעיוות התרבותי שטמון בקודים החברתיים והדתיים בחברה הקיצונית שלצדנו, ותוך הבלטת הדעות הקיצוניות הרווחות בחוגים מסוימים אצלנו, מייצר גדעון לוי ודומיו הזדהות ואהדה גוברת דווקא לאותן דעות קיצוניות וחוטא למטרתו, המוצהרת לפחות, לשפר את פני החברה הישראלית.

^

תשובתם של אלישע שפיגלמן ויואב לימור לתלונתי

תלונתי נמצאת כאן.

_______________

לישראל מידד שלום רב,

הנדון: מי מעוניין בהסלמה

 העימות הישראלי פלסטיני נמשך כבר עשרות שנים. עימות זה מאופיין בכך שיש בו

"סיבובים" רבים ושונים. בין סיבוב לסיבוב אנחנו מבחינים בתקופות של רגיעה. לכאורה בפרסקטיבה היסטורית השאלה מי התחיל? שנשאלת ברגע מסויים היא כמו שאלת הביצה והתרנגולת, אך כדי להבין את ההתרחשויות ביום מסוים מן הראוי לבחון את הדברים גם במסגרת של מה האינטרס קצר הטווח של כל אחד מהצדדים.

בתוך מסגרת זו חשובה השאלה מה האינטרס של גוף מסוים ביום שבו נאמרים הדברים ובהחלט יתכן שביום או בשבוע מסוים יש לחמאס אינטרס להפסיק עימות כשם שיתכן שכמה שבועות קודם או אח"כ יהיה לאותו ארגון אינטרס הפוך.

אני מצרף כאן את תשובתו של מר יואב לימור, אין לי אלא לציין שלדעתי התשובה מספקת בהחלט.

כל המערכת המדינית והביטחונית מאוחדת בדעה שחמאס לא מעוניין בעימות נרחב עם ישראל. דברים כאלה שודרו ונכתבו על-ידי כל הפרשנים, משום שכולנו תודרכנו על-ידי אותם אנשים – בהם כל מי שאחראי לקבלת ההחלטות כאן מהרמה הגבוהה ביותר.

סיבוב הלחימה הנוכחי החל כאשר ישראל חיסלה שלושה פעילי טרור בעזה. החיסול היה מוצדק וסביר בתנאים שבהם התבצע, אבל הוא הצית אש. אגב, בדיוק כמו שהריגת שלושה פעילי חמאס במוצב שלושה שבועות קודם לכן (ולא שבוע כפי שמצוין בתלונה, אבל לא נהיה קטנוניים) גרמה לסבב האלימות הקודם. לשיטת חמאס הוא הגיב, ומבחינתו ישראל היא שמסלימה ומחפשת עימות.

וכן, חמאס הוא ארגון טרור, אבל גם גורם שמנהל מדינה ולכן הרציונל שלו קצת יותר מורכב מאשר ערבי=מחבל=בן מוות. עד כמה שזה יישמע מפתיע לא ממש בא לו לאתגר את ישראל בעימות כולל שעלול לשלול ממנו את קיומו, ולכן הוא בודק את גבולותינו ואת גבולותיו אבל נשמר שלא להפריז.

דעתי האישית אינה רלוונטית. בעובדה, פחות מ-48 אחרי שהחלה ההסלמה ביקש חמאס הפסקת אש. תשפוט אתה אם הפרשנות היתה מדויקת.

יואב

בברכה,

אלישע שפיגלמן, נציב קבילות הציבור

 

העתק: יו"רמנכ"ל

מנהל חט' החדשות

יואב לימור

האגודה לזכות הציבור לדעת


ותגובתי:

שלום לך אלישע,

תודה על טיפולך המקצועי וגם על כך שיואב גם כן הגיב ועל ההבהרות שלו ובכך, נוצר שיח בין צרכן תקשורת לבין מתווך תקשורת כי הרי במקרה זה יואב עסק בפרשנות שאיננה דיווח חחדשותי בלבד.

אני מבקש לחדד את הנקודה העיקרית שלי:

האם הביטוי "אני מסופק אם חמאס מעוניין לאתגר את ישראל" הוא לא רק נכון או לא ואין חולקין על זה שפרשן בוודאי רשאי לומר משפט כזה אלא אם הפרשן חוזר על הביטוי הזה האם הוא באמת מפרשן אירוע או תהליך או - וזה העיקר - האם הוא מנסה להרגיע את קהל הצופים בהטלת ספק במדיניות הממשלה מצד אחד ומצד שני, מייצר דימוי של החמאס כארגון שקול, רציונלי ומתחשב במציאות למרות שפעם אחר פעם מתגלה לעינינו מציאות אחרת: שחמאס מתמיד בטרור אם בפועל, אם בהכנה, ואם בהסתה. 

במקרה זה, לדעתי, במתכוון או לא, יואב לימור ביקש ל"עודד" את קהל הצופים שהכל יהיה בסדר כי חמאס לא רוצה להרוג אותנו סתם.  ומכיוון שהוא אמר את הדברים קודם ובסמוך בזמן, חשבתי להתלונן על התפועה הזאת.

ולכולנו, חג כשר ושמח, ישראל

^

אחרי הכנס ההוא, יש את כנס המקדש

ציינתי קודם שהשוללים העליה אל וכניסה לתוך הר הבית מכנסים כנס (פרטים כאן).

אז יש גם כנס של המחייבים והנה המודעה:

להתראות

מתקפה ליטאית על חב"ד

שמות של גנים וחורשות

מה היה קורה אם עיריית ירושלים הייתה מעניקה לחורשה בקרבת מלון המלך דוד את השם "חורשת שבעת כדי החלב"? מהומה רבתית, לא? אז תראו את המודעה הזאת בהתפרסמה ב"הארץ" דווקא:

נו, ואני שואל אתכם.

ואם לא הבנתם, פרשת שני הסרג'נטים אירעה ביולי 1947 כאשר, בנסיון למנוע תלייתם של שלשה לוחמי אצ"ל שנידונו למוות בתלייה על חקלם בפריצת כלא עכו, נחטפו שני סמלים בריטיים ובסופו של דבר, אף הם הועלו לגרדום בחורשת אקליפטוסים ליד נתניה.

^

ה- 9 באפריל: יום כיבוש דיר-יאסין

מאתר של גדוד מוריה בתש"ח על הרג דיר-יאסין

על הריגתם של חלק ניכר מתושבי הכפר דיר-יאסין במהלך קרב בן שבע שעות נכתב לא מעט, אולם במבט היסטורי הפרשה זקוקה להארה נוספת, במסגרת מעגל אירועי המחצית הראשונה של חודש אפריל. מתברר שאין אפשרות להעריך נכוחה את האירוע הדרמטי של טבח השיירה שעשתה דרכה לבית החולים "הדסה" ב-13 באפריל, ארבעה ימים אחרי כיבוש דיר-יאסין, בלי להתייחס לקשר בין שני האירועים.

לאנשי הפלמ"ח ולגדוד "מוריה" היה חלק מוגדר במבצע הכיבוש של הכפר דיר-יאסין. הוא לא כלל השתתפות בלחימה בתוך הכפר, אלא בחסימת דרכי הגישה אליו, לבל ייכנסו ללחימה גורמים ערביים מחוץ לכפר.

היוזמה לכיבוש הכפר דיר-יאסין באה מקרב מנהיגי שני הארגונים הפורשים, אצ"ל ולח"י. יש לזכור, כי בשלב מוקדם של מלחמת העצמאות הכירו מנהיגים אלה בצורך לתאם מהלכים עם ארגון ה"הגנה" בכל הנוגע למלחמה עם הערבים. הם הכירו בבכורתו של הארגון הגדול מהם, המקיים בידו את הניהול האסטרטגי של המלחמה. לכן הודיעו בדרך כלל על כוונותיהם המבצעיות מראש, וביקשו הסכמה. גם על כוונתם לכבוש את הכפר דיר-יאסין הודיעו.

שאלתיאל לא מיהר לאשר את הכיבוש, שכן הכפר דיר-יאסין לא היווה איום ביטחוני. יתרה מזאת, נכבדי הכפר הגיעו להסכם עם ראשי שכונת גבעת-שאול הסמוכה להימנע ממעשי איבה הדדיים, ולשני הצדדים היה רצון לכבד הסכם זה. אולם כאשר הובהר למפקד המחוז כי מנוי וגמור עם מפקדי האצ"ל לבצע את הכיבוש גם ללא אישורו, הוא העדיף לקיים לפחות בקרה על הביצוע, ושיגר לאצ"ל מכתב המאשר את הפעולה. זאת ועוד: הארגון המחתרתי השני, לח"י, שצורף ליוזמת כיבוש דיר-יאסין, ביקש שה"הגנה" תאבטח את דרכי הגישה לכפר, מפני החשת תגבורת אויב ולשם הוצאת פצועים במידת הצורך. שאלתיאל אישר בקשה זאת לאחר שנועץ בזלמן מרט, מג"ד "מוריה". השניים שהו במהלך המבצע בגבעת שאול, שגבלה עם דיר-יאסין.

הפלמ"ח הקצה מחלקה לאבטוח דרכי הגישה לכפר והציב מרגמות למקרה הצורך, ואילו גדוד "מוריה" הציב חוליית מקלע על משלט בכפר שראפאת, כדי לשבש אפשרות של החשת תגבורת מעין-כארם. למרות התיאומים ולמרות העובדה שהאצ"ל התכונן למבצע במשך ימים אחדים, ההתקפה השתבשה והשיבושים היו הרי-אסון.

על מהלך המבצע יש בידנו תחקיר שכתב למחרת הפעולה קצין המודיעין של חבל 2 (מערב ירושלים) מרדכי גיכרמן (גיחון), ובו נאמר, בין השאר: "אי-סדר איום שרר (בפעולה); חוסר משמעת… לא הייתה התמצאות במבנה הטופוגרפי של הכפר; חוסר תיאום בפעולה בין הכוחות וחוסר קשר ביניהם; חוסר ידיעה באימוני שדה. עקב כך, עם עלות השחר, נפגעו רבים שלא נזהרו. הם נפגעו מיריות צלפים, שהתבצרו בבתים ובעמדות הכפר. לפצועים לא הגישו עזרה רפואית. מבין מאנשי העתודה שלהם לא ידע איש להשתמש בנשק".

אי-התמצאות בשטח, והיעדר שליטה של מפקד המבצע על חיילים ומפקדים זוטרים, מסבירים את העובדה, שאחרי ההלם הראשוני התאוששו הערבים, תפסו מחדש עמדות בפתח כפרם, לרבות כאלו שהיו כבר בידינו ונעזבו בהיסח הדעת. בשלב זה נגרמו לתוקפים כ-40 אבידות. בין הנפגעים היה מפקד הפעולה, בן-ציון כהן, ומפקד הכיתה הפורצת, יהודה סגל. בעקבות מכת הנגד איבדו אנשי האצ"ל את התנופה. המפקדים שלא נפגעו לא הצליחו לשלוט באנשים, שרבים מהם, במקום להשלים את המבצע, חדרו לבתים והרגו את יושביהם, זקנים, נשים וטף.

אחרי שנדם הקרב בכפר, הועלו עשרות שבויים ערבים, וגם כפריים סתם, על גבי משאיות, והוסעו בחוצות ירושלים, עד לפאתי שוק מחנה יהודה, בכעין מסע ניצחון. העיתונאי הרי לוין תיאר אותו בזמנו: "שלוש משאיות נוסעות ברחוב המלך דוד הלוך ושוב, טעונות גברים, נשים וילדים, ידיהם מעל ראשיהם ועליהם שומרים יהודים חמושים ברובים ובסטנים."  היו שם כמאתיים כפריים, ואין פלא שכאשר שוחררו בגבול ירושלים המזרחית היו בפיהם סיפורי זוועה על נשים וילדים שנהרגו בבתיהם.

ראוי לחזור ולקבוע כי המעשים החריגים והחמורים שהוזכרו לעיל לא נעשו על דעת הפיקוד הבכיר של האצ"ל, גם לא בהתאם לתוכנית המבצע, אולם מבחינת הערבים לא הייתה משמעות להבחנה זו בין לוחמים שפעלו מתוך סערת הקרב והיו אפופים פחדים, לבין ניהול המלחמה בדרג גבוה. בשביל הערבים "היהודים" היו אחראים. ראשי האצ"ל והלח"י עמדו על חומרת האירוע שהכתים את מה שזכה במרוצת השנים להיקרא "טוהר הנשק". מפקד הלח"י נתן ילין-מור הרחיק לכת באומרו: "כשאני זוכר כיצד הובלו לטבח אמי ואחותי ובני משפחתי האחרים אינני יכול להשלים עם טבח זה". כאשר פירסמה המפקדה הראשית של האצ"ל הודעה רשמית על כיבוש הכפר, נכללה בה הבעת צער על הפגיעות באוכלוסייה האזרחית. מפקד מחוז האצ"ל בירושלים מצא לנכון להודות אפילו באחד ממעשי הטבח, שאירע כאשר הגיעו לוחמיו לפתח בית שלידו נורה למוות יהודה סגל: הם פקדו על דיירי הבית לצאת בידים מורמות, וכשיצאו קטלו את כולם.

בסך הכול נהרגו 254 כפריים, רבים מהם ילדים ונשים [האתר הרשמי הערבי של דיר-יאסין טוען שרק בין 100- ל- 120 כפריים לכל היותר נהרגו - י"מ]. היו ניסיונות לתרץ את הזוועה במעשיות כגון זו של יהושע אופיר, שכתב בספרו "על החומות" כי היו גברים ערבים שהתחפשו לנשים, ולכן בעת הסריקות שערכו אנשי אצ"ל בבתים היה קשה להם להבחין בין גבר לאישה. "גירסה זו אינה ראויה להתייחסות רצינית", כתב לויצה, קצין שירות הידיעות של המחוז. עובדה היא כי למחרת הטבח ביקרה בבתי הכפר הכבוש ועדה של ההסתדרות הרפואית העברית. חבריה נכנסו לבתים וראו גופות נקובות כדורים של נשים וילדים. הם לא מצאו שם גוויות של גברים.

[אוסיף הערה אישית: כאשר התנהל ב-9 באפריל כיבוש הכפר דיר-יאסין, ומפקד המחוז שאלתיאל והמג"ד מרט נפגשו בגבעת-שאול הסמוכה כדי לקבל מידע ממקור ראשון ולקיים התייעצות על עניינים שהתחייבו מהפעולה, יצאתי למקום, כדי "להיות בתמונה". כשהגעתי לשם בשעות הצהריים, מרט כבר עזב, אבל פגשתי את ידידי קלמן (כושי) ברגמן, מפקד בכיר באצ"ל. לא אשכח את הבעת הסלידה שלו, כאשר אמר, כי המפקדים איבדו שליטה על אנשיהם. מ.א.]

על האווירה ששררה לאחר הטבח יעיד שוב יומנו של מוסה סלומון, שתיאר הפעם תגובה של חברתו, בת-שבע, על מעשה הטבח בדיר-יאסין. היא השוותה אותו לטבח שערכו הנאצים בכפר הצ'כי לידיצה. מוסה רשם ביומן: "אכן נכון, ועלי לעמוד על משמר רגשותי למען אדע להגיב כהלכה. אולם מאידך אני חייב לשריין עצמי בפני רגשות מופרזים, כי תוך סערת מלחמה זו, עת נופלים עשרות, אינך יכול שלא ליהפך לקר מזג."

התברר שלא רבים ממפקדי ה"הגנה" בירושלים הפנימו את מלוא משמעותו של האירוע, וספק אם הביאו בחשבון במידה מספקת את תאוות הנקם שחילחלה בלב האויב אחרי הטבח. אולם אלה דברים שאין להם שיעור.

^

פרוטוקול ישיבת ועדת הפנים של הכנסת בעניין מגבלות כניסה להר הבית

הכנסת השמונה עשרה נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 374

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שלישי, כ"ג באדר ב' תשע"א (29 במרס 2011), שעה 11:00

סדר היום:

1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): שינוי במדיניות המשטרה ומגבלות חדשות על עליית יהודים דתיים להר הבית – של חה"כ זאב אלקין.

2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): שינוי במדיניות המשטרה ומגבלות חדשות על עליית יהודים דתיים להר הבית – של חה"כ אריה אלדד.

3. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): שינוי במדיניות המשטרה ומגבלות חדשות על עליית יהודים דתיים להר הבית – של חה"כ אורי אריאל.

4. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): שינוי במדיניות המשטרה ומגבלות חדשות על עליית יהודים דתיים להר הבית – של חה"כ ציפי חוטובלי.

5. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): שינוי במדיניות המשטרה ומגבלות חדשות על עליית יהודים דתיים להר הבית – של חה"כ מיכאל בן ארי.

נוכחים:

חברי הועדה:

דוד אזולאי – היו"ר

עפו אגבאריה

אריה אלדד

זאב אלקין

אורי אריאל

אריה ביבי

מיכאל בן ארי

ציפי חוטובלי

יריב לוין

אברהים צרצור

עתניאל שנלר

מוזמנים:

עו"ד חיים אמיגה, עוזר היועץ המשפטי, המשרד לבטחון פנים

נצ"מ אבי רואיף, מפקד מרחב דוד, המשרד לבטחון פנים

יניב בניטה, משרד הפנים

ליאור שחר, משרד הפנים

עו"ד דר' שמואל ברקוביץ, מומחה לירושלים והמקומות הקדושים

יהודה גליק, יו"ר הקרן למורשת הר הבית והמקדש

ג'ף דאובר, ארגון ציוני אמריקה

משה פייגלין, יו"ר תנועת מנהיגות יהודית

מיכאל פואה, מנכ"ל מנהיגות יהודית

יצחק לוי, רב מורה בישיבת "הר עציון", מדריך סיורים בהר הבית

ישראל מידד

יוסף פריד

יוסף רבין

המשך...

משה דיין מסביר מה זה קשר לארץ התנ"ך

^

השוללים יוצאים בקול רמה

מודעה זו, המשך למודעה קודמת, התפרסמה בעלון השבת של מכון מאיר

האם תהיה תשובה?

נכוחות-נגד?

^

פסח זה...בשילה

פסטיבל קדם באתר שילה הקדומה

חוויה תנכ"ית קסומה לכל המשפחה

ימים שלישי ורביעי א'-ב' חוה"מ פסח 20-21.4

בשעות 10:00-18:00

·סיורים מודרכים וחוויתיים בעיר הקדומה ומקום המשכן.

·מופעים תאטרון עם שחקנים המחדשים ימי קדם

·מופעי מוסיקה

·מגוון סדנאות לילדים במלאכות ימי התנ"ך

·שוק מקראי

·דוכני מזון כשר לפסח

עלות: 25 מבוגר, 30 לילד.

החנייה באיזור התעשייה שילה ומשם יש הסעות המקפיצות לאתר.

חדש באתר! סביל אופניים אתגרי סובב מעיינות בנופי נחל שילה!

---------------------------------------------------------------------

איך מגיעים?

באוטובוס מירושלים- קו 148 של אגד לישוב שילה

ברכב-

מירושלים: יוצאים דרך שכונת פסגת זאב אל כביש מס' 60 לכיוון עפרה ובית אל.

ממשיכים בכביש 60 עד צומת שילה ושם פונים ימינה לעבר הישוב שילה. חונים בחניון באזור התעשיה ומגיעים בהסעה המקפיצה לאתר שילה הקדומה.

מגוש דן: נוסעים בכביש מס' 5 לאריאל, מהכניסה לעיר ממשיכים כל הזמן ישר וחוצים את העיר עד ליציאה המזרחית.

ממשיכים ישר עם הכביש המתפתל עד לצומת רחלים שם פונים ימינה. ממשיכים כל הזמן ישר, עוברים את הפנייה לישוב עלי ולאחר דקה מגיעים לצומת שילה שם פונים שמאלה לכיוון הישוב שילה.

מפה חדישה של המועצה האזורית מטה בנימין

התבקשתי לוריד את המפה בטענה שהזכויות שמורות למישהו ששמו לא היה רשום באתר ואני עושה כן.

ניתן למצוא את המפה ואף להוריד אותה כאן

^

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" שב"בשבע" גליון 438 מיום 7.4.2011

ה'עליהום' הבא

התקשורת יודעת היטב איך ליצור מהומה אם הנושא נתפש אצלה כמקדם-מכירות ורייטינג, או כשנקרית לה הזדמנות לפגוע באישי ציבור השנואים על המובילים ב'בון-טון' התקשורתי. דוגמה לכך היא הטיפול בימים האחרונים בשרה נתניהו ובפרשת 'ביבי-טורס'.

אז הנה הרשימה של כמה אירועים מהזמן האחרון: בשבוע שעבר דווח על ירי על אוטובוס בו ישבו נשים בדוויות מרהט שהתכוננו לצאת לטיול בצפון הארץ. דווקא ראש העיר רהט, שבתו היתה באוטובוס, נשמע רגוע במקצת בהכריזו שכוונת היורה היתה "להבהיל ולא לפגוע". הידיעה, אגב, התפרסמה בתחתית עמוד 10 בעיתון 'הארץ'. ואני תמה: אם יהודי היה יורה על אוטובוס ערבי, גם אז היה הסיפור נדחק לירכתי העיתון? האירוע השני הוא פירוק ושריפת אוהל מחאה במרכז העיר רמאללה, ושוב - ע"י ערבים מהמחנה הפוליטי המתנגד. האירוע השלישי הוא כמובן הרצח של השחקן ואיש התרבות ג'וליאנו מר, מנהל 'תיאטרון החירות' שבעיר ג'נין.

כל המקרים הללו, לחוד וביחד, מהווים חומר מצוין עבור רכז כתבים בכל כלי תקשורת. רכז חרוץ היה מפקיד בידי הכפופים לו משימה עיתונאית של יצירת מהומה: האם יש כאן תופעה של אלימות מושרשת? האם אנו עדים להתגברותה של תרבות דתית חשוכה, המדכאת את הנשים? האם ה'כיבוש' אחראי לתחלואות הללו? כשחברו של מר, המחבל זכרייה זביידי, צוטט אומר ש"יש ארגון או גוף אחר מרכזי, גדול, מאחורי המעשה..." - האם הוא התכוון לשב"כ הישראלי?

אני ממתין לטיפול התקשורתי בסבלנות רבה.

ישראל מידד

ובאותו עניין ראו רשימתו של ארי שביט:

ג'נין ג'נין

לא קשה לתאר מה היה מתרחש, אם ג'וליאנו מר היה נרצח בידי יהודים. הרצח היה זוכה לכותרת ענק ב"הארץ". מתחת לכותרת היו מופיעים חמישה מאמרי זעם - אחד מהם שלי. הכותבים היו מגנים בחריפות את הרצחנות היהודית וקוראים לצאת למלחמת תרבות נגד הקנאות היהודית. אחדים היו דורשים שלא לחזור על הטעות שנעשתה אחרי רצח גולדשטיין ולפנות התנחלויות מיד. אחרים היו דורשים לבדוק את המתרחש בישיבות ההסדר ובמערכת החינוך הממלכתית-הדתית.

ציטטות גזעניות נבחרות היו נשלפות מתוך כתבים של רבנים חשוכים, השוואות היסטוריות היו נעשות לרצח אמיל גרינצוויג ולרצח יצחק רבין ולרצח מרטין לותר קינג. בתוך כיממה היה מר נהפך לאייקון. במוצאי שבת היו אלפים מתכנסים כשלפידים בידיהם כדי לבכות את גיבור השלום ולהתקומם נגד כוחות השחור. רצח מר בידי יהודים היה מקים את השמאל מחדש ומלכד את השמאל מחדש ושולח את השמאל למערכה חדשה נגד הפשיזם היהודי הרצחני.

אבל ג'וליאנו מר לא נרצח בידי יהודים. לכן לא זכה לכותרת-ענק אלא לכותרת שמתחת לקפל. לכן הוא לא זכה באותו יום לחמישה מאמרי זעם, אלא למאמר תוגה (יפהפה) אחד. איש לא דיבר על גזענות, על קנאות ועל פשיזם. איש לא דיבר על מערכות חינוך מפיצות שנאה ועל כוהני דת חשוכים. מר לא נהפך לאייקון ולא זכה להפגנת אלפים.

הרצח של מר לא עורר מחאה או התקוממות או זעם קדוש. השמאל הישראלי, היודע בדיוק מה לעשות ברצח מידי יהודים, אינו יודע מה לעשות ברצח מידי פלסטינים. רצח של גיבור שלום בידי פלסטינים הוא רצח שאין לו מקום במפה הרגשית והערכית של השמאל. רצח של גיבור חירות בידי פלסטינים הוא אירוע מערער דוגמה ומערער פרדיגמה בעבור השמאל. הרצח של מר בידי פלסטינים הוא רצח שדינו הדחקה. ...

תלונה חדשה של תקשורת לא-אתית

במשדר של התוכנית "הערב" ביום חמישי, 7.4, יואב לימור, הפרשן הצבאי/בטחוני של הערוץ הראשון, אמר בחלקו בכתבה על חילופי הירי בדרום שהוא "מסופק אם חמאס רוצה לאתגר את ישראל ואינם מעוניינים בהסלמה". זה היה בשעה 19:14. אבל מר לימור אתר בדיוק אותן מלים בשבוע שעבר ובכל זאת, חמאס במישרין או בעקיפין ממשיך לעסוק בטרור או ע"י ירי, או ע"י אי-מניעת ירי או ע"י הברחות נשק או תכנון חטיפות ופעולות. ולכן, אם מר לימור ממשיך בעצמו לדקלם איזו מנטרה כל שבוע שהוא מסופק אם חמאס מעוניין לאתגר ישראל בעוד חמאס בפועל לא רק מאתגר ישראל אלא מסלים את הפגיעות ביעדים אזרחיים של ישראל, מה שווה הפרשנות שלו? דבריו בעצם מטעים את הצבור. או שהוא מביע דעה מאוד אישית במקום ניתוח מדעי המבוסס על נתונים אובייקטיביים או שהוא אינו יודע מה לומר לצרכני התקשורת המשלמים את האגרא על מנת לךזכות במידע בדוק שישודר.

אגב, מר דודו ויצטום בהמשך הכתבה, בראיון אולפן עם עודד גרנות, שאל ויצטום שעאלה מתוך הנחה שיש ב"אינטרס של חמאס לשמור על השקט". הנחה כזאת כל כך מופרכת וכל כך לא נכונה שקשה לדמות שעובד בכיר של רשות השידור היה משמיע אותה.

אבקש בירורך של התלונה. תודה.

לקרני אלדד יש ספר על הכיף שבחיים ביש"ע

האתר

מה שכתבה קרני אלינו:

שלום חברים. לפני יומיים נולד לנו ספר חדש: "יש"ע זה פאן". זהו מדריך לחיים הטובים ביהודה ושומרון ובו מידע על צימרים, מסעדות, יקבי בוטיק, משקי צאן ועוד המון דברים למטייל המפונק ביו"ש. איזה כיף. כתבתי אותו עם בעלי החתיך, שלמה בשן, ועיצב אותו בכישרון רב עמשא מנחם. לקח לנו שנה לכתוב אותו ואנחנו מבסוטים ממה שיצא. עכשיו תורכם: מאוד נשמח אם תקנו אותו ותמליצו לחברים שלכם שימליצו לחברים של החברים שלהם לעשות אותו דבר. יש כמה דרכים: או ללכת לצומת ספרים ולקנות, ואז חלק קטן מאוד מאוד מהכסף יעבור אלינו, או לשלוח צ'יק ע"ס 88 ₪ לקרני אלדד, ת.ד 158 תקוע 90908בצירוף הכתובת שלכם ואשלח לכם עותק עד הבית, או להכנס ללינק למטה, לראות כמה עמודים מהספר ולקנות בכרטיס אשראי. תודה וחג שמח!

^

קטעי וידיאו מהאירוע בכנסת לציון 100 שנה להולדתו למפקד האצ"ל דוד רזיאל

אריה נאור.

יו"ר הכנסת ראובן ריבלין.

ויש אחרים.

^

מי בעד הר הבית משותף?

עקיבא אלדר הוא בעד.

כנראה.

לפני שבועיים דווח כאן, בהקשר לחיבור שראש הממשלה בנימין נתניהו עשה בין הרצח באיתמר לפרסומי הסתה אצל הפלסטינים, על מחקר חדש שניתח את "עלוני פרשת השבוע" המופצים באלפיהם בבתי הכנסת. החוקרים מצאו, כי העלונים, שרבים מהם נהנים ממימון משרד החינוך, משתמשים במקורות לצורך הסתה נגד הפלסטינים. היהודים מוצגים בהם כבני אור, לעומת המוסלמים שהם בני חושך, רוצחים, רשעים וצמאי דם. פנחס לייזר, מהפעילים הוותיקים של "נתיבות שלום", ביקש להביא לידיעת הקוראים, כי לצד עלוני השנאה קיימים גם עלוני שבת נאורים.

לייזר הפנה את תשומת לבי לפרשנות של פרשת ויקרא בדף השבת שהוא עורך זה 13 שנה, בשם "שבת שלום". הוא מצטט שם את הרב חיים הירשנזון (1857-1935) שכתב, כי בית המקדש שייך לכל העמים, שכן אין בו פסל או סמל שמיוחדים לעם אחד בלבד. הרב הירשנזון רואה במקדש גם את מושב המשפט הבינלאומי ואת מרכז הצדק בין העמים. "שבת שלום" מציין, כי מקדש ה' בירושלים איננו כלל מקדש לאומי, וכל מהותו היא ייצוג האנושות כולה והאנושיות שבאדם. לייזר מדגיש, כי "שבת שלום" ממומן בעזרת תרומות פרטיות וקרנות לא ממשלתיות.

גם ביחסו של האיסלאם ליהדות יש צד מואר. הוא מוצג בספר חדש, בעריכתו של פרופסור משה מעוז ("Muslim Attitudes to Jews and Israel"). הספר, המאגד מאמרים של חוקרים ומנהיגי דת מוסלמים ויהודים, מערער על התפישה הרווחת, כי האיסלאם הוא אנטישמי ואנטי ישראלי.

מעוז אומר, שרוב חוקרי האיסלאם מצביעים על כך שבצד תקופות של השפלות, רדיפות ואפליה פוליטית, הקהילות היהודיות בארצות האיסלאם נהנו משנים ארוכות של דו-קיום וסובלנות. יחסם של המוסלמים ליהודים היה טוב במידה רבה מיחסם כלפי נוצרים, וטוב לאין ערוך מיחסה של הנצרות ליהדות. מיסיונרים ופרחי כהונה נוצרים הזינו את המוסלמים בעלילות דם נגד יהודים, והם אלה שהפיצו בקרבם את הפרוטוקולים של זקני ציון.

כמו אצלנו, חוגים מוסלמיים ולאומניים קיצוניים עושים שימוש סלקטיבי במקורות הדתיים - הקוראן והחדית - ומדביקים להם פרשנות אנטישמית ואנטי ישראלית/ציונית. כמו אצלנו, המגמה הזאת התגברה מאז הכיבוש של שטחים ערביים, ובעיקר המקומות הקדושים לאיסלאם, במלחמת ששת הימים. החוקרים מדגישים, כי איראן והחיזבאללה השיעיות, אל-קאעדה וחלקים מהאחים המוסלמים הסונים, שמובילים בעשורים האחרונים את ההסתה האנטישמית, אינם מייצגים את המגמות המרכזיות באיסלאם.

מעוז מדגיש, כי רוב המשטרים בעולם הערבי והמוסלמי, האליטות הפוליטיות, הצבאיות והכלכליות, ואף מנהיגי דת בכירים, אימצו עמדות פרגמטיות כלפי ישראל והיהודים. כך, למשל, עבד אל-רחמן וחיד, מי שהיה נשיא אינדונזיה - המדינה המוסלמית הגדולה בעולם - ביקר בישראל פעמים אחדות וניהל דיאלוג בין-דתי עם יהודים. עבדאללה מלך סעודיה יזם מפגשים עם יהודים באירופה ובארה"ב. איראן, טורקיה ומדינות מוסלמיות-אפריקאיות הכירו בישראל לאחר הקמתה, והמשטר ההאשמי שיתף עמה פעולה במשך עשרות שנים.

מעוז מעריך, שאם ישראל תגלה נכונות לפתור את הסוגיה הפלסטינית, ובעיקר את המחלוקת ביחס למקומות הקדושים לאיסלאם בירושלים, הדבר ישפיע במידה מכרעת על יחסו של העולם הערבי והמוסלמי אליה ויבלום את המגמות האנטישמיות והאנטי ישראליות של קיצונים. מנגד, מזהיר המזרחן הירושלמי, כי אם ישראל תוסיף להעמיק את אחיזתה בשטחים, המגמות הללו יקצינו עד כדי ניתוק יחסים עם ישראל ומתקפות טרור נגד קהילות יהודיות בתפוצות.

 

הרשימה השנייה שלי במגזין מקוון: "צידה לדרך"

כאן.

^

הכשרת הלבבות לקראת אפשרות של קרבן פסח

יהודה גליק, יו"ר הקרן למורשת בית המקדש, זומן באישון לילה לביתו של מרן הגר"ח קנייבסקי ובו נתבקש להסביר לרב את כל עניין מבצע מנויי קרבן פסח. הרב קנייבסקי שמע בקשב רב על המבצע והביע שביעות רצון רבה ממנו.

לבית הרב קנייבסקי הגיע ר' יהודה גליק עם שני גדיים כאשר לאחת מהם יש קליפס באוזן שסומן על ידי משרד החקלאות ולשני עדיין לא חובר הקליפס.

יהודה גליק הסביר לגר"ח כי לרוב הצאן בארץ ישראל יש קליפס באוזן על פי דרישת משרד החקלאות. בעקבות פעילות הקרן למורשת המקדש נמנעים בעלי צאן רבים מלנקב את אוזנם של הוולדות עד אחרי חג הפסח על מנת שיהיו מוכנים להקרבה במידה ונזכה לכך. בכך אנו מביעים את רצוננו הכן לקיים מצוה חשובה זו של קרבן הפסח כבר השנה.

הגר"ח התלהב מאוד מהעניין וביקש לומר בשמו כי הוא קורא לציבור להצטרף ולהירשם כמנויים לקרבן פסח.

יחד עם זאת ביקש הגר"ח בכל לשון של בקשה להבהיר כי בשום פנים ואופן אין להקדיש את בעלי החיים עד אשר ניתן יהיה בפועל להקריבם לקרבן פסח.

מחוזקים מאוד מברכתו של הגר"ח קנייבסקי הוקם מוקד טלפוני שמספרו 02-94-10-100 לכל המעוניין להירשם כמנוי לקרבן פסח. המוקד יפעל מידי יום בין השעות 8 בבוקר לחצות הלילה.

יצויין כי בעקבות מפגש זה החליטו ראשי ועד הרבנים לענייני צדקה בארץ הקודש להצטרף למהלך ולשתף פעולה עם הקרן למורשת בית המקדש על מנת להגביר עד כמה שניתן את המודעות הציבורית למצוה חשובה זו של קרבן פסח.

בתמונות הגאון הרב חיים קנייבסקי עם יהודה גליק יו"ר הקרן למורשת בית המקדש ושני גדיי העיזים.

מודעות לגבי מימוש זכויות היהודים בהר קודשו ביום שלישי השבוע

ראש חודש ניסן | יום המודעות הבינלאומית להר הבית

ר"ח ניסן תשע"א : יום המודעות הבינלאומית להר הבית | תנועת הגג "העם עם ההר" מתכננת שורה של פעולות להחדרת מודעות הר הבית | המטה המשותף

כמידי שנה גם השנה תתקיים עליה להר הבית. חברי תנועת "העם עם ההר" - תנועת הגג של כל תנועות המקדש, בשיתוף עם תנועות הסנהדרין, מכון המקדש, מנהיגות יהודית, נשים בירוק, הקרן לאדמות ישראל, מטה ערים, נאמני ארץ, ואגודת אל הר ה'.

במסגרת המודעות הבינלאומית, יקיימו התנועות השותפות עליה להר הבית. בר"ח ניסן, בשעה 7:30 בבוקר, ובשעה 13:30 בצהריים. בכדי להגביר את המודעות הציבורית לנעשה בהר הבית.

בכרוז שהפיצו התנועות. מתפרסמת שורת חוקי סדום של משטרת ישראל ליהודים הבאים להתפלל בהר הבית.

--

הר הבית שלנו

טיילתם לידינו ביו ששי האחרון?

ספר, ספר.

יום ו', כ"ו באדר ב' (1/4/11)

חורבות ומעיינות באגן נחל שילה עליון

טיול למיטיבי לכת במכוניות פרטיות

בהדרכת דביר רביב

נפתח בתצפית מגבעת היובל (שכונה ט' של עלי). נבקר בעין קריות. נעפיל לתל שילה – בירת ישראל הקדומה. נצעד בינות לכרמי שילה. נעפיל לחורבת ג'רבה (אל עוף) – המזוהה עם גרב, עירו המקראית של מיכה (הבחור עם הפסל...). נבקר בגבעת הרואה, ממנה נשקיף על עמק לבונה ומעלה לבונה הקדום. נרד לאפיקו של נחל שילה לביקור מרענן בעין עוז ונסיים בצומת עלי.

אורך המסלול: 8.5 ק"מ

7:00 מפגש בצומת קסם (על כביש 5 עם הפנים לכיוון מזרח)

7:45 מפגש בצומת עלי (עם הפנים לכיוון שער היישוב), השארת רכבים ונסיעה לגבעת היובל

13:30 סיום משוער בצומת עלי

עלות : 85 ש"ח לאדם.

פרטים והרשמה - בית ספר שדה כפר עציון - 02-9935133

^

רשימת הביקורת שלי על סםרו של דוד רובין

בגליון של "ארץ בנימין", מס' 363, אדר ב' תשע"א מרץ 2011:-

^

שיתוף פעולה: בצלם ואני

^

התקבלה תשובה לתלונתי: הוצדקתי

הנה תשובתו של הממונה על קבילות הצבור לתלונתי שהגשתי לפני שבוע וחצי

RE: IMW Complaint #18976 (29/03/201​1)

לישראל מידד שלום רב,

הנדון: דעה אישית

קבילתך נמצאה מוצדקת.

התוכנית "הערב עם גאולה אבן" בערוץ 1 אינה תוכנית אישית אלא תוכנית אקטואליה רכה במונחים המקצועיים. כללי רשות השידור בנושא הבעת דעות אישית של עובדי הרשות בסוג זה של תוכניות אסורה. גאולה אבן כבר קיבלה בעבר הערות בנושא זה ומנהליה קיבלו העתקי ההתכתבות בזמן אמת.

הנושא של "בעלי טורים" והבעת דעה אישית של עובדי רשות השידור הינו נושא שנוי במחלוקת שכן יש רבים הטוענים שהקהל מחפש את בעליה הדעה בין עיתונאי הרשות לפחות כמו שהם מחפשים הזדמנות להביא את דעתם, לעומת אלה הרי שהחוק והכללים קובעים בצורה מפורשת שבעוד שהרשות חייבת לאפשר לאזרחים הבעה של כל דעה הרווחת בציבור הרי שחל איסור מוחלט על הזכיינים (ברשות השניה) ועל מנהלים, עורכים, מגישים וכתבים להשתמש במקרופון ובמצלמה כדי לקדם את האינטרס האישי שלהם או דעתם. יש להניח שבזמן הקרוב יבשיל הדיון בנושא זה ויקבעו הכללים והנהלים בנושא.

בברכה,
אלישע שפיגלמן
נציב קבילות הציבור
העתק:יו"ר, יו"ר ועדת האתיקה, מנכ"ל, מנהל הטלוויזיה, מנהל חט' החדשות, ערוץ 1, עורך התוכנית, באמצעות מנהל החטיבה, גאולה אבן, האגודה לזכות הציבור לדעת

תגובתי:

אני מודה לך על התייחסותך אך, מכיוון שהדיונים בנושא מתארכים מבעד לסביר, אולי יש משהו לעשות כדי להבהיר במהרה כרגע מה החובות של עובד רשות השידור לכל הפחות, וזאת כדי למנוע הפרות של הכללים ולא לאפשר מצב כמעט אנרכיסטי שהעובדים מפרים את הכללים בנסיון לשנות אותם בעוד צרכני התקשורת, השותף השני לכללים, אינם יכולים לעשות כלום ולא להשפיע אלא ע"י פעילות בגופים כמו אגודת "לדעת"?

^